נתניהו והמלחמה: בסוף, הוא יענה על כל השאלות

באיחור של שבועיים ויותר, בנימין נתניהו היישיר מבט והודיע שהוא האחראי על ביטחון ישראל, ושלאחר המלחמה ייאלץ גם הוא להשיב על שאלות בוועדת החקירה שתקום. בסביבת ראש הממשלה משוכנעים כבר ימים ארוכים כי את המציאות בעזה, אף שכללה שבירת פרדיגמה רבת־שנים שאותה אימץ בכל ליבו, הוא הפנים מהר יותר מאשר את המציאות הפוליטית.

נתניהו, שמבצעים כמו עופרת יצוקה, צוק איתן ושומר החומות לא סדקו אצלו את הקונספציה שמוטב שלטון חמאס ברצועה מאשר התבוססות ישראלית בה, התנער ממנה מיידית והחליף דיסקט מייד כשהתבררו ממדי הזוועה. אבל לזחילת האצבע המאשימה לפתחו, ולפתחו בלבד, כל כך מהר - הוא היה מוכן הרבה פחות.

הפעם הראשונה שבה החל נתניהו, כיו"ר האופוזיציה, לתקוף את אהוד אולמרט על מה שהסתמן כמערכה כושלת בלבנון, היתה בערך חודש אחרי תחילת המבצע. בסמוך להחלטת האו"ם המופקרת שאימצה הממשלה בחום, ושהיה ברור שתביא לשיקום חיזבאללה בתוך שנים בודדות. הפעם, נתניהו קיבל פחות משבועיים.

נכון שאין מה להשוות בין האירועים. מחיזבאללה ספגה ישראל חמש אבידות יקרות: שלושה נרצחים ושני חטופים. מחמאס - פי 280 מזה. אזרחים, נשים, ילדים ועוד מאות חטופים חיים. התעללות, ביזה, וסאדיזם חייתי. למרות זאת, הכלל שלפיו נלחמים עכשיו וחוקרים אחר כך היה אמור להישמר גם אחרי המכה הקשה מנשוא וההשפלה הנוראית של שמחת תורה. לא כגלגל הצלה פוליטי למנהיג המכהן, אלא להצלחת עם ישראל במערכה.

אין פרס גדול יותר לאויב ומכה מורלית קשה יותר מפירוק ההנהגה בשל מתקפת פתע. זה היה נכון ביום כיפור 1973, בלבנון 2006 ובעוטף עזה 2023.

נתניהו באמת חשב שיצליח להתחמק מקבלת אחריות או מהכרזה על ועדת חקירה עד לשוך הקרבות. הוא הניח שהרוח שהביאה לאחדות בעם, להורדת המחלוקות ואפילו להקמת ממשלת אחדות תמשיך לנשוב עוד זמן רב, עד שתוחלף באינטרסים הפוליטיים הצרים שהיה ברור שגם יומם יגיע.

הוא טעה. במערכת הפוליטית וברוב התקשורת יש רק דמות אחת שתסומן כאחראית: דמותו של נתניהו. הרמטכ"ל, צמרת צה"ל והשב"כ, מצבם בפני ועדת חקירה כזו או אחרת לא יהיה מהמזהירים, בלשון המעטה, אבל הלחץ האמיתי יהיה על נתניהו. ראש הממשלה מבין זאת כעת. הוא רואה את המתרחש בתקשורת כבר שבוע. במערכת הפוליטית עד כה אמנם יצאה נגדו בגלוי רק מרב מיכאלי, אבל מדובר בסנונית הראשונה, וודאי לא האחרונה. לכן, כבר עכשיו מבינים בסביבתו כי לא יהיה מנוס מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. לא ממשלתית ולא פרלמנטרית. כל מי שפעל רק לפני שלושה שבועות להפיל את נתניהו מהשלטון מסיבות אחרות לגמרי - לא ירפה גם עכשיו.

נתניהו לא ייתן להם את ראשו בקלות, הוא ייאבק, אך מה שיכריע באמת יהיו תוצאות המערכה. התבוססות, הפסקת אש, מחדלים מבצעיים ואי־סיום המלאכה יסמנו גם הם את סיום מלאכתו בתפקיד. הצלחה גדולה עשויה לסייע לו לשמור על הכיסא. נתניהו יודע שהסנטימנט הציבורי כרגע חד הוא - ניצחון והכרעה ברורים, ולא מסיבות עיתונאים והצהרות רהב.

להערכתו, לא משנה איזו ועדה תקום, ואם לא תעמוד בראשה דמות מוטה ועוינת שתחפש את ראשו מהרגע הראשון - יש לו גם סיכוי לא רע לצלוח אותה.

לבד עם דרמר בקבינט

כלפי חוץ, בצמרת משדרים אחדות ותמימות דעים באשר למטרות המלחמה ולדרכים להשיגן. טוב הם עושים. מדובר בתמונה שלא רחוקה מהמציאות. כל העדויות מעידות על כך שהדיונים בקבינט המלחמה, וגם במורחב, מתקיימים בצורה עניינית ומקצועית. יש דעות שונות ויש שאלות קשות, אבל האחדות סביב היעד היא מוחלטת.

אבל לא הכל מושלם בממלכת נתניהו וגנץ. החשדנות בין השניים לא שככה לרגע. לנתניהו היה ברור מהרגע הראשון שבהזדמנות הראשונה שתהיה לו, יו"ר המחנה הממלכתי יפנה לו עורף ויפעל להדיחו. ובכל זאת, הצורך בגנץ לצידו גבר. בימים האחרונים רמת החשדנות גברה יותר, עד כדי כך שלא מעט מאנשי נתניהו סבורים שגנץ לא ממתין לשעת כושר, אלא מכין את הקרקע לכך כבר עכשיו, ושהדיווחים השבוע על מתיחות בין ראש הממשלה לשר הביטחון וראשי צה"ל, שמציגים את נתניהו כמחרחר ריב ואת גנץ כדמות השקולה והאחראית, מגיעים ישירות מסביבתו.

מאז שהצטרפו לממשלה ולקבינט המלחמה, גנץ ואיזנקוט לא מרבים לדבר בפומבי, אך ביחסי הכוחות שמרכיבים את הפורום המצומצם, שניהם נמצאים לגמרי בצד של הרמטכ"ל, וגלנט איתם. נתניהו נשאר עם רון דרמר בלבד. דרעי, המשתתף בדיונים כמשקיף, רואה ונזהר לא לקחת צד. הוא משבח את הדיונים עצמם, ופחות את התדרוכים. הוא יודע שהם לא מגיעים מהצד של נתניהו, וגם מתקשה להתחבר לביקורת על כך שרה"מ החליט להתייעץ עם גורמים חיצוניים כמו האלוף (מיל') בריק ורא"ל (מיל') אשכנזי.

חלק מאנשי נתניהו סבורים שגנץ לא ממתין לשעת כושר, אלא מכין את הקרקע להדחתו כבר עכשיו, ושהדיווחים על מתיחות בין רה"מ לשר הביטחון ולראשי צה"ל מגיעים ישירות מסביבתו

ההתייעצות הזאת מטרידה את צמרת צה"ל, במיוחד כשהיא גם נותנת אותותיה בשטח. כבר יותר מעשור מקבל הדרג המדיני כל הערכת מצב והמלצה של הצמרת הצבאית כתורה מסיני. הימים האלה, כך נראה, הסתיימו כעת בקרב על עזה. האמון של ראש הממשלה בראשי הצבא נסדק - במיוחד המציאות שבה מוצגת לו תמונה מודיעינית אחת, הערכה אחת והמלצה אחת. אם לא היה סולד ממנו באופן אישי, אולי הוא היה מעדיף לצרף את בן גביר לקבינט. שם, למרבה האבסורד, היו מוצאים את עצמם יחד באותה הסירה.

הקונספציה עדיין כאן

בתחילת השבוע, השר לביטחון לאומי דרש מנתניהו לצרף לקבינט המצומצם חבר שלא היה שותף לקונספציה שלפיה ניתן לקיים את שלטון חמאס בעזה ולחיות לצידו בשלום. זו דרישה מתעתעת. קונספציה רבת־שנים כזאת אכן היתה, אך אפשר בקלות להובילה גם לפתחם של חברי מפלגות הימין, אלה שהתנגדו לכך ושתבעו את הפלת שלטון הטרור ברצועה. איש מהם לא תבע זאת בהסכמים הקואליציוניים. איש מהם לא דרש זאת כתנאי להצטרפותו לממשלה. המערכת הכילה, ובמידה מסוימת גם הם.

יתרה מכך, ביהודה ושומרון מתנהל שלטון תומך טרור גם בימים אלה. תרחיש כפר עזה ובארי יכול להתקיים גם שם. אם לא עכשיו, כשכולם דרוכים כמו קפיץ - אז בעוד שנה או עשור, כשכולם כבר יתרגלו. השלטון שם מעביר כסף לרוצחים ולבני משפחותיהם, ומהחודש האחרון הוא כולל גם את רוצחי הטבח בשמחת תורה. בתי הספר שם מחנכים את ילדיהם על שנאה וטרור, ודי לראות את שביעות הרצון הגלויה של כמה מבכירי הרשות ברמאללה כדי להבין שהפער בין חמאס לפת"ח קטן בהרבה משחושבים.

בניגוד לנטען - הקונספציה עדיין כאן, שלא לדבר על גבול הצפון. איש לא טוען שצריך לעשות הכל כאן ועכשיו. אבל אם יש החלטה אחת שמדינת ישראל צריכה לקבל עבור תושביה, אחת, זו שמירה על ביטחונם בכל מחיר - יהיה המחיר הצבאי, הכלכלי והבינלאומי אשר יהיה - לצד נטרול מוחלט של כל האיומים מכל הגזרות.

התקרבות לא צפויה נרשמת בין נתניהו למי שהיה גדול יריביו, גדעון סער. בישיבת הממשלה האחרונה העביר סער פתק לנתניהו מול עיניהם הפעורות של שרי הליכוד. נתניהו עיין בו, הביט בסער והנהן. זה היה לפני שבועיים. בזמן שעבר מאז, ההערכות על התחממות היחסים רק התחזקו. בימים שאחרי כן, המערכת הפוליטית תשתנה מהקצה אל הקצה, זה ברור. לא מן הנמנע שסער, יפעת שאשא ביטון וזאב אלקין ימצאו את עצמם בקונסטלציה זו, אחרת הם שבים למפלגת האם שאותה נטשו.

זה הזמן להתעורר

מבצע פינוי האוכלוסייה הגדול ביותר שאיתו נאלצה המדינה להתמודד, עם יותר מ־130 אלף עקורים מדרום ומצפון, הותיר את הממשלה חסרת אונים ועם מעט מאוד תשובות. זה אמנם טבעי שבפינוי בסדר גודל כזה יהיו חריקות וכשלים, אך השרים נראים מנותקים ומרוחקים, מתקשים להפנים את גודל השעה ואת האחריות העצומה שעל כתפיהם. ממשיכים לעסוק בפוליטיקה ובמינויים במקום לשעבד את כל משאביהם לפתרונות ולסיוע.

לא כולם. כמה משרי הממשלה מתגלים בשעתם הגדולה. אחד מהם הוא השר לפיתוח הנגב והגליל יצחק וסרלאוף, שהפך את משרדו לפרויקטור הגדול של המפונים. את כל המשאבים העומדים לרשותו הוא רתם לטובתם, ואת כל תקציב המשרד הוא גומר בימים אלה על רשויות ועל עמותות הנאלצות לעסוק איתם ולטפל בהם.

בדיון השבוע בכנסת עם ראשי העמותות הפועלות לרווחת המפונים, השר הפתיע את הנוכחים כשביקש מהם לרשום את מספרו האישי ולהעביר לו בווטסאפ הצעות לשיתופי פעולה תקציביים, שבהם יעביר משרדו 50% מהוצאות העמותות לפעילות למען התושבים.

לא רק וסרלאוף. ההערכה והתקווה הן כי רבים מהשרים יקומו מההלם ומהניתוק ויפשילו שרוולים. אם צריך תזכורת - כדאי שיידעו שלצד המחדל הצבאי והמדיני, גם את תפקוד הממשלה במצב חירום יבוא יום ויחקרו.

כשנותנים לשוטרים לעבוד

המשרד לביטחון לאומי הוא אחד מהיחידים שתפקדו היטב בזמן אמת. לא רק גבורתם של השוטרים וכיתות הכוננות במהלך המתקפה, אלא גם מדיניות חלוקת רישיונות הנשק, שבה החל השר בן גביר כבר חודשיים לפני שמחת תורה, על אף הביקורת.

וזו גם הרוח הגבית למשטרה. הפער בין תפקוד כחולי המדים בימי שומר החומות ביחס לערביי ישראל, לבין מה שקורה כעת, הוא בלתי נתפס. ממדיניות הכלה והתייחסות לטרור הערבי כביטוי לסכסוך בין שני צדדים, המשטרה מובילה בשבועות האחרונים מדיניות של אפס סובלנות לתמיכה בטרור. לא רק ברחובות, אלא גם ברשתות החברתיות. עשרות מעצרים, פיזור אגרסיבי של הפגנות ואפילו ירי חי.

בשומר החומות הערבים ירו זיקוקים על יהודים בכינון ישיר כמעט באין מפריע. השבוע שני ערבים שעשו זאת נורו למוות. בעבר, שוטר שהיה מגיב כך כלפי ערבי היה מוצא את עצמו עם נשק מוחרם ועם חקירת מצ"ח. היום הם זוכים לציון לשבח מהשר ומהמפכ"ל.

כך גם לגבי תנאי האסירים. "שר הפיתות", כך כונה בן גביר בלעג כשביקש לעצור את המאפיות הפרטיות ואת שאר ההטבות של המחבלים בכלא. מי לא פעל לחסום אותו - משב"ס, דרך שב"כ ועד לראש הממשלה. מיום ראשון, 8 באוקטובר, שב"ס אימץ את המדיניות במלואה. בלי קבינט, בלי איומים פוליטיים ובלי לדווח לתקשורת. כל ההטבות בוטלו בבת אחת, הכל כולל הכל, והשקט בין כותלי בית הסוהר נשמר למופת. יש בריון חדש בשכונה.