נשיא ארה"ב הוא מלך העולם, אבל לא יותר מבג"ץ

אם יש סוגה אנושית שיכולה להרשות לעצמה ליהנות מהשררה - הרי היא נשיא ארה"ב. כמו כל האנשים שכהונתם קצובה מראש, נשיא ארה"ב יכול להתרווח בכיסאו ולדעת שלפניו ארבע שנים של נשיאות, אם יצליח ואם ייכשל. נכון, נשיא ארה"ב הוא לא ראש המדינה היחיד שזה קשה עד בלתי אפשרי להדיח אותו באמצע כהונה - מלכים בעולם המערבי פורשים רק כשהם מתים, והם אפילו לא צריכים לטרוח על בחירות - אך מצד שני גם אין להם סמכויות שלטוניות, וגם אין להם אימפריה. במובנים רבים, למשך ארבע שנים, נשיא ארה"ב הוא מלך העולם.

לא צריך להיות דונלד טראמפ כדי להתנהג כמו מלך העולם, אך כל מילה שלו ביום השבעתו לנשיא בפעם השנייה העידה על כך שהוא מודע היטב ליתרונות של מלוכה על אימפריה: הבחור לא רק רוצה ליישב את מאדים, אלא הוא גם מתכוון לכבוש אותו ולהניף עליו את דגל ארה"ב. ולפני שיכבוש את מאדים בשם אמריקה - עדיין יש עניינים של כיבוש על הפלנטה הזו: להחליף את שמו של מפרץ מקסיקו ל"מפרץ אמריקה", ולהשתלט מחדש על תעלת פנמה. "סין מפעילה את תעלת פנמה, ולא נתנו אותה לסין. נתנו אותה לפנמה, ואנחנו לוקחים אותה בחזרה". עוד הוא הורה להחזיר להר מקינלי שבאלסקה את שמו האמריקני, אחרי שהנשיא אובמה ציווה לכנות אותו בשם הילידי "דנאלי".

היתה תקופה שבה האמריקנים התביישו בכיבושיהם - טראמפ פטור מהתסביך הזה. לא זו בלבד שיש לו אימפריה, אלא הוא רוצה גם "להרחיב את שטחה". די לכיבוש? לא אם אתה נשיא ארה"ב.
הו, הקנאה רק ביכולת לומר את מה שטראמפ אמר בנאום ההשבעה שלו בלי לחטוף חקירת משטרה על הסתה לגזענות או על עבירה מעניינת אחרת: קרטלי הסמים של מקסיקו הם ארגון טרור, הממשל הקודם העניק "מקלט והגנה לפושעים מסוכנים רבים מבתי כלא וממוסדות לחולי נפש, שנכנסו לארצנו באופן בלתי חוקי מכל רחבי העולם", סין מנסה להשתלט על נכסים אסטרטגיים אמריקניים, מערכת החינוך "מלמדת את ילדינו להתבייש בעצמם ובמקרים רבים לשנוא את ארצנו", וארגוני סביבה מנעו מהאמריקנים לנצל את משאבי האנרגיה שלהם. תשובתו של טראמפ: "לקדוח, בייבי, לקדוח".

בזו אחר זו טראמפ בעט במוסכמות החברתיות שהרעילו את הזרם המרכזי של התקשורת, האקדמיה ומוסדות השלטון - והוא עשה זאת כלאחר יד, בלי להסביר, בלי לנמק ובלי להאריך בדברים. המדיניות של "גיוון, שוויון והכלה" (DEI - diversity, equity, inclusion), שהקפידה על העסקה על פי מגדר, צבע עור, נטייה מינית, נכויות ופגמים, בוטלה באחת. היא הוחלפה במדיניות של העסקה על פי כישורים.

הו, הקנאה רק ביכולת לומר את מה שאמר טראמפ בנאום ההשבעה בלי לחטוף חקירת משטרה על הסתה לגזענות או על עבירה מעניינת אחרת

הנשיא ביידן מינה לתפקיד האחראי על טיפול בפסולת גרעינית את סם ברינטון, פטישיסט חובב סאדו־מאזו (שהעלה תמונות שלו וסרטונים עוסק בפעילות זאת), שלבש בגדי נשים לאירועים רשמיים ושפוטר רק כשהתברר שחלק ממלתחתו הגיע ממזוודות שגנב בשדות תעופה. קמלה האריס, סגניתו, מונתה כי על פי הודאתו של ביידן, הוא חיפש אישה שחורה לתפקיד. שני אלה נחשבו הישגים בפני עצמם. טראמפ הפסיק את האירוע בשני משפטים: "השבוע, אשים קץ גם למדיניות הממשלה שמנסה להנדס חברתית גזע ומגדר בכל היבט של החיים הציבוריים והפרטיים. נבנה חברה עיוורת צבעים שמבוססת על כישורים". הנשיא אובמה החזיר לארה"ב שיח שמבוסס כולו על גזע: הלבנים רעים וגזענים, השחורים טובים תמיד. טראמפ קימט את השקפת העולם הזאת, עשה ממנה כדור - והשליך אותה לפח.

בעניין תיאוריות המגדר, טראמפ קיצר אף יותר: "מהיום והלאה, המדיניות הרשמית של ממשלת ארה"ב היא שיש רק שני מגדרים - זכר ונקבה". מוזר שעובדה ביולוגית בלתי מעורערת יורדת בערכה לכלל מדיניות רשמית של מדינה כלשהי. מוזר אף יותר שבשני העשורים האחרונים, ארה"ב הכחישה את הבלתי מוכחש כמדיניות לאומית, חברתית, חינוכית ותקשורתית, וטענה כי זכר ונקבה הם רק שני קצוות של ספקטרום, כי כל אדם יכול להזדהות מגדרית על פי רצונו, כי המין נקבע באופן שרירותי בלידה, וכי גברים יכולים להתחרות בספורט נשים ואפילו להרות. טראמפ - שהוא לא מדען, אלא מלך - לא התעכב על ויכוחים ולא הביא תמונות של כרומוזומים. הוא הכריז על מדיניות.

יש להודות שהביטחון שבו הכריז טראמפ על עיקרי אמונותיו ועל תוכניותיו עורר קנאה. לא בגלל החצפת הפנים כלפי ערכי הבושה המערבית והתבוסתנות הקיומית, אלא בגלל הידיעה שיש ביכולתו לממש את הערכים הללו, כשם שיכלו נשיאים לפניו. הרי גם ביידן, כמו טראמפ אחריו, ביטל את מדיניות ההגירה של טראמפ עם כניסתו לתפקיד, הכריז על יעדים שלטוניים משלו, וגם הגשים אותם. אבל טראמפ לא אימץ ערכים אופנתיים וחדשים, אלא דבק במה שהיה ברור ומובן מאליו לכל בר־דעת בעולם המערבי במשך מאות השנים האחרונות: למדינה יש תפקיד וייעוד, היא זכאית להגן על עצמה, חופש הביטוי הוא ערך חשוב, מצוינות היא דבר טוב, האינטרס הלאומי חשוב יותר מתיאוריות גלובליות מפוקפקות - ולכן, כמובן, הודיע על פרישה מארגון הבריאות הבינלאומי שנמצא בשליטת סין.

בתוך רגשי הקנאה להפגנת המשילות הזאת, אפשר אולי להתנחם בעובדה שגם בישראל יש מי שסמכויותיהם מתקרבות לאלה של נשיא ארה"ב. אמנם אין לנו אימפריה, ואמנם הם לא נבחרים, אבל היועץ המשפטי לממשלת ישראל ושופטי ביהמ"ש העליון הם מתחרים רציניים לנשיא ארה"ב, גם אם שלטונם משתרע על טריטוריה קטנה יותר. חלק מהצווים הנשיאותיים של טראמפ יעלו לדיון בביהמ"ש העליון של ארה"ב. בישראל, יועמ"ש יכול למנוע מממשלה למנות ממלא מקום ליו"ר הרשות השנייה, תאגיד השידור הציבורי או נציבות שירות המדינה. ביהמ"ש העליון יכול ליירט פעולות שלטוניות ולהכתיב מדיניות הגירה ופעילות צבאית לפני הקפה של הבוקר. אולי בעצם טראמפ צריך לקנא בהם.