מסלול פיטורי היועמ"שית מפותל וסבוך. הממשלה לא רשאית לפטר אותה ללא הליך שתחילתו באיסוף חומרים וראיות משפטיות ופנייה לוועדת מינוי הבכירים שאישרה את מינויה, וסופו בהחלטת בג"ץ. מסלול פיטורי ראש שב"כ אמור להיות פשוט בהרבה. כפיפותו לראש הממשלה מוחלטת. הממשלה היא שממנה, והיא שמוסמכת על פי החוק לפטר. אין צורך בהוכחות, בראיות או בהנמקה מיוחדת.
אבל אין אלה ימים רגילים. אלה ימים שבהם קמים הגלמים על יוצרם והמשפטנים על נבחרי הציבור. והמשנה ליועמ"ש כבר הבהיר שמהלך פיטורי ראש שב"כ אמורים לעבור דרך הייעוץ המשפטי לממשלה בשל חקירת קטארגייט, שבה מעורבים אנשים מסביבת נתניהו. נתניהו לא חשוד ודאי שלא נחקר, אבל לדידם אין זה אומר שהוא לא מנוע. ראש שב"כ מעולם לא היה שומר סף, ואת המידע על אנשי לשכת ראש הממשלה ימשיכו אנשי הארגון להעביר גם תחת ראש שב"כ החדש.
מרגע שהיה מועמד להדחה בממשלה הנוכחית, הפך רונן בר ליעד מבוצר. מצה שמורה. שלטי חוצות שמשבחים ומהללים את האיש שארגונו רשם את אחד הכישלונות המחפירים ב־7 באוקטובר נתלו על הגשרים, וגם התחקיר המחפיר ששיגר שב"כ, שמאשים את כל העולם ואשתו, עבר יחסית חלק.
בסביבת נתניהו עדיין מקווים שלא יהיה צורך בהדחת בר ושראש שב"כ יבין בעצמו שאם המדינה חשובה לו, סדרי ממשל תקינים מחייבים אותו לקום וללכת. לפי הסימנים זה לא עומד לקרות, אולם אל לו לבר לחשוב שתחילת הליך הדחת היועמ"ש גלי בהרה־מיארה באה כתחליף להדחתו שלו. ראש הממשלה מרחיק את עצמו מאירוע היועמ"ש ומאפשר ליריב לוין לקבל החלטות בנושא. עניין ראש שב"כ זה עניין שלו. בר כפוף ישירות אליו, ורק ראש הממשלה יבחר עם מי לעבוד בסוכנות הביטחון החשאית המרכזית של המדינה.
לאחר פרסום תחקיר כשלי שב"כ בשמחת תורה התמלאו רשתות השידור בהתבטאויות של בר כי מעולם לא קבע שחמאס מורתע. על פי אותם תדרוכים, ראש שב"כ לחץ על מקבלי ההחלטות בדרג המדיני ועל ראש הממשלה לנקוט מדיניות תקיפה נגד חמאס, ושלל נורמליזציה איתו. המסמכים מלמדים אחרת. שבוע לפני מתקפת 7 באוקטובר כתב שב"כ לראש הממשלה: "חידוש ההבנות בין ישראל לבין חמאס על שקט ביטחוני תמורת הקלות יאפשר שימור של היציבות לזמן ממושך. חמאס ממשיך באסטרטגיה של סינוואר - קידום מטרות ארגון הטרור בלי להיקלע למערכה".
במסמך סודי אחר באותם ימים נכתב כי "פרק החיכוך האחרון הסתיים עבור חמאס באופן חיובי כי השיג הישגים כלכליים בלי להיגרר לעימות צבאי. יש לחתור למתווה שיכלול דיווידנדים משמעותיים לרצועה כדי לשמר את השקט". המסמכים פורסמו ב"חדשות 12" כבר באוגוסט האחרון.
לזכותו של בר ייאמר כי לא פעם ולא פעמיים המליץ לדרג המדיני לחסל את סינוואר. בר זיהה את השפעתו המזיקה של סינוואר על הנעשה ברצועת עזה מאז שוחרר מהכלא הישראלי בעסקת שליט והמליץ לחסלו, על אף המחיר שהדבר עשוי לגרור. בר האמין כי גם אם הגזרה העזתית תתחמם כתוצאה מהחיסול, מדובר בסיכון מחושב, וכי הנזק שבסינוואר חי גדול יותר מאשר מתקפת טילים או פרובוקציות על הגדר שעימן מערכת הביטחון כבר יודעת להתמודד. מי שבלם את ההצעות האלה היה נתניהו, אבל לא רק.
במהלך ישיבה של ראשי ארגוני הביטחון ב־2022, בזמן ממשלת בנט, חזר ראש שב"כ על המלצתו הקבועה לחסל את סינוואר. אחרי שסקר את יתרונות המהלך, מיהר בנט לאמץ את גישתו והודיע כי הוא מעוניין לאשר את החיסול. מי שעמד על הרגליים האחוריות היה הרמטכ"ל אביב כוכבי, שהדהים את הנוכחים באמירה המצמיתה שהטיח בראש שב"כ: "ומי יודיע למשפחות השכולות שיקיריהן נהרגו במערכה הצבאית, שתיפתח כתוצאה מהחיסול?"
שר הביטחון בני גנץ ושר החוץ יאיר לפיד, שנכחו אף הם בישיבה, הצטרפו לעמדת הרמטכ"ל. בנט ובר נותרו בדד בתמיכתם. ראש הממשלה לא ויתר. הוא דרש להכין תוכנית אופרטיבית והורה למערכת להתכונן לחיסול שיתבצע בחודש אוגוסט. באפריל נפלה הממשלה ובהעברת השרביט ללפיד נגנזה התוכנית.
הסכנה שעדיין מרחפת
עם כניסת הרמטכ"ל החדש אייל זמיר לתפקידו נמצאת ישראל בצומת מרובע עם בחירה בין האפשרויות הבאות: הארכת שלב א' בעסקת החטופים עם המשך הפעימות; הארכת שלב א' על פי מתווה וויטקוף, כלומר שחרור מחצית מהחטופים מיידית ועוד חצי אחרי 50 יום ללא הכרזה על סיום הלחימה; מעבר לשלב ב', עם כלל הדרישות הישראליות ובהן עזיבת חמאס את השלטון בעזה, הגליית ראשיו ופירוז הרצועה ומעבר לתוכנית טראמפ לגירוש כלל העזתים מהרצועה; או חזרה ללחימה ו"פתיחת שערי הגיהינום".
בסביבת נתניהו לא רוצים לדרג את האפשרויות ולקבוע עדיפויות. כל מה שחמאס יבחר מהארבע, מקובל. התוצאה בסוף אותה תוצאה: אין עוד חמאס בעזה. המראות של הטנדרים הלבנים על הגדרות לא יחזרו. זו המשמעות של עסקת שלב ב', שמוותרת על מיטוט חמאס. זו גם המשמעות של התוכנית המצרית שאימצה הליגה הערבית השבוע. זה לא יקרה. ראש הממשלה לא יוותר על ההזדמנות שלה חיכה מאז תחילת המלחמה, בתמיכת ארה"ב.
זה גם המסר שהוא מעביר בימים אלה לשותפיו הפוליטיים. בעיקר החרדים, שצריכים להחליט אם הם תומכים בתקציב ומאפשרים לממשלה מרחב מחיה, או מצטרפים למרד של גולדקנופף ומפילים אותה עם הכשלת אישור התקציב, שחייב על פי חוק לעבור עד סוף החודש.
בעוד כלפי חוץ הממשלה מתנהלת כרגיל, מניעה מהלכים חדשים כמו הדחת היועמ"ש וראש שב"כ, מעבירה חוקים ומנהלת שיח על המשך הפעילות בעזה, מבחינה פוליטית ההרגשה בסביבת ראש הממשלה היא פאניקה. באחת השיחות השבוע אמר נתניהו שהממשלה נמצאת בסכנה הקיומית החמורה ביותר מאז הקמתה.
בשנת 2019, ימי ממשלת נתניהו, ביקשה הקואליציה להעביר את חוק הגיוס. ליברמן הודיע אז שלא ישנה לא אות ולא פסיק מהמלצות מערכת הביטחון, ונראה כי הצליח ליישר את הסיעות החרדיות, שהבינו שבלית ברירה החוק החדש יהיה הרע במיעוטו ולא כדאי לסכן את הממשלה עבורו. אגב, הן צדקו לגמרי. החוק כעת נוקשה וגרוע הרבה יותר עבורן. אבל החלב כבר נשפך.
באותם ימים, כשהדברים כבר החלו להתיישר, הזדעק אחד האדמו"רים במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל החסידית וקבע שאסור לתמוך בחוק גם במחיר הפלת הממשלה. היות שמדובר היה באדמו"ר של החסידות הזעירה סלונים, המונה כנראה לא יותר מ־200 משפחות, איש לא התרגש ממחאותיו והדברים המשיכו להתנהל לקראת הסכמות. איש לא הכין אותם למה שצפוי להתרחש בכינוס המועצה, שבה תקף האדמו"ר בחריפות את הממשלה ואת החוק, ובמילים נוקבות וחדות תבע מהרבנים להצטרף לעמדתו, ולעמוד בתוקף על "שמירת תלמידי הישיבה" גם במחיר הפלת הממשלה. דבריו סדקו את עמדתו של האדמו"ר מגור, שהורה אחרי הדיון לבדוק שוב את הנושא עם אנשיו בדרג הפוליטי.
הסוף ידוע: האדמו"ר, המשמש גם נשיא המועצה, הורה לנציגו השר ליצמן להתפטר מהממשלה, מה שהביא להפלתה, לשלוש מערכות בחירות ללא הכרעה, ולבסוף לממשלת בנט־לפיד שזרקה את החרדים לאופוזיציה. בינתיים חזרו החרדים לממשלה, אולם החוק שעמד על הפרק אז הפך בינתיים לחלום באספמיה.
נתניהו זוכר את האפיזודה הזאת היטב. עמדתו של האדמו"ר מגור, שכנראה יורה לנציגו השר גולדקנופף להתפטר מהממשלה בקרוב, מדירה שינה מעיניו. זה לא חבר הכנסת הבודד שעובר לאופוזיציה - זה הסחף שיכול להיגרם ביחס לאדמו"רים האחרים ולנציגיהם. אפקט דומינו.
אבל לא רק נתניהו זוכר. גם הח"כים החרדים. לכן, לנוכח עמדתו הנחרצת של האדמו"ר מגור, פועלים נציגי שאר החסידויות, הליטאים מדגל התורה וכן ש"ס, לנסות לקבוע מסמרות בהחלטתם שלא לפרוש מהממשלה גם אם התקציב עובר ללא חוק גיוס, ולא לכרוך את הדברים זה בזה. בישיבת דגל התורה, שהתכנסה במתכונת חירום ללא הנציגים החסידים, החליטו הנציגים הליטאים לפנות לרבניהם בסוגיה. עמדת הרבנים כבר ידועה, אבל היתה זו הזדמנות נוספת לקבל אשרור להחלטה שלא לפרק את החבילה.
מועצת גדולי התורה החסידית לא מתכנסת. למעשה, אחרי ההצבעה בממשלה השבוע, שבה הצביע גולדקנופף לבד נגד התקציב, היא חדלה מלהתקיים. האדמו"ר החזק של החסידות הגדולה בישראל איבד את כוחו, אולי לתמיד. האדמו"רים שהיו מיישרים קו איתו, בעיקר האדמו"ר מבעלז, נעלמו והותירו אותו לבד במערכה.
המהלכים הפנים־חרדיים הרגיעו מעט את הרוחות בלשכת נתניהו, אבל לא לגמרי. רק אחרי שהתקציב יעבור, אם יעבור, יסדיר את נשימתו.
בסרט הזה כבר היינו
נפתלי בנט צפה בנאומו של נתניהו במליאת הכנסת, ולא יכול היה עוד להתאפק. בתגובה חריפה תקף את ראש הממשלה וקבע כי הממשלה צריכה ללכת הביתה. בנט לא מעריך שיהיו בחירות בקרוב או שקריאתו אכן תאיץ את הפלת הממשלה, אבל כן מעוניין לשמר על מעמדו כאופוזיציה מרכזית ובעיקר כאלטרנטיבה.
בעוד כל השחקנים האחרים במחנהו מקבלים במה נרחבת מתוקף תפקידם הנוכחי, בנט הוא לא יו"ר האופוזיציה, לא נמצא בכלל בכנסת, וגם מפלגה אין לו. הנכס העיקרי שלו כרגע הוא הסקרים שמתפרסמים באולפנים. ככל שהוא מצליח לשמור על מעמדו לאורך זמן, כך ביטחונו העצמי הולך ועולה. האפשרות שלו להימנע מהתבטאויות שנויות במחלוקת נמשכת כל עוד גרף המנדטים שלו שווה כמעט לזה של הליכוד.
וכי למה לו, לראש הממשלה לשעבר, לומר מה עמדתו על עסקת החטופים, מיטוט חמאס או מעבר לשלב ב'? כל עוד העמודה יציבה, נהנה בנט מכל העולמות. לוקח קולות מימין ומשמאל, ואם כך יישאר יוכל בקלות לתבוע פעם נוספת את ראשות הממשלה, ולא להתחיל להתקוטט עם לפיד, ליברמן, גנץ ואולי גם איזנקוט על השאריות.
בזמן שעובר הוא בונה כוורת. מועמדים וגם יועצים. לא ידוע שהוא סגר עם מישהו, אבל מועמדים רציניים כבר יש, מוכנים ליום שבו יכריז רשמית על מועמדותו. או־אז גם ייאלץ בנט לנקוט עמדה. אמנם סביר להניח שחלק מהדברים כבר יהיו בגדר חוכמה שבדיעבד: יאמץ דברים טובים שהממשלה עשתה, ויתנער מדברים גרועים בהקשר למלחמה, אבל יצטרך להחליט לאיזה מאגר מנדטים הוא מכוון את הקמפיין: אלה מימין שמשוועים להחלפת נתניהו, או משמאל - שבו נמצא המאגר הגדול יותר שיושב על הגדר, מאוכזב מנבחריו.
בלי קשר לשאלה מאיפה ייקח את המצביעים בבחירות הבאות, מבחינה קואליציונית אין שום ספק - הקואליציה היחידה שלו, אם וכאשר, דומה פלוס־מינוס לזו שהרכיב בפעם הקודמת, בממשלתו עם לפיד. הדיסוננס הזה עבד פעם אחת, לא בטוח שיוכל לעבוד פעם שנייה.
אפשר לצעוק עד מחר שצריך לחסל את סינוואר, ואפילו לאשר תוכניות, זה לא עוזר כשבסופו של דבר יושבים עם לפיד, גנץ, יאיר גולן ומנסור עבאס, ומנסים שוב לרבע את המעגל שמה לעשות, מתעקש להישאר עגול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו