ביום שני השתתף הגנרל האמריקני צ'ארלס בראון, יו"ר המטות המשולבים, בסיור בגבול הצפון. זו אמנם רק הפעם השנייה שבה בראון, הקצין הבכיר ביותר בכוחות המזוינים של ארה"ב, מגיע לישראל - ובכל זאת נראה שהוא הרגיש כאן בבית. מארחו של בראון היה הרמטכ"ל, רב־אלוף הרצי הלוי. בתמונות שהפיץ דובר צה"ל ניתן לראות את שניהם טסים בנינוחות במסוק, מאזינים יחד לסקירה בבור של פיקוד צפון ויושבים בטבעיות זה לצד זה בראש שולחן המטה הכללי. "זה ממש כאילו לצה"ל יש שני רמטכ"לים", אומר בכיר לשעבר בצבא.
לצה"ל יש אמנם רק רמטכ"ל אחד, אבל הנוכחות של בראון בישראל, והאופן שבו התקבל כאן, הם ביטוי מובהק לשיתוף הפעולה הצבאי העמוק, חסר התקדים, בין ישראל לארה"ב. "קואליציה צבאית בלי קואליציה צבאית", מגדיר זאת גורם במערכת הביטחון.
בשלושת השבועות האחרונים, בצל הכוננות לתגובת המשטר האיראני על חיסול איסמעיל הנייה בטהרן, הגיעה ה"קואליציה" הזו לשיא. בתקופה הזו סנטקום, הפיקוד המרכזי של צבא ארה"ב, שחולש על אזור המזרח התיכון ונמצא בקשר יומיומי עם צה"ל, גדל פי עשרה מבחינת הסד"כ שלו: מכוח לוחם של 4,000 איש בשגרה לכ־40 אלף לוחמים, על ציודם, ובתוך כך שתי נושאות מטוסים, צוללת גרעינית ומאות מטוסי קרב וביון. "הפעם", אומר גורם במשרד הביטחון, "אמריקה יצאה מגדרה למעננו".
הסיבה להתעצמות האדירה של סנטקום, מסכימים בכירים במערכת הביטחונית והמדינית, קשורה אך ורק לאיראן. "הם לא באו לפה בשביל חיזבאללה", כפי שמנסח זאת אחד מהם. ההצהרות האמריקניות, מהנשיא ביידן ומטה, שנועדו להרתיע את איראן מלתקוף, לווו במהלכים אופרטיביים בשטח, שגרמו לאויבת הגדולה ביותר של ישראל להסס. וכך, בעוד האייתוללות מחשבים את צעדיהם, התפנה צה"ל ללבנון.
גורמים ביטחוניים ומדיניים בישראל טוענים השבוע כי להרתעה האמריקנית היתה תרומה מכרעת לבלימת התגובה האיראנית, וכי היא זו שאפשרה לצה"ל לרכז מאמץ בחזית הצפונית, שבה בוצעה ביום ראשון תקיפת המנע המוצלחת כנגד משגרי הטילים והרקטות של חיזבאללה. לדברי אותם גורמים, האמריקנים עודכנו בדבר התקיפה בלבנון רק בסמוך לה, בעיקר כדי שיוכלו להיערך להגנה על הכוחות הרבים שלהם הפרוסים במרחב, ולא השתתפו בה בעצמם.
"אנחנו והאמריקנים מתואמים", אומר האלוף (מיל') יעקב אייש, לשעבר הנספח הצבאי בוושינגטון, "אבל זה לא שאנחנו מבקשים מהם אישור על כל פעולה התקפית שאנחנו עושים. אנחנו מעדכנים אותם כדי לדעת שהם מבינים את המשמעות של המהלכים שלנו, ושהם נוקטים את הצעדים בהתאם, כדי לשמור על עצמם ועלינו. אגב, גם הם לא מעדכנים אותנו בכל דבר".
הדברים הללו ממחישים היטב את מרקם היחסים העדין בין בכירי צה"ל לסנטקום, שני צבאות שפועלים כתף אל כתף בשנים האחרונות ופיתחו שפה משותפת ואחוות לוחמים ייחודית. ואולם לאחווה הזו יש גבולות. כך, למשל, קציני צה"ל הנפגשים עם בכירי סנטקום מגיעים למפגשים הללו כשהם מתודרכים מראש לגבי המידע שהם יכולים לשתף בו - ולהפך. "זו מערכת יחסים מורכבת, שיש בה איזונים ובלמים, הרבה מאוד שיקול דעת, וגם חברויות אישיות שנבנות לאורך שנים והרבה מאוד תרגילים משותפים", אומר בכיר לשעבר בצה"ל, שפעל רבות מול הצבא האמריקני. "זו התשתית שמאפשרת את שיתוף הפעולה לאורך זמן".
אין ספק באשר ליתרונות שמקבלת ישראל מהתשתית הזו. "ישראל חזקה ומגינה על עצמה בעצמה", אמר הרמטכ"ל הלוי במהלך הסיור המשותף עם מקבילו האמריקני בראון השבוע. "ובכל זאת, תמיד טוב שיש לצידנו בעלת ברית חזקה". עדות ניצחת לכך ראינו ב"ליל הטילים" באפריל, אז סוכל מטח של יותר מ־300 כטב"מים וטילים ששוגר לעבר ישראל מאיראן, במבצע אווירי מזהיר בהובלה משותפת של צה"ל וסנטקום.
אלא שלשותפות עם סנטקום, כמו לכל שותפות, יש גם חסרונות. "כשהנשיא האמריקני שולח לפה את ראש המטות בראון, הוא מייצר שליטה ומחויבות", אומר קצין בכיר לשעבר בצה"ל, שמכיר את הזירה הפוליטית והאסטרטגית היטב. "הוא מכריח את צה"ל לעדכן אותו, הוא מייצר מעקב צמוד על התוכניות, והוא מבין מה הלך הרוח אצלנו. בסוף, מדובר במעצמה שהמטרה שלה היא שליטה, והיא חושבת על האינטרסים שלה. בקשר הזה הרמטכ"ל מרוויח, אבל גם מאבד משהו מהעצמאות שלו. הוא מבין שיש דברים שהוא לא יכול לעשות, כי האמריקנים בסביבה, ושאם נמרה את פיהם של מי שמגינים עלינו בגופם, אנחנו נהיה בבעיה חמורה".
עוצמה חסרת תקדים
ביום שני, 12 באוגוסט, התייצב דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, מול המצלמות. הוא עשה זאת בעקבות שמועות עקשניות שהתרוצצו בישראל, על כך שאיראן מתכננת לתקוף בשעות הקרובות. הגרי נשא עימו מסר מרגיע לציבור הישראלי הדרוך, אך דבריו באותו ערב כוונו גם לעבר קהל יעד אחר. "אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה ספציפית מול איראן עם כל היכולות שלנו", אמר, "אנחנו גם לא עוקבים לבד, אלא עם ארה"ב ועם שותפים נוספים".
לא במקרה נופף הגרי כמה פעמים במהלך הצהרתו באלת הבייסבול האמריקנית. באותו יום מתוח הכריז שר ההגנה האמריקני, לויד אוסטין, כי הורה לשלוח את הצוללת הגרעינית יו.אס.אס ג'ורג'יה למזרח התיכון, כחלק ממערך ההגנה מול איראן. הג'ורג'יה הצטרפה לקבוצת הקרב של נושאת המטוסים לינקולן, הכוללת בין היתר משחתות, ספינות טילים וארבע טייסות קרב, שכבר עשתה את דרכה לאזור. כאן המתינה לה נושאת המטוסים רוזוולט, שכוללת יותר מ־4,000 אנשי מארינס ומלחים, ונפרסה בתצורת קרב לצד 12 ספינות מלחמה נוספות.
אם למישהו היה ספק באשר לכוונותיה של ארה"ב, הגיע הנשיא ביידן וביטא אותן בקולו: יום לפני הצהרתו של הגרי נתפס ביידן כשהוא יוצא מכנסייה בעירו, רחובות ביץ' שבדלאוור. כשנשאל מה המסר שלו לאיראן, השיב הנשיא במילה אחת שכבר הפכה מזוהה איתו: Don't.
נושאת המטוסים לינקולן הגיעה לבסוף ליעדה ב־22 באוגוסט והוכפפה לסנטקום. יומיים אחר כך הגיע יו"ר המטות בראון לביקור פתע במזרח התיכון, שכלל פגישות בירדן ובמצרים. נדמה שזו היתה החתיכה האחרונה בפאזל, שצה"ל המתין להשלמתו. למחרת, 25 באוגוסט, כ־100 מטוסים של חיל האוויר המריאו לתקיפה בלבנון.
אנגלית מזרח־תיכונית
ההתעצמות האמריקנית במרחב, זו שכוונה כלפי איראן אבל אפשרה את לבנון, נעשתה בתיאום מוחלט עם צה"ל. ב־9 באוגוסט הגיע לארץ הגנרל מייקל קורילה, מפקדו הדומיננטי של סנטקום, בפעם השנייה בתוך שבוע, לפגישה עם הלוי. במקביל, נערכו פגישות בין ראשי הזרועות של צה"ל וכמה מראשי האגפים במטכ"ל עם מקביליהם בסנטקום. גם סגן הרמטכ"ל ומי שמרכז את הקשר עם סנטקום, האלוף אמיר ברעם, נפגש עם מקבילו האמריקני לשיחות תיאום ועדכוני מודיעין. את המפגשים הרבים הללו ריכזה חטיבת תבל באגף האסטרטגיה בצה"ל, האחראית לקשר עם צבאות זרים. "יש פה שיח אופרטיבי הדוק", אומר גורם צבאי בכיר, "לא סתם זורקים ספינות בים ומטוסים באוויר".
מהפגישות בין האלופים והגנרלים זרמו ההנחיות המבצעיות לקבוצות העבודה המשותפות, ברמת אלופי משנה וסגני אלופים, שפעלו יחד כדי לגבש את תוכניות הפעולה ולחלק גבולות גזרה. השיחות נערכו מרחוק, באמצעות מערכות וידאו מוצפנות, ולעיתים גם פיזית, בחמ"לים משותפים. המפגשים הישראליים־אמריקניים הללו, אומר גורם שהשתתף בהם, נערכים כשווים מול שווים, באופן פתוח וללא גינונים מיותרים של כבוד. וכן, לפעמים יש גם אי־הסכמות שגולשות לצעקות.
השיחות בין קציני צה"ל לסנטקום מתנהלות כמובן אך ורק באנגלית. "אבל זו אנגלית שמבינה מזרח תיכון", אומר גורם שמעורב בשיחות הללו, "סנטקום זה השותף שהכי נוח לעבוד איתו. פתאום אתה מגלה שיש עוד מישהו שמנתח את איראן, שיודע איך פועל האזור. זה כמו להוסיף לצה"ל עוד גוף, שמרחיב את סל היכולות שלו". סנטקום, אגב, משמש גם גוף הקישור לצבאות אחרים באזור, כאלה שפועלים בסנכרון עם ישראל וארה"ב אך אינם מקיימים קשרים ישירים עם צה"ל.
"שיתוף הפעולה עם סנטקום הוא נכס אסטרטגי לישראל", אומר ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (מיל') עמוס ידלין. "תחשוב על זה: לארה"ב יש בסך הכל שבע קבוצות קרב של נושאות מטוסים, מהן שמישות בכל רגע נתון רק שלוש או ארבע. כלומר, חצי מנושאות המטוסים האמריקניות הפעילות נמצאות כרגע באזור שלנו. אין ספק שזה חלק מהסיבות לכך שהאיראנים החליטו להשהות, ואולי אפילו לבטל, את התקיפה שלהם. מהבחינה הזו חשוב מאוד שהם לא רואים מולם רק את ישראל, אלא גם את ארה"ב".
"לשים פה נושאת מטוסים נוספת זו אמירה משמעותית לאזור", מצטרף גורם במשרד הביטחון, "אמריקה יודעת להעביר את המסרים שלה היטב. לאמריקנים יש יכולות של מעצמה, וטוב שהם לצידנו".
אלא שלארה"ב אין רק יכולות של מעצמה, אלא גם אינטרסים של מעצמה. לצד המפגשים הצבאיים, התקיימו בשבועות האחרונים גם מגעים מדיניים שדנו באינטרסים הללו. רה"מ בנימין נתניהו שוחח טלפונית עם הנשיא ביידן ונפגש עם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, שנפגש גם עם שר הביטחון יואב גלנט, שבתורו שמר על ערוץ פתוח עם שר ההגנה אוסטין. בלשכת שר הביטחון שוחחו גם עם ברט מקגורק, שליחו של היועץ לביטחון לאומי למזרח התיכון, ועם עמוס הוכשטיין, האמון מטעם הממשל על הקשר עם לבנון.
מה שנתפר בשיחות המדיניות הללו חלחל לדרג הצבאי. מפקד סנטקום קורילה, שכפוף ישירות לנשיא ארה"ב, קיבל את ההנחיות שלו מהממשל בוושינגטון. הלוי קיבל את הנחיותיו מירושלים. לדברי גורמים שמעורים בפרטים, אחת ההנחיות שזרמה מהדרג המדיני הישראלי לצה"ל היתה לצמצם מעט את התגובה כנגד חיזבאללה מכפי שתוכננה במקור. "האמריקנים מעדיפים שהאזור יהיה שקט ושלא יהיו בו מלחמות. זו נקודת המוצא", מסביר גורם ביטחוני, "אבל הם גם מבינים את הצורך שלנו להגן על עצמנו. תמיד יש מתח מובנה בתוך המערכת הזו".
"ארה"ב של אמריקה עושה כאן בשבועות האחרונים בית ספר לאסטרטגיה", אומר תא"ל (מיל') רן כוכב (רנכו), דובר צה"ל ומפקד ההגנה האווירית לשעבר. "כששולחים לכאן נושאות מטוסים, צוללת גרעינית, ראש המטות המשולבים מגיע, ביידן אומר 'דונט' וכולם עסוקים בלהסביר לאיראנים ולחיזבאללה שכדאי להם להיזהר, אין ספק שזה משפיע ומרתיע, ובמידה מסוימת מסייע 'להוריד אותם מהעץ'. אבל חשוב לזכור שארה"ב עושה את כל זה, מהאינטרסים שלה - מניעת מלחמה אזורית. כשביידן אומר 'דונט' לאיראן, הוא אומר גם 'דונט' לישראל".
"ארה"ב היא השותפה הכי קרובה שלנו, עם זהות ערכים והסתכלות זהה אך לא דומה על הבעיות - וכמובן הבדלים במדיניות", אומר תא"ל (מיל') אסף אוריון, חוקר במכון וושינגטון וחוקר בכיר ב־INSS, ולשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באגף התכנון ובניין הכוח, כשהוא מתבקש להתייחס ליחסים המורכבים עם סנטקום. "צה"ל וסנטקום כפופים כל אחד לממשלה אחרת ומשרתים מדיניות אחרת. בחלק מהדברים האינטרסים משותפים, ובאחרים נבדלים. האיומים על הגבולות שלנו, למשל, הם הרבה יותר חמורים בעיני ישראל מאשר בעיני ארה"ב. הגישה שלנו יותר התקפית, וארה"ב היא מעצמה גדולה שלא ממהרת להיכנס לעימותים. אלו מתחים שצריך לדעת לנהל אותם".
יש מקומות שבהם צה"ל נאלץ לעשות ויתורים, כדי להתאים את עצמו לאינטרסים של סנטקום?
"בחיים יש אילוצים. אתה לא יכול להגיד לארה"ב 'שימי פה את כרטיס האשראי שלך ותשלחי לפה חצי צבא, תגבי אותי באו"ם ותעזרי לי עם תחמושת', בלי לוותר על משהו. מדי פעם צריך להתווכח על דברים, אבל בסוף מה שארה"ב נותנת לנו ברמה הצבאית, הביטחונית והאסטרטגית לא יסולא בפז. כשהאתגר הנוכחי שלך הוא התמודדות עם איראן בדרך לגרעין ועם כל ציר ההתנגדות שהיא בנתה סביבנו, אתה מבין שקואליציית נגד של ישראל חייבת להיות חלק מהמשוואה, ולארה"ב יש תפקיד מרכזי ביכולת לכונן קואליציה כזו. איך אמר צ'רצ'יל? יש רק דבר אחד גרוע יותר מלהילחם עם קואליציה - להילחם בלי קואליציה".
כשהאינטרסים מתנגשים
את הקואליציה הישראלית־אמריקנית ראינו מבצעת הגנה וירטואוזית במהלך "ליל הטילים" באפריל, ובשבועות האחרונים חזינו בה מקרינה את עוצמתה האסטרטגית. גם ברמה המודיעינית מתקיים קשר הדוק בין ארה"ב לישראל, ועל פי חלק מהדיווחים בתקשורת הישראלית, ארה"ב סיפקה לישראל מודיעין מקדים לתקיפה בלבנון. ואולם בנושא אחד שתי בעלות הברית מעדיפות לפעול לגמרי בנפרד: התקפה.
לדברי גורם ביטחוני, ישראל נוטה שלא לעדכן מראש את ארה"ב בתקיפות שהיא מבצעת, בין היתר כדי להותיר לאמריקנים מרחב הכחשה. "אנחנו נותנים להם התרעה, אבל לא הרבה מראש", הוא אומר, "הם יודעים שאתה הולך לבצע, אבל אתה לא מאשר איתם בדיוק איך, כמה ולמה, אלא רק קווים כלליים. זה גם נוח להם".
"בנושא ההגנה על מדינת ישראל, האמריקנים עומדים מאחורינו במאה אחוז. הם פחות אוהבים את היוזמות ההתקפיות שלנו, שבראייתם עלולות לדרדר את המזרח התיכון למלחמה אזורית", מצטרף ראש אמ"ן לשעבר ידלין, "היעד האסטרטגי האמריקני, בראייה גלובלית, הוא דה־אסקלציה במזרח התיכון. מבחינתם יש שתי זירות בעדיפות גבוהה הרבה יותר - הזירה הפסיפית מול סין והזירה האירופית מול רוסיה. ישראל היא מדינה עצמאית ופועלת על פי האינטרסים שלה, אבל היא צריכה להביא בחשבון את כל הסיכונים ולנסות למזער אותם. אחד הסיכונים הוא שהאמריקנים לא ייתנו לנו את כיפת הברזל המדינית ואת התמיכה הלוגיסטית והמבצעית שהם מספקים לנו, כל עוד מדובר בהגנה ישירה על ישראל".
"האמריקנים באו בכל כוחם לאזור תחת היגיון או רעיון הגנתי, לא כדי לתקוף באיראן או בלבנון", אומר תא"ל רן כוכב. "תקיפה זו אופרה שונה לגמרי. אני לא רואה מטוס אמריקני תוקף בלבנון, למשל, בטווח הנראה לעין. אגב, סנטקום תוקף בתימן כמעט מדי שבוע, אבל הוא פועל בזירה הזו בנפרד מצה"ל. גם כשישראל הפציצה בתימן, היא עשתה זאת באופן עצמאי, ישראלי, כחול־לבן. אמנם בתיאום עם האמריקנים, אך ללא מעורבות מטוסי הקרב שלהם".
ובכל זאת, החיכוך בין צה"ל לסנטקום, ברמה המבצעית, ויותר מכך ברמה האישית, מאלץ לפעמים את ישראל להתגמש. תא"ל (מיל') ניצן צוריאל, לשעבר ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף המבצעים, ומי שהיה אחראי במשך שנים על התרגילים המשותפים עם ארה"ב, ממחיש זאת באמצעות סיפור.
"כאשר נערכות הכנות לתרגילים המשותפים, מגיעים לארץ עשרות קצינים אמריקנים, שישנים בבתי מלון בתל אביב", הוא אומר. "באחת הפעמים, במהלך שהותם בארץ, ישראל יצאה לסיכול ממוקד בעזה. המבצע הזה לא דרש שום תיאום או עדכון של האמריקנים, אבל ברמה האישית לאותם קצינים יש ציפייה שנעדכן אותם מראש בסיכול, מפני שהתגובה עליו עלולה לסכן אותם. מה קורה כשאתה מעדכן מישהו? הוא יכול להגיד לך 'לא מתאים לי'. יש פה מדרון חלקלק, שבכלל לא קשור לעולם המבצעי, אלא לחברות ולפתיחות שיש בין שותפים. ברגע שמישהו הוא שותף שלך סביב השולחן, אתה באופן אוטומטי מוסיף על עצמך מגבלות".
"אין שת"פ שלא מציב עליך אילוצים", אומר באותו הקשר הנספח הצבאי לשעבר אייש. "מהרגע שאני צריך להתחשב בשחקן נוסף, זה אילוץ, גם ברמה הטכנית הבסיסית ביותר. קח, למשל, את הכוחות האמריקניים שנמצאים עכשיו במרחב שלנו. כשאתה בונה תוכנית תקיפה ללבנון וממפה את פעולות הלוחמה האלקטרונית שלך, אתה עלול לשבש להם את המכ"מים ואת מערכות ההגנה מפני טילים, שבסופו של דבר אמורים לשרת אותך".
לדברי בכיר לשעבר בחיל האוויר, "בסוף מדינת ישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית, והיא מחליטה בעצמה איך היא מגינה על עצמה. זה עיקרון שהאמריקנים מכבדים, גם אם הם לא תמיד אוהבים את מה שאנחנו עושים. יש כאלה שמדמיינים שאנחנו צריכים לקבל מהם אישורים. התשובה היא שממש לא. אנחנו פועלים על פי הצרכים שלנו היכן שצריך ומתי שצריך, אבל בגלל שהם מסתובבים באזור הזה, ודאי שצריכים להתקיים מנגנונים למניעת חיכוך. הם חיוניים. בסוף אתה יכול למצוא את עצמך באותו מרחב, כשהם לא יודעים עליך ואנחנו לא יודעים עליהם, וכתוצאה מכך יכולים לקרות דברים רעים מאוד. יש פה שיתוף פעולה חשוב מאוד, שהתפתח בצורה יפה מאוד והתקדם, וזה לא סותר את העובדה שישראל שומרת לעצמה את הזכות להגן על עצמה".
כשחיל האוויר יוצא למתקפה בלבנון כמו השבוע, כמה זמן מראש מעדכנים את האמריקנים?
"זה קשור להמון מרכיבים, ולכן אין לזה תשובה חד־משמעית. ברור לגמרי שהממשל האמריקני ידע וגם הבין שישראל יוצאת למתקפה, אבל זה לא אומר שהוא אישר את זה. אין כללים כתובים מראש, שלפיהם אנחנו מודיעים להם יומיים מראש מה אנחנו עומדים לעשות. הכל תלוי הקשר. אבל מעבר לכך, תזכור שלאמריקנים יש כאן המון כוחות פרוסים באזור, ולכן הם יכולים לזהות תנועות שישראל מבצעת. הם יודעים מה קורה בשטח גם בלי שנגיד להם".
מיוקום לסנטקום
עד לינואר 2021 שיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל לארה"ב התבסס על יחסי העבודה בין צה"ל ליוקום, פיקוד אירופה של הפנטגון. לקראת החתימה על הסכמי אברהם החליטו האמריקנים ביוזמתם להעביר את ישראל לאחריות סנטקום, מהלך שישראל קיבלה בזרועות פתוחות ושפתח עבור צה"ל את האפשרות לשתף פעולה באופן הדוק יותר לא רק עם האמריקנים, אלא גם עם מדינות האזור המתונות. זמן קצר אחר כך מונה קורילה למפקד סנטקום, מה שהעמיק עוד יותר את היחסים.
"התרומה האישית של קורילה דרמטית", אומר תא"ל כוכב, "הוא מאוד מחויב למשימה הזו, הוא מאוד התקפי, והמעמד שלו בפנטגון, בוושינגטון ובקרב הממשל מאוד משמעותי". לדברי גורם במשרד הביטחון, קורילה "הוא דמות מאוד אוהדת ישראל, ויש לו קשר מעולה עם הרצי ועם הצבא בכלל". קורילה גם ירד לסיור בקיבוץ נחל עוז ובמוצב הסמוך לו, התרשם מהזוועות שביצע שם חמאס ויצא מזועזע. "קורילה נמצא בהזדהות מלאה עם מה שקרה ב־7 באוקטובר", אומר גורם ששוחח איתו לאחרונה.
אין ספק שההזדהות האישית הזו תורמת גם היא למערכת היחסים בין סנטקום לצה"ל. היא מתווספת לשיחות הטלפון שמתקיימות בין קורילה להלוי, כמעט על בסיס יומי, ולביקורים התכופים של מפקד סנטקום בישראל, בעיקר מאז פרוץ המלחמה. "הבדיחה במערכת", אומר גורם ביטחוני, "היא שקורילה צריך לקבל משרד משלו בבניין המטכ"ל. עד כדי כך סנטקום וצה"ל מגובשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו