"תהא זו המדיניות של ארה"ב להילחם באנטישמיות בחוזקה, ולהשתמש בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו על מנת לתבוע, להסיר, או לגרום בכל דרך אחרת לאלו שמבצעים פעולות בלתי חוקיות של הטרדה ואלימות על רקע אנטישמי לשאת בתוצאות מעשיהם".
כך, ללא כחל ושרק, מצהיר צו נשיאותי של הנשיא דונלד טראמפ מראשית החודש. הצו נותן לכל הרשויות הפדרליות 60 יום בדיוק להציע דרכים חדשות ושריריות למגר את העלייה המטאורית באנטישמיות בארה"ב. בשנה וחצי שחלפה מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, מספר התקריות האנטישמיות בארה"ב, על פי נתוני הליגה נגד השמצה, זינק ביותר מ־200%, עם יותר מ־10,000 מקרים של הטרדות, איומים, ונדליזם ואלימות לשמה כנגד יהודים. מתוך אלו, יותר מ־2,000 מקרים אירעו באוניברסיטאות - עלייה של כמעט 500%.
כדי להבין למה הצו הנשיאותי של טראמפ כל כך חשוב, ומה בדיוק הוא יכול לעשות, צריך קודם כל להבין את המציאות שקדמה לבחירתו של הנשיא ה־47, קרי את שנותיו של ג'ו ביידן בבית הלבן.
שחור לבן
לדעת רבים מהפרשנים האמריקנים, דרכו של סגן הנשיא לשעבר למשרד הסגלגל החלה להיסלל ביתר שאת בקיץ של 2020, כששוטר לבן בשם דרק שובין הפעיל כוח לא סביר וגרם למותו של עציר שחור בשם ג'ורג' פלויד. כמעט בן־לילה פרצו מהומות ענק באלפי ערים בארה"ב, עם עשרות הרוגים ויותר ממיליארד דולר בנזקים לרכוש. מובילי המהומות היו חבריה של תנועה חדשה יחסית בשם Black Lives Mmatter, ששמרה על עמימות מכוונת לגבי מטרותיה, הנהגתה, או כל פרט אחר של שקיפות שמצופה מעמותה ציבורית. חברי התנועה האשימו את אמריקה הלבנה בגזענות שיטתית, ודרשו שינויים מרחיקי לכת, בראשם ביטול מוחלט של כל כוחות השיטור באשר הם, תחת הסיסמה Defund the Police.
מגוחך ככל שיהיה, הרעיון צבר תאוצה, ובין ההרג של פלויד במאי 2020 לדצמבר באותה השנה Black Lives Matter גייסה יותר מ־10 מיליארד דולר, כולל מחברות ענק ותורמים גדולים למפלגה הדמוקרטית. הדמוקרטים, מצידם, התייצבו מייד לדגל, שיבחו את התנועה והבטיחו להמשיך ולקדם את מטרותיה.
לא משנה שדיווחים מכמה כלי תקשורת אמיצים ועצמאיים הראו שמנהיגי התנועה משתמשים בכספים בעיקר כדי לרכוש לעצמם אחוזות פאר. לא משנה שהאתר הרשמי של התנועה התנגח לא רק ביהודים אלא גם במוסד המשפחה, שאותו - הצהירה התנועה - יש לפרק היות שכל משפחה היא דכאנית מעצם היותה ולכן יש לגדל ילדים אך ורק בקומונות קהילתיות. לא משנה שערים גדולות שיישמו את ההבטחה לפרק את המשטרה נשטפו מייד בגלים חסרי תקדים של פשע ואלימות. לא משנה גם שהנרטיב שהצית את התנועה, זה על אלימות משטרתית כנגד שחורים, היה שקרי בעליל:
מאז 2015, השנה שבה ארה"ב החלה לאסוף נתונים מדויקים על שיטור, בוצעו כ־10 מיליון מעצרים בשנה, ובדיוק 14 אנשים שחורים לא חמושים נורו למוות על ידי שוטרים. אפשר לבחון כל אחד מהמקרים הללו לגופו, ולהציע דרכים להפחית ירי בחפים מפשע, אבל אי אפשר לטעון, כמו שטענו חברי בלאק לייבס מאטר ועמיתיהם במפלגה הדמוקרטית, שמדובר במגפה של גזענות ואלימות.
אף אחד מהנתונים הנ"ל לא עניין במיוחד את ג'ו ביידן ומרעיו. המועמד לנשיאות קרא לה "תנועה היסטורית למען הצדק" והבטיח לתמוך בה ובמטרותיה. הוא לא שיקר: ביומו הראשון כנשיא, חתם על הצו הנשיאותי מספר 13,985, שהבטיח להפנות משאבים ניכרים לטובת diversity, equity and inclusion, או גיוון, שוויון והכלה, ובראשי תיבות DEI. אלו שתמכו בנשיא ובמדיניות שלו טענו כי מדובר בלא פחות ממהפכה למגר סוף כל סוף את הגזענות שפושה בחברה האמריקנית. הפחות נלהבים, לעומת זאת, טענו שלמרות שיש מקום לשיפור, אמריקה של 2020 רחוקה שנות אור מזו של שנות ה־50 או ה־60, ושהקצאת משאבים ניכרים למלחמה בבעיה לא באמת ניכרת רק תגרום לטלטלה חברתית.
כמעט בן לילה חלק ניכר מהמוסדות האמריקניים - חברות ענק, אוניברסיטאות והממשלה הפדרלית עצמה - יישרו קו עם ממשל ביידן והחלו להפנות תקציבים ניכרים, בחלקם בעידוד הממשל, ל־DEI. אוניברסיטת פנסילבניה, למשל, הכריזה ב־2020 על יוזמה בשם Projects for Progress, שתכליתה להשקיע משאבי עתק בכל מה שקשור במלחמה בכל סוג של אפליה, אמיתית או מדומה.
או, יותר נכון, כמעט כל סוג של אפליה. "ברגע שה־DEI החל לפרוח בקמפוס, התחלנו להרגיש להט אנטישמי חסר תקדים". כך, ד"ר סטנלי גולדפרב, לשעבר סגן הדיקן של בית הספר לרפואה באוניברסיטה. במאמר במגזין City Journal גולדפרב הסביר שכל זה לא במקרה. "בלב של רעיון ה־DEI יש ניגוד בינארי פשוט", הוא כתב. "העולם מתחלק למדכאים ולמדוכאים. ואלו שתומכים ב־DEI רואים את הלבנים כמדכאים ואת השחורים כמדוכאים". וישראל, גולדפרב המשיך, נתפסת על ידי תנועת ה־DEI כדוגמה האולטימטיבית למדכאים לבנים שמתעמרים בפלשתינים, המדוכאים הראשיים עלי אדמות.
סכנה בקמפוסים
למרבה הצער, לא מעט נתונים מגבים את ההנחה הזו. בשנת 2021, למשל, ג'יי גרין, עמית במכון המחקר הנחשב Heritage Foundation, בחן את חשבונות המדיה החברתית של 750 אנשים שמחזיקים בתפקידי מפתח במחלקות DEI ב־65 אוניברסיטאות אמריקניות, ומצא לא רק שרובם ככולם שיתפו תכנים על ישראל לעיתים קרובות - למרות שהמדינה היהודית, מיותר לציין, לא אמורה לשחק תפקיד משמעותי בחיים של אלו שהגדרת התפקיד שלהם היא להבטיח שוויון בקמפוסים שמרחוקים אלפי קילומטרים מעוטף עזה - אלא גם ש־96% מכל התוכן שהם שיתפו על ישראל היה לא רק ביקורתי בצורה קיצונית אלא גם גבל באנטישמיות.
הצצה נדירה אל תוך האנטישמיות של עולם ה־DEI סיפקה טביה לי, אישה שחורה ולא־יהודייה שב־2021 נשכרה להנהיג את מאמצי ה־DEI של דה אנזה קולג' בצפון קליפורניה. במאמר שכתבה ל"ניו יורק פוסט" אחרי פיטוריה ב־2023 לי טענה שהיא נחרדה, כשהגיעה לקולג', לחוות אווירה של התססה והסתה אנטישמית. כאשר אמרה לעמיתיה שלסטודנטים היהודים מגיע יחס בדיוק כמו לכל קבוצת מיעוטים אחרת, הם השיבו שהדבר לא נכון היות שהיהודים הם ציונים, הציונות היא גזענות ועליונות לבנה, ולכן יש להקפיד, אם מרשים לאירועים יהודים להתקיים בקולג' בכלל, שהאירועים הללו יתמקדו בעוולות הישראליות כנגד הפלשתינים. לי התחלחלה, ודרשה מייד מהקולג' לגנות את האנטישמיות באופן רשמי. הנהגת הקולג' סירבה, ואחרי שסטודנטים ועמיתים במחלקת ה־DEI כינו אותה בשמות גנאי כמו "ציונית מטונפת", לי איבדה את עבודתה.
התמונה שהיא ציירה כואבת ומדויקת. לפני בחירתו של ביידן, אנטישמיות בקמפוסים היתה מוגבלת למעטים. אחרי חזרתם של הדמוקרטים לבית הלבן כל אוניברסיטה החלה להקים מחלקות DEI בקצב מסחרר, ואיישה אותן בחברי סגל שראו בשנאת ישראל לא רק דעה לגיטימית אלא גם חובה מוסרית של כל מי שמחשיב את עצמו כפרוגרסיבי טוב. זו הסיבה שכ"כ מעט אוניברסיטאות נקפו אצבע אחרי 7 באוקטובר, כשסטודנטים הניפו דגלי חמאס וחיזבאללה, הקימו אוהלים בלב הקמפוס ותקפו את חבריהם היהודים: האנטישמיות באוניברסיטאות היתה תולדה של מדיניות מובנית בת שנים, לא התפרצות רגעית ומפתיעה.
וכשם שראשי האוניברסיטאות הבליגו על האנטישמיות - הבלגה שעלתה לכמה מהן, כולל הנשיאות של אוניברסיטת פנסילבניה, הרווארד וקולומביה, במשרותיהן, שלא לדבר על הון עתק בתרומות מתומכים יהודים - כך גם הדמוקרטים. בסוף השנה שעברה, למשל, המחוקקים הרפובליקנים בוועדת החינוך של הקונגרס פרסמו דוח של 300 עמודים על מצב האנטישמיות באוניברסיטאות. הדוח סיכם שנה של ראיונות עם מאות אנשים, כמו גם בחינה מדוקדקת של 400 אלף עמודי מסמכים פנימיים במוסדות יוקרתיים כמו אלו של ליגת הקיסוס. אחד מהממצאים המפלילים ביותר שפורסמו בדוח היה תמליל של שיחה בין מינוש שפיק, נשיאת אוניברסיטת קולומביה לשעבר, עם דיוויד גרינוולד וקלייר שיפמן, יושבי הראש של חבר הנאמנים של האוניברסיטה.
שפיק סיפרה לגרינוולד ולשיפמן על שיחה שהיא ניהלה עם צ'ק שומר, הסנאטור הדמוקרטי ממדינת ניו יורק ומנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט. שפיק שאלה את שומר, הפוליטיקאי היהודי הבכיר ביותר בארה"ב, מה לדעתו האוניברסיטה צריכה לעשות עם הסטודנטים תומכי חמאס שמשבשים את הלימודים בקמפוס ומתנכלים ליהודים. ושומר, כך דיווחה שפיק, אמר שהאוניברסיטה לא צריכה לעשות שום דבר, היות שאנטישמיות היא נושא פוליטי שמעניין רק רפובליקנים. שומר, כמובן, הכחיש את הדיווח, אבל קשה לדמיין למה מנהיגה מנוסה כמו שפיק תשקר על עניין שכזה בשיחה פנימית עם אנשי שלומה. וגם אם הדיווח איננו מדויק, אי אפשר להכחיש שממשל ביידן עשה מעט מאוד, אם בכלל, כדי להבטיח את שלומם של הסטודנטים היהודים בקמפוסים האמריקניים.
מה שמוביל אותנו בחזרה לטראמפ.
מלחמה ב־DEI
בשבועות הראשונים של כהונתו השנייה טראמפ הכריז מלחמת חורמה על ה־DEI. הוא לא רק הכריז שכל סוכנות פדרלית חייבת לפרק מיידית את כל מחלקות ה־DEI שהוקמו בשנים האחרונות, אלא גם הנחה את הממשלה הפדרלית לזהות וללחום מיידית בכל יוזמות ה־DEI במגזר הפרטי שהובילו לאפליה נגדית. האם אפליה כזו קיימת? את התשובה אפשר להסיק מהפאניקה שאחזה בחברות ענק כמו פייסבוק, גוגל, דיסני ועוד, שהזדרזו לפרק לאלתר יוזמות DEI שרק לפני כמה חודשים התגאו במאות עובדים ובתקציבים של מיליוני דולרים. הגיע הזמן, הנשיא הכריז בכמה ראיונות, לבנות חברה אמריקנית "עיוורת צבעים ומבוססת על יכולות, לא על זהויות".
ובשום מקום השינוי הזה לא יורגש באופן יותר בולט מאשר באוניברסיטאות האמריקניות: לפחות 240 מהן ב־36 מדינות הודיעו, לפי ה־Chronicle of Higher Education, כתב עת שעוקב אחרי הנעשה באוניברסיטאות, על ביטול כל או חלק ניכר מיוזמות ה־DEI שלהן. האוניברסיטאות הציבוריות במדינת צפון קרוליינה, למשל, הודיעו השבוע על ביטול החובה לקחת קורסים שעוסקים ב־DEI כדי להיות זכאים לתואר ראשון, ואוניברסיטת קולורדו הסירה את העמוד שעוסק ב־DEI מדף האינטרנט הרשמי שלה. אבל אוניברסיטאות רבות אחרות הכריזו מלחמה על הנשיא והמדיניות שלו, ונשבעו להמשיך בשלהן עד להודעה חדשה. נשיא אוניברסיטת פרינסטון, למשל, כריסטופר אייסגרובר, בחר בסיסמה הבריטית המפורסמת ממלחמת העולם השנייה - Keep Calm and Carry On - שלא הותירה מקום לספק מי כאן הטובים ומי מחריבי הדמוקרטיה בפוטנציה. האוניברסיטה, הוא הבהיר, תמשיך עם יוזמות ה־DEI שלה עד שכל התביעות שהוגשו לאחרונה כנגד טראמפ והצווים הנשיאותיים שלו יתבררו בבית המשפט.
אבל סביר להניח שאייסגרובר ושותפיו לדרך ייאלצו בקרוב מאוד לחשב מסלול מחדש. הנשיא ואנשיו, הסביר אסף רומירובסקי, המנכ"ל של שתי עמותות אקדמיות משפיעות – "חוקרים לשלום במזרח התיכון" ו"האגודה לחקר המזרח התיכון ואפריקה" – לוקחים את האנטישמיות בקמפוסים ברצינות תהומית, ובכוונתם להשתמש באמצעים מרחיקי לכת להבטיח שתומכי חמאס וחיזבאללה יישאו בעונשים של ממש.
"הצו הנשיאותי של טראמפ לגבי האנטישמיות", רומירובסקי אמר ל"ישראל השבוע", "מבהיר היטב לאן נושבת הרוח. הוא מזכיר בפירוש את חוקי ההגירה של ארה"ב, שמורים על גירוש מיידי של כל מי שאינו אזרח ושתומך או מעודד ארגונים שמוגדרים כארגוני טרור".
היות שמספר לא מבוטל של הפעילים האנטי־יהודיים הקולניים ביותר בקמפוסים הינם סטודנטים זרים ששוהים בארה"ב על ויזת סטודנט, רומירובסקי הסביר כי סביר להניח שהממשל ידרוש את גירושם המיידי. וזה, סביר להניח גם כן, ישים את האוניברסיטאות בעמדה רגישה: קולומביה, למשל, עשתה כל שביכולתה להימנע מלזהות את הסטודנטים שהשתתפו במהומות האנטישמיות בקמפוס בשנה שעברה, והורתה על חקירה קצרצרה שנסגרה אחרי שישה ימים בטענה שלא הצליחה לזהות אף אחד מהסטודנטים האשמים בהפרות סדר. בהתחשב בעובדה שמרבית הפורעים תועדו בסרטוני וידאו שהועלו לרשתות החברתיות, הטענה מגוחכת בעליל; אבל הנהלת האוניברסיטה יודעת שאם היא תצביע על שמות, וסטודנטים יגורשו כתוצאה מכך, היא תיאלץ להתמודד לא רק עם מהומות מבית אלא גם עם אובדן אפשרי עצום של הכנסה: נכון לשנת 2023 56% מהסטודנטים בקולומביה היו סטודנטים זרים, שלרוב משלמים שכר לימוד מלא. האוניברסיטה, אם כן, לא ששה למהר ולעשות כל דבר שעלול להוביל לפגיעה בגיזת הזהב הזו.
דרך הכיס
לרוע מזלם, הסביר רומירובסקי, לטראמפ יש כלים עוד יותר חדים לפגוע בכיסן של האוניברסיטאות. "קולומביה לבדה", הוא אמר, "קיבלה יותר מ־6 מיליארד דולר מהממשלה הפדרלית בחמש השנים האחרונות בכל מיני מענקים שונים. אם טראמפ יחליט לא לאשר תקציבים לאף ממסד אקדמי שלא מציית לחוק, המדובר יהיה באובדן של סכומי עתק".
טראמפ גם יכול לפגוע באופן ניכר בתרומות שמהוות את עיקר ההון של האוניברסיטאות. לקולומביה, למשל, יש תיבת אוצר של כ־14.8 מיליארד דולר, שמנוהלים בקרנות השקעות שונות. בזמן כהונתו הראשונה טראמפ העביר חוק שמיסה בכ־1.4% את ההכנסה מהשקעות של אוניברסיטאות שסך כל התרומה (endowment) שלהן עולה על 500 אלף דולר לסטודנט, דבר שפגע בעיקר באוניברסיטאות הגדולות והעשירות. בשבוע שעבר חבר הקונגרס מייק לולר, המקורב לטראמפ, הגיש הצעת חוק להעלות את אחוז המיסוי על ההכנסות מהשקעות של אוניברסיטאות עשירות ל־10%.
"האוניברסיטאות חייבות להבין שהנשיא ואנשיו לא באו לשחק משחקים", אמר רומירובסקי. "כשמפגינים אלימים משליטים טרור כנגד יהודים בקמפוס, וכשאין חופש ביטוי אמיתי לכל מי שתומך בישראל, האוניברסיטאות שלנו בסכנה להפוך ממוסדות אקדמיים מהוללים לקיני צרעות של שנאה ואלימות. הממשל הקודם ראה את התהליך הזה קורה ועודד אותו. הממשל הנוכחי מחויב לעשות הכל כדי לשנות כיוון ולהגן על ערכי היסוד שהפכו את ארה"ב והאוניברסיטאות שלה לשם־דבר בכל העולם".
רומירובסקי הוסיף שהוא מצפה לשורה נוספת של צעדים מצד הממשל, כולל חקירות אמיתיות כנגד כל מי שמסרב לאכוף את החוק ולהבטיח את שלומם של הסטודנטים היהודים. הוא גם אמר שהוא מקווה לראות את הממשל נוקט סנקציות כנגד קטאר, שהשקיעה 4.7 מיליארד דולר בעשורים האחרונים באוניברסיטאות אמריקניות, מה שהופך את המדינה לתורמת הזרה הגדולה ביותר להשכלה הגבוהה בארה"ב. הכסף הקטארי, רומירובסקי הסביר, גורר לעיתים קרובות מאוד מינויים בעלי עמדות אנטישמיות קיצוניות, כמו גם תוכניות לימודים שמציגות את ישראל באור מעוות ונוראי.
"לא ייתכן שלמדינה שתומכת בארגוני טרור כמו חמאס וממשיכה לממן את האויבים המושבעים של אמריקה תהיה השפעה כה נרחבת על מה שסטודנטים אמריקנים יודעים וחושבים על העולם".
אם לשפוט על פי ההספק של השבועות האחרונים, טראמפ מבין היטב את כל האיומים הללו. ושלא כקודמו בתפקיד הוא לוקח אותם ברצינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו