אנחנו רק באמצע המגילה

1

מי הואשם בפתרון הסופי שהכין לנו המן? גם אז היו בתוכנו כאלה שהאשימו אותנו. היהודים אשמים כי הכעיסו את רוצחיהם, כי עלו להתפלל בהר הבית, מקום הידוע בקדושתו רק לרוצחיהם; כי החליטו לבטל את התנאים המפנקים שניתנו לרוצחיהם בכלא, והפסקת הלימודים האקדמיים למחבלים דחפה אותם לטבוח בנו; כי היהודים התיישבו בחבלי מולדתם העתיקה, מה שהעלה את חמת אויביהם לטבוח ולאנוס ולכרות ראשים; בקצרה, הטבח קרה כי היהודים שונים וקיומם מהווה התרסה בעיני רוצחיהם. ובמילים העתיקות: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד, מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם".

היו בתוכנו כאלה שקיבלו פרסים מהעולם על נקיטת עמדה "אובייקטיבית" ביחס לסכסוך עמם שלהם עם רוצחיו. אחרי כל טבח הם טענו בלהט שהיהודים לא יהיו בטוחים כל זמן שאויביהם לא יהיו בטוחים. חיילינו פינו פולשים מאדמת המולדת? יעשו על זה סרט שבו היהודים בתפקיד הנבלים שגזלו ארץ לא להם, ואילו רוצחיהם יוצגו כקורבנות. כך יוכלו לטעון ש"יש רקע לטבח" ושנאת היהודים לא באה לחינם, ולולא החליטו היהודים להתנחל בפלשתינה - ארץ שמעולם לא היתה קשורה אליהם מבחינה היסטורית או דתית (כך כתוב בסעיף 20 באמנה הלאומית הפלשתינית!) - העולם היה שקט ויהודים לא היו נרצחים.

2

אני מקנא במי שקורא את מגילת אסתר לראשונה בחייו. חוויית התשועה עוצמתית עשרות מונים אחרי הפחד של סכנת ההשמדה והפתרון הסופי. מרדכי מכיר את פרטי המזימה ודוחק באסתר להתחנן בפני המלך על עמה. היא מלאה ספקות: לא הוזמנתי, ואם אחרוג מהמנהג ואגיע ללא הזמנה אוצא להורג. מי אמר שתצליח לשכנע את המלך לבטל את הגזירה, הרי שיקוליו הלאומיים גדולים יותר מקשר עם המלכה או עם העַם שלה? בשלב הזה, עושה רושם, השינוי מהיר מדי עבור אסתר - מנערה אנונימית למלכה באימפריה, ואז למושיעת העם היהודי.

אבל אדם לא קובע מתי מגיע רגע האמת של חייו. מרדכי אומר שהעובדה שהיא נמצאת בארמון בתפקיד רם מעלה לא תעניק לה חסינות מהגורל שיפקוד את עמה. אם לא תעז ותסתכן - "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר" והיא תיעלם בערפילי ההיסטוריה. "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת", כלומר מדוע נפל דווקא בגורלך להישלף מעמך היישר לפסגת הפירמידה. זה עכשיו או לעולם לא.

3

איני יודע אם אסתר היתה בטוחה ביכולתה להפוך את הקערה ולהפר את המזימה, אך היא החליטה לפעול. לפני כן היא ביקשה לעשות זאת מכוח העם כולו, כשליחת ציבור. היא מורה למרדכי לכנס את היהודים ולצום עליה שלושה ימים בתפילות להצלחת שליחותה, "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי - אָבָדְתִּי".

"וכאשר אבדתי - אבדתי". לא בכדי בחרה אסתר באקורד פסימי. בשלב הזה נראה שהגענו למבוי סתום: יד אויבינו גברה, ותוכניות ההשמדה מתקדמות. היא נשלחת להתמודד מול נוכל אנטישמי על ליבו של מלך שיכור כדי להציל את עמה

לא בכדי בחרה אסתר לסיים את דבריה באקורד פסימי. בשלב הזה נראה שהגענו למבוי סתום: יד אויבינו גברה, ותוכניות ההשמדה שהכינו לנו מתקדמות. אסתר נשלחת למשימה, שבה תידרש להתמודד מול נוכל אנטישמי על ליבו של מלך שיכור.

חשוב לזכור את הרגע הזה בכל פעם שאנחנו נופלים לייאוש לאומי. היכן היינו ב־7 באוקטובר והיכן עכשיו. נכון, המשימה לא הושלמה, אבל הרבה הושג, גם בתחום השמדת אויבינו וגם בנושא החזרת חטופינו. מדובר במערכה ארוכה, המכילה התקדמות לצד נסיגות טקטיות. השבוע נכנס רמטכ"ל חדש למערכה עם השקפת עולם אחרת באשר להפעלת הכוח הצבאי מול אויבינו. גם לבית הלבן נכנס לא מזמן נשיא עם השקפת עולם אחרת על העולם, על המזרח התיכון ועל היחס בין ישראל לאויביה. כדאי שנתכונן לחלק השני של המגילה.

4

השבת שלפני פורים מכונה "שבת זכור", מכיוון שקוראים בה את הציווי המקראי לזכור את עמלק ולמחות את זכרו. עמלק כאב־טיפוס לשונאי ישראל שבכל הדורות, במיוחד הגרועים שבהם כהיטלר וכהמן.

ב־7 בנובמבר 2023, במלאת חודש לטבח, אמר נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, בעצרת באוניברסיטה: "מדינת ישראל נשבעה להשמיד את זכר חמאס. 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם', כך אנחנו למדים בספר דברים. ולאחר מכן יש הציווי האלוקי שמופנה לעם ישראל: 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח!' - כך צריך לנהוג בחמאס, ואני משוכנע שכך תעשה מדינת ישראל. ההשוואה של חמאס לעמלק מחמיאה לחמאס. עמלק לא עשו דברים נוראים כמו שעשו מרצחי חמאס".

פחות משנה וחצי מאז הטבח, דומה שקצת שכחנו. התקררנו. התורה מתארת מה שעשה עמלק: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ - וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים". הם קראו בשמו של אללה כשאנסו את בנותינו וכשחנקו את תינוקותינו למוות ושרפו הורים וילדים בעודם בחיים.

5

עמלק מגיע במקרה ("קָרְךָ"), כשאיננו מוכנים, כשאנו שבויים בקונספציה שהוא מעדיף לשפר את חייו מבחינה כלכלית ולא למות, כשאנחנו בטוחים שהוא דומה לנו בשיקוליו. הרש"ר הירש מסביר: "מקרה הוא מאורע מחוץ לחישוביו וציפיותיו של מי שנפגע בו. אתה הלכת בדרכך, ולא היתה לך כל סיבה להניח שאויב יתנפל עליך. התקפתו באה בלא כל התגרות, והיא נבעה רק משמחה בטבח אדם, או שמא חש בליבו את הסכנה הנשקפת לו עם כניסתך להיסטוריה, שהרי אתה מייצג את עקרון האנושיות הטהורה והנאמנות לחובה, הסותר את עקרון החרב החרות על דגלו".

במילים אחרות, קיימת תהום עמוקה בינינו לבינם. אמנם, הם לא הצליחו לממש את כל זממם, אבל כוונתם היתה ברורה - רצח עם: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד".

6

"וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ - תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח!". עמלק מבקש להשמידנו, אבל הוא מופיע יחד עם תקוות הגאולה שלנו, כשאנו רוצים להגיע אל המנוחה והנחלה בארצנו. הוא מתנפל עלינו בדרכנו ממצרים לארץ המובטחת; הוא נלחם בנו כשאנחנו מחילים את ריבונותנו על הארץ וממליכים את שאול, מלכנו הראשון; הוא נלחם בנו בהיותנו באימפריה הפרסית, כשמתחילה שיבת ציון בבית השני; והוא מבצע את הפתרון הסופי, כשמתחילה שיבת ציון בתקופתנו. גם לאחר שהוקמה מדינת ישראל הוא ממשיך לכרסם בצדקת דרכנו ומעורר בנו ספקות ביחס לזכותנו על ארצנו. וכשזה לא עוזר, הוא מתנפל בקריאות "אד'בח אל־יאהוד" וטובח בנו.

אנחנו בשעה גורלית. הספק מכרסם בנו להפסיק, לוותר. זָכור, אל תשכח! מוכרחים לסיים את המלאכה ולמחות. אנחנו באירוע תנ"כי, רק באמצע המגילה. עוד נראה את הימים האחרים שבהם "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".