כשהשיטה של נסראללה התהפכה עליו

מחסן ועד חסן לא קם כחסן, אבל מה קורה כשחסן הופך לקורבן של תורת הרצח שהוא עצמו המציא? מה קורה כשהוא נופל על חרבו שלו? תיאטרון האבסורד של המזרח התיכון מציג: קומדיה שחורה שנכתבה לפני אלף שנים ומוצגת מחדש על במת ההיסטוריה, כשחיזבאללה מוצאים עצמם לפתע קורבנות לאותה שיטה שאבותיהם הקדמונים המציאו - חיסול ההנהגה הפוליטית והצבאית של האויב.

חסן־י סבאח היה הסבא רבא האידיאולוגי של חסן נסראללה. "הזקן מן ההר" היה כינויו, מטיף שיעי שבאמצעות טרור ורצח החזיק ממלכה שיעית בלב האימפריה הסלג'וקית הסונית. זקן גאון ומופרע, שהפך חלום פרוע על גן עדן לסיוט מאוד ארצי ומפחיד עבור שליטי האזור. החששין, כת שיעית ניזרית איסמעילית, התבססה בסוף המאה ה־11 בפרס והתפשטה עד סוריה. הממלכה החזיקה מעמד כמעט שתי מאות, עד שהמונגולים השמידו אותם עד עפר.

גיאוגרפית, תארו לעצמכם את המבצר הכי בלתי אפשרי שאתם יכולים לדמיין מבחינה ארכיטקטונית, ואז שימו אותו על הר שנראה כאילו אלוהים בעצמו החליט שהוא רוצה להקשות על כל מי שינסה לטפס עליו. זה המקום שממנו ניהל סבאח את האימפריה הקטנה והקטלנית שלו. "אלמות", קן הנשרים בפרסית. הדיסנילנד של הרוצחים. ואתם זוכרים מי עוד כינה את בית הקיט שלו "קן הנשרים".

בכל מקרה, חסן קשישא, שאולי היה בחור נחמד לאכול איתו כנאפה (אם כי לא כדאי לתת לו להכין אותה), הבין שלרצוח מישהו זה קל, אבל לרצוח מישהו בצורה כזו שתגרום לכולם לפחד ממך? זו אמנות. וכך, במקום לשלוח צבא שלם להילחם באויביו - ותזכרו שהחששין היו המיעוט השיעי בלב הים הסוני - סבאח שלח בחור אחד בלבד עם סכין. לפעמים עם רעל. רוצח מחופש, מיומן ומקצועי, אחרי שנים של אימונים ומחויבות אידיאולוגית. זה היה כל כך אפקטיבי, שבשפות אירופיות רבות המילה מתנקש, assassin, מקורה בשם הכת.

כן, כתבתי בעבר על החששין והדגשתי את שיטת הגיוס השטנית אך המבריקה של הזקן מן ההר. סבאח לא היה הראשון שאמר ששאהידים שמתים בקרב מקבלים גן עדן, כולל 72 בתולות ובייקון, אבל הוא היה הראשון שייצר את המחבל המתאבד.

מרקו פולו ביקר אצלם וכתב על גן העדן של סבאח. נחלי יין וחשיש, עצים עמוסי פירות, ונערות יפהפיות מסתובבות עירומות בשבילי הגן. "הזקן גרם להם להאמין שהוא נביא גדול", כתב מרקו פולו, "ושהוא יכול לשלוח אותם לגן עדן כרצונו. אז הוא גרם להם להשתכר, וכשהם ישנו, נשא אותם לגינה יפה... כשהצעירים האלה התעוררו, הם האמינו שהם בגן עדן, ולכן כשהזקן רצה להרוג מישהו, הוא היה אומר לאחד מהם: 'לך והרוג כך וכך; וכשתחזור, המלאכים שלי יישאו אותך לגן עדן'".

כלי הנשק המועדף על החששין היה סכין, והביצוע של ההתנקשות היה בדרך כלל במרחב הציבורי כדי למקסם את ההשפעה הפוליטית ולהטיל אימה. עד בוא המונגולים, הטילו אימה על כל המזרח התיכון

בחודש האחרון, אחרי מבצע הביפרים וסריית חיסולי הבכירים ובשיאם נסראללה, הבנתי עוד משהו על החששין. האסטרטגיה הזו היתה יעילה מאוד. צעדים מחושבים שנועדו לשנות דינמיקות פוליטיות ולהשפיע על סכסוכים רחבים יותר. מבחינה אבולוציונית, יש באסטרטגיית ההתנקשות של סבאח היגיון. האדם חי בלהקות. לכל להקה יש זכרי אלפא שמובילים אותה. חסל את שכבת זכרי האלפא של ההנהגה היריבה והגדולה ממך - ותחסוך לעצמך מלחמה מול כוח עדיף ממך.

כלי הנשק המועדף עליהם היה סכין, והביצוע של ההתנקשות היה בדרך כלל במרחב הציבורי כדי למקסם את ההשפעה הפוליטית ולהטיל אימה. עד בוא המונגולים, החששין הטילו אימה על כל המזרח התיכון. הם המציאו את הרצח בחוזה. יעברו אלף שנה, ומאיר לנסקי ימציא דבר דומה באמריקה. החששין חיסלו מלכים, וזירים ומנהיגים דתיים כאילו היו זבובים טורדניים.

ניזאם אל־מולכ, הווזיר הגדול והפרסי של האימפריה הסלג'וקית, היה מטרה שמנה ועסיסית בשל תפקידו הקריטי באימפריה. ב־1092 הוא הפך לקבב אנושי על ידי סכין מתנקש, שהתחפש לדרוויש סופי. ב־1192 נרצח קונרד ממונפורט הצלבני, מלך ירושלים, בסמטה אפלה בעיר צור. שני גברים התקרבו אליו, לבושים גלימות נזירים, ודקרו אותו. המסכן הצליח להיסחב בחזרה לארמון שלו, וכנראה הרס שטיח מלכותי מושלם עם כל הדם. אחד הרוצחים נתפס. השני חוסל במקום. אפילו צלאח א־דין הגדול, שהצליח להביס את הצלבנים, רעד בלילות מפחד החששין. הם ניסו להתנקש בו פעמיים ונכשלו. בפעם הראשונה המתנקש נתפס מחוץ לאוהל, ועשו בו שפטים. בפעם השנייה שני מתנקשים הצליחו להערים על השומרים ולחדור לאוהל שלו בלילה. אבל צלאח א־דין הזקן, ערמומי שכמותו, היה עטוף שריון מתחת לפיג'מה. אז נכון שללכת למיטה עטוף בשריון זה כמו לישון בפחית שימורים. מצד שני, למות מדקירה בשינה זה יותר מבאס.

סבאח והמתנקשים שלו הם הארכיטיפ הקדום של ארגוני טרור ג'יהאדיסטיים מודרניים. הם הגרסה הראשונה ללוחמה א־סימטרית ולאלימות פוליטית המונעת מקנאות אידיאולוגית. כל מה שיבוא אחריהם, הפטנט שלהם, הוא הקבלה בלתי נמנעת לקליינטים של ימינו נוסח חיזבאללה, חמאס, דאעש ושאר הפסיכופתים האנסים הרצחניים באזור. לא חסר מהם.

החששין נפלו בסוף לחרב המונגולים. ב־1256 הולאגו חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן, יצא למבצע לכיבוש אלמות ולמיגור הכת. לאחר מצור ממושך אלמות נכנעה ללא קרב. הולאגו לא חס על איש. הוא טחן אותם עד עפר וחיסל את כל מרכזי הכוח שלהם בפרס. למרות חורבנם על ידי המונגולים, הכת המשיכה לפעול באופן מוגבל ומחתרתי עוד כמה עשרות שנים, בעיקר בסוריה, אך הם מעולם לא חזרו לעוצמה שהיתה להם לפני כיבוש אלמות.

הם שימשו רוצחים שכירים הן עבור שרידי הממלכה הצלבנית והן בשליחותו של הסולטן הממלוכי ביברס. הקורבן האחרון הידוע שלהם היה הרוזן פיליפ ממונפורט, שנרצח בצור בשנת 1270. הרוצח היה חלק מהפמליה שלו. נדקר בסכין, כמובן. על פי חלק מהמקורות, המזמין היה ביברס.

חיזבאללה, יורשיהם המודרניים של החששין, חשבו שהם יכולים לשחק אותו משחק של אבות אבותיהם ולנצח. הם שולחים מתאבדים, יורים טילים, חופרים מנהרות. אבל הם שכחו כלל בסיסי: ההיסטוריה היהודית תנצח אותם. גם אם זה ייקח זמן.

והנה עכשיו, ישראל, אותה מדינה קטנה שהם נשבעו להשמיד עד שנת 2040, מחסלת את מנהיגיהם בזה אחר זה, כאילו היו דמויות במשחק מחשב. נסראללה הבטיח לחסידיו גן עדן, אבל במקום זה קיבל טיל לראש, וחסידיו - ביפרים מתפוצצים.

יש עוד דרך ארוכה, יש מערכה קשה, אבל אין לנו שום ברירה אחרת. חייבים לנצח. חג שמח.