לאט לאט נחשף החושך של החונטה השלטת בישראל

בדמוקרטיה הישראלית, כמו בהוטל קליפורניה, הכניסה חופשית אבל היציאה עולה ביוקר. בישראל, בדומה לכל הדמוקרטיות הגוססות במערב, הפקידות המשפטית היא התחליף לאלוהים המת של ניטשה. כשהפוליטיקה מאכזבת או מעצבנת את האליטות, נכנסים השופטים והפרקליטים. קסטה עליונה של כוהני משפט, עטופים בגלימות שחורות כמו עורבים השומרים על פגר הדמוקרטיה.
והם בלחץ. גוש השמאל ספג מכה אחר מכה: סער הצטרף לממשלה, גלנט פוטר, והכי נורא - טראמפ, השטן הפרטי של כל ליברל נאור, ניצח, ולא רק ניצח - הוא הולך לפרק את הדיפ־סטייט האמריקני לבנה אחר לבנה.

אחרי החנינה שהעניק ביידן לבנו הנרקומן ולעצמו, היית מצפה מהשמאל הישראלי, מהתקשורת הישראלית, למעט צניעות וחשבון נפש אחרי שהתברר קלונם. שום דבר. שתיקה רועמת. מילה גם לא שמענו מכיוון האקדמיה. מגדל שן רקוב שבשנתיים האחרונות נחשף במלוא עליבותו. באוניברסיטת מוסקבה לא היתה אחידות דעים כזו. אבל האמת, כמו וירוס עיקש, מסרבת למות. היא מחלחלת לאט כמו מים מזוהמים בצינורות ישנים. המציאות, ברורה מתמיד, צוחקת בפרצוף של מי שנשאו לשווא סיסמאות על דמוקרטיה ועשו מעשה סדום בשלטון החוק.

בשנתיים האחרונות נחשפו לראווה מבני הכוח האמיתיים בישראל. המוגלה יצאה החוצה. המסכות נפלו והקרנבל הגיע לשיאו האפל. תמיד השמאל ישתמש באותו הנשק. כשהקלפים בקופה ריקים, תמיד אפשר לשלוף שופט מהשרוול. או את הש"ב. השב"כ נולד כש"י של ההגנה עם דנ"א שבבסיסו מלחמה באויב הערבי וב"פורשים". תמיד יש "פורשים" לטפל בהם או לרסן. נדב ארגמן, ראש הארגון לשעבר, יצא בזמנו נגד המחאה הפושרת נגד ממשלת בנט־לפיד. הוא נבהל מהלפיד היומי והזהיר מפני הסתה. איזו בדיחה עלובה, בטח נוכח העובדה שכעבור שנה הוא לקח חלק בהפגנות השמאל שבהן נשמעה הסתה מופרעת.

רונן בר, ראש שב"כ הנוכחי, סירב לחקור את השתוללות המחאה וההסתה נגד הממשלה כי הוא "לא משטרה פוליטית". אנשי שב"כ הזהירו את החבורה הקנאית שירתה נורים לבית ראש הממשלה לא לעשות זאת. איכשהו, נתנו להם הנחת חברים. אבל אתם יודעים, אם נער גבעות היה חושב על ירי נור תאורה לבית של פרקליט או איש שב"כ, היו מאשפזים אותו לפחות לשלושה חודשים במעצר מנהלי.

"שומרי הסף" הממונים מטעם עצמם מנהלים את המדינה כמו אחוזה פרטית. כל פקיד זוטר שמעז לציית לממשלה הנבחרת ימצא עצמו בחקירה, כמו בקומדיה סובייטית גרועה. הנה לכם דמוקרטיה נוסח האליטות הישראליות: ראש ממשלה נבחר שאינו רשאי לקבל מידע, שממדרים אותו ועוצרים את מי שמעביר לו מידע. שרים שאסור להם לבצע מדיניות, וממשלה שנדרשת לבקש רשות מפקידים כדי למשול.

מה יותר מגוחך מהמונח "שומרי הסף"? אולי רק התמימות של מי שעדיין מאמין שהם באמת שומרים על משהו מלבד האינטרסים שלהם. הפריבילגיות שלהם. הכסף והג'ובים שלהם. ישראל הראשונה נלחמת להישאר ראשונה. לישראל השנייה נסדר להיות בשר תותחים.

שומרי הסף מגינים על הדמוקרטיה כמו שהאינקוויזיציה הגנה על האמונה - בעינוי ובסחיטה של עדי מדינה. הם הפכו את המשפט המקובל לחוכא ואטלולא עם שיעורי הרשעה צפון־קוריאניים. זו הקומדיה השחורה של המאה ה־21, והיא מוקרנת בכל העולם המערבי. פקידים אפורים מחליטים שהם יודעים טוב יותר מכם - מיליוני המצביעים - מה טוב בשבילכם.

קמפיין "אלימות המתנחלים" שהוביל למעצר השבוע היה יצירת מופת של תעמולה פוסט־מודרנית. עלילת דם שנולדה בוושינגטון והדהדה בישראל. כמו וירוס יעיל, העלילה מדביקה את כל מי שנחשף אליה

קמפיין "אלימות המתנחלים" שהוביל למעצר השבוע היה יצירת מופת של תעמולה פוסט־מודרנית. עלילת דם שנולדה בוושינגטון והדהדה בישראל. כמו וירוס יעיל, העלילה מדביקה את כל מי שנחשף אליה - מפקידי ממשל אמריקני ועד לשוטרים ישראלים שמעיזים לסרב להשתתף בהצגה הגדולה. ומותר לשאול, עד כמה גורמים משפטיים וביטחוניים בישראל שירתו ומשרתים לחצים של ממשל דמוקרטי אמריקני? למי הם כפופים? לעם בישראל או לגנרל אוסטין? אולי הם נלחצים מכניסת טראמפ לתפקיד. מה יתגלה? מה מסתתר במסמכים?

יש משהו כמעט מהפנט באכזריות הביורוקרטית שמופעלת נגד כל מי שמעז להכיר בסמכות הממשלה הנבחרת. הנה, עוד פעם חשד תקדימי בעקבות כתבה ב"הארץ". סחתין עליהם, הם פיתחו שיטה מתוחכמת להפליל כל מעשה טריוויאלי או פוליטי. שיתוף פעולה עם הריבון שווה עבירה. נציב שירות בתי הסוהר, מפקד יחידת המשטרה - כולם הפכו לחשודים. הם החליטו להיפטר מבן גביר, והם יעשו הכל כולל הכל כדי שזה יקרה.

החונטה המשפטית ואהרן ברק בראשה הפכו את החוק מכלי להגנה על האינטרס של הריבון למען הריבון, למכשיר שליטה אלטרנטיבי. פרופ' מני מאוטנר כתב את זה לפני 30 שנה, היום הוא רל"ביסט כי השבט והמעמד חזקים מהאמת.

הם המציאו עבירות חדשות, יצרו תקדימים משפטיים דמיוניים, ובעיקר - פיתחו את היכולת המופלאה לראות פשע בכל שיחת עבודה שגרתית בין שר לפקיד. מערכת שלמה שנבנתה להגן על הציבור היא בסך הכל המנגנון שמשרת את האליטות הישראליות. וזה שווה הרבה כסף.

אחרי שנכשלו בבחירות, אחרי שההפגנות דעכו, נותרה למחאה הרל"בית תקווה אחת: שראש שב"כ יעשה את מה שהם לא הצליחו לעשות בקלפי. מרמזים עבים הם עברו לאמירות ברורות הקוראות לשב"כ לבצע הפיכה במדינה. תנועת מחאה שהתחילה בצווחות ד־מ־ו־ק־ר־ט־י־ה הגיעה למצב שבו היא מייחלת להפיכה שלטונית בידי משטרה חשאית. משכילים, עשירים, חובבי זכויות אדם שהחליפו סרטים ב"אוזן השלישית", ששותים לאטה עם סויה ושומעים ניק קייב. אוהבי זכויות אדם שצועדים בקפלן מפנטזים בקול על הפיכה צבאית. אבל הם לא יכולים. אין להם צבא יבשה. אז הם מנסים להבהיל אותנו במשטרה חשאית.

שלוש זרועות בדיפ־סטייט שלנו: צבא, פרקליטות ושב"כ. בר ובהרב־מיארה יודעים שניסיון הדחה ישיר של נתניהו יוציא המונים לרחובות, אז הם עברו לשיטת "סיר לחץ". עובדים על הפריפריה. וכך שוטר מצטיין שהרגיז את המחלקה היהודית בשב"כ מוצא עצמו אזוק ועצור במח"ש של הפרקליטות. ושב"כ מטפל בתלונה של הרמטכ"ל על ההדלפות באישור היועמ"שית. ממשל של הדיפ־סטייט, בידי הדיפ־סטייט, למען הדיפ־סטייט.