ב־1948 הייתם חלוקים ביניכם. היו שהתרגשו מאוד והיו מוכנים לעשות הכל להצלחת מדינת היהודים בעריסתה. הם תרמו כסף, סייעו בדרכים־לא־דרכים להשיג נשק וציוד צבאי, ואף הגיעו בעצמם להילחם לצד צה"ל להדיפת המתקפה הגדולה של מדינות ערב. היו כאלה שחששו מאוד מכך שמרגע שתקום מדינת היהודים, שכניהם יקראו להם לעזוב את בתיהם ולהצטרף למדינה היהודית. היו שחששו להצטייר כבעלי נאמנות כפולה לארה"ב ולישראל. היו גם כאלה שלא התרגשו מהקמת המדינה וראו עצמם אמריקנים בלבד.
על רקע זה, ראש הממשלה דאז דוד בן־גוריון והמנהיג היהודי־אמריקני ג'ייקוב בלאושטיין הגיעו להסכם, המבטיח את המשך סיוע יהודי אמריקה לישראל, מול התחייבות ישראלית לא להעלות צעירים יהודים ארצה ולא לדבר בשם העולם היהודי, אלא בשם יהודי ישראל בלבד.
הכל השתנה ב־1967. הניצחון הישראלי המדהים במלחמת ששת הימים גרם לכם התרגשות עצומה. רבים מכם, גם מקרב מי שהיו אדישים לגורל ישראל, חשו הזדהות עמוקה עם ישראל, שרגע אחד עמדה בפני סכנת כיליון - וברגע השני הפכה למעצמה הצבאית החזקה במזרח התיכון. תרמתם כספים, הגעתם לביקורים בישראל, ורבים מכם עשו עלייה והשתלבו בחברה הישראלית. יהודים שבעבר נמנעו מלהזדהות עם ישראל חשו לפתע כי ישראל מעניקה להם גאווה רבה, והעובדה שלא־יהודים רבים לא מבחינים בין יהודים לישראלים הפסיקה להפריע לכם.
ב־7 באוקטובר, כשהבנו כולנו את ממדי הטבח במערב הנגב, הזדהיתם עם ישראל שהפכה קורבן. אך כשישראל הגיבה - לצד שאר יהודי העולם, הפכתם לכתובת הזמינה ביותר עבור מי שהזדהו עם הקורבנות הפלשתינים והאשימו את ישראל ברצח עם, בהרעבה ובשאר מרעין בישין. יהודים רבים, בקמפוסים ולא רק בהם, שהיו אדישים ואף ביקורתיים כלפי ישראל, לא זכו להנחות. יהדותם זיהתה אותם עם מדינת היהודים ועם מעשיה. פתאום נדמה היה שהקרקע נשמטת גם מתחת רגליהם.
אמרנו זה לזה דברים שהיינו משוכנעים בהם, ושכיום קשה יותר להתעקש עליהם. אמרתם לנו שאמריקה מבחינתכם אינה "פזורה", ובוודאי לא גלות, אלא סוג אחר של ציון, ולפתע התברר שבציון שבאמריקה עדיף להסתיר סממנים יהודיים. אנחנו אמרנו שישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים, ו־7 באוקטובר ערער את יכולתנו להוכיח זאת.
היום, לנוכח התגובות בעולם לאירועי החודשים האחרונים, ברור שגם אם ישראל אינה המקום הבטוח ביותר ליהודים - היא המקום היחיד בעולם שבו יהודים לא צריכים להסתיר את יהדותם. בימים רגילים אין לכך משמעות מיוחדת. יהודים בארה"ב לא נוהגים להסתיר סממנים חיצוניים כשהם מהלכים ברחובה של עיר, ובמקומות אחרים בעולם יהודים מעדיפים לא להבליט את היותם דתיים. אבל כיום התחושה היא שגם בארה"ב היהודים מהלכים על קרח דק. הקלות שבה מתפרצות השנאה, האנטישמיות והאפליה היא בלתי נסבלת.
אז אולי אמריקה אינה ציון, וישראל אינה המקום הבטוח בעולם. כולנו חייבים להיות צנועים יותר. אנחנו צריכים לכלכל את צעדינו מחדש, ולכם מוצע לחשוב ברצינות על מעבר לישראל. אנחנו זקוקים לכם כאן, ונדמה לי שגם אתם תרגישו נוח יותר במדינה יהודית דמוקרטית וליברלית.
אחריות לעתיד שחלף. לאחר השבת השחורה והודאות הבכירים באחריותם, חיכו הכל לאמירתו של נתניהו באשר לאחריותו. הוא התחכם, וב־25 באוקטובר הודיע כי הוא נושא באחריות המלאה לעתיד. אין שום ספק שגם אם אחריותו מוגבלת רק לכל הנזקים שנגרמו בכל תחומי חיינו מאז אותה האמירה האומללה - הוא חייב לפרוש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו