יירוט מטוס ריינאייר מסמל את חטיפת בלארוס בידי לוקשנקו

אלכסנדר לוקשנקו, האיש שעד לא מכבר החזיק בתואר "הדיקטטור האחרון באירופה", הצליח השבוע לחולל דבר מדהים: לגרום לאיחוד האירופי להגיב לפשע התורן שלו מעבר להבעת ה"דאגה עמוקה" הסטנדרטית. ראשי האיחוד התכנסו ביום שני והחליטו פה אחד לאסור על טיסות מבלארוס לנחות בנמלי התעופה של האיחוד, לקרוא להפסקת הטיסות מעליה וגם להשעות חבילת סיוע של שלושה מיליארד יורו "עד אשר תהפוך בלארוס לדמוקרטיה".
עוד לפני האישור הפרוצדורלי הנדרש, הודיעו בריטניה, צרפת, צ'כיה, שבדיה ומדינות נוספות על הסרת היתר הנחיתה בשטחיהן עבור חברת הדגל של בלארוס, "בלאביה", וחברות תובלה בלארוסיות. אוקראינה הודיעה על הפסקת קשרי התעופה, ואם לא די בכך, ענקיות תעופה כמו בריטיש, אייר פראנס, לופטהנזה, אוסטריאן, LOT וחברות רבות אחרות הפסיקו לטוס מעל בלארוס מיוזמתן.

למי שהחמיץ - הסיבה בתמצית: ביום ראשון יירטה בלארוס מעל שטחה מטוס של ריינאייר, שהיה בדרכו מאתונה לווילנה. כשעברו מעל בלארוס, קיבל צוות ריינאייר מהבקרה בקרקע הודעה על פצצה והנחיה לנחות במינסק, וכדי להוסיף לרצינות העניין, מיג־29 של חיל האוויר הבלארוסי נצמד למטוס האזרחי. כצפוי, שום פצצה לא נמצאה על המטוס, אבל שניים מנוסעיו נעצרו: רומן פרוטסביץ', עיתונאי ובלוגר מוביל שגולה בליטא, ובת זוגו, אזרחית רוסיה. לפני ההמראה מאתונה, הספיק פרוטסביץ' לכתוב לחבריו שעוקבים אחריו.

מעשה החטיפה חסר התקדים הזה העמיד את האיחוד האירופי במבחן שלא היה כדוגמתו: ככלות הכל, חטיפת מטוס של חברה אירופית, בטיסה בין שתי מדינות האיחוד, היא דבר שפשוט אי אפשר היה לעבור עליו לסדר היום. אבל היא גם עוררה דאגה גדולה בעולם התעופה עצמו.

"כל ענף התעופה מושתת על הביטחון שכאשר אני טס במרחב האווירי של מדינה כלשהי, אותה המדינה דואגת לכל צרכיי ודורשת בטובתי, ולכן אני אמור לכבד זאת, כי שנינו רוצים שאעבור בשמיה בשלום", אומר ל"ישראל השבוע" מידן בר, קברניט אל על ויו"ר איגוד הטייסים הישראלי. "מה שעשו במקרה של ריינאייר הוא ניצול לרעה. אם אני צריך לקטלג, זו חטיפה לכל דבר. מישהו חטף מרחוק את המטוס הזה, השתמש בתמימות הטייסים שהאמינו כי פועלים לטובתם, כמקובל, אבל פשוט עבדו עליהם. זה היה אירוע מתוכנן וזה מה שמסוכן".

לדברי בר, תקרית כזו היא סיבה לדאגה גם בישראל. "תחשוב שמפקד אוגדת עזה ממריא באייר קנדה, ונגיד איפשהו מעל פולין אומרים למטוס שעקב אירוע ביטחוני או משפטי או השד יודע מה, צריך לנחות. וכשהמטוס נוחת, לוקחים את הקצין לבית הדין בהאג. האירוע בבלארוס הוא מדרון חלקלק, שנוגד את כל אמנת התעופה ועקרונות התעופה".

דרך אגב, ישראל למעשה כבר "כיכבה" בפרשת החטיפה. הסיבה: בשלב מסוים מסר משרד התחבורה הבלארוסי כי מי שהודיע על הפצצה במטוס היה לא אחר מאשר חמאס. דובר המשרד הקריא מייל, שכביכול הגיע מחמאס, ובו איום לפוצץ את המטוס מעל וילנה אם "ישראל לא תנצור את האש בעזה" - כל זאת ארבעה ימים אחרי שהסתיים מבצע "שומר החומות".

סיפור הכיסוי של המשטר במינסק היה כל כך הזוי, שפאוזי ברהום, דובר חמאס, הוציא הכחשה רשמית, וסגן ראש הלשכה המדינית, מוסא אבו מרזוק, גינה את שלטונות בלארוס. המהלך הגמלוני של לוקשנקו נעשה כנראה כדי לרכך את המכה מהאיחוד האירופי, בהנחה שיזדהה עם עזה. במשרד החוץ בירושלים בחרו לא להגיב לניצול ישראל לטובת כיסוי של פשע בינלאומי, קל וחומר לגנות.

ממרד, לחניקה

מכל מקום, לוקשנקו עצמו - שנעלם למשך שלושה ימים אחרי הפרשה - כבר שינה גרסה, ובנאום בפני הפרלמנט ביום רביעי הצהיר כי ההודעה על הפצצה נשלחה משווייץ. לדבריו, הוא פעל "לפי החוק כדי להגן על הנוסעים" והכחיש שמטוס הקרב אולץ לנחות במינסק (שעה שעד היעד בליטא היו בסך הכל 70 ק"מ).

אבל החלק החשוב יותר של נאומו נגע לנרטיב הכללי שבתוכו משובצת החטיפה וליחסי בלארוס ורוסיה, שהתהדקו מאוד בחודשים האחרונים. רקע: מזיוף הבחירות לנשיאות באוגוסט האחרון והדיכוי האכזרי של המחאה שבאה בעקבותיו, מדקלמת התעמולה הבלארוסית כי ההתקוממות הדמוקרטית מנוהלת מהמערב. אתמול אמר לוקשנקו, בקריצה ברורה לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין: "המערב עבר מיצירת מרד פנימי לשלב החניקה של בלארוס. אנחנו שדה ניסויים לפני הזינוק מזרחה".

מידן בר, קברניט אל על ויו"ר איגוד הטייסים הישראלי: "זה מקרה של ניצול לרעה. מישהו חטף מרחוק את המטוס, והשתמש בתמימות הטייסים שהאמינו כי פועלים לטובתם, כמקובל. זה היה אירוע מתוכנן וזה מה שמסוכן".

הדברים האלה, כמובן, ערבים לאוזניים של הדייר בקרמלין - לא משום שהם מהדהדים את העיסוק האובססיבי ברוסיה עצמה בדמוניזציה של המערב, כמו משום שהם מקרבים עוד יותר את "בליעת" בלארוס בידי רוסיה. לא בכדי מקורבי פוטין החמיאו למבצע הקג"ב הבלארוסי, ואילו שר החוץ לברוב הבטיח "לעמוד לצד בלארוס", שאיתה חולקת רוסיה "יחסי אחווה וערכים רוחניים". לוקשנקו עצמו כמובן אינו מעוניין בסיפוח בלארוס, אבל לנוכח הבידוד המדיני הגובר שלו, מוכן ללכת רחוק מאוד כדי לזכות בעוד תמיכה, בעיקר כספית, מצד השכנה הגדולה מהמזרח.

משהו בכל זאת זז

בינתיים, הלחץ המערבי נותן את אותותיו על הכלכלה הבלארוסית. חלק מאיגרות החוב שלה קרסו, חברת התעופה בלאביה הודיעה על סגירה של יותר ממחצית מיעדיה ועל פיטורים של עד 50% מכוח העבודה. רווחי ענף התעופה הבלארוסי עמדו ב־2019 על כ־990 מיליון דולר, והיו סעיף חשוב בהכנסות המדינה. כעת, המשטר, שקופתו הידלדלה מאוד מאז אוגוסט, צפוי לאבד גם אותו.

גם בעיצומה של כתיבת שורות אלה כדור השלג המערבי נגד בלארוס גדל והולך. אוקראינה הודיעה על הפסקה של יבוא האנרגיה מבלארוס (ומרוסיה), קנדה בדרך להחריף את הסנקציות שלה, ואילו הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) צפוי לפתוח בחקירת החטיפה.

כל הצעדים האלה עדיין אינם מספיקים כדי לאלץ את לוקשנקו להתגמש ואפילו לא כדי לשחרר את הבלוגר פרוטסביץ', שאיש אינו יכול לערוב שייצא חי מהמעצר, למרות הדרישות מארה"ב ומהאיחוד האירופי לשחררו לאלתר. אבל כן יש אצל רבים בבלארוס ומחוצה לה הרושם שמשהו זז. אולי כי חטיפת המטוס היתה המחשה שאי אפשר היה להמציא טובה ממנה לחטיפה של בלארוס עצמה בידי לוקשנקו: מעשה רמייה, שמושתת על היתר גורף למגנוני הביטחון לעשות כל שנדרש להשגת התוצאה, במחיר של סיכון בני אדם רבים - יהיו אלה עשרות נוסעי המטוס או מיליונים של אזרחים בלארוס.