ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לרדת מהכל. לשים את הרפורמה מאחוריו. אולי לא לתמיד, אבל בטח לזמן הקרוב. ההצעה שהעבירו אנשי נשיא המדינה יצחק הרצוג אל ראשי האופוזיציה ואנשי המחאה - שבליכוד התנערו ממנה - היא הצעה שאותה הוא מחבק בשתי ידיים, מתוך הבנה שכל אחד יכול להיות מרוצה ממנה. האופוזיציה תקבל את הקפאת החקיקה לתקופה ארוכה, ואילו יריב לוין ושאר בכירי הקואליציה המעוניינים בהמשך קידום הרפורמה יקבלו את זכות הווטו בוועדה לבחירת שופטים, עם חוק שיסדיר זאת, כולל לבחירת נשיא העליון הבא. הדבר יבטיח שיצחק עמית לא יתמנה לתפקיד בשום מצב, ואילו את ההמשך יוכלו לקבל אחר כך, עם שוך הקרבות.
נתניהו לא רואה בכך כניעה. את הפרס הזה הוא לא מתכוון לתת לאופוזיציה. בטח שלא לחזק את תחושת האזרחים סוג ב' שפשטה בחודשים האחרונים במחנה הימין, שהרכיב ממשלה אבל לא מצליח לשלוט. בימים האחרונים גיבש אסטרטגיה,שלפיה את מה שנותר מכהונתו יחלק לשני חלקים: הראשון יימשך שנה ושלושה חודשים, ולגביו יודיע כי החליט להקפיא לגמרי את הרפורמה המשפטית, למעט שינוי הוועדה לבחירת שופטים באופן שידרוש רוב של שבעה בכל הצבעה. את זה יעשה גם ללא הסכמת האופוזיציה, שנכון לעכשיו איש ממנה לא מוכן לכל פשרה. כל השאר ייגנז לחלק השני של הקדנציה: שנתיים על פי הזמן הרשמי, שנה וחצי אם הממשלה תיפול כמה חודשים קודם.
דוברות הליכוד
הוא לא רואה בכך כניעה אלא כורח המציאות. הרפורמה התחילה את דרכה עקום. הקפיצה את השמאל עם מהלכים גדולים מדי, שבאו בהכרזה בומבסטית מדי. כתוצאה מכך כל פעילות הממשלה השתבשה. הממשלה עובדת, השרים מובילים מהלכים גדולים, אבל הקשב הציבורי לא שם. הכל נבחן על פי הרפורמה. הכותרות רק על הרפורמה. כל סדר יום אחר נדחק לשוליים. ממשלת הרפורמה.
זה לא המקום שנתניהו חשב להיות בו כשהקים את הממשלה. זה לא המקום שבו הוא רוצה להיות כיום. בטח כשדברים גדולים עומדים על הפרק: פגישה עם הנשיא ביידן שטרם נקבעה, והסכם שלום עם סעודיה שעוד לא נסגר. שלא לדבר על הכלכלה שנתניהו כמה להציג בה הישגים משמעותיים בקרוב. וכמובן - המצב הביטחוני המעיק, שאליו עוד ייאלץ להידרש.
ראש הממשלה זקוק לשקט. הוא היה שמח אם יכול היה לקבל אותו כתוצאה מהידברות. לשם כך היה מוכן לשלם יותר משנה ושלושה חודשים של הקפאה. אם היה מישהו בצד השני שנעתר להפצרותיו, הוא היה מוכן להעביר חוק שינעץ את גלי בהרב־מיארה בכיסאה למשך תקופה זו מבלי שאפשר יהיה להזיז אותה. זה לא שבהיעדר הידברות הוא מתכוון לפטר אותה. ממש לא. אבל חוק שיקבע את מעמדה היה מרגיע את הצד השני ויוצר את השקט המיוחל.
בסוף, הוועדה תתכנס
האמת היא שנתניהו לא באמת יכול לפטר את היועמ"שית. ההמונים היו יוצאים לרחובות, ובג"ץ היה מחזיר אותה באותו רגע. גם יריב לוין מבין את זה. הוא אמנם מצביע פעם אחר פעם על ליקויים בתפקודה, על עוינותה לממשלה ועל כך שהיא מצטרפת לעותרים במקום להגן מפניהם, אבל גם לו אין כוונה לנסות להזיז אותה ממקומה. הודעותיו נגדה משמשות יותר לצורכי הסברה ופחות כהכנת הקרקע.
נתניהו ידע שלוין יתעקש על שינויים בוועדה לבחירת שופטים עוד בטרם יכנס את הוועדה. הדדליין לכינוסה דוחק בו. עוד מעט הנשיאה אסתר חיות פורשת, ויגבר הלחץ לכנס את הוועדה ולמנות את הנשיא הבא. מה גם שבהמשך החודש ידון בג"ץ בעתירה לדרוש מלוין לכנס את הוועדה, ולא ניתן יהיה למנוע את כינוסה לנצח.
זכות וטו כתוצאה מהצורך בהסכמה של שבעה חברים מתוך תשעה טובה כאשר הימין בשלטון. לשופטים, ללשכת עורכי הדין ולאופוזיציה אין אפשרות למנות אף שופט ללא הסכמה של הקואליציה. היום זה לעליון בלבד - על פי ההצעה של נתניהו זה יהיה לכל הערכאות, כולל הבחירות לנשיאות העליון. במצב הנוכחי עמית נבחר לנשיא העליון בלי בעיה, בתמיכת שלושת השופטים, שני נציגי לשכת עורכי הדין ונציגת האופוזיציה. רוב מובנה נגד הימין. החוק החדש יעניק ללוין וטו. עמית לא ימונה, ועל כל השאר יצטרכו השופטים לשאת ולתת. כולל שופטי שלום ומחוזי.
הבעיה של לוין עם החוק הזה היא שכאשר הימין באופוזיציה, יש לשמאל שבעה חברים בלעדיו. לכן העביר נתניהו מסר לשר המשפטים כי החוק החדש לא נועד להחליף את הרפורמה, אלא לפתור בעיה קיימת. נתניהו מרגיש שאמנם הימין איתו באופן מלא, אבל את המרכז הוא איבד לאנשי המחאה. רוב אנשי המרכז לא מבינים את הרפורמה וחוששים מתוצאותיה. רק הפסקה ממושכת, והצגתה של שורת הישגים משמעותיים בתחום הכלכלי והמדיני, יחזירו להם את האמון בממשלת הימין שבה תמכו.
לוין השתכנע פחות ממתווה הנשיא החדש, ועם חשיפתו רץ בכל האולפנים ויצא נגדו בחריפות. בני גנץ, שהבין כי הממשלה לא מדברת בקול אחד, וכי ייתכן שנתניהו בכלל עושה לו תרגיל, בחר לברוח מהזירה וסירב להיכנס למשא ומתן.
כך גם יאיר לפיד, שהודיע להרצוג כי הפעם לא ישתתף בשיחות מטעמו. לפיד משוכנע שנתניהו עושה כעת הכל כדי להשיג פגישה עם ביידן וכדי לנסות לעבור את שורת הבג"צים שיחלו בשבוע הבא, עם כמה שפחות נזקים.
שקט, טסים
הביקור בקפריסין השבוע החזיר את הצבע ללחייו של ראש הממשלה. כבר חצי שנה שלא פגש מנהיגים בעולם, וההתרגשות לקראת חזרתו לזירה הבינלאומית כמנהיג מחוזר ומוערך היתה ניכרת היטב על פניו. באופן חריג נותר נתניהו לעמוד מול המיקרופונים והמצלמות אחרי הצהרתו טרם עלייתו למטוס וענה על שאלות עיתונאים שהופנו אליו. גם מאוחר יותר, על המטוס עצמו, יצא ממחלקת העסקים להתרועע מעט עם העיתונאים היושבים מאחור.
בכל האירועים הללו היה נתניהו מחויך ונינוח, משדר רוגע ושליטה בעניינים. לרגע היה נדמה כי על המטוס מוקף היה בעדת מעריצים, ולא בגדולי מבקריו. יש משהו בנסיעות המשותפות האלה שתורם לאווירת הקרבה בינו לבין העיתונאים. אף שמדובר ב־40 דקות טיסה בלבד מהבית, אי אפשר לייבא אותה לארץ. ואין ספק שנתניהו התגעגע. עם או בלי קשר לכך, מתכוון ראש הממשלה לשבור שתיקה ארוכה עם התקשורת הישראלית ולהתראיין בהרחבה לערוצי הטלוויזיה.
כל השרים השפילו מבט, איש לא רצה שהכסף לפעילות היחידה המיוחדת ליציאת מסתננים מרצון יבוא ממנו. רק השר וסרלאוף הישיר מבט אל מנכ"ל היחידה, והודיע לו כי יוציא ממשרדו מיידית 20 מיליון שקלים
הנסיעה לקפריסין בתחילת השבוע היא הסנונית הראשונה בשורה של נסיעות מדיניות שאותן מתכנן נתניהו, סיבה נוספת לעצירת הרפורמה. עוד החודש ימריא לארה"ב לעצרת האו"ם וכנראה לפגישה עם ביידן, לטורקיה לפגישה עם ארדואן, ובהמשך לוועידת האקלים בדובאי, ששם יחנוך עם נשיא המדינה את מטוס "כנף ציון".
נתניהו מעוניין בשקט כדי לבסס את דמותו הבינלאומית ולהתקבל אצל המנהיגים בכבוד שאליו הוא רגיל, אולם לא בטוח שגם יצליח להשיג אותו שקט מיוחל. חוק הגיוס נושף בעורפו, והתוכניות והכסף הגדול של אנשי המחאה עשויים לפגוש בו גם אחרי שיודיע בפומבי על גניזת הרפורמה. אמנם היא דועכת, וכאשר אין חקיקה על הפרק מתקשים אנשי המחאה האדוקים להביא את ההמונים לרחובות, אולם להרעיש גם בלי מאות האלפים שהלכו אחריהם הם יודעים. רבים במחנה הימין טוענים כי התקשורת ברובה עובדת אצלם, וכך גם גורמים במערכת המשפט, הביטחון והכלכלה. ייתכן שנתניהו שוב ימצא את עצמו אוכל את הדגים המסריחים ומגורש מהעיר. לא מחזיר את המרכז, אבל בינתיים מאבד את הימין, שמתחיל לאבד סבלנות.
רק שבג"ץ לא יפריע שוב
לא מעט צביעות עלתה ממתקפות אנשי האופוזיציה נגד הממשלה, כאשר התפוצצה מחאת האריתריאים שהותירה את תל אביב שבורה ומדממת. הרי לא רק בג"ץ הוא שמנע שורה ארוכה של צעדים שנועדו לצמצם את הנזק אשר גרמו המסתננים הבלתי חוקיים, בין בפיזורם ובין בגירושם, אלא גם הם עצמם, אנשי מפלגות השמאל, שהתייצבו לצידם של המסתננים ולחמו נגד כל החלטה שנועדה להפחית מנזקם.
כמו בג"ץ, בבחירה שבין זכויות העבריינים שחמקו ארצה לבין תושביה היהודים של דרום תל אביב, בחרו באופן מובהק בקבוצה הראשונה. גם כשהתרבו מקרי הפשיעה במקום - הגניבות, האונס, עבירות הסמים - ומצוקת הסניטריה, העדיפו מפלגות השמאל לעצום עין לעומת אחיהן שחייהם הפכו בלתי נסבלים.
אף שהנושא לא בכותרות, בחמש השנים האחרונות הצליחה הממשלה, בתנועה איטית ומדודה, להוציא מהארץ 12 אלף מסתננים - חלקם מרצון, חלקם בכפייה. על פי תוכנית האו"ם שנתניהו אימץ וחזר בו ממנה, היו אמורים לצאת עד היום 16 אלף. לכאורה 4,000 יותר. אלא שאם היתה יוצאת התוכנית לפועל, היו נותרים כיום כ־16 אלף מסתננים נוספים שהיו מקבלים מעמד וכבר לא ניתן היה לגרשם. כיום נותרו כמה אלפים יותר, אולם לאיש מהם אין מעמד וכולם מיועדים לגירוש בסטטוס זה או אחר.
הממשלה היתה אמורה לדון בשבועות הקרובים בנושא הטיפול במסתננים, אולם בגלל מאורעות השבת בתל אביב הוקדמה הישיבה ליום ראשון. ברשות האוכלוסין וההגירה יש יחידה מיוחדת ליציאה מרצון של המסתננים.
במהלך הישיבה הציג מנכ"ל הרשות, אייל סיסו, את הנתונים, שלפיהם נגמר ליחידה כל הכסף והיא אינה יכולה לפעול עוד, לפחות עד סוף השנה. בדיון נכחו שרים רבים, ובהם שרי האוצר, החוץ, הפנים, הביטחון הלאומי, הנגב והגליל והמשפטים, וכן ראש המל"ל, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה וגם ראש מערך ההסברה החדש מושיק אביב.
השרים השפילו מבט למשמע דבריו של סיסו, איש מהם לא רצה שהכסף יבוא ממנו. רק השר יצחק וסרלאוף הישיר מבט אל האורח המכובד, והודיע לו כי יוציא באופן מיידי 20 מיליון שקלים ממשרד הנגב והגליל ויעביר לו להמשך פעילות היחידה. סיסו היה המום. גם יתר השרים. היה זה רגע חריג ששר מאפשר ליחידה אחרת לנגוס מתקציבו נתח משמעותי כל כך.
המצב בדרום תל אביב לא זר לווסרלאוף. הוא עצמו התגורר שנים בשכונת שפירא, מ־2014, אז עבר לשם כתלמיד ישיבה, והוא נותר בדרום העיר גם אחרי חתונתו, ושם קבע את מקום מגוריו. הוא מכיר את התושבים ואת מצוקתם מקרוב. רק לאחרונה, בגלל אילוצים משפחתיים, הוא נאלץ להצפין את ביתו, אבל ליבו נותר עם תושבי הדרום.
הכסף, יחד עם עוד כ־20-10 מיליון שיגיעו ממשרדים אחרים, יועבר ליחידה ליציאה מרצון, שתמשיך לעודד אלפי מסתננים לעבור לקנדה ולמקומות נוספים, וגם לתמיכה בסטודנטים ישראלים תושבי המקום, לחיזוק אזרחים ותיקים, לתוכנית להפגת הבדידות, לסיוע משפטי ולתגבור פעילות רשות הצעירים בשכונות אלה. זאת בלבד, כמובן, שבג"ץ לא יפריע הפעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו