1
ישבתי השבוע ברומא מול אנשי ממשל ועסקים. מה יהיה בעזה, שאלו. אמרתי שלאחר הזוועות שהעזתים ביצעו בנו הם הפסידו את זכותם לחיות לידנו, ויש לפזרם במדינות אחרות. עילת הקיום המרכזית שלהם היא השמדת ישראל ורצח יהודים. לשם כך הם מוכנים לסבול חרפת רעב וקור ולראות את ילדיהם מתים, ובלבד שרצחו והשפילו יהודים.
היו להם הזדמנויות רבות לשנות את דרכם ולדאוג לחייהם, אך הם העדיפו להקדיש את קיומם לתוכנית הגדולה של השמדתנו. על גבולנו הדרומי צמחה ישות נאצית, ולא בכדי מצאו חיילינו בחדרי ילדים בעזה תרגום לערבית של ספרו של היטלר "מיין קאמפף". אלה אלוהיהם. ובכן, יש לכך מחיר. בברירה שבין חיינו לחייהם, תשובתנו ברורה.
אחד הנוכחים דיבר על פתרון מדיני וכלכלי. עניתי שניסינו זאת במשך עשרות שנים. אתם האירופאים מסתכלים על המזרח התיכון בעיניים מערביות, מתוך שיח רציונלי, כאילו היו כאן אנגליה וצרפת. זאת היתה גם הקונספציה שלנו עד 6 באוקטובר. סברנו שהעזתים מעדיפים לחיות טוב ולגדל משפחות, מאשר לחוות סבב נוסף של רצח והרג. בזמן שהאירופאים תרמו להם מיליארדים - סכומים שיכלו לבנות פעמיים את סינגפור במזרח התיכון - הם גנבו את הכסף לטובתם הפרטית של מנהיגיהם, וכן להקמת מבצר הטרור הגדול בהיסטוריה. הם השתוממו למשמע אורך המנהרות שנחפרו שם (יותר מ־700 ק"מ).
2
ראינו השבוע בעזה לראשונה הפגנות נגד חמאס בפנים גלויות. זה גרם לכמה תמימים להאמין שהנה מתחיל השינוי. הכלל המזרח־תיכוני העתיק שואל היכן הכוח. חמאס שלט עד כה בחלוקת המזון, וכך גייס עוד מחבלים לשורותיו, שהידלדלו במלחמה. עכשיו, כשישראל בתמיכת הממשל האמריקני לוחצת עליהם יותר, וחורבן הבתים והסביבה נותן את אותותיו, מתחילים להתגלע סדקים בתמיכת האוכלוסייה העזתית בהמשך המלחמה. זה סימן להמשיך ללחוץ יותר. כך או כך, אסור להתבלבל; הם לא מתחרטים על הטבח. בניהם התגאו בכך וצילמו כיצד הם אונסים ושורפים ורוצחים אותנו, והמשפחות ששלחו אותם שמחו בהשפלת היהודים. אין שינוי מהותי בחברה הזאת, ולא מתפקידנו לעזור לה לעבור את השינוי הזה.
עכשיו הבעיה דופקת על דלתכם, אמרתי לבני שיחי ברומא. אנחנו לכל הפחות נלחמים ברוע, אבל אתם עייפים. אירופה נכבשת ועיניכם כלות. המקסימום שמנהיגיכם עושים זה לבקר את ישראל על מעשיה. ישראל נלחמת גם למענכם. אנחנו המוצב הקדמי של המערב כולו, החזית של הציוויליזציה היהודית־נוצרית. לא בכדי תוקפים אויבי המערב אותנו ראשונים. הם מבינים את מה שאתם מסרבים להבין.
אגב, דברים דומים אמר השבוע מייק האקבי בשימוע בסנאט לרגל כניסתו לתפקיד שגריר ארה"ב בישראל. הוא נשאל מדוע התמיכה בישראל חשובה לאמריקה, וענה שבראיית איראן ישראל היא המנה הראשונה ("השטן הקטן"), ואחריה ארה"ב תהיה המנה העיקרית ("השטן הגדול"). ומה שקורה לישראל זה כמו "הקנרית במכרה פחם", שבאמצעותה בדקו אם ישנם גזים רעילים המסכנים את הכורים ואת המכרה כולו.
3
בסופו של דבר, המשכתי, אירופה תהיה חייבת לבחור בין האנטישמיות המסורתית לבין הרצון לשרוד. יוסוף אל־קרדאווי, פוסק עליון בעולם האסלאם ועד לא מכבר מנהיגם הרוחני של "האחים המוסלמים", פרסם לפני יותר מ־20 שנה פסק הלכה שהכווין את מדיניות המוסלמים באירופה:
"קונסטנטינופול (בירת הנצרות המזרחית) נכבשה בשנת 1453 בידי העות'מאני מוחמד אבן־מוראד (והפכה לאיסטנבול)... ועתה נותר כיבוש העיר האחרת - רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים - האסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח, לאחר שגורש ממנה פעמיים... הפעם כיבוש אירופה לא יהיה באמצעות החרב, אלא באמצעות ההטפה והפצת האידיאולוגיה האסלאמית... ועד אשר יכלול את המזרח והמערב". רומא כסמל לבירת הנצרות המערבית, כלומר כיבוש הציוויליזציה היהודית־נוצרית.
קיימים כיום כוחות רציניים באירופה שמבינים זאת, לא תמיד מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. הם חוששים לחייהם ומביטים על ישראל כדוגמה ומופת למדינה הנלחמת ברוע ובטרור. ישראל משלבת בהווייתה מה שמדינות אירופה השליכו מזמן: מסורת דתית ולאומיות. אלה שני תנאים מכריעים להישרדות בהיסטוריה. עכשיו, באיחור גדול, ישנם גורמים המבינים זאת ומבקשים לשתף איתנו פעולה.
4
אליה וקוץ בה. חלק מהגורמים הללו משתייכים למה שמכונה "הימין הקיצוני" באירופה. כידוע, מותר לנו לשתף פעולה עם הגורמים הכי רדיקליים בשמאל האירופי, אבל חלילה לא עם הצד השני. במשך שנים קבעה העילית האינטלקטואלית האירופית והישראלית את גבולות המותר והאסור בשאלת הקשר ושיתוף הפעולה עם קבוצות פוליטיות. פוליטיקת הזהויות קובעת עד היום קואליציות בעולם.
השבוע התכנסה בירושלים ועידה למאבק באנטישמיות בהובלת שר התפוצות עמיחי שיקלי, המקיים מדיניות פרגמטית של שיתוף כלל הכוחות העולמיים התומכים בישראל, ובהם גם ממחוזות "הימין הקיצוני". הם חרדים מסכנת ההשתלטות האסלאמיסטית על אירופה, במיוחד קבוצות המזוהות עם "האחים המוסלמים", שאפילו בחלק ממדינות ערב הן מוחרמות.
ייתכן שיש למפלגות הללו שורשים אנטישמיים, אבל הפוליטיקה היא דינמית, וכיום המנהיגים האלה מגנים את האנטישמיות בצורה ברורה ועומדים לצד ישראל. עבורם, מלחמתה של ישראל בחמאס היא מלחמתו של העולם החופשי כולו, ואנחנו החזית של מלחמתם על נפש אומתם. לטעמי, ישראל לא עושה מספיק בארגון הכוחות הללו ובאיחודם כדי לשנות את ההתייחסות המסורתית של אירופה כלפינו.
5
גורמים בהנהגת יהודי התפוצות יצאו בחריפות נגד שיתוף הפעולה הזה בין ממשלת ישראל לגורמי "הימין הקיצוני". הם זוכרים כיצד פעלו מפלגות אלה בעבר ופוחדים מההווה. חלקם סבורים שהוא עדיין יכול לסמן את גבולות הגזרה הפוליטיים גם עבור אחרים. ישראל היא מדינת העם היהודי, גם של יהודי הגולה; אנחנו תעודת הביטוח שלהם. ברגע האמת נהיה שם למענם ונקבל אותם בזרועות פתוחות. למען האמת, אינני מבין מדוע יהודי צרפת אינם שבים הביתה לציון, וממשיכים להתעקש לחיות שם, למרות פריחת האנטישמיות והתקריות האלימות נגדם על רקע התפשטות האסלאם הרדיקלי מסביבם.
מכל מקום, ישראל צריכה לחשב את חישוביה המדיניים באופן עצמאי, לאו בהכרח לפי תכתיבי יהודי הגולה. אכן, צריכים להיות זהירים ביחס לכל שיתוף פעולה, אך עליית הימין כיום באירופה אינה קשורה לאנטישמיות, אלא לאויב משותף לאירופה ולנו. חמאס הוא דוגמה לכך. לא יהיה זה נבון מצידנו אם נחרים את הכוחות הללו רק בשם העבר, במיוחד כשהם תופסים (ועתידים לתפוס) את ההנהגה בקרב מדינות שממשלותיהן עד לאחרונה לא אהדו אותנו מאוד. גורמים בתוכנו משמיצים את שיתוף הפעולה? זה לא מנע מהם לתמוך בשיתוף פעולה עם גורמים רדיקליים אנטי־ישראליים מהצד השני. לא מפיהם אנו חיים. העם היהודי חזר לא רק להיסטוריה, אלא גם לפוליטיקה העולמית. יש לנו בשורה לעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו