תוכנית טראמפ שמה סוף לשקר הפליטות הפלשתינית

עוד בטרם סיים הנשיא טראמפ את הצגת תוכניתו ליישוב מחדש של תושבי עזה במדינות אחרות, החלו להישמע בישראל תגובות פבלוביות המתייחסות לתוכניתו כנמצאת על הספקטרום שבין בדיחה לאוטופיה. אלה שחיים בתוך אוטופיה שהתגשמה, בתוצר הריאליזם האוטופי שהכינו עבורם דורות קודמים, שוכחים מהר שהם חיים למעשה במציאות שנחשבה אוטופיה בלתי אפשרית. "ריאליזם אוטופי", מונח שטבע ההיסטוריון הדגול יוסף גורני, מכיל סתירה פנימית מובהקת, שלא לומר שני הפכים. במשמעותה השלילית המוכרת, האוטופיה נדמית כפנטזיה של חולמי חלומות חסרי כל סיכוי להתממש, מה שעלול לצייר את נושאיה כמנותקים מהמציאות. אך האוטופיה היא גם כוח אדיר, המניע את האנשים לפעולות כחלק מניסיונם להגשים אותה אוטופיה, או לכל הפחות חלק ממנה.

הטור הזה, שנכתב בשפה העברית במדינת ישראל, הוא תוצאה ריאלית של אוטופיות ציוניות, חידוש השפה העברית והקמת מדינת לאום יהודית. וכאוטופיות, הן החלו להתפתח רק בקרב מיעוט קטן בעם היהודי וזכו לביקורות רבות מצידו של רוב העם, שלא לדבר על הלעג. דמוגרפים בראשית המאה ה־20 ובימי הקמת המדינה ערכו חישובים כדי להוכיח שישראל לא תוכל לקום, ושלא תוכל לשרוד אם תקום - רק כדי שהיום נוכל להפריך את תחזיותיהם.

משיחיות שתי המדינות

כבר 76 שנה הסכסוך בין הפלשתינים למדינת ישראל מתנהל תחת נרטיב הפליטות, שאותו גיבשו ושיווקו בכישרון מדינות ערב והפלשתינים. לפי הנרטיב הזה, הפלשתינים הם עם שנושל מארצו ופליטיו פזורים במזרח התיכון ובעולם, והפתרון היחיד לסיום הסכסוך הוא השבתם לארץ ישראל תחת מדינה עצמאית. כה מוצלח היה שיווק הנרטיב, עד שחלקים מהציבור בישראל לא רק אימצו אותו, אלא אף נפלו למלכודת השימוש בטרמינולוגיה הפלשתינית־ג'יהאדיסטית כמו "נכבה" ו"הודנה".

הטור הזה, שנכתב בשפה העברית במדינת ישראל, הוא תוצאה ריאלית של אוטופיות ציוניות. דמוגרפים במאה ה־20 ערכו חישובים כדי להוכיח שישראל לא תוכל לקום, ושלא תוכל לשרוד אם תקום - רק כדי שהיום נוכל להפריך את תחזיותיהם

מי שרוצים להבין מהי באמת אוטופיה כיום - מוזמנים לשוטט במחוזות השמאל העמוק, המתעקש בעקביות משיחית לשאת את דגל רעיון שתי המדינות כפתרון לסכסוך. האוטופיה הגדולה נשענת על אוטופיות־משנה, המדמיינות שהסכסוך כאן הוא על קביעת גבולות בלבד ושיש פלשתינים רודפי שלום המוכנים לפשרות - למרות נוסח האמנה הלאומית הפלשתינית ואמנת חמאס, הקוראות להשמדת ישראל. אך בעוד הקמת מדינה פלשתינית, הדוגלת בחיסול מדינת ישראל, נחשבת אצלם ריאליזם מדיני - תוכניתו של טראמפ לגבי רצועת עזה מתוארת כאוטופיה חסרת כל סיכוי של מנהיג קפריזי ובלתי צפוי.

כהקדמה להיבטים המעשיים של התוכנית שאותם ישראל חייבת לתרום, ראוי לזכור שעצם עלייתו של הרעיון לשיח היא בעל חשיבות עצומה. הגשמתו תיתקל בקשיים ובהתנגדות עצומה, שכבר נשמעת היטב - אך מדברים על הרעיון, כותבים עליו בישראל ובעולם, הוא הפך לאפשרות, תהיה אשר תהיה רמת יישומה בפועל. עתה ניתנה לישראל הזדמנות היסטורית שאי אפשר להפריז בחשיבותה לעתיד: הכרזה על סיום עידן הפליטות הפלשתינית. כל פתרון מדיני שיסוכם בעתיד, לרבות ביו"ש, לא יוכל להתבסס על קבלת הנרטיב שהושרש בעולם במשך שנים כה רבות.

אונר"א תחילה

מאז הקמת המדינה, רצועת עזה שימשה אמצעי בלבד נגד ישראל, כמו שאר מחנות "הפליטים" הפלשתיניים במזרח התיכון. ירדן ומצרים לא חשבו להקים מדינה פלשתינית כשעזה ויו"ש היו בשליטתן. השימוש ב"פליטים" כאמצעי נגד ישראל ניכר בתשלובת הבינלאומית האנטי־ישראלית, שיצרה תופעה חריגה: סוכנות פליטים אחת של האו"ם לכל פליטי העולם - וסוכנות אחת רק לפלשתינים, אונר"א. כמו כן, בעוד הגדרת הפליט תחומה בזמן לכל פליטי העולם - רק לפלשתינים ניתנה האפשרות להעביר את מעמד הפליט מדור לדור לעולמי־עד, עד לפתרון הסופי של מחיקת מדינת ישראל וחזרתם של צאצאי הפליטים למקומם.

הבעיה של אונר"א גדולה בהרבה מהעובדה שהיא שימשה מוקד טרור, שחלק מעובדיה מחבלים ושבמבנים שלה הוחזקו חטופים. אונר"א היא אחד הסמלים והאמצעים לחיסולה של ישראל באמצעות "בעיית הפליטים". ועתה, על רקע עובדת היסוד שמיליוני פליטים עוזבים אזורי לחימה בהתאם לדין הבינלאומי - רק כשמדובר בישראל הם "חייבים" להישאר בכל מחיר. מדוע? כי לא חייהם או איכות חייהם נמצאים במוקד העניין, אלא היותם אמצעי נגד ישראל.

צעד ראשון חיובי שנעשה בישראל הוא החוק האוסר כל מגע ושיתוף פעולה עם אונר"א מצד גורמים מדינתיים. את החוק הזה יש להשלים במהלכים שבסופם אונר"א לא תהיה קיימת כלל - בוודאי לא בתחומי ישראל ובאזורים שבהם היא שולטת, אבל גם בעולם. צעד ראשון בכיוון נעשה על ידי טראמפ בעצירת כספי התמיכה באונר"א. במאבק הזה יש גם סמלים תודעתיים שאותם יש לבטל. אנחנו עצמנו כותבים במפות ומכנים מקומות רבים "מחנות פליטים". אמנם בישראל לא ניתן להוציא צווי ביצוע כמו בארה"ב, אבל יש להתחיל לפעול לביטול השימוש בתיאור מקומות מסוימים כמחנות פליטים. ממילא רבים מהם נראים כשכונות לכל עניין ודבר, לצד וכחלק מהערים שלידם.

מעניין כי תומאס מור, שטבע את המונח "אוטופיה", לקח אותו ממקורו היווני, שניתן לפירוש בשתי דרכים: eutopia, שמשמעותו מקום טוב, ו־outopia, שמשמעותו מקום שלא קיים. רק כשרצועת עזה תהפוך מ"מחנה פליטים" ענק ובעל תרבות רצחנית למקום שלא קיים במתכונתו הברברית, היא אולי תהפוך בעתיד למקום טוב. זו לא אוטופיה - זה ריאליזם אוטופי, כזה שבזכותו אנחנו חיים כאן, ושרק בזכותו נהפוך את סביבתנו למקום שבו ניתן לשגשג כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הכותבים הם ממובילי תנועת "נקראים לדגל"