בחודש שעבר, הליגה נגד השמצה (ADL) פרסמה סקר מקיף שחשף נתון בלתי נתפס ומעורר דאגה: על פי הסקר, 46% מאוכלוסיית העולם מחזיקים בעמדות אנטישמיות. שמעתם נכון, לא מדובר ב־46% מהאוכלוסייה של מדינה מוסלמית עוינת, אלא של העולם כולו. הנתון מדאיג עוד יותר כשמבינים שמספר האנטישמים בעולם גדל ביותר מפי שניים מאז הסקר האחרון, שנערך לפני כעשור. וכך, כשכמעט מחצית מהאנושות שונאת אותנו, נשלף נשק יום הדין של בני העם הנבחר - ההומור.
קבוצה ייחודית של קומיקאים, זוכי פרסי אמי ויוצרים מובילים מהוליווד חברה למומחים במאבק באנטישמיות כדי להיאבק בשנאה, או יותר נכון - להגחיך אותה. הם קוראים לעצמם "בריגדת הקומדיה". בשונה מהבריגדה היהודית, במקום להחזיק רובה ולהילחם בשדה הקרב - הם מחזיקים סמארטפון ונלחמים ברשתות החברתיות.
"במסגרת תפקידי, חיפשתי דרך לשבור את המעגל האינסופי של השנאה ברשתות החברתיות", מספרת ד"ר רחלי ברץ, ראשת המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית, ומי שיזמה את הפרויקט יחד עם עמרי מרכוס (תסריטאי קומי בעצמו, שבעברו היה מכותבי "ארץ נהדרת"). "ראינו את אותם אנשים חוזרים שוב ושוב על אותן עלילות דם והאשמות. לכן, כשעמרי הציע להשתמש בהומור ככלי נשק, זה היה רגע של תובנה משמעותית. במקום לרדוף אחרי כל פוסט אנטישמי, אפשר פשוט להפוך את מפיצי השנאה עצמם למטרה.
"זו היתה נקודת המפנה שהובילה להקמת הבריגדה. התחלנו לחפש את מיטב המוחות בתחום הקומדיה - תסריטאים, סטנדאפיסטים וכותבים מוכשרים מרחבי העולם שיהיו מוכנים להירתם למשימה. להפתעתנו הרבה, כמעט כולם נענו בחיוב. הם הבינו מייד את הפוטנציאל של שימוש בהומור ככלי במאבק באנטישמיות. אגב, יש תסריטאי מוכר, שגם מופיע בעצמו על לא מעט במות, שכמעט הצטרף, אבל בסוף חשש מדעת הקהל העוינת וקיבל רגליים קרות. אני מאוד מקווה שהוא ועוד קומיקאים מוכשרים עם חוש ריח לאנטישמיות יצטרפו עכשיו, לאור ההצלחה של הפרויקט והתגובות המשמעותיות".
לגרום למצייץ להרגיש טיפש
חברי "בריגדת הקומדיה" פרוסים על פני כמה יבשות, ומייצרים שלוש או ארבע תגובות ביום לתכנים אנטישמיים. "יש לנו קבוצת ווטסאפ", מסביר ג'ונתן קסלמן, הבמאי והיוצר של סרט הקומדיה "נקמת הפטיש העברי" (בכיכובו של אדם גולדברג). "בכל בוקר, מנהלי הקבוצה שולחים שם ציוצים או פוסטים אנטישמיים שעלו ברשת, ואנחנו משיבים רעיונות לבדיחות נגד, בתקווה שהתגובה שיצרנו תצליח לעקוף את הפוסט מלא השנאה".
חבר בריגדה נוסף הוא ג'וש קומרס, שבעברו היה מועמד לאמי כמה פעמים ושמחזיק בקילומטראז' ארוך ככותב לתוכניות הקומיות המובילות בארה"ב, וביניהן התוכניות של קונאן או'בריאן ושל ג'ימי פאלון. "בגדול זה עובד כמו בחדר כותבים", הוא מסביר על הדינמיקה בקבוצה. "אנחנו מקבלים משימה בדמות של ציוץ אנטישמי שעלינו לתקוף בבדיחה, ואז אנחנו עושים פיצ'ים לתגובה שלנו. וכמו בכל חדר כותבים, זה כיף לראות אם בסוף הבדיחה שלי היא זאת שנבחרה".
"אנשים לא מבינים שאנחנו עומדים לפני גל אנטישמי, שמגיע בעקבות השינויים של הרשתות החברתיות", מסביר מרכוס. "פייסבוק וטוויטר הפסיקו עם בדיקת העובדות, ועוברים למה שנקרא 'הערות מהקהילה'. המושג של 'אמת' ייעלם, וזה יביא גל אנטישמי ברשת שלא הכרנו. צריך להילחם בזה. תשובה אנטי־אנטישמית תגרום למי שצייץ מלכתחילה להרגיש טיפש, ואם האנשים האלו יבינו שהם משדרים לעולם שהם אידיוטים - הם יעשו זאת פחות".
האם בכך שאתם מגיבים לאותם צייצנים אנטישמים אתם לא נותנים להם בעצם במה? זה לא יכול לגרום יותר נזק מתועלת?
"אתה חד־משמעית צודק, ולכן הפסקנו לעשות ציוץ מחדש לציוצים אנטישמים. בהתחלה זה מה שעשינו, וזאת היתה טעות. מאז הפסקנו, ואנחנו עושים צילום מסך. ולגבי תגובות - אנחנו מגיבים רק לצייצנים שמלכתחילה יש להם המון עוקבים, כך שכבר יש להם במה. יש לי מאות צייצנים אנטישמים מובילים שאני עוקב אחריהם, וככה אני מתחיל את היום שלי - במעבר על עשרות תכנים אנטישמיים. זה מטורף. זה מתחיל בבוטים שאומרים דברים טיפשיים, ומגיע לקונספירציות על יהודים. כמו למשל הסבר על איך יצחק רבין רצח את קנדי, שמגיע עם הוכחות שרבין היה בארה"ב בזמן הרצח וכו'. אלה רמות טרלול שאתה לא מבין בכלל".
"אפילו החבר החרים"
בשונה מאמנים אחרים שמתבטאים בעד ישראל ושנלחמים במשך שנים את מלחמתנו ברשתות החברתיות, רבים מחברי הבריגדה מעידים על עצמם כי בעבר לא היו פעילים, ולא לכלכלו את ידיהם בזירה הפוליטית.
"תמיד החשבתי את עצמי פרו־ישראלי", מספר זוכה האמי מייקל קפלן, שהיה מכותבי הסדרה "פרייז'ר" (שזכתה ב־37 פרסי אמי). "אני מאמין שהיהודים זכאים למדינה, ולכן בהגדרה אני ציוני, אבל זה לא משהו שהייתי מתעסק בו. ביקרתי במדינה רק פעם אחת בחיים, כתייר, אבל אחרי 7 באוקטובר דברים השתנו. כשראיתי את התגברות האנטישמיות גם בהוליווד, ושהאנשים שלי באיגוד התסריטאים האמריקנים לא גינו את מה שקרה - זה השפיע עלי. זה היה מפתיע ושובר לב. רבים מהיהודים במחנה הדמוקרטי והליברלי הרגישו נבגדים ממה שקורה במחנה שלהם. מאז, העיסוק בזה תפס מקום גדול בחיי".
גם תמי גולדן, אחת מכותבות סדרת הקומדיה "תיאטרון מדע המסתורין 3000" (הזמינה לצפייה בנטפליקס; י"א), מעידה על עצמה כי אירועי 7 באוקטובר השפיעו עליה להתחיל לפעול. "לא הייתי אקטיבית בעולם היהודי. גדלתי בשיקגו, באזור שבו משפחתי ואני היינו היהודים היחידים, אז הייתי יחסית שקטה לגבי יהדותי. אבל מאז 7 באוקטובר התחלתי להרגיש בסכנה, וזה השתנה".
"כמה שבועות אחרי 7 באוקטובר הייתי בארוחת ערב עם זוג חברים שלנו", מוסיף קסלמן, "וישראל עלתה בשיחה ביני לבין החבר. הנושא מאוד התלהט, והגנתי על ישראל. לאחר מכן הייתי צריך עזרה מהבחור, ובתגובה הוא שלח לי הודעה: 'אתה תומך בכיבוש הקולוניאליסטי של ישראל אז אני לא יכול לעזור לך'. ככה שהוחרמתי אפילו על ידי חבר שלי. זה גרם לי לרצות להיאבק בחזרה. השנאה לישראל היא שונה מכל שנאה אחרת. תתאר לך שיום אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה כולם היו קמים ואומרים 'איך האוקראינים האיומים האלו מעיזים להגן על ארצם'. אני אומר שאני לא יודע למה העולם מאשים רק את ישראל - אבל בתכלס אני יודע למה".
נרמול האנטישמיות
"הקומדיה היא נשק לא קונבנציונלי במלחמה הלא־נגמרת הזאת", אומר מרכוס. "אנחנו מתמודדים עם מכונה סופר־מיומנת וסופר־ממומנת, שמתפשטת כמו גידול סרטני. אותו תוכן ארוז לקהלים שונים על ידי דוברים שונים, עם תמיכה של בוטים שמהדהדים ומגיבים לו. לדוגמה, יש סרטון לא חדש שצף אחת לכמה שבועות, של בחור חרדי שיוצא מתעלה בברוקלין. בכל פעם הוא מלווה בסיפור מומצא אחר. פעם זו רשת תעלות מתחת לבתי כנסת, ופעם הוכחה לבונקרים של יהודים פדופילים. בעידן של פוסט־אמת, לא נוכל להילחם באנטישמיות עם עובדות. אנחנו מציעים פה דרך שונה לחלוטין - להגחיך את החשבונות. זה אולי לא יזיז את הבוטים, אבל למשפיענים אנחנו יודעים שזה מפריע".
כאנשי קומדיה מנוסים, אתם באמת מאמינים שהומור יכול לשנות דעות של אנשים?
קפלן: "קשה לומר מה יכול לשנות דעות, אבל אני מאמין שהומור יכול לעשות זאת. יש ציטוט ישן שהולך בערך כך: 'אי אפשר להשתמש בעובדות כדי לשנות את דעתו של מישהו שלא השתמש בעובדות כדי לגבש אותה מלכתחילה'. לכן לעיתים לעג הוא הדרך היעילה ביותר למוטט את מה שהוא בבירור טיפשי. לגרום לפוסט להיראות מגוחך יכול לפגוע הרבה יותר חזק מאשר להסביר מדוע הוא שגוי. לעג הוא לפעמים דרך יותר יעילה מאשר ויכוח רציני ואינטליגנטי".
קומרס: "אומרים על בדיחות שהן 'הורגות' אותך מצחוק. המונח האלים הזה מתאים, כי קומדיה מספקת מכה שהעובדות והטיעונים הנלהבים לעיתים קרובות לא מצליחים לספק. במיוחד ברשתות החברתיות, שבהן בדיחה שנונה יכולה לחדור את הרעש והבלגן. קומדיה לא חייבת להיות תמיד פגיון בלב. יש לה גם את הכוח לנטרל, להוריד את גובה הלהבות באותה יעילות שבה היא יכולה להבעיר אותן. וחוץ מזה, בואו נודה באמת - אנחנו היהודים פשוט כל כך טובים בזה. יהיה חבל לא לנצל את כישרון הקומדיה שנמצא בשורותינו".
גולדן: "מהרגע הראשון שבו בני האדם החזיקו עיפרון ביד, היו דמויות מצוירות שצחקו על מנהיגים. הרשתות החברתיות הן דרך ביטוי חדשה. אם אנחנו מגחיכים בתגובה מישהו שצייץ משהו אנטישמי וגורמים לעוקבים שלו לצחוק ולהבין כמה זה אידיוטי - זה עושה שינוי חשוב. הדרך היעילה ביותר לנקב את הרוע היא ללעוג לו. אתה לא יכול באמת להתעלל בילד בגן המשחקים אם הוא פשוט ממשיך לצחוק עליך, ובמיוחד אם הוא גם גורם לילדים האחרים לצחוק עליך. אין שום חיסרון בלהלעיג אנטישמים. תן לזה צ'אנס. אתה לא חייב להיות גאון - רק חכם יותר מהם. וזה רף נמוך מאוד".
קסלמן: "אני חושב שבדיחה היא רעיון שארוז באריזה יפה, ואם מישהו צחק ממה שאמרת - ניצחת. הקהל שצוחק אולי לא יודע למה הוא צוחק, אבל אם בדיחה עובדת זה אומר שיש בה אמת. מה שאני אוהב בקומדיה זה שלא משנה כמה מישהו חזק, מרושע או מלא שנאה: כשהבדיחה פוגעת, וכשאתה גורם לאחרים לצחוק מהגיחוך או מהקטנוניות של הערה אנטישמית - ניצחת. אני אוהב לחשוב על זה כעל 'סטירה מילולית מצלצלת'".
אגב, ג'ונתן, כשסרטך "נקמת הפטיש העברי" עלה בקולנוע, היו טענות שזה יעודד אנטישמיות. אלה טענות שנשמעות גם סביב סרטים כמו "אל תתעסקו עם הזוהן", או בערך סביב כל דבר שסשה ברון כהן עושה. מה אתה עונה לזה?
קסלמן: "בזמן ההפקה של הסרט שלי התסריט דלף והגיע לליגה נגד השמצה, ואז קיבלתי כל מיני פניות לחתוך קטעים מסוימים או לשנות אותם, וזה היה נורא. אבל אחרי שהסרט יצא, כל מיני רבנים ומנהיגים צפו בו ואמרו 'אה, זה בעצם לא אנטישמי'. ואמרתי 'ברור, זאת קומדיה'. ובלי קשר - סשה ברון כהן הוא מדהים וגאון".
מסכים. ואני גם מסכים עם הרעיון שאומר שקומיקאים הם הפילוסופים של דורנו. לכן, בתור מעריץ גדול של סטנדאפיסטים אמריקנים, זה מבאס לראות שרובם די נגדנו. ואני לא מדבר רק על דייב שאפל, שההופעות האחרונות שלו ב־SNL (ובכלל) היו אנטישמיות ולא מצחיקות - גם רבים אחרים נגדנו. איך אתם מסבירים את זה?
קסלמן: "אני חושב שקל יותר לעשות צחוק מאויב משותף, וכרגע אלה ישראל והיהודים. אפילו לפני התמרון בעזה הם היו 'נכנסים' בישראל. זה נרטיב שקל להשתמש בו. לא אכפת לי מקומיקאי שמספר בדיחה, אבל ראיתי את אחד המונולוגים של דייב שאפל, והוא פשוט לא מצחיק. ואם זה לא מצחיק - זאת לא בדיחה, אלא דעה אישית".
קפלן: "משום מה, בזמן האחרון אנטי־ישראליות ואנטישמיות הפכו להיות משהו של השמאל הליברלי, והליברלים הרבה יותר מיוצגים בעולמות הקומדיה, בהוליווד ובתעשייה. אני לא חושב שהאנשים האלה מאוד משכילים בנושא, הם פשוט מהדהדים את תיבת התהודה שהם חלק ממנה".
קומרס: "לקומיקאים יש דרך להגיע לאנשים שאחרים לא מסוגלים לה. אני אפילו אטען שטראמפ ניצח ב־2016 כי הוא התחיל בתור מישהו שאומר דברים מצחיקים. שאפל, שהוא אמנם אחד האמנים המשפיעים, לא לבד. תראה כמה מטורף זה שקניה ווסט אומר בפה מלא 'אני נאצי'. תראה את מה שאילון מאסק עשה בעצרת (תנועת מועל היד; י"א). אז הקומיקאים הללו מרגישים שיש משהו שמחזק אותם. האנטישמיות כבר לא חיה מתחת לסלע כמו בעבר. דברים שפעם לא היו מקובלים כלל - היום עוברים בפשטות: 'שמעת מה קניה אמר היום?'".
הומור מול טרגדיה ופחד
בשיחות שקיימנו, חלק מחברי הבריגדה הזכירו את ג'ונתן גלייזר, הבמאי היהודי שסרט השואה שלו "אזור העניין" זכה בפרס האוסקר בשנה שעברה, ואת נאום הזכייה שלו, שבו השווה בין השואה לבין המלחמה בעזה.
איך אתם מסבירים יוצרים יהודים כאלו - האם זאת שנאה עצמית?
קסלמן: "גלייזר הוא במאי מדהים, אבל אחרי הנאום שלו חשבתי לעצמי 'אתה רציני, אחי? זה הזמן להעלות את הדברים הללו? בסדר, יכולות להיות לך את הדעות האלו - אבל עכשיו? כשכל העולם שונא את היהודים ואת ישראל אתה תעלה לבמה ותעשה את זה? אתה לא דואג לאנשים שלך'".
קפלן: "אני לא יודע מה קורה במוח או בלב של גלייזר, אבל אני כן חושב שהרבה יהודים מחזיקים בתפיסה הליברלית המחלקת את העולם בין מדכאים למדוכאים. הם רואים הכל דרך העדשה הזאת, והם קיבלו את העובדה שישראל היא המדכאת והפלשתינים הם המדוכאים. קשה לי לראות כל כך הרבה סלבריטאים, אנשים עם כוח מהתעשייה שלי, מבטאים דעות שמלבות שנאה. בעיניי, כל מי שיש לו כוח צריך להיאבק בחזרה ולבטא את התמיכה שלו בישראל. אני לא חושב שיש לי הרבה כוח, אבל אני מנסה להילחם בכלים שיש לי, והבריגדה היא אחד מהם".
ג'וש, בתור מישהו שכותב לטקס האוסקר הנוכחי, ושכתב בכמה וכמה מטקסי האוסקר בעבר, כמה השפעה יש לנאום שכזה?
קומרס: "בסוף, נאומים כאלה זה בעיקר מביך בעיניי, אבל האם זה משפיע באמת? אני לא יודע, אבל זה בטוח לא עוזר לתדמית של ישראל בעולם".
מה יש בדנ"א היהודי שאנחנו יודעים להשתמש בהומור ברגעים הקשים ביותר?
קפלן: "הומור הוא חיבור בין אינטליגנציה לרדיפה, והיהודים חזקים בשני הדברים האלה. הומור הוא גם דרך עבור אנשים אינטליגנטיים להתמודד עם טרגדיה ועם פחד. הם הופכים אותם לנסבלים באמצעות בדיחות. היהודים תמיד עמדו מול אתגרים גדולים בהיסטוריה, ואיכשהו המשכנו לשרוד. מדינת ישראל היא סיבה להיות אופטימיים. יש בדיחה ששמעתי, שהולכת בערך כך: 'אם היית אומר לסבא של סבא שלך שמדינת היהודים הותקפה ושרוב העולם מזדהה עם התוקפים, הוא היה עונה בשמחה - מה, יש מדינה ליהודים?'. אז בהקשר ההיסטורי הרחב - אנחנו במצב טוב, וצריך לזכור זאת".
קסלמן: "הומור שחור זה סוג של מנגנון הגנה, וזאת דרך לשרוד. אני לא אוהב הומור קורבני. זה אולי טוב בהתחלה, אבל צריך יותר להתמקד בכך שהיהודים מגניבים, ושאנחנו מאוד מצליחים יחסית לשיעור שלנו באוכלוסייה".
קומרס: "אני לא יודע אם הומור אכן נמצא בגנום היהודי, אבל זה בהחלט מרגיש כך. אנחנו משתמשים בזה כדי לשמור על שפיות. באופן אישי, בזמנים קשים צחוק זה מה שנותן לי אוויר. והיו לנו הרבה זמנים קשים, אז זה טבעי שיהיה לנו מנגנון כזה".
כשרצועת עזה תהפוך לריביירה אמריקנית - תשקלו לעבור?
קפלן: "קודם כל נראה כמה נחמדים יהיו הריזורטים שם".
