הירח המלא, שזרח במלוא עוצמתו מעל המדבר המצרי שממערב למפרץ סואץ, הצטרף לאויב האחר - הצבא המצרי. זה היה בלילה קשה של תחילת השבוע השני של מלחמת יום הכיפורים. מבצע זנבר של סיירת מטכ"ל וטייסת 118, היסעורים "דורסי הלילה", יצא לדרכו. שלושת מסוקי היסעור המריאו במוצ"ש, 13 באוקטובר 1973, משארם א־שייח', וחצו את מפרץ סואץ לעבר החוף המצרי. בתוך כל מסוק נדחסו עשרה לוחמים של הסיירת ושני ג'יפים מזוודים בנשק ובאמצעי חבלה מתקדמים. המשימה היתה ליצור בהלה ולשבש את התגבורות והתחמושת ששלחו המצרים בציר המרכזי, שממנו זרמו עוד ועוד חיילי צבא האויב. היה ברור שמהלך כזה, עמוק בעורף האויב, על הכביש מקהיר לסואץ, בחצר האחורית של הצבא המצרי הפועל בסיני, יערער את ביטחונם העצמי שהרקיע שחקים בתום השבוע הראשון למלחמה.
הסכנה המרכזית מבין שלל הסיכונים במבצע היתה שהרדאר המצרי יגלה את חדירת המסוקים לשטח מצרים. נתיב הטיסה נבחר בקפידה וטייסי המסוקים בפיקודו של תא"ל (מיל') שאול שפי התקדמו לעבר החוף המצרי כשפני המים במפרץ מאיימים להרטיב את גחונם. בלילה שכזה אפשר לראות למרחקים ללא אמצעים לראיית לילה. אלא שדווקא הירח המלא, המאיר את המדבר כבאור יום, מאיים לטרפד לנו את גורם ההפתעה ולגבות מאיתנו אבידות כבדות בנפש.
הקוד שאף פעם לא הכזיב
אנו חוצים את קו החוף המצרי ומתחילים לטוס בתוך ואדי רחב. למרות הניסיון העשיר של כולנו במבצעים, הפרפרים בבטן מתחילים לעבוד. כאן זה שונה, הפעם האויב דרוך ומחכה לנו.
פתגם ידוע אומר: "חכם הוואדי מן הטסים בו". ואכן, המצוקים יוצרים תחושת ביטחון ומקשים על המצרים לגלות את המסוקים ברדאר. הטייסים תימרנו לאורך תוואי הוואדי, השתלבו עם פיתוליו, נזהרו לבל יתרוממו וייחשפו. אלא שלכל ואדי יש סוף, והמסוקים היו חייבים לעבור לוואדי אחר שהוביל לנקודה שבה היינו אמורים לנחות. נראה ששם, במעבר בין קצה ואדי אחד לתחילת האחר, אותרו המסוקים על ידי הרדאר המצרי. ארבע פעמים באותו הלילה נדרשו הטייסים לטוס באותו נתיב, כשעה וחצי בכל פעם, בגובה נמוך מאוד ובתנאים קשים. דורסי לילה אמיתיים!
מפקד סיירת מטכ"ל דאז, תא"ל (מיל') גיורא זורע, וסגנו דאז, אלוף (מיל') עמירם לוין, עמדו בראש הכוח. אז היה מדובר במהלך חסר תקדים במבצעי היחידה, שהעיד על חשיבותו. הוצאתם של שלושה מסוקים ממשימות חילוץ הפצועים מהחזית והקצאתם למבצע שלנו, הבהירו כיצד צמרת צה"ל והממשלה מתעדפים אותו.
אבי דיכטר (משמאל) בשנת 73'
עם הנחיתה שעטנו עם הג'יפים החוצה מבטן המסוקים היישר אל תוך המדבר. המסוקים המריאו בחזרה לשארם א־שייח', שם ימתינו לפקודה להמריא ולאסוף אותנו מעומק מצרים בחזרה הביתה, בתום המבצע. סמכנו על הטייסים. ביצענו יחדיו מבצעים רבים קודם לכן, ובהצלחה. ידענו שיעשו כל מה שיידרש כדי להחזיר אותנו מהשטח. שום אש לעברם בנתיב הטיסה לא תעצור אותם. גם הטייסים ידעו שנקרא להם לנחות במקום שבו הם יהיו מוגנים על ידינו מפני איומים מהקרקע. זהו קוד הערבות ההדדית בין הסיירת לטייסת במשך שנים ועשרות מבצעים - קוד שאף פעם לא הכזיב.
מירוץ נגד הזמן
נחזור לשטח. ששת הרכבים התקדמו בנסיעה מהירה ושקטה לאורך הציר שנקבע. תוואי השטח המדברי מקשה את הנהיגה ומסבך את הנווט שחייב להיות "על קוצו של הקוץ בדיוק לנקודה", והנקודה היא עמוד החשמל המרכזי שממנו הצוותים מתפצלים למשימותיהם: צוות איתמר סלע לצד אחד, וצוות דודיק חלפי לצד האחר. הירח במישור המדברי הבהיר הופך אותנו למטרות קלות לזיהוי, אף על פי שהקפדנו לנוע ללא אורות. המכשירים לראיית לילה שברשותנו מאפשרים נהיגה מהירה יותר, ואנו נופלים בול בזמן על היעד - עמוד החשמל המרכזי המוביל לעבר העיר סואץ והתעלה. עמוד זה עתיד לקרוס בפיצוץ בסוף הלילה, ועימו אספקת החשמל.
פיצול הצוותים למשימות נעשה חיש מהר, ובתוך דקות החבלנים הניחו את מטעני הצד שנועדו לפוצץ את המשאיות המצריות המובילות חיילים ונשק לחזית. הג'יפים עם התול"ר (תותח ללא רתע) נפרסו בצידי הדרך, ומשימתם להשמיד את שאר רכבי האויב שיהיו באותה שיירה. למרות התשישות שאחזה בנו, המתנו לטרף, נחושים לבלום את מעבר התגבורות לאויב.
שמונה ימים קודם לכן, ביום הכיפורים, עלינו עם הג'יפים לרמת הגולן כדי לסייע לכוחות שנלחמו קרב גיבורים במטרה לבלום את הצבא הסורי. לוחמי הסיירת נפגעו בקרב עם חיילי קומנדו סורים שהונחתו במסוקים בקרבת מפקדת האוגדה ברמת הגולן. חיפשנו כל דרך לסייע לכוחות השריון שלנו בבלימת הסורים. ואז הגיעה הפקודה לחזור ליחידה ולהכין במהירות את מבצע זנבר.
בחזרה לכביש קהיר־סואץ. כבר כמעט חצות הלילה ואנו שוכבים דרוכים בצד הכביש, מי בעמדות התול"ר ומי עם מנגנון הפעלת המטענים. הפוגת מה בתדירות השיירות. לפתע בקעו קולות מקוטעים ממכשיר הקשר. מהמילים שהצלחנו לקלוט, היה אפשר להבין שהחפ"ק בארץ מורה לנו להתקפל מייד ולהגיע לנקודת הנחיתה. ניסיונותיהם של מפקדינו להבין את הרקע לפקודה לא צלחו. בדיעבד התברר כי כוח של סיירת הצנחנים, שנחת אותו הלילה בעומק סוריה, נקלע לקרב אש וממש באותם רגעים נעשים מאמצים לחלצם בדחיפות. מכאן נבע החשש שמא תהיה הסתבכות נוספת בזירה הדרומית, ויהיה צורך לחלץ גם אותנו. והיתה סיבה נוספת: ההערכה כי המצרים איתרו את חדירת המסוקים עמוק לשטחם (הערכה שהתבררה כנכונה וסיכנה אותנו ואת המסוקים סכנה ממשית).
כשהתקבלה ההוראה להתקפל, מטעני החבלה כבר נדרכו להפעלה על ידי החבלנים, משמע השיירה הבאה היתה מפעילה אותם. אפשר אמנם לנצור את המטענים, אך אי אפשר להעמיסם על הרכבים. אנשי החבלה שלנו הסתכנו, הסיטו אותם מהכביש והניחו אותם כך שיפגעו באתרי תשתית חיוניים שהיו באזור. עכשיו חייבים לפעול מהר ומדויק. ההוראה חד־משמעית - לחזור ארצה. אנחנו מתחילים את הניווט לעבר נקודת הנחיתה בוואדי ובד בבד מזעיקים את המסוקים משארם א־שייח'. דממה מסביב. לפתע מתקבלת במכשיר הקשר התרעה ולפיה המצרים חשפו אותנו, והזניקו לעברנו כלים משוריינים.
על פי פקודה, כל הג'יפים דוממו מנועים. בתוך דממת המוות שהשתררה לפתע, לא היה אפשר שלא לשמוע את חריקת השרשראות של כלים משוריינים. המתח עולה וההערכה היתה כי בשלב זה הם עדיין במרחק רב מאיתנו. כאן מתחיל מירוץ נגד הזמן. חשוב להגיע לנקודת הנחיתה לפני המסוקים אחרת הם ייאלצו להמתין לנו באוויר מעל שטח הנחיתה. כלומר יסמנו בכך לאויב את האזור שבו אנו נמצאים.
שילוב של נסיעה מהירה וניווט מדויק הביא אותנו לנקודת הנחיתה של המסוקים בוואדי. רעש שרשראות המשוריינים המצריים נשמע הולך ומתקרב. ג'יפי התול"ר שלנו נפרסו בעמדות כדי לקדם את המשוריינים ולהשמידם. רעש מסוקי היסעור נשמע ברקע. בשטח התנהלה מלחמת רעשים, חריקת שרשראות מול רעש להבי היסעור - מי יגיע קודם? הדבר האחרון שרצינו שיקרה זה קרב עם המשוריינים כשהמסוקים על הקרקע. טייסי היסעורים קבלו דיווח על האויב העושה דרכו לנקודת הנחיתה, עם כלים משוריינים. הטייסים גמלו לנו בדיווח על אש שנורתה לעברם מהקרקע, וכי המסוק של יהלום "נתפר" בכדורים שעברו דרך המסוק, אך נראה שלא פגעו במערכות חיוניות.
המסוקים נכנסים לפיינל (הישורת האחרונה), מכאן אין כבר דרך חזרה, הם חייבים לנחות. בהחלטה של הרגע האחרון ובמטרה לקצר למינימום את זמן השהייה על הקרקע, מחליטים להנחית את כל השלושה בו בזמן. היה ברור שהאבק שיהיה בוואדי יקשה מאוד את נחיתתם. שני המסוקים הראשונים נחתו בחשיכה. המסוק השלישי התקשה לנחות בשל ענן האבק שגרמו שני המסוקים האחרים ואיבד קשר עין עם הסימון שלנו. הטייס גלש הצידה לעבר קיר הוואדי והיה נדמה שבעוד רגע הוא מתרסק עליו. רק התושייה של הטייס, ממש ברגע האחרון, מנעה אסון. הוא הדליק פרוז'קטור ונחת בשלום. מדובר בצעד יוצא דופן ונועז. כל תאורה מחישה את האויב אלינו. אפשר לומר שבמקרה הזה - האור לגויים הציל חיי יהודים.
נהגי הג'יפים מיהרו אל בטן היסעור. כל טעות מחייבת תמרון נוסף. ג'יפי התול"ר נותרו עד הרגע האחרון בעמדות ירי, על מנת לאבטח את המסוקים והלוחמים. ברגע שהרכבים הראשונים החלו להיכנס למסוקים, ניתן האות לג'יפי התול"ר לרדת מהעמדות ונהגיהם השתחלו במיומנות רבה אל תוך המסוקים. מייד אחר כך עלו כל הלוחמים והטייסים המריאו במהירות, בלי שהספקנו לקשור את הרכבים ברתמות המיועדות לכך.
הכניסה המהירה של כולנו למסוקים וההמראה המיידית אמנם הצילו אותנו ממפגש מסוכן עם המשוריינים המצריים, אך יצרו איומים אחרים. ספירת הלוחמים במסוקים החלה כשהיינו כבר באוויר. "חסר לוחם", נשמעה קריאה בתום הספירה. בדיקה עם המסוקים האחרים לא שינתה את המצב. חזרה לוואדי לא באה בחשבון. תושייה של אחד הלוחמים פתרה את התעלומה: הלוחם גחן אל מתחת לג'יפ, ואיתר לאור פנס עיפרון חיוור את ה"אבידה" - הלוחם הנעדר ישן שנת ישרים.
לא הספקנו לפלוט אנחת רווחה כשצרור נותבים נורה מאי שם לעברנו. חיפוש תחת החשיכה אחר פגיעות במסוק מעלה חרס. המסוקים נצמדים לערוץ וטסים קרוב מאוד לקרקע עד שהוואדי נפתח ואנו חוצים את קו המים לעבר המפרץ. בחיפוש נוסף, הפעם בעזרת תאורה, לא איתרנו פגיעה נוספת במסוקים.
נוחתים בשארם א־שייח', וג'יפי התול"ר יוצאים מהמסוק כדי לפרוק את הפגז מלוע התותח. לימים, כ־20 שנה לאחר המבצע במלחמה, סיפרנו לטייסים כי במהלך כל הטיסה חזרה ארצה, היה מכוון לעברם פגז בקנה התותח. הטייסים החווירו מעט, אך מיהרו להפתיע אותנו כשתיארו בפנינו את המבצע מנקודת המבט שלהם. סיפורם היה מצמרר. מתברר שחיינו במבצע היו תלויים על בלימה; ליתר דיוק על וישר.
• • •
דקות לאחר שהמריאו המסוקים מהמקום שבו הורידו אותנו בעומק מצרים, התמלא תא הטייס של אחד המסוקים בעשן שחור. טייסי המסוק נחתו נחיתת חירום בוואדי, בעוד שני היסעורים הנוספים ממתינים באוויר. הטייסים לא התגברו על העשן שהפך סמיך. בשלב זה הם קיבלו פקודה להשאיר את המסוק בשטח מצרים ולהתפנות עם המסוקים האחרים. מטוס קרב הוזנק כדי להשמיד את המסוק הפגוע, לבל ייפול בידי האויב.
המשמעות מבחינתנו היתה להישאר לילה נוסף עמוק בתוך מצרים, בהמתנה למסוקים שיפנו אותנו, בהנחה שאכן יימצא מסוק שיכול להגיע לחלצנו. תושייה של אחד הטייסים הביאה למפנה בעלילה. רגע לפני שטייסי היסעור נטשו אותו, זיהה הטייס את מקור העשן.
התברר כי באותו הלילה, לאחר שהנחיתו אותנו בשטח המצרי, הופעלו המגבים כדי להסיר את האבק שהצטבר בנחיתה על שמשת המסוק. כמות החול חסמה את המגב ורק הבוכנה שלו הסתובבה לשווא בתוך הגומי שהחל להיחרך כתוצאה מהחיכוך, והעלה עשן שחור. הטייס הפסיק את פעולת הווישר, והעשן התפוגג. המסוק המריא וחבר לשני חבריו בדרכם לשארם א־שייח', שם המתינו לקריאה מאיתנו לבוא לקחתנו.
30 שנה לאחר מכן, בהיותי ראש השב"כ, במהלך האינתיפאדה השנייה, הגעתי לקהיר לעיתים קרובות. באחת הפעמים בחרתי לעשות את הדרך בנסיעה בכביש סואץ־קהיר. במדבר הצחיח, במקום שבו שכבתי שעות רבות באותו לילה במהלך מלחמת יום הכיפורים, לא היה שום זכר לדרמה ההיא. החול כיסה הכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו