אם כל חטאת (ב'): המחיר הבלתי נסבל של "עסקת שליט"

יחיא סינוואר, אדריכל הטבח בעוטף לפני כשבועיים ומנהיג חמאס ברצועה, הוא בכיר משוחררי "עסקת שליט", שיצאה אל הפועל בדיוק השבוע לפני 12 שנה (18.10.2011). הוא וכמה מחבריו הקרובים, משוחררי העסקה, שהיו אמורים לסיים את חייהם בכלא הישראלי, כבשו עם השנים את צמרת הארגון והם שהובילו את המתקפה הנאצית עלינו ב־7 באוקטובר.

העסקה הזאת, שבה שולחו לחופשי 1,027 מחבלים, רבים מהם מה שמוגדר "כבדים", "עם דם על הידיים", בתמורה לחייל ישראלי אחד - בדומה להתנתקות שבה עסקנו כאן בהרחבה בשבוע שעבר - הרימה תרומה מכרעת לתשתיות הרוע, לקרקע גידולו, ובעיקר לצמיחתו המהירה של חמאס עזה כגוף בעל יכולות משופרות בהרבה מאלה שבהן החזיק קודם העסקה. משוחררי "עסקת שליט" שהועברו לעזה הפכו לשלד המרכזי של הנהגת הארגון. נוכחותם שם שיפרה ושדרגה משמעותית את יכולות חמאס ואת פוטנציאל הנזק והרצח שלו.

ממשלת נתניהו, שב־2011 נכנעה ללחץ ציבורי כבד ומאורגן, החליטה לבצע את עסקת שליט אף שהוזהרה כבר אז שמדובר בעסקת הפקר ובכניעה חסרת תקדים לטרור. למרות אזהרות ותקדימים אין־ספור, שלימדו כי מחבלים משוחררים שבים לפגע ולרצוח, ולמרות ההתרעות כי שכרנו - שחרור חייל בודד - ייצא בהפסדנו, מכיוון שהמחבלים המשוחררים ישובו לפגע ולרצוח רבים פי כמה.

הנבואה הזאת התגשמה שנים רבות לפני ש־1,300 יהודים נשחטו בתוך כמה שעות על ידי כוח מיומן, בפיקודו של עלי קאצ'י, עוד אחד ממשוחררי עסקת שליט, מפקד בכוח הנחבה של חמאס, שכבר ב־2005 היה מעורב בחטיפה וברצח של ישראלים. הנבואה הזאת התגשמה גם שנים רבות לפני שהבודקים הביטחוניים במעבר כרם שלום חשפו רק בראשית ספטמבר האחרון הברחה של חומר נפץ תקני, הברחה שגם בה היו מעורבים שני "משוחררי שליט", ושרק בדיעבד התברר שהיתה חלק מהתוכנית הגדולה שיצאה אל הפועל בשבת לפני שבועיים.

יותר ממחצית משוחררי העסקה שבו לעסוק בטרור או לסייע לו, בערך כשיעור המחבלים ששבו לעסוק בטרור בעסקות, במחוות ובשחרורים קודמים, ממש כפי שהוזהרו נתניהו ומרבית שריו קודם שהצביעו על אישור העסקה.

הנתונים היו ועודם חד־משמעיים. אני ואחרים פרסמנו אותם כבר אז מעל דפים אלה: את האינתיפאדה הראשונה, שבה נרצחו 154 ישראלים, הניעו משוחררי "עסקת ג'יבריל" ב־1985. אלפי המחבלים ששוחררו בעסקות ובמחוות בין השנים 1993-1999 נטלו חלק באינתיפאדה השנייה שבה נרצחו 1,178 ישראלים, ויותר מ־8,000 נפצעו. עשרות ממשוחררי "עסקת טננבאום" ב־2004 רצחו יותר מ־40 ישראלים.

נתניהו ושריו הוזהרו בעת שאישרו את עסקת שליט כי אירוע כזה מצמיח לא רק פיגועי טרור אלא גם מנהיגי טרור. לפחות חמישה ממנהיגי חמאס המפורסמים ביותר שהותירו אחריהם שובל ארוך של דם ושכול ריצו קודם לכן עונשי מאסר בכלא הישראלי: סלאח שחאדה, ששוחרר מהכלא ב־2000, הפך לראש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה. על שמו רשומים פיגועי זוועה רבים, וביניהם רצח חמשת תלמידי המכינה הקדם־צבאית בעצמונה. עבדאללה קוואסמה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בחברון שגורש ללבנון ב־1992, שב ארצה והיה אחראי לפיגועים שבהם נרצחו 40 ישראלים, עד שחוסל ב־2003.

סלאח ערורי, שהורחק מישראל בהסדר שערורייתי במקום שייעצר ויישב בכלא, אחראי מאז להכוונה של פיגועים רבים, ובהם חטיפת שלושת הנערים ורציחתם. שייח' אחמד יאסין, ששוחרר בעסקת ג'יבריל, נעצר בשנית אך שוחרר ב־1997 במסגרת הסכם עם ירדן לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל בחאלד משעל, וחוסל במארס 2004. יאסין הכשיר הלכתית פיגועים רבים, ופרסם "פאתוות" שמתירות חטיפות ופיגועי התאבדות, כשהמטרה המוצהרת היא סילוק היהודים מכל שטחי הארץ.

סינוואר הושם בצינוק

אפילו מרוואן ברגותי, ששמו הוזכר כמשוחרר אפשרי במסגרת עסקת שליט, ולא שוחרר, חזר לפעילות טרור. הוא נעצר לראשונה ב־1976, ועם שחרורו היה לאחד ממנהיגי האינתיפאדה הראשונה. אחר כך נעצר בשנית וגורש לירדן, אך במסגרת הסכמי אוסלו הותרה חזרתו ארצה. באינתיפאדה השנייה ברגותי הפך את התנזים לארגון טרור, שהיה אחראי לרבים מהפיגועים נגד ישראלים. כיום הוא מרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי. לצמיחתו של רב־הטבחים יחיא סינוואר כמנהיג טרור היו, אפוא, כמה וכמה תקדימים, שהצמרת המדינית התעלמה מהם.

יתרה מזאת: נתניהו ושריו קיבלו לידיהם קודם "עסקת שליט" רשימות של מאות פיגועים וניסיונות פיגוע שביצעו או ביקשו לבצע מחבלים משוחררים. תקצר היריעה מלפרט את כולם, אבל הנה מקצת מהם: ראמז סלי אבו־סלים שוחרר מכלאו בפברואר 2003 וחצי שנה אחר כך פוצץ עצמו בפתח קפה הלל בירושלים. שבעה נרצחו, ובהם הרופא ד"ר דוד אפלבאום ובתו נאווה, שעמדה להינשא למחרת היום.

גם המחבל המשוחרר עבדאללה עבד אל־קאדר קוואסמה היה אחראי לפיגועים רבים, ביניהם פיגוע החדירה ליישוב אדורה בדרום הר חברון שבו נרצחו ארבעה, ביניהם דניאל שפי בת ה־5. כרים ראתב יונס עוויס ריצה מאסר עולם ושוחרר במסגרת מחוות לפלשתינים. כ"אות תודה" שיגר עוויס שני מחבלים אל התחנה המרכזית בעפולה והם רצחו שם את מיכל מור ואת נעם גוזובסקו, ופצעו 84 איש. עוד ידוען פלשתיני, נאסר אבו־חמייד, שנידון לחמישה מאסרי עולם בישראל על רצח חמישה משת"פים, שוחרר במסגרת הסכם שארם א־שייח'. את תהילתו בקרב הפלשתינים הוא קנה כאשר צולם כשהוא מתעלל בגופותיהם של חיילי המילואים ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי ברמאללה, בתחילה האינתיפאדה השנייה. בהמשך הספיק לרצוח עוד שבעה ישראלים, לפני שנלכד ונידון לשבעה מאסרי עולם.

הדוגמאות הללו, ועוד רבות, הובאו לפני הממשלה שהוזהרה כי התוצאות עלולות להיות דומות, אך אישרה את "עסקת שליט" ברוב של 26 תומכים מול שלושה מתנגדים בלבד: משה (בוגי) יעלון, עוזי לנדאו ואביגדור ליברמן.

רוב משוחררי שליט שבו מיידית ליו"ש, קבוצה נוספת גורשה לטורקיה. 118 מהם, ובהם סינוואר ושני חבריו הקרובים שבילו באותו אגף בכלא הדרים - תאופיק אבו־נעים ורווחי מושתהא - גורשו לעזה.

סינוואר, קצת קשה להאמין היום, ניסה בכל כוחו להכשיל את העסקה שבה שוחרר, בטענה שהיא גרועה לחמאס וטובה לישראל. הוא חשב שכל עוד הרוצחים הכי כבדים אינם משתחררים מכלאם אין לבצע עסקה. סינוואר דרש, למשל, שתמורת שליט ישראל תשחרר מהכלא גם את "המהנדס" עבדאללה ברגותי, שנשפט ל־67 מאסרי עולם ואחראי בין היתר למעשי הטבח במסעדת סבארו, בקפה מומנט ובמדרחוב בן־יהודה בירושלים, וכן את חסן סלאמה, ממתכנני שני הפיגועים בקו 18 בירושלים, שבהם נרצחו 46 בני אדם, וגם את אברהים חמאד שהיה מפקד גדודי עז א־דין אל־קסאם ביו"ש בזמן האינתיפאדה השנייה, שאף הוא אחראי לעשרות פיגועי התאבדות קשים נגד ישראלים.

בשלב מסוים אישר הדרג המדיני לשב"כ לכלוא את סינוואר בצינוק, כדי שלא יטרפד את העסקה הכה "רעה" מבחינתו. במסגרת העסקה שוחררו, כאמור, גם לעזה עשרות רבות של רוצחים כבדים אחרים כמו: נסר יתאימה, שהשתתף בביצוע הפיגוע במלון פארק, שבו נרצחו 30 ישראלים, סינוואר שרצח 12 משת"פים, או שלושה ממתכנני הפיגוע בקו 37 בחיפה שבו נרצחו 17 בני אדם.

הגירוש התמוה של ערורי

סינוואר עצמו, כשלצידו שני משוחררי שליט נוספים שהגיעו לעזה (תאופיק אבו־נעים ורווחי מושתהא), נשבע ביום שחרורו מול ההמונים החוגגים בעזה כי לא ינוח עד לשחרורם של כל אלפי האסירים הפלשתינים שנותרו בכלא הישראלי. הוא התקדם במהירות בצמרת חמאס עזה, ובחלוף חמש שנים בלבד נבחר לראשות הארגון, ושילב בצמרתו את שני חבריו הקרובים - אבו־נעים, שמונה לראש מנגנוני הביטחון של חמאס ברצועה, ורדף משת"פים עם ישראל, ומושתהא שמונה למחזיק תיק האסירים, ותכנן פעולות חטיפה של ישראלים.

השניים הללו לא נותרו לבד. עוד משוחררי שליט השתלבו באותה תקופה בצמרת חמאס־עזה וחמאס־חו"ל. אחד מהם היה מאזן פוקהא, שרק לפני שש שנים תכנן עבור אזרחי ישראל מרחץ דמים נוסף בחג הפסח, וחוסל. אחר היה עבד אל־רחמן רנימאת, מראשי חוליית צוריף המפורסמת, שגורש לעזה, עבר לטורקיה והכווין משם פיגועים נגד ישראל. בכירים נוספים ממשוחררי העסקה היו ג'יהאד ירמור, כיום ראש חמאס־טורקיה, שאף התאזרח שם, וזהאר ג'בארין, אף הוא מאנשי חמאס־טורקיה (מגייסו של רב־המרצחים "המהנדס" יחיא עיאש שחוסל ב־1996), ששימש במשך שנים שר האוצר של חמאס. כיום הוא איש קשר עם משמרות המהפכה האיראניים, וסגנו של סלאח ערורי.

ערורי עצמו, רב־מרצחים נוסף האחראי על חמאס־חו"ל, לא נמנה עם משוחררי העסקה. הוא שוחרר שנה וחצי קודם לכן על ידי ישראל במהלך תמוה שגורמי הביטחון מתקשים להסבירו אפילו היום. ערורי נמנה עם מקימי הזרוע הצבאית של חמאס ביו"ש, נעצר ב־1992 ונידון לחמש שנות מאסר בגין חברות בארגון טרור. מאז ריצה תקופות מאסר שונות, אך ב־30 במארס 2010 גורש מהכלא הישראלי במסגרת הסכם שנחתם עימו, לאחר תקופת מאסר של 18 חודשים בלבד. תחילה עבר לירדן, אחר כך הגיע לסוריה, שם שב לעסוק בטרור, נבחר כחבר הלשכה המדינית של חמאס, קיבל לידיו את "תיק האסירים" והיה שותף בכיר בניהול המו"מ שהוביל ל"עסקת שליט".

מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה אילצה את חמאס לפנות את מפקדתו בדמשק, וערורי וחבריו קבעו את משכנם באיסטנבול. ב־2016, ערב חתימת הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה, התבקש ערורי לעזוב את טורקיה. תחילה מצא לעצמו בית בקטאר, אבל על רקע המשבר בין קטאר למדינות המפרץ וסעודיה עקר ללבנון, שם הפך בן־בית אצל נסראללה וארגונו חיזבאללה, ולחוליה המקשרת בין חמאס לבין איראן וחיזבאללה.

ערורי ושדרת הפיקוד של חמאס בראשות משוחררי שליט בעזה, שעימה היה מתואם, מיררו את חיי ישראל בפיגועים ובסבבים רבים של ירי רקטות לאורך השנים, והפכו את חייהם של אנשי העוטף ודרום הארץ למאוימים ובלתי נסבלים, עד לשיא – הפוגרום בשמחת תורה לפני שבועיים.

כפי שאירע בעניין ההתנתקות, גם הנבואות השחורות שליוו את שחרור המחבלים במסגרת עסקת שליט התממשו במהירות. כ־50% מהם, על פי מקור ביטחוני, שבו לעסוק בטרור, ישירות או בעקיפין. רבים מהפיגועים שמשוחררי שליט הוציאו לפועל התרחשו ביו"ש:

ערב ליל הסדר 2014 רצח זיאד עווד (משוחרר שליט) את ניצב משנה ברוך מזרחי, בפאתי קריית ארבע. ביוני 2014 יזם מחמוד קוואסמה, מחבל חבר חמאס ממשוחררי העסקה, את החטיפה והרצח של שלושת הנערים מגוש עציון ופיקד עליו. ביוני 2015 נרצח ליד דולב דני גונן בפיגוע ירי שביצעה חוליית מחבלים שעימה נמנה אסאמה אסעד, עוד משוחרר העסקה. באותו חודש נרצח מלאכי רוזנפלד בפיגוע ירי ליד שבות רחל, בידי חוליית חמאס שהפעיל אחמד נג'אר, אף הוא משוחרר שליט. שנה אחר כך (יולי 2016) נרצח בפיגוע ירי הרב מיכאל מרק מעתניאל, ואשתו ושניים מילדיו נפצעו. הרוצח היה מחמד פקיה, עוד אחד ממשוחררי העסקה, שנהרג מאוחר יותר במהלך קרב עם כוחות הביטחון. גם ג'אסר ברגותי, ששוחרר בעסקת שליט, היה קשור קודם לכן להתארגנות חמאס באזור רמאללה, שב־2003 תכננה לחטוף חיילים ולכרות את ראשיהם. אחרי שחרורו, כך להערכת גורמי ביטחון, הוא הכווין מעזה את חוליות חמאס שב־2018 ירו למוות בעובר עמיעד ישראל איש־רן בעודו בבטן אמו ובחיילים יוסף כהן ויובל מור יוסף.

"יורדים על הברכיים"

בכיר במערכת הביטחון אמר השבוע ל"ישראל היום" מילים קשות, שספק אם השמיע אי־פעם מול התקשורת, על נזקי העסקה ותוצאותיה לאורך השנים עד לשבת השחורה לפני שבועיים:
"סינוואר והחבורה שלו ששחררנו ב־2011 שינתה את פני הארגון הזה דרמטית ומשמעותית. זה לא רק בניין הכוח הצבאי ופוטנציאל הנזק והפיגועים הקשים מאוד שהם יצרו באמצעות אותו כוח, אלא גם העובדה שהם הפכו את חמאס לגורם הדומיננטי ביותר בצד הפלשתיני, עם יתרון מובנה על הרש"פ ופת"ח. הם עיצבו את סדר היום, גם שלהם וגם של הצד שלנו, ב'שומר החומות' וכמובן היום. הם, ולא הרש"פ, הפכו לפטרונים של 'הבעיה הפלשתינית', של 'ירושלים', של 'אל־אקצא'.

"המסר שחמאס והפלשתינים קיבלו מאיתנו אחרי העסקה", אומר הבכיר, "היה מסר איום ונורא של חולשה: הצד הפלשתיני הבין שרק כוח וחטיפות מביאים לשחרור של אסירים. למעשה עודדנו אותם להמשיך באותה דרך. זה לא יצא להם מהראש. חלק ממה שקרה לנו עכשיו הוא תוצאה ישירה של זה.

"את המסר הנכון כשלעצמו, שלא מפקירים חייל שבוי", מבהיר הבכיר, "הבאנו עד אבסורד. לא הפקרנו חייל שבוי, אבל הפקרנו את אזרחי ישראל לרוצחים מסוכנים ורבים מאוד. רוצחים מתועבים כמו סינוואר, שרצחו בסיטונות ונכלאו למאסרי עולם רבים, היו אמורים לסיים את חייהם בכלא, ולפתע 'זכו בפיס'. הפלשתינים ראו כיצד בישראל נשבר טאבו, כיצד 'גיבורי אנטבה' שלא נכנעים למי שחוטף בני ערובה יורדים על הברכיים. כן, צריך להודות - הם הורידו אותנו על הברכיים. הממשלה ונתניהו גילו חולשה מדהימה.

"דווקא אולמרט, שכיהן כראש ממשלה לפני נתניהו", הוא מציין, "היה חזק, כי הבין את המשמעות של שחרור סיטוני של רוצחים. משוחררי שליט, שהכירו את החברה הישראלית פי כמה יותר מאשר ההנהגה הישנה, השתלבו גם בארגון הצבאי וגם בלשכה המדינית של חמאס - שההפרדה שעשינו ביניהם היתה במידה רבה מלאכותית - והקפיצו את היכולות של הארגון.

"לפעמים", הוא מעיר, "חייבים לדעת לעמוד מול דעת קהל ומול לחץ ציבורי. נתניהו וממשלתו כשלו בכך. עסקת שליט היתה אובדן של כל קנה מידה. גם אנחנו במערכת הביטחון לא עמדנו מספיק מולם בעניין הזה. היה שלב במו"מ", הוא מגלה, "שנתניהו ושריו החמיצו הצעה לעסקה נוחה יותר (דצמבר 2009), עם הרבה פחות רוצחים כבדים שישוחררו".

בפרספקטיבה של 12 שנה, וכפי שצפו רבים, גם כאן מעל דפי עיתון זה, עסקת שליט היתה טרגדיה לאומית שנוצרה מהיסטריה ציבורית מאורגנת ויצרה טרגדיה לאומית גדולה פי כמה - מאות פיגועים ונרצחים רבים עד 6 באוקטובר, סבבי לחימה מול עזה שבהם שותק העורף הישראלי, ועוד כ־1,300 הרוגים ואלפי פצועים ב־7 באוקטובר, לפני שבועיים.

מציאות של כ־200 בני ערובה חטופים בידי חמאס היא כמובן שונה לחלוטין, אבל לנגד עיני מקבלי ההחלטות היום חייבות לעמוד עסקת שליט ותוצאותיה הקשות כתמרור אדום בוהק.