באנו לשבור את הפחד מנוני

מה תגובתך להצעת החוק האוסרת על הפצתו של "ישראל היום"?

"כל בר דעת יודע שלמו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס יש כוח בל ישוער. הוא תפר חוק על פי מידותיו של 'ישראל היום' כי רק כך ניתן לפגוע בתחרות שהעיתון מציב. הוא וידא שהחוק ינוסח בצורה כזאת שרק 'ישראל היום' ייפגע. אם חברי הכנסת יתנו לחוק שלו לעבור, הרי שיהיה לנו מלך חדש - או למעשה דיקטטור - בישראל. הוא אינו נבחר ציבור ואין לו תפקיד ממלכתי. אם ביכולתו לתפור חוק נגד המתחרה שלו, תארו לעצמכם מה עוד הוא מסוגל לעשות. שערו בנפשותיכם את הנזק שהוא יכול לגרום למדינה בכך שהוא יכול לשעבד את הכנסת לצרכיו האישיים, וזאת תוך כדי הטלת אימה על חברי הכנסת.

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"החוצפה הזאת, של ניסוח הצעת חוק, במטרה לחסל את יריבו למען שיקולים מסחריים, פותחת בפניו את הדלת להכתיב לכל חלק במדינה כל מה שהוא ירצה לעשות. זה לחלוטין בלתי נסבל".

מה תגיד לחברי הכנסת שכבר הביעו תמיכה בחוק ולאלו ששוקלים לעשות זאת? 

"שישקלו מחדש את עמדתם. בחדרי חדרים נוני מוזס משדר לפוליטיקאים שהוא יתגמל אותם על סיקור טוב או לחלופין, מאיים עליהם שיסקר אותם באופן שלילי אם לא יסורו למרותו. אבל עליהם לזכור שכ־80 אחוז מהציבור - כולל קוראי 'ידיעות אחרונות' - מתנגדים להצעת החוק.

"אל לחברי הכנסת לחשוב על הדרכים לעזור לדיקטטור הזה, כי פעילות כזאת יכולה לחזור אליהם כבומרנג. הם צריכים לזכור שיום אחד הוא עלול להחליט לחסל מפלגה או קריירה של חבר כנסת כלשהו אם הם יעמדו בדרכו בסוגיה כזו או אחרת, שולית ככל שתהיה. עליהם להוכיח למצביעיהם, כי הם אינם שפוטים של נוני מוזס, שהם ממלאים חובתם לבוחר, לא לנוני מוזס".

אתה לא המצאת את הרעיון של חלוקת עיתונים בחינם. לא מדובר גם בהמצאה של אנשי המערכת של "ישראל היום". האם אתה מסוגל להעלות בדעתך חקיקה דומה בארה"ב?

"עיתונים כאלו נמצאים בכל רחבי ארה"ב. בניו־יורק, בבוסטון ובכל הערים הגדולות. מדובר בתופעה מקובלת.

"אנשים כבר אינם נמשכים לעיתונות הכתובה כמו פעם. צעירים בישראל, אשר חלקם באוכלוסייה גדל בהתמדה, מסתמכים על מדיה דיגיטלית. קשה לגרום לאנשים כאלו לקרוא, כי הם נמצאים באוניברסיטה ובצבא ושם הם לא יכולים להרשות לעצמם עיתונים. וכך, באמצעות חלוקת עיתונים בחינם - הם קוראים ומקבלים עוד מידע ולומדים על דברים שקורים סביבם ובעולם.

"עיתונים מחולקים חינם בכל רחבי העולם, לא רק בארה"ב. גם טלוויזיה משודרת בחינם, וגם הרדיו והאינטרנט הם אמצעי תקשורת שדרכם ניתן להפיץ תוכן בחינם". 

איך חקיקה כזאת מתיישבת עם התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, המעגן את חופש הביטוי כערך עליון של הדמוקרטיה?

"כל פעילות המיועדת להגביל הפצה של מידע, מנוגדת לרוח התיקון ולתוכנו, במלוא מובן המילה. מדובר בציפור הנפש של הדמוקרטיה. הדבר הראשון המזוהה עם דמוקרטיה - הוא חופש הביטוי. כשחברי כנסת שוללים מהאזרחים את היכולת לקבל מידע רק בגלל שמישהו מאיים עליהם ונותן להם תמריצים לחסל מתחרה - אזי הם מועלים בתפקידם. הם אמורים לשרת את האנשים שבחרו בהם, לא את נוני מוזס. הם למעשה יוצרים דיקטטור בלי שהם מודעים לכך. לא מתקבל על הדעת שחברי הכנסת ישללו מבוחריהם את הזכות לקבל מידע". 

אמנם אין לישראל חוקה כתובה, אך האם לדעתך בתי המשפט יפסלו את החוק על סמך הלכות משפטיות קודמות וחוקי יסוד קיימים? 

"אפילו אם יש חברי כנסת שמוכנים למכור את נשמתם לכל המרבה במחיר - ובמקרה הזה לנוני מוזס - אני מאמין בבית המשפט הגבוה לצדק. גם המשפטן אלן דרשוביץ חושב כמוני. אני מאמין שבג"ץ יעמוד איתן. לא ניתן יהיה להשפיע עליו בתמריצים או בתכתיבים. הוא יבין בדיוק במה מדובר.

"כל מי שיש לו ראש על הכתפיים ואינו נתון להשפעותיו של נוני מוזס - יאמר לך שהצעת החוק הזאת שמה את עקרון חופש הביטוי ללעג ולקלס. ישראל כבר לא תוכל להתגאות בכך שהיא דמוקרטיה המאפשרת חופש עיתונות. מדובר בהתפתחות חמורה ביותר". 

יריביך, ואלו המעוניינים בחקיקת החוק המדובר, טוענים ש"ישראל היום" אינו רק עיתון המחולק חינם אלא "ביביתון".

"אנשים מאמינים לכל מה שנוני מוזס מפיץ בניסיונו לפגוע באמינות מתחריו. הוא פועל בדרכים עקלקלות ומתוחכמות כדי להרוס את האמינות שלנו. אך אנו יודעים מה האמת. 'ישראל היום' מדווח את האמת, גם כשמדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו. וזאת, בניגוד לקמפיין שעושה 'ידיעות אחרונות', שמשעבד את האמת כך שניתן יהיה לדווח דברים שליליים על ראש הממשלה ולהשמיצו".

מה יש לך לומר ליותר ממיליון הקוראים הנאמנים של העיתון, אשר הפכו אותו לעיתון הנקרא ביותר בישראל?

"הגידו להם שאנחנו מתנגדים לשלושה דברים. אנחנו מתנגדים לניסיון לשלול מהם את הזכות לקבל מידע. אנחנו מתנגדים לניסיון לשלול מהם את חופש הביטוי ואיננו מוכנים להיכנע לדיקטטור נוני מוזס, אשר אינו בעל שום תפקיד ממלכתי ושמעולם לא נבחר לכל תפקיד ציבורי". 

אנחנו והקוראים לא תמימים. הם יודעים שהצעת החוק היא למעשה חלק ממאבק הכוחות שמנהל נוני מוזס, אשר לאחרונה גילה שכוחו נפגע ואולי גם מצבו הכלכלי הורע בגלל "ישראל היום". 

"על הבוחרים לבקש מחברי הכנסת המייצגים אותם בכל לשון של בקשה, לעמוד איתן אל מול התכתיבים שלו. אם הוא יצליח לשלוט בכנסת בסוגיה ספציפית זו - הוא יוכל לשלוט בכנסת גם בסוגיות אחרות. הוא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו גם בסוגיות מהותיות לכל הציבור בישראל. על חברי הכנסת לדעת שהוא עלול לפגוע באינטרסים שלהם". 

עד כמה המאבק הזה קריטי לציביונה הדמוקרטי של ישראל?

"מדובר בקרב גורלי. 'ישראל היום' קם כיוון ש'ידיעות אחרונות' סירב לדווח את האמת והוביל את העם רק בכיוון אחד - בכיוון השקפתו הפוליטית של נוני מוזס. בעיתון שלו יש חלוקה לפוליטיקאים טובים ולפוליטיקאים רעים - והסיקור בהתאם. במקום לדווח את החדשות, נוני מוזס משעבד את הפוליטיקאים".

"לא להיות נתונים לחסדים"

לאחרונה קנתה משפחת אדלסון בית דפוס. מה המשמעות של מהלך זה ומה הוא נועד לשדר? 

"אני מאמין גדול במודל העסקי שבו יש יישות ארגונית אחת בעלת מבנה אסטרטגי אנכי. מודל כזה מושתת על העיקרון שלפיו חברה אחת בעסק היא ספק עבור חברה אחרת בעסק, וכך הלאה והלאה. כך כל מרכיבי העסק דרים בכפיפה אחת; הכל משולב. כך העסק מוגן מפני חורשי רעה ולא ייווצר מחסור באספקה.

"ההיגיון שעמד מאחורי המהלך קשור גם למה שקורה פה בישראל. הגענו למסקנה שעלינו למצוא מקום שבו הדפוס רק שלנו ואינו נתון לחסדי איש. המתחרה שלנו (עורך 'ידיעות אחרונות') נוני מוזס מוכן לעשות הכל כדי לפגוע ב'ישראל היום' כי הוא סבור שפגיעה בעיתון תביא להפסקת התחרות שהצבנו מולו בזירת העיתונות הכתובה.

"אם נשיב מלחמה שערה ונצליח להיות מתחרים ראויים - ואכן אנחנו מצליחים - הדבר ישחק את מעמדו. יש רק חלקים בודדים בחברה הישראלית שאינם מצויים בפחד מתמיד מנוני מוזס. הפחד הזה נובע מרצונו של נוני מוזס לפלס את דרכו בחברה ולהשיג את כל מבוקשו. מבחינתו - השררה חשובה יותר מאויר לנשימה. (באמצעות בית הדפוס) אנו מבטיחים שליטה מלאה בתהליכי הדפוס. מהלך זה יגן עלינו מפני כל מי שאינו חפץ בטובתנו".

האם המהלך הוא למעשה הצהרה המעידה על יכולת עמידה לאורך זמן, הצהרה שאנחנו כאן כדי להישאר?

"אין צורך לומר זאת. הדברים מדברים בעד עצמם".

אז מה תגיד לכל אלו שבמהלך שבע השנים האחרונות אמרו שהעיתון הוא זמני? אמרו שהוא ייסגר לאחר הבחירות לפני שש שנים, ורק לפני שנה אמרו שגם אחרי הבחירות האחרונות הוא ייסגר, מה תאמר לאנשים האלו?

"ראשית, הם מדברים שטויות. שנית קל לשטות באנשים כאלו. אני אשמח לפגוש אותם. באותה מידה הם היו מתייחסים ברצינות למודעה על כך שגשר ברוקלין מוצע למכירה. אולי ניתן לגרום להם לחשוב שאפשר לקנות את הביצות של פלורידה. יש הרבה אזורים כאלו בפלורידה. לאנשים כאלו (שצפו את סגירת העיתון) אין ראש על הכתפיים. אלו אנשים שמוכנים לבלוע בשקיקה את כל מה שיוצא מפיו של נוני מוזס שרוצה לפגוע בכל סממן של תחרות. 'ישראל היום' מצליח להוות מדיום נוסף לציבור; אנחנו חשפנו איך נוני מוזס כשל במתן שירות לציבור קוראיו.

"כל בר דעת יודע שהוא נטפל לדברים הקטנים כדי לפגוע בראש הממשלה בנימין נתניהו. ההיטפלות לנתניהו נובעת מהעובדה שראש הממשלה ממאן לסור למרותו ואינו מציית להוראותיו; לכשיקום לנתניהו מתחרה - הוא יקבל את תמיכתו של מוזס.

"היה איזה עיתונאי שאמר לי, 'כולם יודעים שישראל היום זה 'ביביתון' (כך שלדון אדלסון אומר, בעברית). הוא המשיך, 'אם זה העיתון של נתניהו, אז כנראה שהקמת את זה בשבילו'. עניתי לו: 'לא, זה לא עיתון של נתניהו, מניין לך'? והוא השיב: 'כי אני קורא את העיתון'. אז אמרתי לו: 'גם אני קורא את העיתון; גם אנשים אחרים קוראים את העיתון, ומעולם לא נתקלתי במישהו שאמר לי שהסיקור של העיתון מוטה לטובת נתניהו. ב'ידיעות אחרונות' הכתבות על נתניהו מציגות אותו באור שלילי; ב'ישראל היום' מציגים את המציאות כהווייתה.

"אז אם מצד אחד יש את האמת - אותה אמת שמוזס מתקשה לקבל - ומהצד השני יש את הכתבות של 'ידיעות אחרונות', אז מתקבל הרושם שמתקבל.

"וכך, מצד אחד יש את מוזס, שעיתונו אומר תחת כל עץ רענן 'נתניהו רע' ולעומתו יש את 'ישראל היום', המציג את העובדות לאשורן.

"כשמשווים את אופי הסיקור בשני המקומות, עומדים על ההבדל בין 'ידיעות אחרונות' ל'ישראל היום'. לכן נוצר הרושם המוטעה של סיקור אוהד אצלנו". 

"לדווח ללא מורא"

אמרת שנוני מוזס משתמש במקל וגזר. אתה יכול להיות יותר ספציפי. עד כמה מדובר בבעיה אתית? עד כמה התנהגות זו נוגדת את רוח התקשורת החופשית? 

"התנהגות זו אינה הולמת את המונח 'עיתונאי'. איך אפשר להשתמש במקצוע הזה כנשק? זה נוגד את כללי האתיקה וזה מוציא שם רע למקצוע.

"העובדה ש'ידיעות אחרונות' נראה כמו עיתון - לא הופכת אותו לעיתון מקצועי המדווח כמו שצריך, עיתון המאפשר מגוון דעות. עצם העובדה שהוא מודפס לא הופך אותו לכזה באופן אוטומטי.

"שמעתי על אנשים שמוזס יצא נגדם. הוא יכול להקים ולהפיל אנשים. אבל כך לא מנהלים עיתון. זה לא אתי ולא מקצועי. זה רק משרת את הבעלים ואת העורך הראשי והמוציא לאור של העיתון". 

מה היית אומר לפוליטיקאים ולחברי הכנסת שייקראו את הראיון ויגידו, כן אנחנו מפחדים מנוני מוזס?

"מדובר באדם המציב תנאים. הוא מצהיר: 'על פי יישק דבר, ואם לא תמלאו אחר תכתיביי - אני אעשה כך וכך'. התגובה שלי במקרים כאלה היא בדרך כלל - עשה כרצונך; עלי זה לא משפיע. ככל שדפוס פעולה זה מעמיק, כך נחשף עוד טפח ועוד טפח מהאג'נדה הפרטית שלו. אם מישהו לא נותן לו מה שהוא רוצה, הוא מצליף בו. זה העיקרון המנחה.

"הוא פועל בדרכים לא ראויות. כך לא מתנהגים. אם אתה לא תעשה כדבריי אני אכה בך במקל, ואם תיתן לי את מבוקשי אני אתן לך גזר וסוכר וגלידה וסוכריות".

כשנוני בכה

כיצד תשפיע רכישת בית הדפוס על התפוצה של "ישראל היום"? כיצד המהלך ישפיע על כמות העותקים המודפסים וכו'? 

"התשובה שלי תהיה בנויה כך שהיא תאפשר לדמיון של נוני מוזס לעבוד שעות נוספות: נעשה כל שיידרש כדי להרוות את צימאונו של הציבור לעיתון הוגן, חסר פניות ואובייקטיבי. נעשה את המירב על מנת לתת מענה לביקוש; העם רוצה עיתון הוגן, אובייקטיבי ועצמאי (מכה על השולחן). על הציבור להבין שלנוני יש אג'נדה, שהחיצים שהוא שולח לעברו של נתניהו משרתים את האג'נדה שלו. מי שעדיין לא הבין זאת, מוזמן לפגוש אותי".

איך אתה מחבר בין מה שאתה עושה עכשיו בעיתון לדעותיך על העם היהודי ועתידו?

"אשתי ואני הקמנו את העיתון לאחר שנוכחתי לדעת עד כמה משטים בציבור הישראלי בשוק התקשורת המקומי. המדיה פשוט הוליכה אותו שולל. אמצעי התקשורת לא סיפרו את האמת כפי שהיא. אני מתכוון בראש ובראשונה לדיקטטור הלא הרשמי של ישראל שלא נבחר מעולם. האיומים שלו הטילו מורא בכל מקום. הוא שאף לבצר את מעמדו בכל שעל ושעל מהחיים בישראל; הוא שאף להגיע לכל מקום כדי לקדם מעמד זה.

"הפחד שהוא שידר הגיע לכל חלקה טובה. כשנודע לו שאנחנו מקימים את העיתון 'ישראלי', הוא נבהל. הפחד שקינן בו גרם לו להגיע אלי למשרד במגדל היהלום. בעיניים דומעות הוא הפציר בי, 'אל תקים עיתון שיגרום לי לפשוט את הרגל. אם תעשה זאת לא יהיו לי חיים. לא יהיה לי לאן ללכת בבוקר'.

"היו לו דמעות בעיניים. אמרתי לעצמי, אני לא מכיר את האיש הזה. פתאום בא לכאן מישהו ומתחיל לבכות. מדובר באדם מבוגר. אני נשבע לכם, כך היה.

"אמרתי לו, 'בסדר נוני, לא נקים עיתון, אבל רק אם תמלא תנאי אחד - שתעביר את העיתון מהשמאל הקיצוני למרכז; תמצב אותו במרכז הקשת הפוליטית'. ואז הוא אמר, 'אני לא בשמאל. אם אני אזוז למרכז אני בעצם אהיה בימין ואז אהיה עיתון ימני'. אז אמרתי לו, 'אני לא יודע מה אתה חושב שאתה כותב, אבל שתדע לך, כל מי שאני מכיר טוען שאתה בשמאל הקיצוני'. והוא אמר לי, 'אני לא יכול לעשות זאת, כי אני כבר במרכז'.

"אמרתי לו, 'אני לא יכול לקרוא בעברית, אבל הרבה מחבריי - יש לי מאות חברים - אומרים שאתה סטית לשמאל הקיצוני'. אמרתי לו שאנחנו מתכוונים להוציא את העיתון כי אני חושב שלעם היהודי יש זכות לעיתון עצמאי ואובייקטיבי. 

"אני שמח בחלקי ואני שמח שאני יכול לקדם את הערכים שאבי הוריש לי - את הציונות ואת כל הדברים הנכונים בחיים. וזאת, במקום לרדוף אחר הדברים החומרניים".

אנחנו מקיימים את הראיון הזה בשבוע שבו ישראל חוגגת את עצמאותה. עצמאות היא גם חירות. איך עצמאות המדינה קשורה למאבק על חופש הביטוי? 

"סימן ההיכר הבסיסי ביותר של עצמאות הוא יכולתו של העם להשמיע את קולו ויכולתו לממש את הזכויות שלו. יום העצמאות מסמל את העצמאות מדיקטטורה, מכוח זר. עצמאות פירושה שהעם הוא זה שמקבל את החלטותיו־שלו. חופש הביטוי קשור בטבורו לעצמאות ולחיים חופשיים, חיים שאינם מושפעים מדיקטטור".

אתה, שאביך היה עני, שברת את שיא ההכנסות לאדם השנה. ההכנסות שלך השנה עמדו על 15 מיליארד דולר. אומרים שאתה מרוויח 1.3 מיליון דולר לשעה בין אם אתה ער ובין אם אתה ישן. כמה אתה מוכן להשקיע למען הגנת העם בישראל והעם היהודי?

"ככל שיידרש. אני לא עושה חצי עבודה, בשום תחום בחיי". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו