הנשיא רותח. ניסיתי להבין מדוע לאחר שהשגריר האמריקני בישראל, תומאס ניידס, אמר שאחרי החגים יזכה, סוף־סוף, נתניהו בהזמנה לבית הלבן; מדוע דווקא אחרי שהחקיקה האנטי־דמוקרטית הושהתה; ודווקא אחרי שנציגי הקואליציה והאופוזיציה נפגשו בניסיון להגיע להבנות ביניהן - מדוע דווקא אחרי כל אלו הודיע הנשיא ג'ו ביידן, באופן נחרץ וכועס כל כך, כי ראש הממשלה הישראלי לא יגיע לבית הלבן בזמן הקרוב.
התשובה שקיבלתי מגורם אמריקני יודע דבר היתה כי מה שהוציא את ביידן מדעתו היה נכונות ראש הממשלה להפקיד בידי איתמר בן גביר מיליציה משלו. הוא כעוס על התבטאויות שרי הציונות הדתית; הוא אינו מבין את ריצת האמוק להחלשת בית המשפט; הוא כועס על הפרת ההבטחה הישראלית שלא לאכלס את ארבע ההתנחלויות שפונו בצפון הגדה המערבית. אבל בהכפפת המשמר הלאומי לאדם חסר אחריות רואה ביידן יציאה מן הדעת, ביטוי חד־משמעי כי נתניהו יהיה מוכן לקבל כל החלטה, הזויה ככל שתהיה, כדי להשאיר את הקואליציה שלו על מכונה. הוא יודע כי היחסים עם ארה"ב חשובים לנתניהו בראייתו האסטרטגית, אך ברור למנהיג העולם החופשי כי נתניהו יקריב כל דבר, כולל יחסיו עם אמריקה, למען הקואליציה שלו. במצב זה הוא פשוט אינו רוצה לראותו.
נבצרות המלך. הוא נולד ב־4 ביוני 1738 בשם ג'ורג' וויליאם פרדריק. אביו נפטר לפני שניתנה לו ההזדמנות למלוך, והוא עצמו הוכתר בנעוריו והפך לג'ורג' השלישי, מלך בריטניה הגדולה ואירלנד, וכיהן בתפקידו עד 1820. את שיא משך כהונתו (60 שנה) שברו רק המלכה ויקטוריה והמלכה אליזבת השנייה.
הנסיך למד אצל מורים פרטיים, הוא ידע היטב אנגלית וגרמנית, למד לטינית וצרפתית, ולא ויתר על אסטרונומיה, כימיה ופיזיקה, שלא לדבר על היסטוריה, חקלאות, כלכלה ומשפט קונסטיטוציוני. הצעיר הכישרוני והביישן הזה הרשים את מי שנפגשו איתו, והללו השתכנעו כי מדובר במי שיביא לבריטניה כבוד גדול. שנתיים לאחר שהפך מלך, רכש את ארמון בקינגהאם, ומאז גרו בו המלכים.
אבל הוא גם היה אחראי לעימות בין המתיישבים הבריטים באמריקה לבין הצבא הבריטי, ובכלל זה ל"מסיבת התה" המפורסמת של בוסטון, שבה דרשו המתיישבים ייצוג, ולא הסכימו לשלם מסים לממלכה בלעדיו. המלך האינטליגנטי והידען קיווה לפתור את הסכסוך בהידברות, אך קיבל את המהפכה האמריקנית, שאילצה אותו להיפרד מהמושבות הבריטיות. ההיסטוריונים הסכימו, מאוחר יותר, שלא להטיל עליו את כל האשם, מכיוון ששריו הציעו לו להקצין ולהקצין.
ואז החל לאבד את שפיותו. לפני פחות מ־20 שנה נעשה ניסיון לאבחן את סיבות מחלתו והתברר, מדגימת שערותיו, כי ייתכן שהגורם היה חומר רעיל שהיה רכיב במוצרי הקוסמטיקה של המלך. אולי.
אחד הביטויים לאובדן שפיותו היה פרץ הדיבורים הבלתי פוסק שהיה פוצח בו לעיתים קרובות, מבלי שהיתה משמעות כלשהי לדבריו. השרים הבכירים החליטו על נבצרותו, מינו את בנו הבכור לעוצר והביאו לפרלמנט הצעת חוק שהעניקה סמכויות לנסיך, לתקופת הנבצרות, אבל ג'ורג' הפתיע וחזר לזמן־מה לשפיות. מאוחר יותר איבד שוב את שפיותו, בנו הפך ליורשו, והוא עצמו חי את שארית חייו בבדידות מזהרת ועגומה בטירת ווינדזור, שבה נפטר ב־1820. 174 שנה אחר כך יצא לאקרנים הסרט "טירופו של המלך ג'ורג'", שהציל את המלך המשונה הזה מתהום הנשייה.
זהו סיפור שהתרחש לפני יותר מ־200 שנה, במקום רחוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו