הגיע הזמן שהנהגת ההתיישבות תיקח אחריות על הנעשה בגבעות יו"ש

את אלישע ירד ראיינתי לפני כחודש וחצי בשיחת טלפון ארוכה. זו היתה הפעם הראשונה שבה דיברתי עם האיש. ככל הנראה גם האחרונה. את הטור הביקורתי שכתבתי עליו ב"ישראל השבוע" כינה "גועל נפש של כתבה". אני דווקא חושבת שהייתי הוגנת. לא ציטטתי את סגנון הדיבור הפוגעני שלו נגד מי שמגן על חיינו, חיילי צה"ל ומפקדיו. גם הפעם לא אביא כאן את הגידופים שאמר בסערת נפש ימים ספורים אחרי הפיגוע בעלי.

אולם אחרי האירוע הקשה בליל שבת בכפר בורקה, שהסתיים בצעיר ערבי הרוג וביהודי פצוע קשה בראשו, חזרתי שוב להקלטה של השיחה ההיא. הבנתי שיש חשיבות לפרסם ממנה ציטוטים נוספים, שבזמנו הבאתי רק את תמציתם. אני עושה זאת לא כדי להתנגח בירד, אלא כדי להבין את תפיסת העולם, בעיניי המסוכנת וחסרת האחריות, של האיש הצעיר שמכונה דובר נוער הגבעות. אני עושה זאת כי אני מאמינה שלמילים יש השפעה, ושבכוחן להציב מראה כואבת, ואולי הבנת התמונה תסייע במניעת שפיכת דם של יהודים וערבים ובחיזוקה של ההתיישבות. אני עושה זאת מתוך אהבה גמורה למפעל ההתיישבות הנהדר שאני חלק ממנו, מפני שאני מאמינה שאסור שיאבד את חוסנו המוסרי ואת התמיכה הציבורית בו.

חשוב להבהיר: נכון לרגע כתיבת שורות אלה עדיין לא ידוע מה בדיוק התרחש בבורקה. הפרשה נמצאת בעיצומה של חקירה, וסימני השאלה מכל כיוון עזים. בעיניי, הקלות שבה כונה האירוע בתקשורת הישראלית "רצח" היא בלתי נסבלת. נכון לרגע זה בן היישוב שלי, יחיאל אינדור מעפרה, שעל פי החשד הוא אשר לחץ על ההדק, שוכב פצוע קשה בבית חולים וטוען כי פעל מתוך הגנה עצמית. מצחו המבוקע מעיד יותר מאלף מילים כי לא פעל במציאות סטרילית.

איני מתכוונת לשפוט או להכריע מה אירע. לפי מה שתיאר לי עורך דינו נתי רום, מדובר בסטודנט, נעדר עבר פלילי או ביטחוני, אשר מגיע מעת לעת לחזק את המאחז רמת מגרון. אני מאחלת לו מכל הלב החלמה מהירה ושלמה. אבל גם בהנחה שאינדור פעל כדין ונאלץ לירות להגנה על חייו, זהו אינו האירוע הראשון שבו תקיפה של רועה צאן יהודי מסתיימת במהומות קשות. על כן חשוב מאוד לדון בתופעה ובהשלכותיה.

"אלוף רופס ושמאלני"

בראיון לפני חודש וחצי עם ירד סיפרתי לו שגורמים צבאיים טוענים שהוא מבעיר את הגזרה. ירד, תושב יצהר במקור, הקים את רמת מגרון ואת חוות שדה יונתן, מדרום לכפר דיר דיבוואן, ממול לכפר בורקה. "זו אמירה מנוולת", ענה ירד, "שמעתי אותה כבר כמה פעמים. אני לא מופתע. אנחנו יושבים רחוק יחסית מהכפר, מרחק של 900 מטר, לא על הכפר עצמו. הקמנו את החווה כי הכפר הזה מאוד לאומני, ויחד עם הרשות הפלשתינית הם מנהלים פה מערכה על השטח.

"המטרה שלהם היא לייצר רצף טריטוריאלי ולחנוק את כביש אלון. אנחנו בולמים להם את החנק, ולכן הם נלחמים בנו. קל מאוד להאשים את הקורבן, לטעון שאנחנו מלבים הכל. ואת יודעת מה? גם אם אנחנו מלבים, אז כן, ככה זה. התיישבות מלבה, אז שהצבא יתמודד, שיעשה פעילות התקפית בכפר".

ירד בן ה־22 היה מלא ביקורת על מח"ט בנימין וטען שהצבא לא עושה כמעט כלום. הוא תיאר בנחרצות מה לדעתו צריך לעשות. הוא דיבר בביטחון של גנרל מדופלם, אף שלא שירת בצבא. על עצמו אמר "אני סוג של רבש"ץ פה בגבעה. אני מקבל את האירועים, אני קופץ לכל אירוע. אני מגיע ראשון לזירה". לטענתו, הוא דווקא מרגיע את הרוחות, ואף ניסה למנוע מצעירים יהודים לזרוק אבנים על מכוניות ערביות. הוא תיאר שהוא זה שתופס את המבתרים שמהם מיידים ערבים אבנים על מכוניות של יהודים, ולכן מקריב עצמו למען הביטחון של כולם. את ההצדקה להקמתה של חווה בפאתי כפר ערבי הוא שואב מהאידיאולוגיה ש"זו הארץ שלנו ואנחנו נתיישב בכל מקום".

אתה בעד לייצר חיכוכים?
"אני לא בעד לייצר חיכוכים. זה שטויות. יש לי כאן שני עדרי צאן, והמטרה שלי היא להיאחז בשטח, להביא עוד משפחות לתפוס עוד ועוד שטחים. זו המטרה היחידה שלי, ולא שום דבר אחר".

מה אתה חושב על ההתפרעות בתורמוס עיא?
"צריך להסתכל על זה כחלק מהמציאות הכוללת שיש בבנימין, שיש לנו תחת המח"ט הזה ותחת גם אלוף פיקוד רופס ושמאלני, וגם ממשלה שמהססת ולא עושה יותר מדי. כן, גם את זה צריך להגיד. יש כאן מציאות ביטחונית שאנשים מרגישים מופקרים אז הם נהיים מתוסכלים, וזה מביא אנשים לעשות מעשים. אז אחרי לוויה כזו, שאנשים קברו שני חברים שלהם טובים (שנרצחו בפיגוע בצומת עלי, י"א). לוחמים. אחים למערכה בגבעות, אז יאללה.

"האשם היחיד במה שקורה כאן בשטח - הוא מערכת הביטחון. אם זה מי שאמור לספק ביטחון, איבדתם את זה. עוד ועוד אנשים מצטרפים או למעגל המעשי או לתמיכה בשקט במעשים כמו בתורמוס עיא. זו בעיה גדולה. אם את שואלת אותי, זה ממש לא האידיאל. זה לא מה שאנחנו רוצים שיקרה".

אתה היית שם?
"לא. אני נשארתי לשמור על הגבעה, כי יש לנו מערכה צמודה כאן, ולא הלכתי לצערי לשום לוויה".

אתה תומך במעשים שנעשו בתורמוס עיא?
"אני לא תומך, אבל אין לי שום מילה להגיד למי שעשה את זה. ההאשמה היחידה שיש היא של מערכת הביטחון. מי שעושה דבר כזה מרגיש שהחיים שלו מופקרים. על כפות המאזנים מונח מצד אחד שיגנו אותו, שהוא יעבור על החוק, ומהצד השני - החיים שלו ושל הילדים שלו. עדיף שיגנו אותם בחייהם מאשר שיהללו וישבחו אותם במותם".

אבל מה הקשר של הכפר תורמוס עיא לפיגוע שביצע מחבל שהגיע מאזור שכם?
"הכפר הזה הוא כפר רצחני. הכפר הזה בחר לראשות הכפר סייען של מחבל שרצח את יהודה גואטה בצומת תפוח, כאות הוקרה על מעשיו. זה כפר רצחני. דבר שני, במלחמה לא נלחמים מול בודדים, נלחמים מול אויב, ומול אויב יש גם ענישה קולקטיבית".

אם כל אחד יעשה ענישה קולקטיבית, נהפוך ללבנון.
"נכון, זה רע מאוד. מי שאמור לעשות את זה הוא הצבא, אבל הצבא לא עושה את ההגנה, אז כן, יהודים צריכים להגן על עצמם בכוחות עצמם. מלחמה בנויה מהגנה, מהתקפה ומהרתעה. שלושת הדברים הללו זה אך ורק צבא צריך לעשות, אבל אם הצבא לא עושה אז זה מכניס אנשים לפינה, ואז אנשים צריכים להגן על עצמם, כמו בשומר החומות, ולפעמים אנשים גם מחליטים לתקוף ולפעמים מחליטים להרתיע בשיטות פחות נעימות ופחות נחמדות".

הגנה עצמית או התגרות?

ירד תיאר לי איך החווה שדה יונתן, שהקים בפאתי הכפר דיר דיבוואן, שגם אותו כינה שוב ושוב כפר רצחני, סופגת מתקפות קשות, שכוללות אבנים ושוד, וכיצד הרועים שלו נאלצים להתמודד לבד עם התקפות, מפני שהצבא והמשטרה לא עושים דבר.

האם צה"ל מסוגל וצריך להגן על כל יהודי שמחליט להקים חווה בסמוך לכפר ערבי או לצאת למרעה בעומק השטח בגפו? צה"ל מבצע מדי לילה מעצרי מנע של מחבלים בתוך הכפרים, צה"ל שומר על היישובים ועל צירי הדרכים. חיילי סדיר ומילואים מבצעים אינספור פעילויות יזומות, שרובן המוחלט כלל לא ידוע לציבור. בשנים האחרונות נוספו עמדות של חיילים בטרמפיאדות רבות על ציר 60, במקומות שבעבר שום יהודי לא העז כלל לעמוד בהם.

לא ניתן להשלים בשום אופן עם הקמת מיליציה מקומית עם דרכי פעולה וענישה משלה. פירוק הריבונות הישראלית הוא־הוא הגלות עצמה, הוא לבנוניזציה של השטח, הוא מה שעלול להביא לחורבן הבית

אחרי שנים של חיים תחת אימת הטרור, הדור הצעיר של ההתיישבות לא מוכן עוד לחיות בתוך גדרות. טוב שכך. האם הפעולות של אלישע ירד וחבריו - יצירת חיכוך בסמוך לכפרים ערביים תוך סיכון חיים - מאפשרות להם לבוא בטענות לצה"ל, שלשיטתם אינו מגן עליהם מספיק?

לפני חודש וחצי התרחש אירוע דומה בסמוך ליישוב עטרת ולכפר אום צפא. גם אז רועה יהודי הותקף בשבת על ידי עשרות פורעים ערבים. הרועה הזעיק לעזרה את חבריו מחוות אחרות. על אף השבת, פעילי גבעות וחוות מיהרו להגיע, כולל מיצהר המרוחקת 40 דקות נסיעה. גם אלישע ירד הגיע אז מרמת מגרון, מרחק 20 דקות נסיעה.

את ההתקפה הערבית אין לי כמובן שום כוונה להצדיק, אולם ככל הנראה חלק מהצעירים לא פעלו רק כדי לחלץ את חברם מהסכנה, אלא גם כדי להראות מי בעל הבית. הם נכנסו לאום צפא, התפרעו ושרפו בתים ומכוניות, ואף ירו בנשק. בנס האירוע הסתיים בלי הרוגים. אז טענו הפעילים כי הם נאלצו לפעול מאחר שצה"ל לא תפקד כמו שצריך והתמהמה מלהגיע.

הפעם, באירוע בבורקה, הרועה שהותקף וחבריו שנחלצו לעזרתו כלל לא הזעיקו את כוחות הצבא. מי שהזעיק את צה"ל שעתיים אחרי שהחל האירוע הוא הרבש"ץ של גבעת אסף. האם צה"ל לא הוזעק כי הפעילים כבר נואשו מלהזעיק אותו, אחרי שהבינו כי הוא אינו מתערב בחיכוכים החוזרים ונשנים של רועי הצאן? או שאולי צה"ל לא הוזעק בכוונת מכוון, כדי לאפשר להם לטפל בתקיפת הרועה בדרכם שלהם, שכוללת עימות עם מיידי האבנים ו"תג מחיר" בדמות פגיעה ברכוש ושריפת רכב?

עו"ד נתי רום, אשר מייצג את ירד ואת אינדור, טוען: "הם הגיעו יחד מרמת מגרון, אחרי שהוזעקו על ידי רועה הצאן וחבריו ממאחז עוז ציון. כשהם הגיעו, כשעה אחרי שהחל האירוע, היו כבר מאות פורעים ערבים שיידו אבנים וירו זיקוקים על עשרות הצעירים היהודים. הם כבר ראו את המוות בעיניים. יש שם חבר'ה שכבר אמרו 'שמע ישראל'. בשלב מסוים הם ניסו להיחלץ משם, אבל כל הזמן הגיעו עוד פורעים ערבים וחסמו להם את הדרך. הירי היה רק באוויר ורק אחרי שהיו בסכנת חיים. אני לא מבין למה עצרו את הפורעים הערבים רק שלושה ימים אחרי האירוע, ולמה החקירה כנגדם היא לא באשמת ניסיון לרצח".

השאלות של עו"ד רום חשובות. דמו של כל יהודי אינו הפקר, ומי שמנסה לפגוע בו, גם בתוך כפר ערבי, הוא טרוריסט שצריך לתת את הדין במלוא חומרתו. עם זאת, הטענה על כך שהאירוע היה כולו רק התגוננות וניסיון חילוץ של הרועה וחבריו, אינה מתיישבת עם המכונית השרופה שנמצאה בזירה, ועם העובדה שהצעירים לא טרחו להזעיק את צה"ל.

כל זה כמובן לא אומר שהירי עצמו, במקום ובזמן שבהם נעשה, לא היה מתוך הגנה עצמית. הנסיבות - הפציעה הקשה בראשו של אינדור - מחזקות לכאורה את גרסת ההגנה העצמית. וכל זה לא אומר שחקירת ירד בחשד למעורבות ברצח לא היתה מלכתחילה מופרכת. אם אכן לקח את האקדח לביתו, זה אולי שיבוש הליכי חקירה.

לא לחזור לעוזי והדובון

אבל השאלה הנוספת שחייבת להישאל היא אם נכון להיכנס מראש לסיטואציה מסכנת חיים שכזו. האם הגיוני שצעיר יהודי בודד בלי נשק יתקרב עם עדרו עד למרחק של 300 מטר מכפר ערבי? יבוא מי שיטען, ואני שומעת את הקולות האלה, כי הגלות הסתיימה וכי יהודי יכול וצריך ללכת באופן חופשי בכל מקום בארץ, בטח בנקודה הנמצאת בשטח C שבשליטה ישראלית מלאה.

"על כפות המאזניים מונח מצד אחד שיגנו אותו, שהוא יעבור על החוק, ומהצד השני מונחים החיים שלו ושל הילדים שלו. עדיף שיגנו אותם בחייהם מאשר שיהללו וישבחו אותם במותם"

אולם בין תפיסה זו לבין האופן שבו לכאורה פועלים חלק מנערי הגבעות המרחק רב. לא ניתן להשלים בשום אופן עם הקמת מיליציה מקומית בעלת דרכי פעולה וענישה משלה. פירוק הריבונות הישראלית הוא־הוא הגלות עצמה, הוא לבנוניזציה של השטח, הוא מה שעלול להביא לחורבן הבית.
היהודים שבו לציון, הקימו בה מדינה עצמאית, ואף זכו לחזור לחבלי מולדת אהובים ביהודה ושומרון ולהקים בהם מאות יישובים פורחים. אין זה סוד כי לאורך השנים פעלה ההתיישבות גם באזורים של שטח אפור, עם כיפופי ידיים מול החוק והמדינה, כדרכם של מפעלים חלוציים. אולם תמיד מובילי ההתיישבות היו בתיאום ובדו־שיח עם גורמי הביטחון.

עם השנים הצליחה ההתיישבות להיפטר מהדימוי של העוזי והדובון. התדמית של המתנחלים חשובה בעיניי, לא מתוך רצון למצוא חן בעיני השמאל. שנאתם של קיצוני השמאל לנערי הגבעות דוגמת ירד, ולמתנחלים בורגניים כמוני, היא אותה שנאה.

אבל השאלה היא לאן רוחות השנאה דוחפות את המרכז. מפעל ההתיישבות הצליח להתרחב רק אחרי שנכנס ללב הקונצנזוס הישראלי. אחרי שמאות אלפים עברו לגור ביהודה ושומרון כי אפשר לקיים פה אורח חיים נורמלי. חצי מיליון המתיישבים הבאים יבנו את חייהם בגב ההר, רק אם לא יהפוך למזרח פרוע. הודות להתרחבותה הצליחה ההתיישבות גם לצבור כוח פוליטי, והיום כמה מבניה הם שרים בכירים בממשלה. דווקא כעת אותם פעילי גבעות מחזירים אותנו שנות דור אחורה.

הם מפוררים את הביטחון מבפנים, מסכנים את חייהם שלהם ואת אלה של חיילי צה"ל שנאלצים לחלץ אותם, פוגעים קשות במשילות הישראלית בשטח, ומספקים תחמושת לשונאי ההתיישבות.
לצערי, המנהיגות ביהודה ושומרון, זו המקומית וזו שבממשלה, חוששת לבקר בגלוי את נערי הגבעות ואת פעילי החוות. חלקם אפילו עוצמים עין או מעודדים את ההפקרות הזו.

לפני כחודש וחצי שוחחתי על הנושא באופן פתוח עם ראש מועצת בנימין. אז נראה היה לי שישראל גנץ מבין לעומק את הנזק שאותם צעירים גורמים. למעשה, בכל הודעה רשמית שהוא מוציא הוא מגונן עליהם. ביום ראשון בבוקר הוציא הודעה שבה גינה את השמאל על "הגיבוי האוטומטי לטרור" - אכן הרגל מגונה. אולם אז נתן בעצמו גיבוי אוטומטי לרועי הצאן. "אני מבקש לחזק את ידי כל רועי הצאן היהודים שנתקלים בטרור ערבי שיטתי", כתב.

ייתכן שבאותו הרגע, שבו היו המתיישבים תחת מתקפה בינלאומית שאימצה מייד את הנרטיב הפלשתיני כאילו מדובר ברצח בכוונה תחילה, וכאילו הפלשתינים הם רק הקורבנות התמימים בסיפור - היה זה נכון מצידו של ראש המועצה להגן באופן אוטומטי על היהודים. אולם זו לא יכולה להיות מדיניות קבועה. אסור שהנהגת ההתיישבות תמשיך להגן על צעירים חסרי אחריות, שנוטלים לידיהם את החוק ומפוררים אותה מבפנים. פשוט אסור.