למה נתניהו לא הסביר לאמריקנים עד כמה העסקה מסוכנת?

ביום רביעי, יומיים אחרי ההשבעה השנייה של דונלד טראמפ, העיר חזרה לשגרתה. המוני האורחים שהציפו את בתי המלון התפזרו לבתיהם במרחבי אמריקה. מערך האבטחה העצום, שכלל מסוקים, ג'יפים, משאיות ועשרות אלפי שוטרים וחיילים, נבלע כלא היה. דוכני התִּסְחוּר (מרצ'נדייז בלעז), עם כובעי ה־MAGA האדומים, כובעי הצמר, הצעיפים, הקפוצ'ונים ושאר האביזרים הנושאים את שמו או את תמונתו של טראמפ, נעלמו.

רק מזכרת אחת נשארה מהיום ההיסטורי. שכבת כפור לבנה שכיסתה את הכבישים והצמחים, המדרכות והמכוניות. לצידה מערומי קרח שכאילו הורדו לוושינגטון מהמאדים, אשר להגעה אליו התחייב טראמפ בנאום ההשבעה.

והיה עוד היבט אחד לשגרה. טראמפ. חזרתו לשלטון נדמתה כמו המשך נורמלי לכאוס שנוצר מאז כפירתו בתוצאות הבחירות לפני ארבע שנים. לא רק הוא אמר "זה (הפסקת נשיאותו ב־2021) לא היה צריך לקרות", אלא אפילו יריביו קיבלו בהכנעה את מנהיגותו. "ברוך הבא הביתה", קיבל את פניו בבית הלבן לא אחר מיריבו הגדול, ג'ו ביידן.

טראמפ, מאות האנשים שכבר הציב בתפקיד מפתח, ומאות החלטות שהכינו בצורה מדוקדקת והוצאו לפועל ב־48 שעות, נתנו גם הם תחושה של עסקים כרגיל. לא של התחלה חדשה, אלא של המשכיות שרבים ציפו לה.

"שכל ישר, זה מה שהתנועה שלנו רוצה", אמר טראמפ. מכוח ההיגיון הבריא הזה שלח את הצבא לעצור את ההגירה הבלתי חוקית לאמריקה, ביטל את ההכרה במגדרים שאינם זכר ונקבה, חנן את פורעי הפלישה לקונגרס, וגם קיבל שורה של החלטות פרו־ישראליות, כגון הסרת העיצומים שהטיל ממשל ביידן על אזרחים וארגונים ישראליים, ומנגד הטלת עיצומים על בית הדין הבינלאומי בהאג.

טעויות של טירון?

הפעולות האלה של טראמפ, שנעשו לבקשת השר רון דרמר בשליחות נתניהו, ממשיכות את שרשרת הצעדים ההיסטוריים שנקט למען מדינת היהודים בכהונה הראשונה. הן מצטרפות לאמירות שלו בפומבי ובחדרים הסגורים בנוגע למלחמה, וגם למחווה חסרת התקדים שנקט ביום שני כשהעמיד לצידו את נועה ארגמני בנאום ההשבעה השלישי שנשא. כל זה לא מותיר ספק איפה הלב שלו נמצא. טראמפ תומך ישראל, נקודה.

אך השאלה היא כיצד מתרגמים את האהבה הזו לחיי היום־יום בתקופת טרמאפ 2.0. בערך כמו נישואים שניים כאשר לשני בני הזוג כבר יש ניסיון בתחזוקת מערכת זוגית, גם טראמפ ואנשיו, גם נתניהו וסביבתו, מגששים מחדש את דרכם המשותפת. המטרות זהות. על הדרך להגיע אליהן צריך הסכמה, ונראה שבמקטע הזה יש קצת פערים.

כי ראשית, כשאומרים "טראמפ ואנשיו", צריך לדייק במי מדובר. הקבינט שלו מורכב בלי ספק מאוהבי ישראל גדולים שעמדותיהם ניציות מאוד, הן בנוגע לאיראן, הן לגבי ערביי יו"ש ועזה. היועץ לביטחון לאומי מייק וולץ, מזכיר המדינה מרקו רוביו, השגרירה המיועדת לאו"ם אליס סטפניק ואחרים מדברים במונחים של מועצת יש"ע - שהיה לה אגב הייצוג הבולט ביותר באירועי ההשבעה, ותכף נגיע לכך.

"חלפו הימים של צ'קים אמריקניים ללא כיסוי", אמר וויטקוף, ואז, בלי לנקוב בשמה של ישראל או בשמו של נתניהו, הוסיף: "בעבודתי, ראיתי כיצד העקרונות הללו מהדהדים... מנהיגים במזה"ת זיהו שהממשל הזה של טראמפ רציני לגבי תוצאות"

ואולם נראה כי יש מעגל קרוב יותר לנשיא, ולו תהיה ההשפעה המשמעותית על המדיניות המזרח־תיכונית של טראמפ. הפורום האינטימי הזה כולל קודם כל את בני המשפחה. אחד מהם הוא גם ג'ארד קושנר' שלא נושא בתפקיד רשמי אך מייעץ מאחורי הקלעים. קושנר הוא היחיד מהמקורבים לטראמפ שעבד איתו בממשל הקודם על המזרח התיכון.

אדם נוסף שקרוב לטראמפ, ממש כמו משפחה, הוא סטיב וויטקוף, מי שסגר את עסקת החטופים. הקשר בין שני האישים נמשך כבר עשרות שנים ועבר את כל המבחנים והמהמורות, האישיים והעסקיים, שיכולה לספק סצנת הנדל"ן והעסקים של ניו יורק. וויטקוף איבד את בנו ב־2011 ממנת יתר, לאחר שזה נמלט ממוסד גמילה. התמיכה של טראמפ בחברו היהודי לאחר האסון רק חישלה את הקשר ביניהם. וויטקוף הוא מי שעמד לצד טראמפ במגרש הגולף במאר־א־לאגו בקיץ האחרון, בעת ניסיון ההתנקשות השני. חוץ מזה, בדיוק לפי הטעם של הנשיא, וויטקוף הוא איל נדל"ן עשיר, נאמן וקשוח. ככה טראמפ אוהב את האנשים שלו.

על בסיס הקשר הזה טראמפ בחר בוויטקוף למלא את אחד התפקידים הרגישים ביותר בממשל שלו כ"שליח למזרח התיכון". על סמך האמון הטוטאלי הזה וויטקוף נשלח לנתניהו בשבת לפני שלושה שבועות, כדי לסגור את עסקת החטופים. ולאחר שהביא לטראמפ את ההישג - מבין עשרות המקורבים, היועצים, השרים, החברים ובני המשפחה, וויטקוף הוא זה שנאם אחרון לפני הנשיא באירוע ההשבעה הבלתי רשמי שנערך לטראמפ בארנה של וושינגטון ביום שני אחר הצהריים.
ההתכנסות בארנה נערכה כתחליף לצעדה המסורתית שנשיאים חדשים עורכים, במעבר מבניין הקונגרס בדרכם לבית הלבן. השנה, בשל הקור הבלתי נסבל של מינוס 12 מעלות, טראמפ החליט להכניס את מעמד ההשבעה לתוך בניין הקונגרס ולהמיר את הצעדה בכינוס של 20 אלף תומכיו באצטדיון "קפיטול 1".

גם בתוך האולם היה עדיין קר מאוד, אבל לפחות ססגוני. תזמורת צבאית, משלחות צוערים וילדים מכל רחבי ארה"ב, חלקן מתופפות על תופים ומחללות בחלילים סקוטיים, והמוני תומכים שמריעים בהתלהבות. אחרי הכל, הם פעלו למען טראמפ תקופה ארוכה, שילמו הרבה מאוד כסף כדי להיכנס לאירוע, חיכו שעות בתור ובקור כדי שיוכלו להיכנס, והעבירו כחצי יום בישיבה בכיסאות פלסטיק בהמתנה לנשיא.

לבסוף הרגע הגדול הגיע. טראמפ, סגנו ג'יי. די. ואנס ובני משפחותיהם נכנסו לאולם. יחד איתם, כחלק מהמשפחה כאמור, בא וויטקוף. לפני שהעביר לטראמפ את רשות הדיבור, ובטרם העמיד על הבמה מאחורי טראמפ את נועה ארגמני ומשפחות החטופים, וויטקוף ביקש "לתאר לכם כמה מהדברים שאנחנו עושים". את הדברים שאמר, בין שמחוסר ניסיון ובין שמהבנה מדויקת, צריכים להכיר כל מי שנמצאים בעשייה המדינית. שכן וויטקוף למעשה רמז כי ממשל טראמפ עשוי לבחון מחדש את הסיוע הביטחוני לישראל.

"כבוד לעמוד בפניכם היום", פתח, "כשאני מהרהר בגודל התפקיד שהנשיא טראמפ הטיל עלי, הנשיאות שלו כוללת חזון ברור ונועז למזרח התיכון, והחזון הזה הוא שמנחה כל צעד שאני עושה במשימה. מרדף אחרי קידום ויציבות במזרח התיכון. הגישה הנחרצת, הפרגמטית שלו, מבטיחה שהקונפליקטים הכי שורשיים יפגשו נקודות מבט חדשות ואסטרטגיות חדשניות", הסביר וויטקוף את החזון.

אחר כך הציג את המסגרת, שנשמעה נוקשה בהחלט. "הסתיים העידן שבו ארה"ב נושאת בנטל הכספי של מדינות שלא מוכנות לממן את ההתקדמות שלהן עצמן. חלפו הימים של צ'קים אמריקניים ללא כיסוי. התרומות חייבות לשקף התחייבויות משותפות והדדיות למטרות שלנו".

ואז, בלי לנקוב בשמה של ישראל או בשמו של נתניהו, הוסיף: "בעבודתי ראיתי ממקור ראשון כיצד העקרונות הללו מהדהדים... מנהיגים ברחבי המזרח התיכון זיהו שהממשל הזה של טראמפ רציני לגבי תוצאות. לא מחוות סמליות, אלא התקדמות אמיתית ומשמעותית שמשפרת את החיים".

וויטקוף אמנם הדגיש גם כי אחד הכללים שקבע טראמפ הוא עקרון הריבונות, שלפיו "לכל מדינה הזכות לקבוע את גורלה ללא התערבות של כוחות חיצוניים". ובכל זאת, כשמנתחים את הדברים של וויטקוף, אין דרך לפרש אותם אלא כמכוונים לישראל. אולי לא רק לה, אבל בהחלט גם אליה.

שהרי כאשר וויטקוף סיפר על "העבודה (שלו) במזרח התיכון שהביאה לתוצאות", יכול היה לכוון רק למעשה אחד - עסקת החטופים. אין פעולה אחרת שעשה באזור. וויטקוף הוא זה שלחץ על נתניהו לקבל את ההסכם. ייתכן שגם הפעיל לחץ על קטאר, שהרי לארה"ב קשרים ענפים איתה, כולל הבסיסים הגדולים ביותר במזרח התיכון. אולם "צ'קים", כדבריו, קטאר היא זו שמעבירה לארה"ב, ולא להפך. כנ"ל סעודיה.

מי שארה"ב כן מסייעת להן כלכלית במזרח התיכון הן מצרים וירדן - שלא היו רלוונטיות לעסקת החטופים - וכמובן, ישראל. כלומר, וויטקוף שחרר רמז כי תיתכן אפשרות להפסקת הסיוע הביטחוני של ארה"ב לישראל. האם לכך התכוון? האם כמי שרק נכנס לתפקיד ואינו שולט בחומר וויטקוף בלבל בין המזרח התיכון לברית נאט"ו, שארה"ב היא המממנת העיקרית שלה? ביום רביעי, בתשובה לשאלה של פוקס ניוז, אמר כי נכונותו של חמאס לדבר עם ארה"ב היא רעיון מבורך. הוא באמת התכוון לכך?!

"וויטקוף הוא אוהב ישראל, אבל קצת הגזים בלחץ על נתניהו", אומר בכיר אמריקני שמכיר אותו היטב. את הטענות על כך שוויטקוף מחויב לקטאר בגלל עסקים שעשה איתה בעבר - אותו בכיר דוחה על הסף. לדבריו, "המוטיבציה שלו היתה לרצות את הבוס שלו ולהביא הישג לפני ההשבעה".
גורם ישראלי שמכיר את העבודה של וויטקוף דוחה גם הוא את הביקורת על מניעים זרים כביכול ואומר כי "הלב שלו במקום הנכון. דווקא בגלל הסיפור האישי שלו היה לו חשוב מאוד להשיג את העסקה. בלעדיו היא גם לא היתה יוצאת לפועל. בפרט בשעות האחרונות, לאחר ההכרזה של ראש ממשלת קטאר, כאשר חמאס ניסה להפר הסכמות, אלמלא המעורבות שלו העסקה היתה קורסת. ההסבר לאמירות שלו צריך להיות חוסר ניסיון".

עסקת ביש

לחץ כבד, או טעויות של חדשים - אין ספק שוויטקוף הוא זה שחילץ מנתניהו את הוויתורים שהובילו לעסקה. רק בדיעבד התברר לאמריקנים, ובפרט לשמרנים ולאנשי טראמפ, עד כמה גבוהים המחירים שלה מבחינת ישראל. בתחילת השבוע, כאשר הגיעו הדיווחים הראשונים על עסקת החטופים, ברשת פוקס השמרנית חגגו את שחרור החטופות הצפוי ואת ההישג של טראמפ יום לפני השבעתו. אפילו חברי קונגרס קנו כלשונה את אמירתו שהחטופים ישוחררו.

רק בהמשך, כשהתברר שהעסקה ממושכת, מורכבת וכרוכה במחירים כה גבוהים, החלו להתעורר סימני שאלה. "ההסכם כולל את שחרור עשרות המחבלים שביצעו או תכננו את הפיגועים הנוראים ביותר, שפוצצו אוטובוסים ופיצריות", הסביר כתב פוקס בארץ. "זה נורא", הגיבו המנחים באולפן. אותה דינמיקה בדיוק נראתה אצל חברי קונגרס שלמדו את הפרטים של העסקה מבני שיח ישראלים.

"'העסקה' היחידה שצריכה להיות היא כניעה ללא תנאי של חמאס", הצהיר הסנאטור הרפובליקני הבכיר טום קוטון שעות לפני ההשבעה של טראמפ. כנראה מתוך רצון שלא להתעמת עם הנשיא החדש, הוא ייחס את המתווה שעליו הוסכם לנשיא הקודם. "במקום זאת, אנו שומעים דיווחים שלפיהם ביידן דורש מישראל לסגת משטח מרכזי בעזה, לשחרר עשרות מחבלים קשים על כל בן ערובה ולהחזיר רק כמה בני ערובה? לא צריך לנהל משא ומתן עם טרוריסטים. אנחנו לא צריכים לבקש מישראל או מכל מדינה אחרת לנהל משא ומתן עם טרוריסטים", הביע קוטון עמדה קשוחה יותר מזו של ישראל ושל טראמפ גם יחד.

וזו בדיוק הנקודה. אף אחד בוושינגטון לא יעקוף את ישראל מימין, אם היא עצמה לא עושה זאת. נתניהו לא ניסה להתנגד לוויטקוף. הוא בוודאי לא אמר ש"ישראל לא מנהלת משא ומתן עם הטרור", כפי שהטיף לאמריקה ולעולם בתחילת דרכו הציבורית. נתניהו גם לא ניסה לטעון, למשל, ש"שחרור רוצחים הוא קו אדום", וגם לא העלה נימוק כגון "טראמפ עצמו לעולם לא היה חותם על עסקה כזו".

במקום זאת, נתניהו מסיבותיו החליט להיעתר ללחץ של וויטקוף בשם טראמפ, וכך הגענו אל הפסקת האש. אם היה מתעקש ואומר "זו עסקה רעה לביטחון ישראל, וכראש ממשלה איני מוכן להסכים לה", כל הסיכויים שוויטקוף היה מוכן לשמוע. בוודאי היה מקבל קשב מחברי קונגרס וסנאטורים. הנה, למשל, דברים של הפרשן השמרני המוביל מרק לוין: "אני מקווה שההסכם עם חמאס הוא חד־פעמי, לא דפוס. בואו נהיה כנים - זו עסקה שהוכנה בעיקר על ידי ביידן־בלינקן במאי. אלוהים יברך את בני הערובה, אבל בקרוב יהיו עוד כ־3,000 טרוריסטים פלשתינים רוצחים שיסתובבו גם הם על פני כדור הארץ".

התוכנית הגדולה

לכל ההתרחשויות האלה יכול להיות הסבר אחר. לא לחץ כבד של וויטקוף הטירון שהכריע את נתניהו המנוסה, אלא מוכנות מוקדמת של ראש הממשלה להתפשר על עסקה רעה כחלק ממהלך הרבה יותר רחב. הרבה מאוד סימנים מלמדים שמתחת לפני השטח מבשילים התנאים להסדר אזורי ענק, שיכלול את סוף הסכסוך עם העולם הערבי ובמרכזו שלום בין ישראל לסעודיה.

ראש הממשלה מושך את סמוטריץ' להישאר בממשלה כל עוד הוא יכול. ואולם, ברגע שניתן יהיה לפרוץ למהלך הכפול - איראן מכאן וסעודיה מכאן - כל מה שמתבשל מתחת לפני השטח יפרוץ באחת. אחרי שיסכל את הגרעין האיראני, ישחרר את החטופים ויביא לפריצת דרך מול סעודיה והעולם הערבי, לנתניהו לא יהיה אכפת שהממשלה תיפול

טראמפ השאיר את הרושם שהוא מוכן לטיפול מיידי בגרעין האיראני. פעולה כזו מצידו, מן הסתם בשיתוף פעולה צבאי עם ישראל, תקל ליצור פריצת דרך היסטורית בין ירושלים לריאד. עם זאת, התנאי הסעודי הוא הצהרה ישראלית על מחויבות להקים מדינה פלשתינית. בלי זה לא יהיה הסדר.

אך אם נתניהו ישמיע אמירה כזו, גם סמוטריץ' יפרוש מהממשלה והיא תאבד את הרוב. ראש הממשלה יודע את זה, ולכן מושך את סמוטריץ' להישאר בממשלה כל עוד יוכל. אך ברגע שניתן יהיה לפרוץ למהלך הכפול - איראן מכאן וסעודיה מכאן - כל מה שמתבשל מתחת לפני השטח יפרוץ באחת.

אחרי שיסכל את הגרעין האיראני, ישחרר את החטופים ויביא לפריצת דרך מול סעודיה והעולם הערבי, לנתניהו לא יהיה אכפת שהממשלה תיפול. או שילך לבחירות, או שמסיבות אחרות, וכששרה לא שבה לארץ, יאמר "עשיתי את שלי. מכאן תמשיכו". √