איך פעילת המחאה קשורה לרפורמה? ובכן, היא לא

לכבוד ביקורו של נתניהו בארה"ב שכר ארגון השמאל "עתיד כחול לבן" את שירותיו של משרד יח"צ אמריקני בסכום של 75 אלף דולר. עקיבא ביגמן מאתר "מידה", שחשף את ההתקשרות הזו, פרסם זמן קצר קודם לכן שהארגון, שמטרתו לקדם את פתרון שתי המדינות, גייס 27 מיליון שקלים בחודשים האחרונים כדי לממן את מה שכבר נקרא "המחאה", וכולם יודעים למה הכוונה. "עתיד כחול לבן" נוסדה על ידי המיליארדר אורני פטרושקה, עו"ד גלעד שר וראש השב"כ לשעבר עמי אילון.

עשרות מיליוני השקלים שנשפכו לתוך מנגנון "המחאה" רק מטעם "עתיד כחול לבן" ממש לא לבד, והם נחוצים מאוד. שלטי חוצות עולים כסף, וכך גם מודעות בעיתונים, במות נאומים, אוטובוסים, חולצות ממותגות, אוהלים - כל השפע שהתרגלנו לראות מדי שבוע. אחרי הכל, המוחים עצמם ומנהיגיהם שייכים, כפי שהם מרבים להתרברב, לשכבת העילית של אזרחי ישראל. אנשי עסקים מצליחים ויוצאי מערכות הפנסיות התקציביות. לא מדובר בפשוטי עם חלילה, אלא במי שמזכירים לנו ללא הרף שבלעדיהם אנחנו חצי בן אדם, בלעדיהם - אנחנו בעצם כלום.

יש תמורה למיליונים הרבים שהושקעו ב"מחאה". נכון, כוחה לא נבע רק מהקמפיין המושקע, ודאי שלא משכנוע בצדקתה, אלא מהאגרוף המונף מהלוגו. זה הופעל בהשבתת המשק ונתב"ג, בשתי שביתות רופאים ובמיוחד באיומים בסרבנות בחיל האוויר וביחידות העילית, וגם בסרבנות בפועל בטייסת 69. ואין לזלזל גם בניג'וס המתמיד של "כוח קפלן" וסניפיו, בגיבוי תקשורתי מתפעל ובתגבורת לשעברים של מערכות הביטחון ושני ראשי ממשלה לשעבר, שהקפידו להדגיש את הסכנה למלחמת אחים באופן שנשמע חציו איום וחציו משאלת לב.

בתוך כל זה היו מופעים מתמידים של רשעות, כמו רדיפה של נבחרי ציבור והתמחות בלמנוע מהם לדבר ורטוריקה רעילה ומתלהמת, טבולה בחשיבות עצמית חסרת פשרות, שמדמה צעידה עם דגלים ברחובה של עיר לפעולת גרילה נועזת בעורף האויב. ויחד עם כל אלה, למרות צמצומה של הרפורמה לשניים וחצי תיקונים קלים אך נחוצים מאוד - חוסר יכולת או רצון להפסיק, להתפשר, להרגיע. כלום. "המחאה" היא ישות עצמאית עשירה, רעבה, רעת מזג, שיכורה מעצמה וחסרת גבולות.

וכל הרעש והנזק הפנימי לא הספיקו ל"מחאה". היא הרגישה צורך לייצא את עצמה לחו"ל, להתחנן בפני הגויים שיצילו אותנו מעילת הסבירות ומשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ובשיא כיעורה היא פתחה במהלך מכוון של פגיעה בביקורו של ראש הממשלה בארה"ב כדי ללמד את העולם שלא כדאי לעשות עם ישראל עסקים, להקשיב לאזהרות על איראן או לקדם ברית אזורית והסכם נורמליזציה עם סעודיה.

על קירות בית הכלא אלקטרז הוקרנה תמונת נתניהו מאחורי הסורגים במדי אסיר, על בניין האו"ם - "אל תאמינו לקריים מיניסטר נתניהו". ברחובות ניו יורק נוסעת משאית ועל דופנותיה נתניהו במליאת האו"ם, ואפו מתארך כמו פינוקיו מפלצתי כדי להבהיר שראש ממשלת ישראל לא ראוי לקשב באחד המוסדות האנטי־ישראליים בעולם. שלושה חברים בארגון "אחים לנשק" ישבו מול מראיינת של "60 דקות" ואחת מהן, שירה אטינג, טייסת קרב, דיברה גם על סיום הכיבוש וגם על טייסים ישראלים שמפציצים במכוון בתים שיש בהם ילדים.

המאבק בהפסד לא יכול לבחול באמצעים, והוא אכן לא בוחל. גם על חשבון המאבק הישראלי בתוקפנות האיראנית

ואם זה לא מספיק - וזה בהחלט מספיק - "אחים לנשק" גם חיכו למחיאות כפיים או לכריעת ברך בפניהם. "כשאתם מתקיפים את 'אחים לנשק' אתם מתקיפים את חיילי המילואים של מדינת ישראל, אתם תוקפים את צה"ל ואתם פוגעים בביטחון", צייצו אחרי שהמופע הזה לא עורר התפעלות כוללת מכל שדרות החברה.

כמו כל אנשי המחאה, גם "אחים לנשק" סמוכים ובטוחים שכל מעשיהם טובים ונכונים, וברוך השם מערכת אכיפת החוק סבורה כך גם היא. הם יצאו ללא פגע אחרי החסימה של משרדי קהלת והתקיפה האלימה של המנכ"ל, מאיר רובין, בידי סא"ל (מיל') רון שרף. שרף נעצר אמנם, אבל שוחרר וממשיך לשמש במילואים מפקד הגיבושים לסיירת מטכ"ל. גם הוא ישב לצד אטינג ב־CBS ודיבר על ערכים ועל הכיבוש. ואלה מתיימרים לייצג את כל מערך המילואים של צה"ל. ואיך הביקורת עליהם תפגע בביטחון המדינה? ובכן, מדובר באנשים רגישים מאוד. אמנם הם צעקו לרובין "בוגד", אבל עליהם אסור להגיד כלום. ואם יגידו - אולי ישתדלו להרחיב את מעגל הסרבנות.

"אחים לנשק" ניסו למנוע מהשר יריב לוין לצאת מביתו לפני הדיון בבג"ץ על צמצום עילת הסבירות. שישה מהם נעצרו, שוחררו בתוך זמן קצר, וגם דגמנו פוזת ניצחון. אך אם לא יצליחו להכניע את נבחרי ישראל בבית - ינסו לנצח בחו"ל ולהכשיל את ביקורו של ראש הממשלה בכל מקום שאליו ילך. הם מ"המחאה". ו"המחאה" חייבת להיות בתנועה מתמדת, חייבת לאכול כל הזמן, לתקוף כל הזמן. היא כוח טבע - כוח קפלן. יש לה מדים, יש לה צבא, יש לה תקשורת, יש לה כסף. היא מדינה בהתהוות. אמנם בלי בחירות ובלי דמוקרטיה, אבל בכל זאת נלחמת על ריבונותה כנגד האספסוף.

איך כל זה קשור לרפורמה? לא קשור. זה תמיד נתניהו ותמיד ההתנגדות לתוצאות לא רצויות של המנגנון הדמוקרטי, קרי: הפסד בבחירות. והמאבק בהפסד לא יכול לבחול באמצעים, והוא אכן לא בוחל. גם לא בערעור מעמדה של ישראל, גם על חשבון המאבק הישראלי בתוקפנות האיראנית. כדי לבצר את ריבונותה המוחלטת במדינת ישראל, "המחאה" מוכנה לפגוע בה בעולם, לפנות לחברי ועדת החוץ והביטחון של הסנאט ולהזהיר את חבריה מפני נתניהו, ועוד להאשים את צה"ל בפשעי מלחמה מכוונים על הדרך.

וכיוון שמדובר בממשלה חלופית, וכיוון ש"המחאה" לא תירגע אלא אם תגיע לשלטון - הדרך היחידה להתמודד איתה היא לא לקרב את היום הזה על ידי נפילת הממשלה בטרם עת. ממשלת נתניהו הנוכחית סובלת מבעיות רבות, אבל הן כלום ושום דבר לעומת האלטרנטיבה.