טעות בניווט המחישה לי את הקלות שבה אפשר להיחטף באמירויות. חיפשתי אוכל כשר והווייז הוביל אותי אל שירותיי הקייטרינג "טריט גורמה", אי־שם באחת משכונות הפועלים של דובאי. היתה זו שעת ערב מאוחרת של יום ראשון. המקום, המרוחק מהאטרקציות המפורסמות של העיר, המה אדם.
"אתה מחפש אוכל איראני?" שאל אותי סדרן החניה במבטא אסיאתי כבד. הוא היה אדיב כמו מיליוני הפועלים ההודים, הפקיסטנים, האינדונזים, האוזבקים והזרים האחרים שמציפים את המדינה. אלא שיממה אחרי שנודע דבר רציחתו של שליח חב"ד, צבי קוגן הי"ד, לא היתה שאלה מפחידה יותר שאפשר להציג ליהודי שמשוטט לו בעיר הקוסמופוליטית.
סיור רגלי קצר לימד אותי שבצמוד לקייטרינג הכשר אך הסגור יש מסעדת בשרים פופולרית, שכנראה חביבה על יוצאי איראן. כן, ממש כמו היהודים, איראנים נעים גם הם בחופשיות באמירויות, ובמספרים הרבה יותר גדולים. בין המדינות יש קשרים דיפלומטים מלאים. הרפובליקה האסלאמית היא הרי שכנה של הנסיכוּת מעברו השני של "המפרץ הערבי".
כ־9 מיליון עובדים זרים יש באיחוד האמירויות, והם מהווים כ־90 אחוז מהאוכלוסייה. המקומיים, שרק להם אזרחות ותפקידי מפתח בשלטון, הם הלב של המדינה המיוחדת הזו. הזרים, שאין להם אזרחות, הם כל השאר. ולא רק בפועלים שחורים מדובר, אלא בבעלי כל המקצועות. אנשי עסקים, רופאים, עורכי דין, טייסים וכו' וכו'. בפרט, האמירויות הן גן עדן לאדריכלים ולמעצבי על. אלה בוראים בשממת המדבר ציוויליזציה חדשה, שלמהות שלה יש קשר ישיר לרצח המזעזע של הרב קוגן.
כי מעבר לבורג' ח'ליפה, לשלוחה מקומית של הלובר, למוזיאון העתיד ולגלגל הענק הגבוה בעולם - החזון האמירותי הוא מדינה ערבית־דתית שהיא גם מופת של סובלנות ושלום עולמי. זה הרֵזוֹן דְ'אֶטְר של המדינה. פוגשים אותו למשל ב"בית משפחת אברהם", שנחנך לפני שנתיים באי סעדיית באבו דאבי.
ביום שני האתר היה מוקף מבחוץ בניידות אבטחה בולטות של כוחות הביטחון. בפנים, מבקרים בגלביות, בלבוש מערבי או בכיסוי ראש יהודי, סבבו בין המסגד, הכנסייה ובית הכנסת המפוארים שבמתחם. קידם את פני הבאים בעברית, באנגלית ובערבית "מסמך על אחווה אנושית לשלום עולמי ולחיות יחד. הכרזה לכל מצפון חי להיות מואס את האלימות והקיצוניות העיוורת... להיות המסמך שלנו עדות לגדולת האמונה באללה שמאחדת את לבבות הבודדים. זה מה שאנחנו מקווים ושואפים להשיג למען להגיע לשלום עולמי, שנהנים ממנו הכל בחיי העולם הזה" (השגיאות במקור, א"כ), נאמר בהמשך.
יהיה מי שיאמר שאלה סתם מילים ריקות, אך לא כך הדבר. המרכז האברהמי הוקם ברוח הסכמי אברהם, שהולידו את השלום בין האמירויות לישראל. האמירויות היו כזכור חלוצות ההסכמים ההם, ואין פה מקריות. לאמירויות אולי אין מורשת לאומית עתיקה כמו ליהודים, ואין היסטוריה עמוסה כמו לאירופאים - "איחוד האמירויות הערביות" היא פדרציה שקיבלה את עצמאותה מהבריטים בתחילת שנות ה־70 בסך הכל - אבל השגשוג המפואר מתבסס על מאגרי הגז והנפט העצומים בתחומה, המאפשרים לה לקנות כל מה שזז.
אלא שמייסד הממלכה, שייח' זאיד בן סולטן, ויורשיו הבנים, חליפ'ה בן זאיד ואחיו למחצה, הנשיא הנוכחי, מוחמד בן זאיד, השכילו להתעלות מעל לעושר החומרי. הם הבינו שנדרשים גם חזון ותכנים. וכן, החזון שלהם הוא שלום עולמי, ואותו הם מנסים ליישם קודם כל בארצם.
הממלכה יוצאת מגדרה לאפשר חיים יהודיים בתחומיה, ומקדישה מאמצים לשמור על ביטחונם. "האמירויות היא מדינה שבה אם איבדת טלפון ברחוב, שוטר מחזיר לך אותו בתוך שעה", אומר איש העסקים היהודי־בריטי־אמירותי אדווין שוקר, "כך שלא מובן לי איך קרה דבר כזה"
כך, בני השבטים השולטים באמירויות נשלחים ללמוד במוסדות ההשכלה הנחשבים ביותר בעולם. האנגלית שלהם משובחת, הנימוסים מעודנים, והעסקים כמו הדיפלומטיה, חובקי עולם. התדמית שעדיין רווחת אצל ישראלים רבים על הערבים הפרימיטיביים, מנוגדת ב־180 מעלות למה שקורה פה. למעשה, לנו יש הרבה מה ללמוד מהם.
כל הרקע הזה חשוב כדי להבין עד כמה רציחתו של הרב קוגן נתפסה על ידי השלטונות כמכה חמורה בעיניהם שלהם. "אני לא מאמין שזה קרה, רק לפני שבועיים ראיתי אותו", סיפר לי ידיד מקומי, המקורב מאוד לשלטון ומבקש לשמור על עילום שמו.
"חמש שניות. זה פרק הזמן שלוקח למשטרה פה למצוא מישהו, מהרגע שהזינה את הפרטים שלו במחשב. כל המדינה מרושתת במצלמות. כל כביש, כל רחוב, כל קניון. הכל. וכל הנתונים עליך ידועים. מספר זיהוי, מספר רישוי הרכב, מספר הדרכון, צילום הפנים. הכל מוזן פנימה לתוך המחשב ומאפשר מעקב צמוד אם רק רוצים. איך יכול להיות שחוליה של אוזבקים הצליחה להיכנס לפה ולעשות דבר כזה?"
ההלם שלו היה אישי ולאומי, בפרט מאחר שמדובר באיש הקהילה היהודית. הממלכה יוצאת מגדרה לאפשר חיים יהודיים בתחומיה, ומקדישה מאמצים רבים לשמור על ביטחונם. "האמירויות היא מדינה שבה אם איבדת טלפון ברחוב, שוטר מחזיר לך אותו בתוך שעה", אומר איש העסקים היהודי־בריטי־אמירותי אדווין שוקר, "כך שלא מובן לי איך קרה דבר כזה".
מאז פרוץ המלחמה, כצעד של זהירות, סגרה הקהילה לבקשת השלטונות את שני בתי הכנסת הפעילים. רק זה שבמרכז האברהמי המשיך לפעול. שוקר מספר כי גם היתה התרעה מוקדמת.
"בסוף ספטמבר כל חברי הקהילה קיבלו אזהרה מחברת מודיעין פרטית על אפשרות של פעולת טרור. נאמר שהיא תתרחש בבית מלון שבו מתארחים ישראלים או בדמות חטיפה והרג של מקומי. אז איך נכנסה לפה חוליה של שלושה אנשים שעשתה מעשה כזה, ולא עלו עליה? זה דבר שלא צריך היה לקרות".
לשליטת הברזל הטכנולוגית מתווספת מדיניות ענישה קשה, גם על עבירות קלות. לעיתים יש הוצאות להורג, אם כי השימוש בהן אינו נפוץ. מי שכן יספגו עונש מוות הם כנראה שלושת האוזבקים שרצחו את קוגן. על מעשה כזה איש לא ימחל להם פה. בכלים האלה הממלכה מצליחה לשמר רמת פשיעה נמוכה וביטחון אישי גבוה בקרב עשרת מיליון התושבים. רצח קוגן פגע גם בהישג הזה.
כלי נוסף הוא ניטור הדיווחים בתקשורת, שרחוקה מלהיות חופשית. עד שישראל לא פרסמה את דבר היעלמותו של הרב קוגן במוצאי השבת שעברה, באמירויות לא דווח על הפרשה. זאת למרות העובדה שכבר ביום חמישי החלו החיפושים. החייל לשעבר בגבעתי גם הוצג פה בתקשורת כ"אזרח מולדובי", ולא במקרה.
השליטה במידע ופרסומו החלקי הם דרך למנוע סערות ציבוריות. יש באמירויות הרבה "פלשתינים" ואוהדים רבים שלהם. תקרית חמורה כזו עלולה לשלהב את הרוחות, ואילו כאן לא מוכנים בשום אופן לקבל הפגנות בנוסח הקמפוסים האמריקניים. וכך, רק כאשר נתפסו והוחזרו למדינה שלושת החשודים ברצח, החלו נציגי השלטון לדבר במפורש על הפרשה. עד אז ההתייחסויות היו מאופקות מאוד.
שתי שאלות גדולות מרחפות באוויר לאחר הרצח. מה עתיד הקהילה היהודית השברירית, וכיצד ישפיע המקרה הקשה על יחסי ישראל והאמירויות?
במישור הבין־ממשלתי איש בישראל לא בא בטענות לממלכה. אדרבה, במערכת הביטחון בארץ יש הערכה רבה למהירות וליעילות שבהן עמיתיה האמירותים חשפו את זהות הרוצחים ודאגו להסגרה המהירה שלהם מטורקיה.
אחרי הכל, נורות האזהרה מכל העולם מהבהבות בהיסטריה על ניסיונות לפגוע ביהודים ובישראלים מאז תחילת המלחמה. כך שהצלחה אחת של האויב, בוודאי אחרי שנה וחודשיים כה קשות לישראל, היא מחיר שבארץ יודעים להתמודד איתו.
לא כך פני הדברים עבור הקהילה היהודית. יש אמנם לא מעט ישראלים שמתגוררים באמירויות, חלקית או באופן קבוע - אגב, בהם לא מעט חרדים - אולם רוב חברי הקהילה הגיעו מתפוצות ישראל בעולם, והם לא רגילים בעליל לפיגועים. אותם המקרה הפחיד מאוד. כך שאם חס וחלילה יתרחש פיגוע נוסף, נראה שגם ישראל וגם הקהילה יעשו הערכה מחדש.
מנגד, מי שבוודאי לא יעזבו הם שליחי חב"ד, שהגיעו לכאן עוד לפני הסכמי אברהם ויישארו איתם או בלעדיהם. הרב לוי דוכמן, גיסו של קוגן ומי שהגיע למדינות המפרץ עוד בעשור הקודם, ייסד כאן את הגרעין החב"די. אין שום סיכוי שיעזוב.
הסדרה חמוצה
"גאווה והכרת תודה לעמוס (ולמשפחה המורחבת) על מתנת ההסכם בלבנון. צריך הסכם כזה גם בחזית עזה. 'גדול השלום - שכל הברכות כלולות בו'".
"עמוס" הוא כמובן המתווך האמריקני הוכשטיין, שתפר את הפסקת האש בין לבנון - קרי: חיזבאללה ואיראן - לישראל. הברכה החמה נשלחה בקבוצת הווטסאפ של בית הכנסת "הקהל", שבו קרובי משפחתו מתפללים וגם הוא עצמו לעיתים. אגב, זוהי אותה קהילה של משפחת גולדברג־פולין. הירש הי"ד, החטוף שנרצח בשבי, היה חבר בה גם הוא.
הוכשטיין טעה טעות גדולה לאורך השנה האחרונה. הוא הטיף בלהט להסכם בטרם ישראל טיפלה כהוגן בחיזבאללה. "את המלחמה הזו לא תוכלו לסיים בחיסול חיזבאללה, אלא רק בהסכם. אז למה לעבור את אלפי ההרוגים והנזקים האחרים שייגרמו לשני הצדדים, אם בסוף ממילא נגיע לאותה נקודה?" טען באוזני הישראלים והלבנונים כאחד.
ובכן, ישראל ברוך השם ספגה הרבה־הרבה פחות מאלפי הרוגים במערכה מול חיזבאללה. ומה שלא פחות חשוב, בניגוד משווע לקביעות המוקדמות של הוכשטיין, ישראל וחיזבאללה ממש לא "באותה נקודה" שהיו בה לפני המהלומות. כי מדינת הטרור שאיראן הקימה על גבולנו הצפוני נמחקה כמעט לגמרי מעל פני האדמה. אם היינו מקשיבים להוכשטיין והולכים להסכם מזמן, זה לא היה קורה.
אך עם התקדמות הפעולה הקרקעית בלבנון לאחר חיסול נסראללה, הבינו בישראל שהקרבות מול חיזבאללה מגיעים למיצוי. "החלופה היתה מלחמת התשה ממושכת שהיתה עולה בחיי מאות חיילים, וההישגים המבצעיים שלה לא היו משנים את מאזן הכוחות. חיזבאללה אינו חמאס. לא היתה לנו שאיפה להשמיד אותו", אומר גורם מדיני יודע דבר.
וכך, כאשר הוכשטיין שאל את השר רון דרמר באמצע אוקטובר, "אתם רוצים הסדר הפסקת אש?" קיבל להפתעתו תשובה חיובית מהבכיר הישראלי. לאחר שטראמפ ניצח את הבחירות בארה"ב השליח האמריקני שוב וידא עם דרמר שישראל מעוניינת בהסכם, ושוב נענה בחיוב. אז החל התיווך האינטנסיבי בין המדינות.
בניגוד משווע לקביעות המוקדמות של הוכשטיין, ישראל וחיזבאללה ממש לא "באותה נקודה" שהיו בה לפני המהלומות. כי מדינת הטרור שאיראן הקימה על גבולנו הצפוני, נמחקה כמעט לגמרי מעל פני האדמה. אם היינו מקשיבים להוכשטיין והולכים להסכם מזמן, זה לא היה קורה
בישראל צוות סודי בין־משרדי הגדיר מה צריך לכלול ההסדר, כך שחיזבאללה לא יוכל להתחמש מחדש או לאיים על יישובי הצפון. בלבנון הבהירו שלא יסכימו לכל סוג של רצועת ביטחון או אזור חיץ בתוך שטחם. התוצאה היתה ההסדר שהושג ביום רביעי.
בניגוד לאווירה החמוצה שנתניהו שידר כלפי חוץ, בתוך החדר הוא דווקא סבור שההסדר טוב ויחזיק מעמד לטווח הארוך. יתרה מכך, התקווה הישראלית היא שצבא לבנון ינצל את ההזדמנות כדי לגדל שרירים, מה שיוכל להחזיר ללבנון את עצמאותה וריבונותה. ברקע נמצאים הסעודים והצרפתים שעומדים הכן עם השקעות ענק, אם רק הלבנונים ייקחו את גורלם בידם. במקרה אופטימי שכזה, אפילו שלום בין לבנון לישראל בטווח הרחוק מאוד הוא אופציה.
אלא שבינתיים, בחזרה לקרקע המציאות, נתניהו, יועציו והשרים תיווכו לציבור את הפסקת האש בחמיצות מתגוננת. למה? כי לפחות על פי חלק מהשרים, ישראל הגיעה להפסקת האש מאונס ולא ברצון. נתניהו רמז לכך כשאמר "אני אומר לכם בגלוי, כי זה לא סוד: היו עיכובים גדולים באספקת נשק וחימושים".
שנית, כי הוא עצמו אמר לתושבי הצפון לא לחזור לביתם בעת הזו, אלא אדרבה, טען שהמלחמה תתחדש. מנגד, לתושבי דרום לבנון הסמוכים לגבול, ובכללם מחבלי חיזבאללה, הותר לשוב לגור בבתיהם. גם ההסכמה לדון עם לבנון על תיקוני גבול היתה תקדים חמור.
אלא שכנגד הוויתורים הקשים הללו קיים "מכתב הצד", שקיבלה ישראל מהאמריקנים. המכתב במובנים מסוימים סותר את ההסכם הרשמי, משום שהוא מעניק לישראל, "לפרטי פרטים", כדברי אחד השרים, את ההכשר לטפל על פי הבנתה בהפרות הפסקת האש, אם יהיו כאלה.
יש לקוות שההבנות הללו עם האמריקנים יישארו בתוקף, שכן נשיאים אמריקנים בהחלט התכחשו להתחייבויות קודמיהם. למשל אובמה, שלא ראה ממטר את "מכתב הנשיא בוש", שניתן במסגרת תוכנית ההתנתקות ב־2005. בירושלים רגועים שלפחות עם ממשל טראמפ לא יהיו בעיות מסוג זה.
בגודל התקוות שנתניהו תולה בבן דמותו האמריקני קשה להפריז. את כל צרותינו ועינויינו הוא מאמין ומקווה שיוכל לפתור בסיוע ידידו הפרו־ישראלי ושורת הבכירים המבריקה שמינה.
מעל לכל, "ברמות טירוף שלא ראיתי מעולם", כלשון אחד ממקורבי ראש הממשלה, נתניהו להוט לחסל את הגרעין האיראני. שילוב המזלות של שמיים פתוחים לרווחה באיראן, ודונלד טראמפ מנהל את ארה"ב, הוא הזדמנות שנתניהו לא ייתן לה לחמוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו