יש מחאה של תיקון, ויש מחאה ששורפת בדרך הכל: יפעת ארליך על שבוע סוער ביו"ש

"קראתי את הטור שלך על האבנים שזרקו על בנך ובעלך, ואני רוצה לדבר איתך. אפשר לקפוץ לביקור?" זו הפנייה הספונטנית שקיבלתי השבוע מגורם בכיר באוגדת איו"ש. אז ישבנו ושוחחנו על קפה קר ופלחי אבטיח. האורח בביתנו בעפרה שייך לזן האנשים שיודע להקשיב. הוא נתן לבן ה־12 שלנו תחושה טובה - למישהו עם דרגות על הכתפיים אכפת מכך שניסו לרצוח אותו ואת אביו.

בליל חמישי הקודם עשרה מחבלים ערבים מהכפר דיר דיבוואן כתשו באבנים גדולות רכבים של יהודים שנסעו על כביש 60, הכביש המרכזי של שדרת ההר, קצת מדרום לעפרה. גם הרכב שלנו ספג קשות. הנוסעים יצאו, תודה לאל, ללא פגע. היה זה רק חלק מהפרות סדר בכל המרחב וניסיונות רצח חמורים, במיוחד ליד עטרת. שם זריקות האבנים הקשות וההתפרעויות הביאו לסגירת כביש הגישה היחיד ליישוב. תושבי עטרת, שניסו לחזור באותו ערב לביתם, נאלצו להמתין שעות ארוכות בנווה צוף.

מובן ששמחתי בביקורו של הקצין בביתנו. הלוואי שכל ילד, גם מי שאינו במקרה בנה של עיתונאית, יקבל יחס אמפתי וחם שכזה בסיטואציה דומה. והלוואי עוד יותר שהשקט יחזור לכבישינו, וילדים פשוט ישובו לביתם בשלום. מעבר לדאגה הכנה, הבכיר ביקש גם לתת לי תמונה רחבה יותר על הכפר השכן דיר דיבוואן. בטור כתבתי שדיר דיבוואן נחשב לכפר שקט יחסית, והעובדה שממקום שקט יוצאים פורעים מעידה שהאלימות מתרחבת ושהאנרכיה משתוללת.

איך הסקתי שמדובר בכפר שקט? ביקרתי שם בספטמבר 2019 בביתו של מנסור מנסור, מי שהיה אז מוכתר של חמולת מנסרה. מדובר באיש מתון, שמחזיק ברשת של בתי מרקחת בארה"ב ושפעל לרווחת תושבי דיר דיבוואן בתחום הבריאות והחינוך. הביקור נעשה יחד עם פעילים של "הפורם לישראל ירוקה", במסגרת כתבה שהכנתי ל"ידיעות אחרונות" על נזקי המחצבות ביהודה ושומרון. "הפורום לישראל ירוקה" ניסה אז להוביל מאבק משותף של ערבים ויהודים כנגד הקמתה של מחצבה. מנסור הסכים אז להתראיין ודיבר כנגד הקמת המחצבה. בסופו של דבר, המאבק המשפטי והציבורי כשל, ומחצבת טרפי נכון לעכשיו טורפת את הטבע הבראשיתי ומזיקה לשכניה מדרום, תושבי דיר דיבוואן, ולשכניה מצפון, תושבי עפרה.

אבל אני לפחות הרווחתי אז ביקור בכפר השכן. זה היה חלום שלי במשך שנים, לשבת לשיחה עם השכנים שעל פניהם אני חולפת בואכה ירושלים. דיר דיבוואן הוא לא כפר קטן של קומץ עצי זית ושלוש תרנגולות. האמת היא שהכינוי "כפר" עושה למקום עוול. מדובר בעיירת פאר עם ארמונות רחבי מידות בתוך נוף הרים יפהפה. לרוב התושבים בעיירה יש דרכון אמריקני, והם משלבים מגורים בארץ התנ"ך ובארצו של הדוד סם. גם תורמוס עיא היא עיירת פאר בסגנון דומה.

הבכיר שביקר בביתנו הסביר שבחצי השנה האחרונה משהו השתנה בשכונה. משהו שכלל לא הכרתי. מדרום לדיר דיבוואן על אדמות הכפר הוביל אלישע ירד, כוכב עולה במה שמכונה נוער הגבעות, יחד עם פעילים נוספים, את הקמת החווה "שדה יהונתן". מאז, לפי אותו בכיר, ולפי גורם ביטחוני במועצת בנימין שאיתו שוחחתי, עלה מפלס החיכוך באזור בין יהודים לערבים, וזריקות האבנים על רכבים יהודים בכביש 60 התגברו.

לא הם ובטח לא אני נטען שיש משהו בעולם שמצדיק זריקת אבנים על רכבים נוסעים. המחבלים זורקי האבנים שיצאו מדיר דיבוואן או מאום צפא הם רוצחים בפוטנציה, שצה"ל צריך לטפל בהם ביד קשה. אבל חשוב לומר שצה"ל בסך הכל עושה זאת. כמעט בכל נסיעה על ציר 60 אני רואה את לוחמי צה"ל מסיירים על המבתרים, מגינים על הצמתים, זאת כמובן נוסף על פעילות שוטפת ופעילות יחידות מיוחדת בעומק השטח. שב"כ, צה"ל, ימ"מ וימ"ס מחסלים או עוצרים מדי לילה מחבלים בכל מרחב יהודה ושומרון. כך עצרו כמה פעמים גם מחבלים מדיר דיבוואן, שחלה בו התעוררות לאומנית עוד לפני הקמת החווה. בשבוע שעבר, למשל, נעצר מחבל מכפר אחר לא רחוק מדיר דיבוואן, פחות מ־24 שעות אחרי שירה על חיילים בסמוך לעפרה. מדובר בעוד מעצר שגרתי שלא זכה להדים, חלק מהפעילות המפרכת שנעשית בתוך ג'נין ובשכם ובכפרי יהודה ושומרון. לילה־לילה טובי בנינו ובנותינו פועלים בכל מאודם כדי שאנחנו המתיישבים נישן בשקט.

בא לשכונה בחור חדש

ההתפרעויות של מאות יהודים, בלובן א־שרקיה, בתורמוס עיא, בעוריף ובאום צפא הן מגונות מצד עצמן, והן גם פוגעות ביכולת של צה"ל לשמור על ההתנחלויות ועל הכבישים. כוחות הביטחון נמתחים עד קצה גבול היכולת. חיילים שנאלצים להתקוטט עם מתפרעים יהודים, שפוגעים ברכוש של ערבים שאין להם קשר לטרור, לא מסוגלים לבצע באותה העת חיסול או מעצר של מי שמעורבים בטרור. לא מדובר באזהרה ריקה. שתי פעולות התקפיות של מעצר טרוריסטים שתוכננו בשומרון ובבנימין, נאלצו להידחות למועד אחר בעקבות המהומות בעוריף ובאום צפא. מי ישלם את המחיר?

בכל נסיעה על ציר 60 אני רואה את לוחמי צה"ל מסיירים על המבתרים, מגינים על הצמתים, זאת כמובן נוסף על פעילות שוטפת בעומק השטח. שב"כ, צה"ל, ימ"מ וימ"ס מחסלים או עוצרים מדי לילה מחבלים בכל יו"ש

בשבוע שחלף מאז הפיגוע הנורא בעלי, אני מרגישה איך חבל בנימין משתנה לי מול העיניים, שצמחו בתוכו תופעות שלא היו בו בעבר. שגדל פה מתחת לאפנו דור חדש שלא חשוב לו איך הוא נשמע ונראה, ומה ההשלכות של פורקן הזעם שלו. אפשר להבין את הכאב הנורא של צעירים מגבעות שילה, שקברו זה עתה שני חברים. הדם רותח אל מול הטרור שמרים ראש, אל מול תחושת חוסר הביטחון. אבל גם אנחנו כבני נוער בעבר איבדנו חברים ושכנים וספגנו פיגועי טרור קשים, ולא חשבנו לקחת את החוק לידיים. דרשנו אז ואנו דורשים היום מהממשלה לאפשר ולדרבן את הדרג הצבאי לפעול כריבון היחיד בשטח. אם המתיישבים עצמם יתרמו לתהליך הלבנוניזציה של יהודה ושומרון, במו ידיהם הם יביאו כיליון על ההתיישבות.

אז מה עובר על בנימין? כדי להבין זאת החלטתי להכיר טוב יותר את פועלו של אלישע ירד, שכני החדש ב"שדה יהונתן". ההתעניינות בירד אינה אישית, אלא כמייצג של בני הדור החדש, שעבור בורגנית כמוני שחיה בבית אבן בעפרה, הוא חידה.

ירד בן ה־22 מגדיר עצמו בטוויטר כך: "נשוי ואב לשניים, פעיל ארץ ישראל ותושב רמת מגרון, נער גבעות בהווה ובעתיד". באתרי חדשות שונים הוא מוגדר לעיתים כדובר של נוער הגבעות. למשך ארבעה חודשים עזב את המרעה והפך לדוברה של ח"כ לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית.

ממסדרונות הכנסת פרש, אחרי שהביע ביקורת על המדיניות הביטחונית הרופסת של ממשלת הימין מלא־מלא. ירד גדל ביצהר, וכבר בגיל צעיר הורחק בצו מנהלי מיהודה ושומרון. אחרי שעזב את יצהר הקים את גבעת "מעוז אסתר" ליד כוכב השחר, משם המשיך ל"רמת מגרון", ששם הוא גר עד היום ובמקביל מתפעל, בעזרת נערים צעירים יותר, את חוות "שדה יהונתן".

כדי להבין את נסיבות עזיבתו את יצהר שוחחתי עם גורם התיישבותי בשומרון. "ביצהר נקטו אמצעים שונים כדי שאלישע ירד יורחק משם", מסביר אותו גורם, שאי אפשר לחשוד בו שההתיישבות ביו"ש לא יקרה לו. "הוא הסתכסך גם עם הנהגת היישוב יצהר, וגם עם החברים שלו. הוא גורם ממריד, אנרכיסט, לא מקבל שום מרות. לאף אחד לא היתה שליטה עליו. הוא אפילו הסתכסך עם כמה חבר'ה מבוגרים בגבעות, שנתנו לו גב והוא היה גר אצלם. הוא ירק לבאר שממנה שתה, ולכן גרמו שתהיה לו אי־נעימות והוא עזב.

"אגב, הוא רוצה לחזור ליצהר, אבל לא נותנים לו. ירד הוא לא היחיד, יש כמה חבר'ה כאלה שמתסיסים. הם יוצרים מוקדי חיכוך עם כפרים ערביים בשומרון ובבנימין שהיו בעבר יחסית רגועים, ומדליקים את השטח. חלק מהם הם צווארון לבן, כביכול דוברים או עיתונאים. אנחנו פוגשים אותם בכל מיני אירועים ביטחוניים, ופתאום הם עיתונאים שעומדים מהצד שרק מצלמים, ויש אחרים שעושים את הפרובוקציות. השאלה היא, איך הם הגיעו לפני כולם? הם אימצו את השיטות של הרשתות החברתיות הערביות והסוכנויות הזרות. יוצרים את הפרובוקציה, ואז דואגים לצלם אותה וכך להפיק חומרים שהם בלעדיים.

"ביצהר הבהירו גם לאלישע ירד וגם לאחרים שהם לא רצויים שם. אמרו להם שאם הם רוצים לעשות בלאגן, אז לא ביצהר. ההנהגה ביצהר ספגה איומים והתנכלויות, ולא נרתעה. בסופו של דבר, הם עזבו והקימו יחד את 'מעוז אסתר', אבל אחרי שהם הסתכסכו ירד עבר לרמת מגרון". ירד לא הסתכסך רק עם הנהגת יצהר, גם מול הנהגת היישוב הר ברכה ניהל מערכה, והיישוב הגיש נגדו תביעת דיבה".

"הלילה הכי שקט"

לצד שימוש במקלות, שכללו הרחקת גורמים מתסיסים מהשומרון, חולקו גם סוכריות לנערי הגבעות. הסוכרייה שחולקה ביצהר היתה הקמה של גבעה בחסות היישוב. אל הגבעה הורשו לעלות רק מי שעברו ועדת קליטה וחתמו על התחייבות להתנהגות הולמת. "היום החבר'ה שקיבלו מרות כבר הגיעו למצב שהם רוצים להתגייס לצבא או לעשות שירות לאומי. אני מדבר איתך על נערים שבגיל 14 אפשר היה למצוא אותם בכל שני וחמישי בכפר ערבי אחר. אלה שהורחקו מהשומרון, חוגגים היום בבנימין או בדרום הר חברון. בכל פעם שמתעורר בלאגן בבנימין, מחייכים אצלנו מתחת לשפם וצוחקים, 'איזה יופי שעכשיו הצרות כבר לא אצלנו. עכשיו זו כבר בעיה של ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין'. ביצהר לא מתחרטים על המהלכים שעשו שם. בזמן שיישובים אחרים בגב ההר סובלים מקשיים על רקע המצב הביטחוני, היישוב יצהר פורח וגדל בכמות התושבים ובשטח, כי המערכות כבר לא נאבקות בו".

יפה באמת. הצלתם את יצהר והעברתם את הצרות לבנימין.
"זו תופעה שעלתה עכשיו לכותרות, אבל בגדול לאט־לאט רואים שבימי שגרה צעירים כבר לא מצטרפים ל'תג מחיר'. מאות החבר'ה שהתפרעו אחרי ההלוויות, עשו זאת כפורקן. הגרעין הקיצוני יותר רק חיכה לאירוע כזה כדי למשוך כמה שיותר צעירים, שבשגרה הם נורמטיביים. עם זאת, נראה לי שבבנימין לא מבינים עדיין את עומק הבעיה, ולא מטפלים בה מספיק. אי אפשר רק לומר שהמשטרה תטפל. מהניסיון שלנו צריך לעבוד סביב שולחן עגול יחד עם המשטרה, השב"כ, המנהל האזרחי וגורמי הרווחה. לפעמים אין ברירה, ורק צווי הרחקה מיו"ש מרגיעים את החבר'ה האלה".

"ביצהר נקטו אמצעים שונים כדי שאלישע ירד יורחק משם", מסביר גורם בשומרון. "הוא הסתכסך גם עם הנהגת יצהר, וגם עם החברים שלו. הוא גורם ממריד, אנרכיסט, לא מקבל שום מרות. לאף אחד לא היתה שליטה עליו. הוא ירק לבאר שממנה שתה"

שוחחתי ארוכות עם אלישע ירד עצמו. סיפרתי לו על האבנים שרכבנו ספג. "אני מכיר את האירוע הזה. לא נעים לי לומר שזה היה הלילה היחיד שבו נשמתי לרווחה והצלחתי לישון כמו שצריך בחודש האחרון, כי בימים רגילים הם ממררים לנו את החיים, בצד הדרומי של דיר דיבוואן. מדובר בכפר לאומני ורצחני. יש לנו פה עדר צאן ב'שדה יהונתן', ויום ולילה אנחנו סופגים פה התקפות. מי שמוביל את זה זו הרשות הפלשתינית, שהקימה את הוועדה למאבק בהתנחלויות שמורכב ממחבלים משוחררים. לילה־לילה אנחנו מתמודדים עם הפרות סדר, מטענים וירי.

"זה נמשך כל כך הרבה זמן בגלל המח"ט. הוא מונע כאן מעצרים ופעילות התקפית", מסמן ירד כבר בתחילת השיחה את אל"מ אליאב אלבז כאויב ההתיישבות, הדמון החדש. ירד מעיד על עצמו שכבר שנה וחצי שהוא מתדרך ומיחצן אייטמים לכלי תקשורת שונים, שמתנגחים אישית במח"ט. האירוע המביש, שבו אלבז גורש מהשבעה על ידי אנרכיסטים שכינו אותו "רוצח", הוא במידה רבה פרי תעמולתו של ירד. בשיחה איתי ירד מביע הבנה לקריאות הנלוזות נגד המח"ט, וגם להתקפות בתורמוס עיא.

"אם בא לך לגנות - תגני"

כמו כל אדם, בוודאי כזה שעושה כל כך הרבה, גם אלבז לא חף מטעויות, אבל ירד מאיר בזרקור ענק כשלים מקומיים שלא מאפשרים לראות את התמונה הרחבה. התעמולה מבית מדרשו הצליחה למשוך רבים וטובים גם מתוך ההתיישבות הבורגנית. כך, למ,של כשהנהגת עפרה הוציאה מכתב תמיכה במח"ט, נשמעו קולות רבים של תושבים שהתנגדו לצעד הזה. אז לטובת כולם בואו נביט על התמונה הרחבה: אלבז לא ישן לילה אחרי לילה מתוך מסירות עמוקה להגנה על תושבי בנימין. כל גורם אזרחי או ביטחוני שעובד עם מח"ט בנימין, ומכיר את פועלו ותפקודו, מתאר אותו כאדם משכמו ומעלה, אחד המפקדים הנחושים ביותר, התקפי, יוזם וחותר למגע.

"אלבז הגיע לנחם בדיוק כשכל החברים היו שם", אומר ירד, "אנשים הביעו את הכעס שלהם במילים לא יפות. אם בא לך לגנות, תגני. אני מסביר לך מה קרה. אנשים שמתנסחים בצורה לא טובה הביעו את מה שהם מרגישים - שההפקרות הביטחונית של המח"ט הובילה לרצח של חבר שלנו. הם תרגמו את זה למילה 'רוצח'".

המחבלים לא הגיעו מבנימין, הם הגיעו מהשומרון. למה להאשים את מח"ט בנימין?
"מה הקשר? כולם יודעים שהפקרות ביטחונית משדרת חולשה, וכשאין פעולות התקפיות, ויש הכלה של פיגועים, התוצאות הן הרות אסון".

למה אתה אומר שאין פעילות התקפית, אם מדי לילה מחסלים ועוצרים מחבלים?
"זה לא מרגש אותי שעושים מעצרים. מעניין את הסבתא שלי. לעצור מחבלים זה לא התקפי. צריך לעשות על כפרים רצחניים כתר, לתפוס בתים בכפר ולעצור את נכבדי העיירה. זה התקפי".

אתה חושב שזה בדרג של מח"ט? שמח"ט יכול לעשות את זה בלי שראש הממשלה יאשר את זה?
"כתר על כפר רצחני זה בסמכות של מח"ט, והדברים הבסיסיים הללו לא נעשו. הבעיה היא לא רק במח"ט, אלא גם באלוף הפיקוד שהוא שמאלני, ויש לי גם ביקורת חריפה על הדרג המדיני".

ככה, ילד בן 22 שלא שירת בצבא, מספק הערכות ביטחוניות בלהט נחוש, בטוח שכל האמת רק אצלו. מי שמרוויח בעקיפין מהאצבע המאשימה שמופנית לדרג הצבאי, הוא הדרג המדיני. יש בממשלה כמה שרים, שכחברי אופוזיציה נהגו לתקוף את הממשלה על המצב הביטחוני. עכשיו נוח להם שהציבור שבחר בהם מפנה את חיצי זעמו אל הדרג הצבאי. הם מגנים כמובן את הפגיעה במח"ט; בפועל הם גורפים רווח אלקטורלי מההקצנה בשטח.

במקום שכל מי שבחר בממשלת ימין מלא־מלא יודה שהניסיון כשל, משתלחים בצה"ל. אבל האמת היא שצה"ל מתחנן כבר כמה שבועות שיאפשרו לו לפעול במלוא הכוח בג'נין ובשכם כדי לרוקן שם את קיני הטרור, ומי שמהסס זו ממשלת ישראל. תימרות העשן ומראות האש בתורמוס עיא רק הגבירו את הלחץ הבינלאומי על הממשלה, והרחיקו עוד יותר פעילות צבאית נרחבת בג'נין ובשכם.

"פתאום - הצהרה משותפת"

"בדרגים הגבוהים של מערכת הביטחון יש בלבול", אומר ישראל גנץ, ראש מועצת מטה בנימין. "אני רוצה רגע לדבר על עטרת, כי מה שקרה שם בסוף השבוע האחרון הוא מקרה בוחן. יש חווה מסודרת שקיימת שם ליד נווה צוף, עם חוזה רעייה מסודר מהחטיבה להתיישבות, בתוך תחום היישוב. בשבוע שעבר הם הקימו צילייה לפרות. לא קונסטרוקציות, לא עוד אנשים. ביום חמישי ירדו ערבים פורעים מאום צפא ורגמו עשרות רכבים יהודיים באבנים. הכביש היה סגור כארבע שעות. דיברתי עם מי שצריך בצה"ל, והבהרתי שהכביש חייב להיות פתוח ובטוח. לצערי, לא היו לזה תגובות בשטח. זריקת אבן צריכה להיות קו אדום שאסור לחיות איתו, קל וחומר חסימת כביש".
בצה"ל, אגב, טוענים שמדובר בצילייה שממוקמת קרוב מאוד לבית העלמין של הכפר, מה שפגע בכבוד אנשי הכפר והתסיס אותם.

"אבל מה כואב לי? שאם לא היתה אלימות יהודים (פסולה), את ואני כנראה לא היינו מדברים על זה, וזה בדיוק מה שתושבים חשים. אירועי הטרור היומיומיים כאן לא מטופלים, ואז מקרה כזה פתאום תופס כותרות, ופתאום כל המערכת מזעקת ופתאום יש הצהרה מיוחדת של שלושת ראשי מערכת הביטחון. זו תחושה קשה מאוד לתושבים.

"אלבז הוא חבר שלי, אני אוהב אותו ויודע כמה הוא מוסר את הנפש למען ביטחון המדינה וההתיישבות", אומר גנץ. "אני יודע כמה כואב לו כל כישלון קטן, וכל אבן שפוגעת ביהודי. עם זאת, בסוף אנחנו כתושבים מצפים מהצבא לפעול בצורה אפקטיבית ומתוסכלים כשזה לא קורה. גם אלבז מן הסתם עשה טעויות, אבל הביקורת שמופנית אליו מיועדת בעיקר לדרגים הגבוהים - שכושלים במתן מענה ביטחוני ובשמירה על חיי האזרחים, ואז גם מייצרים תמונה מעוותת כלפי חוץ שמשקפת סימטריה בין הטרור הערבי הרצחני לבין קבוצה עבריינית קטנה ושולית. מי שעושה דברים לא חוקיים, צריך לטפל בו בכלי אכיפה מקובלים. זה ברור.

"עמדתי בהלוויה בשילה, ראיתי את הזעקות והזדהיתי מאוד עם הכאב. אבל ידעתי שמהכאב הצורב הזה יכולים גם לצאת דברים לא טובים. אנחנו כמועצה מנסים ביד אחת לנענע את המערכות הצבאיות לביצוע משימות ביטחון, ועד כמה שאני יכול כראש מועצה גם להשפיע על מדיניות בתחום הזה, אבל ביד השנייה אני כאיש התיישבות חייב לנתב את העשייה לבניין ולהתרחבות של ההתיישבות. גם של היישובים וגם של המרחבים. בזה אני עסוק הרבה בימים האחרונים, ומאמין שנכון שהכאב של הצעירים יהיה מנותב לשם".

ובכל זאת, איפה האחריות שלך ושל יתר ההנהגה מול המציאות של התופעות הקיצוניות?
"אני מחובר מאוד למציאות ומכיר בזה שגם אם מדובר בבודדים - זו בעיה מבחינתנו ואנחנו נדרשים אליה ומתמודדים איתה, ולא מזלזלים בה. בדיוק היום עשינו שיח מנהלים רחב על זה. זה מצריך הרבה עדינות והשקעה, ואנחנו עושים את זה בקידום תוכניות ייעודיות בשוטף וגם בזמני משבר, ורואים גם הרבה הצלחות. יש לנו במועצה גורמי מקצוע מעולים, שעושים עבודה נפלאה בתחום הזה. מטבע הדברים את ההצלחות בתחום הזה לא רואים, וזה בסדר".

משיכת חבל

את גירושו של המח"ט אי אפשר לנתק מקמפיין שנוהל נגדו אישית וכלל פרסום מספר הטלפון האישי שלו. קריאות רצו בקבוצת ווטסאפ לשלוח אליו הודעות "מכובדות וחוקיות, ללא קללות ואיומים, על עבודת הקודש שהוא עושה. אם במקרה יורים עליכם, אל תפריעו לו. הוא עסוק כרגע", הוסיפו בציניות מפיצי ההודעה. חלק מההודעות המנומסות שהגיעו אל המח"ט, כללו ביטויים כמו "לא נשכח ולא נסלח לקלגס האנטישמי שבתוכנו". גל ההודעות הזועמות שנשלחו אל המח"ט, הביא לשיתוק של הנייד האישי שלו.

את המחאה בסגנון המסוכן הזה אפשר לכנות בשם אחד: מחאה של הרס. יש מחאה, גם עיקשת ונחושה, שהיא מחאה של תיקון, ויש מחאה ששורפת בדרך הכל. את מחאת ההרס שהתעוררה השבוע בהתיישבות, אי אפשר לראות במנותק מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית.

גם בשמאל קמו כוחות של הרס, שפועלים כדי לעודד אנשי עסקים להוציא כספים מישראל על מנת לפגוע בכלכלה הישראלית. שם מבעבעים כוחות שעושים כל מאמץ כדי לפרק את צה"ל באמצעות ארגון של סרבנות, שם יש גורמים אלימים ואנרכיסטיים שחוסמים כבישים ומתפרעים. וישנם מנהיגים שקוראים למרי אזרחי כדי להרוס את המדינה. גם בימין וגם בשמאל עוד ועוד אנשים מתונים נגררים אחרי הקיצונים למחאה של הרס, במקום להוביל מחאה של תיקון.

הבהרה: בטור כתבתי שעל פי דבריו של גורם התיישבותי בשומרון אלישע ירד רוצה לחזור ליצהר אבל לא נותנים לו. חברי מזכירות יצהר ביקשו להבהיר כי ירד עצמו לא הגיש בקשה רישמית לחזור ליצהר, וגם לא קיבל סירוב רשמי בעניין. מזכירות יצהר הנוכחית מבקשת להבהיר גם כי אין לה סכסוך עם ירד או עם פעילי גבעות אחרים.