המוסר הפשוט של טראמפ: טבחתם - תשלמו

מי יודע מדוע ולמה לא עובר פה רגע בלי דרמה?

שבועיים, רק שבועיים, חלפו מאז דונלד טראמפ חזר לבית הלבן, ולא היה יום שבו הוא לא הותיר חותם. ביום הראשון הוא יצא למבצע ענק לגירוש מהגרים בלתי חוקיים. בשני דרש את גרינלנד. בשלישי הטיל מכסים על קנדה ומקסיקו (ואז התפשר ברגע האחרון). ברביעי הודיע שגבר הוא גבר ואישה היא אישה - לא מובן מאליו בעולם שהותירו לו הדמוקרטים. בחמישי הודיע לעובדי המדינה שעליהם לחזור לעבוד מהמשרד, שומו שמיים, ולא מהבית. בבוקר יום ו' הוא סגר את סוכנות הסיוע האמריקנית USAID.

וכך הלאה והלאה - עד ליום שלישי השבוע, שבועיים ויום אחרי שהושבע, אז הטיל טראמפ את הפצצה של "ארה"ב תשתלט על עזה ותיישב מחדש את תושביה". בישראל, וגם בפמליית ראש הממשלה כאן בוושינגטון, פרצו חאפלות. "הפלשתינים" היו הכבש שטארמפ שחט ביום ה־16.

איך הגענו לרגע הזה?

כשדונלד טראמפ התראיין ל"ישראל היום" לפני כשנה, שווי המניה של מדינת ישראל היה נמוך מאוד בעיניו. אז, כשישראל לא הצליחה לגבור על חמאס בעזה, חטפה טילים וכטב"מים מלבנון, מעיראק ומתימן, ספגה הפגנות נוריות במערב ונראתה בעיניו כמי שנלחמת ללא תכלית - הוא אמר לי ולעורך הראשי של העיתון, עמר לחמנוביץ, כך: "אתם מפסידים הרבה מהעולם. אתם מאבדים הרבה תמיכה. אתם צריכים לסיים, לעשות את העבודה ולהתקדם לשלום. לפני 15 שנה לישראל היה הלובי הכי חזק. לא יכולת להגיד שום דבר רע על ישראל. היום זה כמעט הפוך".

אלא שמאז, הרבה מבצעים וחיסולים התחוללו במזרח התיכון. המשמעותי ביותר היה מבצע הביפרים, שמבחינת טראמפ היה נקודת הפיתול במעמד האסטרטגי של ישראל. לכן, אגב, נתניהו בחר להעניק לו השבוע בפגישתם ביפר בצבע האהוב עליו - זהב.

לא מיותר להזכיר שנתניהו חילה את פניו של טראמפ, טרח לטוס אליו למאר־א־לגו בעת שהיה מועמד, נזהר בכבודו ושמר איתו על קשר הדוק גם לפני הבחירות, ובמיוחד לאחר הניצחון. זו היתה ראייה למרחוק שבהחלט השתלמה. אבל היה דבר נוסף שהוא העניק לטראמפ - חשוב, משמעותי ויקר ערך יותר מכל הדברים האחרים. למעשה, היתה זו מתנה שניתנה בשם העם בישראל, עתידו, ביטחונו וכנראה גם חיי לא מעט אנשים מקרבו: ביבי נתן לטראמפ את עסקת החטופים. היא זו שאפשרה לנשיא להראות הישג עצום ביום השבעתו, וכך לפתוח ברגל ימין את כהונתו שלו, וגם את הקשר של נתניהו איתו.

"המנהיגות שלך עזרה להחזיר את בני הערובה שלנו הביתה", אמר נתניהו לטראמפ בפתח ההצהרה המשותפת לאחר הפגישה. ואכן, אלמלא טראמפ וההחלטה של נתניהו ללכת על העסקה כדי לקבל מטראמפ תמורות בהמשך - שלב א' לא היה יוצא לפועל.רק העתיד יגיד אם עסקת

השילומים הזו תתברר כטובה לישראל. נתניהו לקח סיכון עצום בהסכמתו לוותר על שטחים שצה"ל תפס בעזה, לשחרר מאות מחבלים ובהם עשרות רוצחים כבדים, ולאפשר לחמאס לנשום אוויר ולעמוד על הרגליים בטרם חוסל בידי ישראל. התמורה לכל אלה היתה, כמובן, שחרור החטופים, אך גם חידוש הברית בינו לבין טראמפ. הנשיא, מצידו, בהחלט קיים את החלק שלו בעסקה ביום שלישי בלילה.

שיטת הכאוס

המצלמות לא הראו את הנוכחים, אך כל אנשיהם של טראמפ ונתניהו היו בחדר הסגלגל בעת שהחלה הפגישה. חלקם ישבו על הספות הצהובות, אחרים עמדו מסביב. מה שהיה חשוב היה הבעות הפנים, בעיקר של אנשי נתניהו. בעת שטראמפ ענה לשאלות העיתונאים, ועוד לפני שהחל השיח בין המנהיגים עצמם, המתח היה ניכר בפני היועצים. חלקם היו קצת חיוורים, איש לא חייך. בחדר עמדה ציפייה דרוכה לשמוע מה יגיד טראמפ, בפגישה שנתניהו עצמו הגדיר ערב לפני כן "החשובה ביותר שהיתה לי אי־פעם".

מבחינת הצד הישראלי, היה אפשר לחתוך את המתח בסכין. בראייה של נתניהו ואנשיו, לא רק גורל ישראל היה מונח על כפות המאזניים, אלא גם עתידו הפוליטי של ראש הממשלה. אם הוא יחזור לארץ בלי חמצן פוליטי מוושינגטון - הסיכויים לנפילת ממשלתו ולקץ הקריירה הפוליטית שלו גדולים. אם יקבל מטראמפ רוח גבית - יש לו ולממשלה תוחלת קיום.

שעה וחצי לאחר מכן, אותם תווי פנים נראו אחרים לגמרי. בעת שטראמפ ונתניהו נשארו לשוחח לבדם, אנשיהם נכנסו בזה אחר לחדר המזרחי והמפואר של הבית הלבן, זה שבו לפני חמש שנים הוצגה "תוכנית המאה" שלבסוף הולידה את הסכמי אברהם.

פניהם של סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, שר ההגנה הטרי פיט הגסת', ראש המל"ל צחי הנגבי, היועץ המדיני אופיר פלק ואחרים נראו כעת נינוחות לחלוטין. הצבע חזר ללחיים, בעיקר של הישראלים, והאווירה השתחררה. השר רון דרמר הסתודד עם השליח סטיב וויטקוף. האחרון חיבק את השגריר הישראלי החדש יחיאל לייטר - שניהם אבות שכולים שקשר אמיץ נרקם ביניהם. מדי פעם הם פרצו בצחוק, ומבחינת הצד הישראלי לגמרי בצדק.

בסוף התהליך, או שטראמפ יקבל את מבוקשו - או שיחלץ ממנהיגי ערב פשרה משמעותית. ייתכן שהתמורה דווקא תהיה בדמות החזרת החטופים. זו, למשל, פשרה שהצדדים יכולים להתכנס סביבה. כך או כך, מכיוון שהצעת הפינוי היא למעשה עקיפה מימין של כל המערכת הפוליטית בישראל - כל פשרה תהיה מוטה לטובת ישראל

טראמפ התייצב לימין ישראל כמו שרק הוא יכול. אבל יתרה מכך - ביחס לממשל הקודם, ובוודאי לנוכח ההצעה המדהימה לפנות את עזה ולבנות אותה מחדש, אי אפשר לבקש יותר. כי לצורך הדיון, אפילו אם תושב אחד לא יעזוב בסופו של דבר את הרצועה, עצם הנחת הרעיון על סדר היום הבינלאומי, ועוד בעוצמה כזו, היא הישג היסטורי למפעל הציוני - הישג שמתחרה רק בצעדים הכבירים שטראמפ עצמו נקט בכהונתו הראשונה.

בהתעקשותו לרוקן את הרצועה מתושביה, טראמפ מפורר את מה שנקרא "המאבק הפלשתיני" בדיוק כמו שצה"ל ריסק את הבתים בעזה. 100 שנים שבהן ערביי ארץ ישראל הורגים ביהודים, בשם איזה רעיון מומצא של "עם פלשתיני" ש"כיבוש יהודי קולוניאלי" גזל כביכול את אדמתו. טראמפ עלה על הרעיון הזה עם D-9. הוא הבהיר שכל בלבולי המוח הללו, שמשגעים את האנושות כבר עשרות שנים, שווים בעיניו כמו האבק של עזה. ולחשוב, אגב, שפרשנים ישראלים עוד טענו השבוע שלטראמפ יש סימפתיה ל"פלשתינים".

בראייתו הפשוטה והלא פשטנית, ראייה שהיא התגלמות גישת השכל הישר וההיגיון הבריא שאיתה כבש את אמריקה, טראמפ אומר דבר כל כך נכון: כבר כמעט 80 שנה עזה מייצרת רק מוות והרס. הגיע הזמן לפרק ולהרכיב מחדש. כל הסיפורים על "אדמה פלשתינית", ועל "מוסר" שבשמו אסור להגיד לפלשתינים מילה רעה, ושאפילו מצדיק כביכול רצח סיטוני של חפים מפשע - כל זה לא מעניין אותו. והאמת, למה לא להרכיב מחדש? האם יכול להיות פתרון אחר ל"אוכלוסייה המוסתת ביותר בעולם", כפי שהגדיר זאת הסנאטור לינדזי גרהאם?

טראמפ לא רק כתש את "המוסר" המזוויע שבשמו מאות אלפים במערב ובקמפוסים של אמריקה יצאו לתמוך בטבח המחריד של חמאס, אלא גם הציב סולם מוסרי אחר. בעצם הוא אומר לעזתים דבר כזה: "יצאתם לחגוג ברחובות את 7 באוקטובר? צהלתם על רצח זקנים, אונס נשים, חטיפת ילדים, כריתת איברים ושריפת משפחות בעודן בחיים? עכשיו תשלמו. תרצו או לא, נלמד אתכם מה זה להיות בני אדם, ולא גרועים מחיות. יש דין ויש דיין". זה המסר המשתמע, והוא כל כך נכון ומתבקש, ומאפשר לישראל ליישר את הגב הכפוף מאז הטבח. טראמפ מאחורינו.

כאמור, טראמפ מגרש בימים אלה מהגרים לא חוקיים שנכנסו לאמריקה, וקשר ישיר עובר בין המבצע הזה לבין הרעיון של פינוי עזה. בשני המקרים הנשיא למעשה משדר שיש חוק וסדר בעולם, ושלא איש הישר בעיניו יעשה. מעבר לכך, גם בדומה למהלכים שלו מול מדינות שכנות לאמריקה, טראמפ קובע כללי משחק חדשים ועושה זאת בשיטה הייחודית לו.

מהי השיטה? כאוס נשלט. נכנסים לזירה, יוצרים בלגן, מחייבים את השחקנים להתייחס ולהתפשר, ואז מתחלקים בשלל מעמדת כוח. כך, למשל, עשה טראמפ יממה לפני שפגש את נתניהו, עם קנדה ומקסיקו. הוא איים על שתי המדינות בהעלאת מכסים לרמה של 25%. ברגע האחרון גם הוא וגם הן התפשרו זמנית. שתי המדינות הסכימו לשלוח אלפי חיילים לגבולות המשותפים עם אמריקה, וכן סוכם על מאבק נחוש מצידן נגד הכניסה הבלתי חוקית והברחות הסמים משטחן לאמריקה. אף צד לא יצא עם מלוא תאוותו בידו, אבל ברור שטראמפ הוא זה שהוביל וקבע את הקצב ואת המהלכים.
כך סביר מאוד שיקרה גם בנוגע ל"השתלטות האמריקנית על עזה". בסוף התהליך, או שהוא יקבל את מבוקשו - כפי שאכן קרה עם גירוש המסתננים לקולומביה - או שיחלץ ממנהיגי ערב פשרה משמעותית. גם בהחלט ייתכן שהתמורה דווקא תהיה בדמות החזרת החטופים. זו, למשל, פשרה שהצדדים יכולים להתכנס סביבה.

כך או כך, מכיוון שהצעת הפינוי היא למעשה עקיפה מימין של כל המערכת הפוליטית בישראל - אפילו בן גביר לא העלה דבר כזה על סדר היום - בסופו של דבר כל פשרה תהיה מוטה מאוד לטובת ישראל. נוסף על כך, טראמפ לא יוכל לסגת מהרעיון בלי פינוי כלשהו מעזה, או צעד שווה ערך לכך. יוקרתו מונחת כעת על כפות המאזניים. מובן שהאינטרס הישראלי הוא עזיבה ערבית כמה שיותר נרחבת - אין תרופה טובה יותר למחלה חשוכת המרפא שנקראת "עזה" - אבל ימים יגידו מה יהיו המספרים הסופיים.

בכל מקרה, מעבר להיבט המיידי, הצגת הרעיון הופכת אותו ללגיטימי לטווח הארוך. ממש כמו תוכנית הריבונות של טראמפ מ־2020, שבפעם הראשונה זעזעה את העולם וכיום ברור שהיא נמצאת בקלפים - גם פינוי המוני של ערביי יו"ש ועזה הוא כעת חלק מהמשחק, במלואו או באופן חלקי, במוקדם או במאוחר, על ידי טראמפ ו/או על ידי ממשיכיו. מבחינה זו, ישראל לא יכלה לבקש יותר, כך שהחיוכים הישראליים כאן בוושינגטון, וגם בארץ, לגמרי מוצדקים.

נקודת תורפה

לנוכח הצעתו הנועזת של טראמפ לפנות את עזה מיושביה, תמיכתו בסילוק חמאס, קבלת הפנים החמה שלו לנתניהו, אורך הנשימה הפוליטי שהעניק לו, וכמובן הצעדים ההיסטוריים שלו לטובת ישראל בכהונתו הראשונה - אין פלא שנתניהו שיבח את טראמפ במילים "אתה החבר הכי גדול שהיה לישראל אי־פעם בבית הלבן". טראמפ אכן כזה, מעל ומעבר להרבה נשיאים אחרים אוהדי ישראל.

אבל בצד כל אלה, צריך גם לשים לב מה לא היה. בתחילת המפגש בין האישים, כשטראמפ ענה בסבלנות לכל העיתונאים, שאלתי אותו: "האם עכשיו, כשאיראן חלשה, זה לא הזמן הכי טוב לתקוף את מתקני הגרעין שלה אחת ולתמיד?".

על אף ההזדמנות שנולדה מהפעולה של חיל האוויר נגד איראן בסתיו האחרון, טראמפ חוזר לשיטת הסנקציות, שאמנם מקשה על הכלכלה האיראנית - אך מעולם לא עיכבה את תוכנית הגרעין. ההימנעות מפעולה צבאית נגד איראן עלולה להיות החמצה שכולנו נתחרט עליה

הנשיא חלק על ההנחה שבשאלה. "אתה אומר שאיראן חלשה, ואני מעריך את זה, אבל הם לא כל כך חלשים. הם מאוד חזקים עכשיו. לא נאפשר להם נשק גרעיני, זה מאוד פשוט". מוקדם יותר באותו יום, טראמפ חתם על צווים שיחזירו חלק מהעיצומים שבוטלו דה־פקטו על ידי ג'ו ביידן, ושאפשרו לאיראן למכור נפט ותוצריו בעולם. על פי מידע שהגיע לבכירים ישראלים, מקרב תנועת "מאגא" (Make America Great Again) מופעלים על טראמפ לחצים לא לפעול צבאית נגד איראן כרגע.

כלומר, על אף ההזדמנות המבצעית המדהימה שנולדה כתוצאה מהפעולה של חיל האוויר נגד איראן בסתיו האחרון, טראמפ חוזר לשיטת הסנקציות, שאמנם מקשה על הכלכלה האיראנית - אך מעולם לא עיכבה את תוכנית הגרעין, וגם לא הביאה לנפילת המשטר. ההימנעות מפעולה צבאית נגד איראן בעת הזו עלולה להיות החמצה שכולנו נתחרט עליה.

כמובן, ייתכן שיש דברים מאחורי הקלעים שאיננו יודעים עליהם - הלוואי שכך. אבל אם לשפוט על פי כל הסימנים הגלויים, טראמפ כרגע לא בעניין. וזו טעות. בכל יום שעובר מאז ישראל חוררה את מערך ההגנה וההתקפה האיראני, האייתוללות מפיקים לקחים ומשקמים יכולות. יש טילים, כטב"מים וספינות חדשים, ויש להם פשוט פנאי לייצר עוד ועוד תחמושת.

גם אם הנשיא צודק, ואיראן "חזקה מאוד", כלשונו - כל יום שעובר משחק לטובתה. לא לטובתנו, ולא לטובתו.