את הצ'ק הפתוח מטראמפ נתניהו שומר לשלב ב'

נדירים הם המקרים שבהם ההיסטוריה נותנת הזדמנות שנייה - אך זה בדיוק מה שטראמפ העניק לישראל ביום שני בלילה. שנה וארבעה חודשים אחרי הטבח הנורא ביותר שידעו היהודים מאז השואה, ואף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה. חמאס עדיין קיים צבאית והולך ומתחזק אזרחית, ועזה בהחלט עדיין מאיימת על ישראל. ומובן שלצערנו גם לא כל החטופים חזרו.

והנה בא דונלד טראמפ ואומר: "מצידי אתם יכולים לצאת לסיבוב שני. זו ההזדמנות שלכם". או במילים שלו: "את כולם בשבת, נניח בשעה 12:00. לא בטפטופים, לא שניים או אחד או שלושה או ארבעה, ואם לא - ייפתח הגיהינום", השיח לפי תומו באחד מתדרוכי העיתונאים הרבים בבית הלבן.

לדברים של טראמפ היה אפקט כפול: ראשית, הם מינפו לשיא את כוח המיקוח של ישראל במו"מ מול המתווכות ומול חמאס; ושנית, למקרה הסביר יותר שלא כל החטופים יוחזרו בשבת, טראמפ נתן לנתניהו אישור מראש לחדש את המלחמה במקסימום עוצמה. או כמו שהוא קורא לזה - "גיהינום".

אלא שבישראל לא בדיוק ידעו מה לעשות כל הטוב הזה. בן גביר, שמחוץ לקבינט, וסמוטריץ', החבר בפורומים הכי אינטימיים, אימצו מייד את דברי טראמפ. "את כולם עכשיו", צייץ שר האוצר ברשת X ביום שלישי בבוקר. "ממשלת ישראל בדרך להחמצה היסטורית נוספת", כתב בן גביר, אחרי שהתברר כי נתניהו למעשה לא עושה דבר עם הצהרת טראמפ. "אחרי שקיבלנו גיבוי מהנשיא טראמפ להביא גיהינום על עזה אם חמאס לא משחרר את כל החטופים, הממשלה מתכוונת להמשיך להסתפק בשחרור של שלושה חטופים בלבד, במתווה המופקר שכולל שחרור מאות מחבלים רוצחים מהכלא, תוך המשך הכנסה של דלק וסיוע לרצועה. ‏עסקה מופקרת, ממשלה מבוהלת", כתב מי שעד לא מזמן היה השר לביטחון לאומי של נתניהו.

ואכן, ההמלצה "המקצועית" של מערכת הביטחון היתה להיצמד למתווה העסקה הקיים, כלומר לוותר למעשה על נושאת המטוסים המוראלית שטראמפ שלח מוושינגטון. נתניהו זרם עם עמדת המערכת. במקום להודיע בקול ברור והחלטי שישראל כבר לא מחויבת למתווה העסקה הקיים, אלא אכן דורשת את קבלת כל 76 החטופים שנותרו, החיים והמתים, בשבת הקרובה - ראש הממשלה ולשכתו הוציאו ביום שלישי בערב מבול של הודעות סותרות ומבולבלות.

רק דבר אחד היה ברור בהודעות האלה - מה אין בהן. נתניהו לא דרש "את כולם בשבת", כפי שהציע טראמפ. במקום לשבור את הכלים, ראש הממשלה העדיף להמשיך להיגרר בקוראלס העסקה הקיימת. בכך הותיר נתניהו את הובלת המהלכים בידי חמאס, וחזר לגישה התגובתית שאפיינה אותו לפני המלחמה. יתרה מכך, הוא החמיץ הזדמנות להשתחרר מהעסקה הקיימת, שגם בין אנשיו יש מי שמודים שהיא "גרועה" ו"נוראה", כלשונם. זו היתה בחירה לגמרי מודעת, שהסתתרה מאחורי מסך עשן של הודעות מטעם "גורמים מדיניים".

נתניהו לא דרש "את כולם בשבת", כפי שהציע טראמפ. במקום לשבור את הכלים, הוא העדיף להמשיך להיגרר בקוראלס העסקה. בכך הוא הותיר את הובלת המהלכים בידי חמאס, וחזר לגישה התגובתית שאפיינה אותו לפני המלחמה. הוא החמיץ הזדמנות להשתחרר מהעסקה, שגם בין אנשיו יש מי שמודים שהיא "גרועה" ו"נוראה"

לנתניהו ולחברי הקבינט היו שיקולים רציניים מדוע להיצמד למתווה העסקה הקיים, ולא לאפס את כללי המשחק. ראשית, בניגוד לעלילה נגדו, נתניהו רוצה להוציא מהמנהרות בעזה את מי שרק אפשר. לכן, בראייתו, כל עוד חמאס רק מדבר על עצירת העסקה אך לא עושה זאת בפועל, ואולי יש סיכוי לקבל עוד חטופים בטרם העסקה תקרוס - צריך לנצל את ההזדמנות. לשיטתו, טוב חטוף אחד ביד מ־76 חטופים בהצהרות מילוליות של הנשיא.

שנית, עקב שטיפת המוח של רוב התקשורת, שמציגה לציבור את הריאליטי של חזרת החטופים אך לא מדברת על מאות האנשים שימותו כתוצאה מהעסקה, נתניהו כנראה מרגיש שאין לו לגיטימציה לסכן את שלב א' של ההסכם. הרגש גובר על השכל לא רק אצל רוב הציבור, אלא גם בקרב "גורמי המקצוע".

שלישית, ההפוגה מהמלחמה טובה לצה"ל. החל מחילופי הרמטכ"ל וכלה בריענון הכוחות והכלים. עוד כמה שבועות של הפסקת אש מאפשרים לצבא להתארגן טוב יותר לקראת חידוש הקרבות.

רביעית, כל הסיכויים הם שהמלחמה אכן תתחדש. חמאס מתכונן לכך בשטח. להבדיל, גם נתניהו לא מתכוון לעבור לשלב ב' של העסקה. חמאס הרי מתנה את שלב ב' בסיום המלחמה, וזו דרישה שאי אפשר לקבל.

כלומר במכלול, אם אכן העסקה תקרוס בתוך ימים או שבועות, אבל לאחר שקיבלנו כמה חטופים נוספים - גם אז אפשר יהיה למנף את האולטימטום של טראמפ. כרגע, מאחר שאין ערובה לכך שחמאס ייבהל מהאיומים של טראמפ, מוטב לא להישען עליהם. זה היה הרציונל של נתניהו. מאז ומתמיד האיש היה משקיע שונא סיכון.

כך נוצר מצב די מוזר, שבו את הצ'ק שישראל קיבלה מהנשיא היא החליטה לשמור בדש המקטורן בינתיים. אולי הדולר יעלה ובעוד שבוע הוא יהיה שווה יותר. אבל כמו בשוק ההון, בהחלט ייתכן שגם ההפך יקרה. מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, מגדולי אוהדי ישראל בממשל החדש, יגיע לארץ במוצאי השבת. על פי הודעת לשכתו, הוא יתמקד בין היתר ב"התקדמות לשלב השני של הסכם הפסקת האש בעזה". כלומר, חרף הכוונה של נתניהו להשתחרר משלב ב', מאחר שבפועל הוא ממשיך בעסקה, רוביו ינסה לקחת אותו לשם. ככה זה, אמריקה לעולם לא תכפה עלינו לעקוף את עצמנו מימין.

בשורה התחתונה, מאורעות השבוע סיפקו לישראל הזדמנות חד־פעמית להיחלץ מהמתווה הנורא של העסקה הנוכחית, ובמקומו לעצב מחדש את כללי המשחק ולחתור לעסקה אחרת, שתכלול את כל החטופים ושתנאיה יהיו הרבה יותר נוחים. היה הגיוני לאמץ את הכיוון של טראמפ גם משום שלא נותרו לנו קלפי מיקוח לשלב ב' של העסקה. כמעט כל מה שהיה לנו - שחרור מחבלים כבדים, נסיגת צה"ל מעזה, היתר לעזתים לחזור לצפון הרצועה, הזרמה עצומה של דלק וסחורות שמעשירה את מחסני חמאס וחשבונותיו - ניתן בשלב א'. מה שנשאר לשלבים ב' וג' זה ריקון כמעט מוחלט של בתי הכלא ממחבלים והסכמה ל"סיום המלחמה", שמשמעותה למעשה הפסד ישראלי.

כך שזה מה שיכולנו לעשות עם הגיבוי של טראמפ. בפועל, ההחלטה של הקבינט היתה לא לשבור את הכלים, ולהנציח את הקיים, על כל המשתמע ממנו. ייתכן מאוד שבמבט לאחור נתחרט על כך. טראמפ נתן לנו הזדמנות שנייה, ואין כל ערובה לכך שתהיה שלישית.

העסקה של ביבי

תעלומה אחת הנוגעת לעסקת החטופים נפתרה השבוע סופית. ראש הממשלה אישר בפה מלא את מה שנכתב פה כמה פעמים בשבועות האחרונים: איש לא הכריח אותו לאמץ את עסקת החטופים הנוכחית - הוא בחר בה מרצונו. לא טראמפ, לא וויטקוף ולא ד"ר אדלסון (גילוי נאות: מו"לית ישראל היום) כפו עליו דבר.

"אני הצעתי הצעה (לעסקה), זו היתה הצעה שלי, והם (חמאס) תחילה סירבו לה. אבל אחרי הלחץ (הצבאי) הגובר, והתוספת האיתנה שקיבלנו מהנשיא טראמפ, הם נכנעו לעסקה שאני הבאתי ושאני הסכמתי לה", אמר נתניהו מעל בימת הכנסת ביום שני. אם הדברים האלה לא ברורים דיים, אפשר להוסיף עליהם את מה שאמר ראש הממשלה לפרשן האמריקני המוביל מארק לוין: "הדיווחים שלפיהם הוא (וויטקוף) כפה עלי את העסקה אינם נכונים. היו לנו שיחות טובות. זה מתווה שהסכמתי לו חודשים ארוכים לפני כן".

ואכן, סדר הדברים היה כזה: לאחר הפסקת האש עם חיזבאללה וניצחון טראמפ בבחירות, נתניהו הגיע למסקנה ש"בשלה העת לעסקה". הוא אמר זאת לאנשים, וזה היה פשר האופטימיות שהפיצו מקורביו בסוף נובמבר 2024. במקביל, כפי שפורסם פה לפני שבועיים, באחת משיחות הטלפון ביניהם נתניהו אמר לטראמפ כי הוא מחויב למתווה של מאי 2024, כפי ששב ואמר השבוע בכנסת.

הימים חלפו, מועד ההשבעה של טראמפ התקרב, אך פריצת דרך לא הושגה. לכן נתניהו ויתר בכמה פרמטרים משמעותיים, כגון הכנסת עזתים לצפון הרצועה בלי בידוק ונסיגה מלאה ממובלעת נצרים. זה, בתוספת הלחץ של וויטקוף על קטאר כדי שתכריח את חמאס לקבל את העסקה, הביא לפריצת הדרך.

אולי כדי לשכך את הזעם בקרב תומכיו נתניהו או אנשיו, שהפיצו את הסיפורים שוויטקוף או אחרים הכריחו אותו, או ש"לא היה אפשרי לסרב לטראמפ". הנה, רק השבוע למדנו שכשנתניהו רוצה - הוא יודע ועוד איך לדחות הצעות טובות של הנשיא.

מסיני תיפתח הרעה?

שבוע וחצי לאחר שהנשיא טראמפ הציג את חזונו המדהים לפנות את עזה מיושביה, לא נמצאו עד כה מדינות שמסכימות לקלוט כמות משמעותית של תושבי הרצועה. מלך ירדן עבדאללה הודיע לטראמפ בפגישתם השבוע בבית הלבן כי ארצו תקלוט 2,000 מקרים הומניטריים. יש פה אולי סדק בחומה, אך מדובר בטיפה בים.

בראש חזית ההתנגדות לפינוי עזה ניצבת מצרים, שעל פי הכוונה של טראמפ דווקא היתה אמורה לקלוט את המסה העיקרית של העזתים. אלא שנשיא מצרים, עבד אל־פתח א־סיסי, אף מוותר כרגע על פגישה מתוכננת בינו לבין טראמפ. הוא לא רוצה להיקלע למבוכה פומבית מול הנשיא האמריקני בנושא, כפי שקרה השבוע למלך הירדני.

אפשר להבין את ההתנגדות העזה של מצרים לקליטת העזתים. מדובר באוכלוסייה המוסתת ביותר בעולם, רוויה בטרוריסטים ותומכת טרור בעצמה. במדרג הפנים־ערבי, העזתים נחשבים הנחותים ביותר. הסכמה מצרית לקבל אותם גם תתפרש בעולם הערבי כסיוע ל"מזימה ציונית אמריקנית נגד הפלשתינים". מובן למה א־סיסי לא רוצה את כאב הראש הזה.

מאידך, מה שהרבה יותר קשה להבין זה את ההתעצמות חסרת התקדים של צבא מצרים, ואת ההגדלה השיטתית של הנוכחות שלו בסיני. ברשתות החברתיות הולכות וגוברות השאלות בנוסח "כיפה אדומה": "א־סיסי, א־סיסי, למה יש לך צבא גדול כל כך? למה אתה קונה נשק מכל העולם? למה תרחיש הייחוס של הצבא הוא מלחמה עם ישראל? למה אתה מפר בעקביות את הסכם השלום ומכניס כוחות לסיני? למה אתה בונה בסיני תשתיות צבאיות? למה מפי הגנרלים שלך נשמעים מעת לעת איומי מלחמה מרומזים?".

"בסיני יש הרבה יותר אמצעי לחימה ותחמושת ממה שהתיר הסכם השלום. זה התחיל בשני גדודים, וכיום עומד על עשרות אלפי חיילים ועשרות טנקים. חלקם מרוכזים ליד מה שהיו ריכוזי דאעש. אבל הצורך לטפל בדאעש חלף"

אלא שבעוד בלוגרים ואנליסטים דנים בהרחבה בחשש שמצרים מתכננת לנו "כיפה אדומה" - דווקא בצמרת העיניים שוב עיוורות. הקבינט המדיני־ביטחוני לא עסק בשאלה הזו בעת האחרונה. אמנם שר הביטחון הקודם יואב גלנט והרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי הרימו גבות על השאיפות המצריות, אך בפועל צה"ל פועל לאור הדירקטיבה המדינית שלפיה יש שלום בין ישראל למצרים. ועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון לא בחנה את האיום המצרי. גורם ביטחוני בכיר ששוחחתי עימו לאחרונה התעקש שיש בסיני אזור חיץ מגובה בהסכם שלום, ועל כן לא הבין בכלל מדוע אני מעלה את הסוגיה.

כשבצמרת מתעקשים שהשלום עוד פה - ברמת השטח בצה"ל אין הכנות, אין אימונים ואין תרחישי מגירה למקרה של פלישה מצרית מפתיעה בנגב. יתרה מכך, שינוי מדיניות ישראלי, שיורה לצה"ל להביא בחשבון שיום אחד מצרים תתהפך עלינו, עשוי להיות נבואה שמגשימה את עצמה. כלומר, אם המצרים יראו שלפתע צה"ל מתרגל מלחמה מולם - הם עלולים להסלים את הפעילות מצידם, וחוזר חלילה. כדי לא ליצור ספירלה כזו של הסלמה, הגישה הישראלית היא, ובכן, להגיד שהבעיה לא קיימת.

"הנספח הצבאי להסכם השלום בין ישראל ומצרים מת מזמן", אומר ד"ר יגיל הנקין, מומחה לענייני צבא שכבר ב־2018 התריע על המגמות המדאיגות מדרום. "זה קרה בשיטה של סיפוח זוחל. קודם הם היו מכניסים את הכוחות, ואז מבקשים בדיעבד אישור ישראלי, שתמיד ניתן. גם לאחר שהסתיים הצורך המבצעי הכוחות לא הוצאו".

ומה המצב כיום?
"בסיני יש הרבה יותר אמצעי לחימה ותחמושת ממה שהתיר הסכם השלום. זה התחיל בשני גדודים שנכנסו, וכיום עומד על עשרות אלפי חיילים ועשרות טנקים. חלק מהם מרוכזים ליד רפיח המצרית, וחלק ליד מה שהיו ריכוזי דאעש בסיני. אבל הצורך המבצעי לטפל בדאעש חלף, ובכל זאת הכוחות לא הוצאו. כמו כן, הם פיתחו תשתיות כמו גשרים, כבישים ומנהרות גדולות, שמאפשרות להם להעביר בתוך שעות דיביזיות שלמות לסיני מהצד המערבי של תעלת סואץ".

הנקין - וכמוהו כל המומחים האחרים - לא פוסק בנחרצות שמצרים הנוכחית מחפשת מלחמה עם ישראל, אך גם הוא וגם אחרים לא שוללים תרחיש כזה. מה שבוודאי מטריד אותו, ורבים אחרים מחוץ לממסד, זה עצימת העיניים הישראלית והרכש המצרי הבלתי פוסק של אמצעי לחימה חדשים מכל העולם.

"מצרים קונה נשק כמעט מכל מי שמוכר - ארה"ב, רוסיה, סין, איטליה, בריטניה, הודו ועוד. ניכר שהיא לא רוצה להיות במצב תלותי, כמו זה שישראל נמצאה בו בעיצומה של המלחמה. צריך גם להבין שבמצרים, הצבא הוא המדינה. הוא אפילו מפעיל רשת סופרים שמוכרת מזון לאוכלוסייה. אולי הרכש הצבאי הוא דרך להשתמש בכסף. בכל מקרה, ההתרשמות שלי היא שאין אצלנו מספיק מודעות לנושא".

על כל זה צריך להוסיף שמצרים אינה אגוז קל לפיצוח. כאמור, א־סיסי לא מתכופף בפני טראמפ ודוחה פגישה איתו. הוא מוכן לספוג נזקים של מיליארדים כתוצאה מעצירת התנועה בתעלת סואץ, ובכל זאת אפילו לא מותח ביקורת על החות'ים. בכירים בקהיר איימו השבוע דרך התקשורת הערבית בביטול הסכם השלום עם ישראל, במקרה שבו ארה"ב תעצור את הסיוע שמצרים מקבלת מאז נחתם, בשיעור של 1.5 מיליארד דולר בשנה בערך. מנגד, מצרים תלויה כלכלית ואנרגטית בגז הישראלי, כלומר יש לה הרבה להפסיד אם תתהפך על ישראל.

שבשורה התחתונה, נצרך פה תהליך זהיר ובה־בעת רב עוצמה כדי לגלגל לאחור את צבא מצרים מסיני בכלים דיפלומטיים. אולי פשרה כזו בין א־סיסי לטראמפ שווה ויתור על הדרישה האמריקנית שהנשיא המצרי יקלוט את המג'נונים של עזה.