פספוס כהלכתו: כך נחסם ערוץ הכניסה של חרדים לשוק העבודה

לא פעם אני זוכה שמדורי במוסף זה יתפרסם בשכנות לטור השבועי של עירית לינור. בשבוע שעבר כתבה עירית טור חשוב על כך שעבור החרדים שוק העבודה, בשונה מהצבא, הוא המסדרון הנוח יותר להשתלבות בחברה. השבוע אנסה כאן אני לספק חלון הצצה לנתיב מרתק, שבכוחו להפוך את החזון למציאות.

נתחיל בנתונים. על פי מרכז המידע והמחקר של הכנסת מיוני 2022, שיעור החרדים בגיל העבודה הוא 8% מתוך כלל האוכלוסייה בישראל. עד שנת 2065 שיעור זה צפוי להגיע ל־26%. אולם נכון להיום רק מחצית מהגברים החרדים בגיל זה עובדים - רחוק מהיעד שהציבה ממשלת ישראל. מדובר במציאות עגומה, שאם לא תשתנה תגרום לעוני קשה בחברה החרדית ולקריסה של כלכלת ישראל. בקרב הנשים החרדיות המצב טוב יותר - 81% מהן עובדות, מתוכן יותר מ־60% מועסקות במשרה חלקית.

הניסיון לשלב חרדים בלימודים אקדמיים נתקל בקשיים רבים, הן בגלל הפערים הלימודיים בהיעדר לימודי ליבה והן בגלל פערים תרבותיים וערכיים סביב עירוב בין גברים לנשים וקושי מול תכנים אוניברסליים וחילוניים. ראוי לומר זאת - כל זמן שמדינת ישראל ממשיכה לאפשר לחברה החרדית לחנך את ילדיה בלי לימודי ליבה, קשה להאמין ששילוב המוני של חרדים בשוק התעסוקה יתאפשר רק דרך הכשרה אקדמית.

ועם זאת, מי אמר שצריך להיות דווקא דוקטור לפיזיקה כדי להביא לחם הביתה? היום אפשר להתפרנס בכבוד גם מהטסת רחפנים, תפעול מנופים, פריצת מנעולים, הוראת נהיגה, וגם מלהיות שיננית או אנימטורית. המקצועות הללו לא דורשים ארבע שנות לימוד באקדמיה, אלא קורסים מקצועיים קצרי מועד. הם לא מחייבים ברובם תעודת בגרות, כך שהם מתאימים כמו כפפה ליד למציאות הנוכחית של החברה החרדית. לטעמי מדובר במציאות עקומה, שבה במסגרת תקציב המדינה מגדלים ילדים בורים בחשבון ובאנגלית, אבל כל עוד זה המצב הפתרון צריך להיות בהכשרות מקצועיות. חבל רק שההשקעה של המדינה בהכשרה מקצועית של עובדים מכלל האוכלוסייה, לאו דווקא בחברה החרדית, היא מזערית.

חצי עבודה

"עד לסוף שנות ה־90 היתה השקעה מאוד מאסיבית של המדינה בקורסים מקצועיים", מספרת טלי ניר, מנכ"לית ומייסדת עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי, "היו מדי שנה 100 אלף אנשים שהשתתפו על חשבון המדינה בקורסים מקצועיים. אלא שמאז התחילו לייבש את ההכשרות המקצועיות, וזה הגיע לפני חמש שנים לשפל של 4,000 איש בלבד בשנה שהשתתפו בהכשרות מקצועיות בסבסוד המדינה. אמנם יש שיפור מסוים, אבל המצב עוד רחוק מלהשביע רצון. ישראל ניצבת בתחתית הטבלה של מדינות ה־OECD בהשקעה בתוכניות תעסוקה. בעיניי זה האתגר הלאומי הכי גדול שלנו בתחום הכלכלי־חברתי".

• שיעור החרדים בגיל העבודה הוא 8% מתוך כלל האוכלוסייה בישראל
• רק כ־50% מהגברים החרדים בגיל זה עובדים
• 81% מהנשים החרדיות עובדות, יותר מ־60% מתוכן במשרה חלקית
• השקעת המדינה בהכשרה מקצועית: בין 100 מיליון שקלים לבין
260 מיליון שקלים בשנה

ב־2018 הקימה עמותת 121 את "המקפצה", כדי להשקיע במקצועות המחר. ניר: "מדובר בשותפות של 50 ארגונים עסקיים וחברתיים. ישבנו יחד, חקרנו את הנושא והבנו שלא רק שאין מספיק הכשרות, אלא שמעט ההכשרות שיש מיושנות ולא מתאימות לצורכי המשק, כך שגם מי שכבר סיים את ההכשרות - לא מצא עבודה. כך, למשל, בחברת אלקטרה אמרו לנו שבקורס של המדינה שמכשיר מתקיני מזגנים מלמדים על מזגנים שיצאו משימוש, ולכן הם לא מעסיקים את הבוגרים. פנינו לגורמים הרלוונטיים בממשלה והסברנו שהמעסיקים חייבים להיות שותפים לתכנון ההכשרות ולקורסים עצמם, בייחוד להתנסות בשטח, וכך גם תהיה השמה טובה יותר.

"במשך שני עשורים וחצי משרד האוצר התנגד להשקיע בהכשרות. הוא טען שהמעסיקים יכשירו את כוח העבודה בכוחות עצמם, אבל זה פשוט לא קרה. המספרים מוכיחים את זה. הוכחנו לאוצר שמדובר בכשל שוק, ואז הם הסכימו להתחיל להשקיע בהכשרות במגזר הערבי, בפריפריה ובמגזר החרדי. השנה מחצית מהקורסים הם בשילוב המעסיקים, אבל הדרך עדיין ארוכה מאוד. צריך לדעת ששוק העבודה כיום מאוד דינמי. אנשים לא רק זקוקים להכשרה ראשונית. כדי להיות רתכים, למשל, הם צריכים גם בתוך המקצוע עצמו להשתלם בהתאם לטכנולוגיה המשתנה, למשל, ללמוד להפעיל רובוטים.

"כיום מנהל מחסן צריך לנהל אותו באופן ממוחשב, וגם בתחום הבניין נכנסו בעולם טכנולוגיות חדשניות מאוד, כמו הדמיה של כל אתר הבנייה שמוקרנת בשטח. במקביל, יש מקצועות שמתייתרים והם כבר לא רלוונטיים לשוק. לכן צריך לקדם גם הכשרות ראשוניות לאנשים חסרי מקצוע, וגם הכשרות לאנשים שצריכים הסבות מקצועיות או שיפור מיומנויות קיימות".

"הגעתי משום דבר"

על פי נתונים שאספה עמותת 121, המדינה השקיעה בשנת הלימודים תשפ"ב 12.4 מיליארד שקלים באקדמיה. 6.5 מיליארד מתוך הסכום הכולל הושקעו בהוראה האקדמית עצמה לטובת 337 אלף סטודנטים. מחצית מהאוכלוסייה בישראל לא מגיעה בכלל לאקדמיה, ובה משקיעה המדינה הרבה פחות, וההכשרות המקצועיות הן דוגמה מצוינת לכך - בין 100 מיליון ל־260 מיליון שקלים לכל היותר בכל שנה בעשור האחרון.

ב־2021, שהיתה שנת שיא בהשקעה בהכשרות מקצועיות בגלל משבר הקורונה, השתתפו 29,202 עובדים בקורסים השונים. במחצית הראשונה של 2022 חלה ירידה, ורק 7,000 הוכשרו. כמה מתוך אלה שהוכשרו היו חרדים? מעט מדי. הנתונים מצביעים על כך שבסך הכל השתתפו בשלוש השנים וחצי שבין ראשית 2019 לאמצע 2022 כ־3,400 נשים וגברים חרדים בהכשרות מקצועיות במימון המדינה, מתוך כ־350 אלף חרדים בגילי העבודה.

עבור מנדי אייזן, 33, נשוי ואב לשלושה שגדל בקהילה חסידית בירושלים, היה הקורס המקצועי שער לעולם העבודה: "הגעתי משום דבר. הייתי בלי בגרות אחרי שנים בישיבות. לא עשיתי צבא, אבל הבנתי שאני צריך לפרנס. כילד עבדתי קצת עם וורד, אז פניתי למכללת פרוג בבקשה ללמוד גרפיקה. הם היו אז החלוצים בתחום. לאט־לאט התקדמתי. היום יש לי עסק עצמאי עם חוג לקוחות קבוע. במהלך השנים המשכתי להתמקצע ולקחתי עוד קורסים בפרסום ובעיצוב אתרים. עם כל החשבונות של המשרד אני מסתדר מצוין, למרות שאין לי בגרות במתמטיקה. אנגלית השלמתי באמצעות האינטרנט. אם הייתי יכול לקבל תמיכה בקורס לשיפור האנגלית, זה היה עוזר מאוד. אני חושב שאם המדינה היתה משקיעה עוד בקורסים מקצועיים, היו יוצאים מהחברה החרדית הרבה יותר אנשים שמשתלבים בשוק העבודה".

הקורס הראשוני בגרפיקה שבו השתתף מנדי נמשך כשנה וחצי, והיה ייעודי לגברים חרדים. שכר הלימוד היה 13 אלף שקלים, אבל הוא קיבל תמיכה של 60 אחוזים. "לא הייתי יכול להירשם לקורס הזה בלי התמיכה. לקחתי הלוואה כדי לשלם את 40 האחוזים הנותרים. הצלחתי להחזיר את ההלוואה אחרי שהתחלתי לעבוד. לקח לי זמן עד שהצלחתי להתבסס, אבל היום אני לגמרי על הרגליים עם עסק מצליח, ומרוויח יותר מהשכר הממוצע במשק".

כמה זה חריג להיות גבר עובד בחברה החרדית?
"היום אני ממש לא חריג. אי אפשר להתקיים היום בלי לעבוד. מי שהולך רק ללמוד צריך לוותר על המון־המון דברים בחיים שלו, וממש לא כולם מסוגלים לעשות את זה".

לאקדמיה היית הולך?
"לא. גם בגלל שזה לא מתאים לי ללמוד עם בנות באותה כיתה, וגם כי יש בעיה עם התכנים. אני הולך רק למקומות שיש עליהם חותמת רבנית. אני סומך על הרבנים שהם יבדקו ויעשו את הסינון הנכון. הפרנסה היא דבר חשוב, אבל התורה היא ערך העליון. לא עוברים על הערך העליון בשביל להתפרנס".

מילכה סדובסקי (25), אם לארבעה, חרדית מבית שמש, הצליחה להשתלב ב"סנובול", חברת אנימציה מובילה בארץ שמספקת תכנים לדיסני ולנטפליקס. זה קרה הודות לקורס אנימציה בתלת־ממד שבו השתתפה בסבסוד המדינה.

"למדתי תקשורת חזותית בסמינר. זה נתן לי בסיס חשוב, אבל ידעתי שיהיה לי קשה למצוא עבודה בתחום כי השוק, בייחוד בחברה החרדית, מוצף. הייתי די אבודה. הייתי אז בת 19, כבר מאורסת, ואז שמעתי שנפתח קורס חדש בשיתוף סנובול שמיועד לנשים חרדיות בבית הספר 'סיעור מוחות', ושאפשר לקבל תמיכה ממשרד הכלכלה. עזבתי את הסמינר ונרשמתי לקורס שנמשך כשנה. הוא עולה 20 אלף שקלים, ואחרי הסבסוד שילמתי 7000 שקלים. זו היתה עזרה אדירה וזה נתן לי מקצוע מאוד ממוקד.

"סיימתי את הקורס בהצלחה, עברתי להכשרה נוספת בתוך חברת סנובול עצמה והתחלתי לעבוד. החברה הקימה מרכז מיוחד בירושלים בשיתוף העירייה לטובת הנשים החרדיות. בתקופת הקורונה המרכז נסגר וכיום יש רק סטודיו בתל אביב, אבל מאפשרים לי לעבוד מהבית. ביקשתי לעבוד לא במשרה מלאה, כי זה יותר מתאים עם הילדים, וגם לזה הסכימו. אז כיום אני עובדת בתנאים שמאוד מתאימים לי, במשכורת שלאט־לאט עולה ובעבודה שאני מאוד אוהבת".

ביקוש גבוה, המתנה ארוכה

אחת השותפות בפורם "המקפצה" היא קרן קמ"ח - קידום מקצועי חרדי. הקרן פועלת במשך כעשור, ובמהלך השנים סייעה במלגות ובהכשרה של כ־10,000 חרדים. בין היתר, מחזיקה הקרן את מרכז "כיוון" בירושלים. מדובר בפרויקט ממשלתי, בעל סניף אחד - המרכזי והגדול מכולם מתוך עשרה מרכזי השמה לחרדים שהקימה מדינת ישראל.

"ההכשרה המקצועית מבחינת החברה החרדית היא פתרון שבו כל הצדדים מנצחים", אומר עו"ד אברהם יוסטמן, סמנכ"ל קמ"ח, חרדי בעצמו, "הסיבה המרכזית היא ההתנגדות שעדיין קיימת בחברה החרדית ללימודי אקדמיה. לצעיר חרדי שלא למד לימודי ליבה קשה מאוד להתקבל לאקדמיה למקצועות שיש בהם תעסוקה, כמו משפטים או מנהל עסקים. גם האקדמיה מצידה מערימה קשיים, ונוצר מאבק חברתי ומשפטי סביב השאלה של מסלולי לימודים בהפרדה, שיש אנשים שעבורם זה צלם בהיכל.

"שעון החול של הצעירים החרדים אוזל מהר. הם מגיעים ללימודים אחרי הישיבה בגיל מבוגר יחסית ועם כמה ילדים לפרנס. ההכשרה המקצועית נותנת להם פתרון שהוא גם מהיר וגם זול משמעותית. כל זה דוחף הרבה צעירים חרדים ללכת דווקא להכשרה מקצועית. היום אנחנו יודעים להגיד שהכשרה מקצועית יכולה לתת מענה תעסוקתי, בהייטק בוודאי, שבו נקלטו הרבה מאוד עובדים שהם בוגרי הכשרות בלי תואר אקדמי. גם בתחומים אחרים, הודות להכשרות מקצועיות, צעירים חרדים מוצאים את מקומם בשוק העבודה".

לאילו קורסים מקצועיים אתם מפנים אנשים שמגיעים למרכז "כיוון"?
"לפני הכל אנחנו מנסים להיות מאוד גמישים מול הלקוחות שלנו. לא סתם להציע קורסים, אלא להבין מה האדם רוצה. חלק מהאנשים בוחרים קורסים בעצמם במקום שהם רוצים, שלא חייב להיות דווקא חרדי, ואז אנחנו עוזרים להם במימון בתוכנית השוברים, בתנאי שמדובר בתחום מקצועי שנמצא ברשימת המקצועות שהמדינה הגדירה כנדרשים (למשל, בניין, מסגור, רתכות, עיבודי מחשב, תחומים שונים בתכנות ובסייבר, רכב, הפעלת מכונות, מחשבים). המימון יכול להגיע לסדר גודל של בין 70 ל־90 אחוזים מעלות הקורס. כמו כן, יש קורסים שאנחנו פותחים במיוחד, בשיתוף פעולה עם המדינה ועם המעסיקים. אנחנו מאתרים את המקצועות שבהם יש ביקוש לעובדים, ומנסים להפנות לשם חרדים.

"אנחנו מאוד אוהבים להיות יעילים. כך, למשל, פתחנו קורס בהפעלת רחפנים עם חברת flytech, קורס מורי דרך לחרדים וקורס לשינניות לנשים חרדיות. כבר כמה חודשים שאנחנו מנסים לפתוח עוד קורסים בתחומים שחסרים בהם עובדים, אבל לצערנו כרגע אנחנו נתקלים בהרבה מאוד ביורוקרטיה וחסמי רגולציה. משרד הבריאות הסכים, למשל, לפתוח קורס לשינניות בוגרות מערכת החינוך החרדית, אבל כרגע מציב קשיים לגבי פתיחת קורס כזה לגברים, אף שיש מחסור חמור של גברים בתחום. במקביל, אנחנו עובדים על פתיחה של קורס למורות נהיגה לנשים. יש לנו כ־20 נשים חרדיות שנרשמו. מורות לנהיגה הן דבר שחסר מאוד במגזר החרדי, יעופו עליהן, ולכן אנחנו מאוד אוהבים את הרעיון הזה. לצערנו, זה תקוע כבר שנה במשרד התחבורה".

משהו ישתנה לטובה עם כינון הממשלה החדשה, כאשר כעת המפלגות החרדיות אוחזות בהגה ההנהגה?
"הסוגיה של תעסוקת חרדים היתה חלק מהסכמי הקואליציה", אומר יוסטמן, שהיה מהמושכים בחוטים במשא ומתן הקואליציוני. "היום, גם אם זה לא מגיע מכל מהנהגה מלמעלה, זה מגיע מהשטח. הסוסים ברחו מהאורווה, יש היום אופציה מכובדת לעבוד ולהיות חרדי. זה חי וקיים וזה כבר חלק מהחברה החרדית גם אם יש 'מניעות', כמו שאומרים בברסלב, או קשיים.

"יש חברי כנסת כמו אורי מקלב מיהדות התורה ומשה ארבל מש"ס, שהנושא הזה מאוד חשוב להם. ההכשרות המקצועיות יכולות להיות מנוף מאוד משמעותי לעניין הזה של שילוב חרדים בשוק התעסוקה. החולשה של תחום ההכשרות המקצועיות היא בעוכרינו. אם המדינה תחליט להשקיע יותר בהכשרות מקצועיות ולחבק את התחום, אז בוודאות יהיה כאן שינוי אמיתי".

עד שזה יקרה אביגיל (שם בדוי), בת 41 ואם לחמישה, חרדית מבית שמש, תמשיך לחכות לפתיחת מחסומי הביורוקרטיה במשרד התחבורה. כיום היא עובדת כמזכירה, אך חולמת להתקדם ולהפוך מורה לנהיגה. "הוצאתי רישיון נהיגה כבר לפני הרבה שנים. בשנתיים האחרונות הרבה חברות שלי עשו רישיון, ובכל פעם אחרי הטסט הן חיפשו מישהו שילווה אותן. הגברים הם עם שאוהב להלחיץ, אז הם פנו אלי וביקשו שאלווה. ראיתי שאני עושה את זה ממש טוב ואמרו לי שמתאים לי להיות מורה לנהיגה.

"היום המצב בבית שמש הוא שמי שרוצה ללמוד אצל מורה אישה, צריכה לחכות בין חצי שנה לבין שמונה חודשים בגלל המחסור של נשים בתחום. הבנתי שזה גם תחום שחסרות בו נשים ושזה גם מתאים לי, כי אני מצליחה לתת לנשים תחושת ביטחון ואני אוהבת לעבוד עם בני אדם".

אביגל התחילה לחפש היכן תוכל ללמוד את התחום והגיעה למרכז כיוון, ושם התבשרה כי קורס כזה אמור לצאת לדרך. "בינתיים אני מחכה כבר שנה לביורוקרטיה של משרד התחבורה, וזה לא זז. ממש מבאס. אחר כך יבכו למה חרדים לא עובדים מספיק. אני ויתר הנשים מוכנות להשקיע בזה זמן ומשאבים. הקורס עולה 30 אלף שקלים, ובסבסוד של המדינה הוא יעלה 9,000 שקלים. כדי ללמוד את הקורס אהיה חייבת לעזוב את העבודה שלי, ולכן התמיכה כאן היא עבורי קריטריון חשוב מאוד שיכול מאוד לעזור, אז כרגע אנחנו פשוט מחכות שמשהו יזוז".

ארוחות בד"ץ במפעל

אפרת שנן, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת מנועי בית שמש - חברה בינלאומית לייצור מנועי מטוסים - מספרת על שילוב העובדים החרדים: "המדינה החליטה לפני 25 שנה להפסיק להכשיר עובדים שיכולים להיקלט אצלנו, כי אין יותר בתי ספר מקצועיים בארץ. לפני כמה שנים היינו צריכים להקים מפעל חדש לטובת פרויקט של אחד הלקוחות הגדולים שלנו. היינו צריכים 150 עובדים, אז החלטנו להקים מרכז הכשרה בהשקעה של קרוב ל־3 מיליון שקלים. פנינו גם למשרד הכלכלה כדי שיכיר בקורס ההכשרה שלנו וגם יסייע.

"בגלל שאנחנו בבית שמש, פנינו לאוכלוסייה החרדית והזמנו אותה להכשרה. הקורסים יכולים להתאים גם למי שאין לו בגרות, ולא למד לימודי ליבה. הגיעו אלינו אנשים מאוד מוכשרים מהחברה החרדית, שהיה שווה לנו להשקיע בהם. אחרי הקורס הם עוברים עוד הכשרה פנימית, ואז הם יכולים להתקדם. אחד הבוגרים של הקורס לבקרת איכות, בחור חרדי מוכשר מאוד, הוא כיום מנהל מחלקת ביקורת איכות באחד המפעלים שלנו וממונה על עובדים ותיקים ממנו. הבאנו למפעל ארוחות בד"ץ, הגדלנו את בית הכנסת, הכל כדי שיהיה להם נוח. אנחנו גם מעסיקים נשים חרדיות בפרסום, במחסן ובכספים".

שנן מספרת כי המפעל עובד עם משרד הכלכלה שמממן חלק מהקורסים, אבל לא רק שהתקציב לא מספיק, אלא שלוקח גם הרבה זמן עד שמאשרים אותו. "הגשתי בקשה לקורס ביולי, ורק עכשיו אישרו. במשרד הכלכלה יש אנשים טובים שרוצים לעשות עבודה טובה, אבל פתאום עוצרים להם את התקציב. לנו, כמפעל עסקי, מאוד קשה להיות תלויים בזה. אנחנו צריכים עובדים עכשיו, לא בעוד ארבעה חודשים. מי שעוד מסייעת לנו זו עמותת צורים, שעושה פה עבודת קודש ונותנת מלגות לתלמידים בקורסים. הקורס לא עולה להם כסף. אנחנו נותנים להם הסעות, ארוחות, ביגוד, הכל. לאדם חרדי יש משפחה גדולה להאכיל, והסיוע הזה חשוב".

ממשרד התחבורה נמסר: "אנו רואים חשיבות רבה בהכשרת נשים במקצועות הרכב והנהיגה. משרדנו קיבל בברכה את היוזמה לשילוב נשים חרדיות כמורות נהיגה. אגף הרישוי ביקש לקבל באופן מרוכז את כל המסמכים הרלוונטיים הנדרשים של המועמדות, בהתאם לנהלים. עם קבלת המסמכים משרדנו פועל לאישור המועמדות מוקדם ככל הניתן מול זרוע העבודה במשרד הכלכלה".
ממשרד הבריאות נמסר בנוגע לקורס שיננות לגברים חרדים: "האגף לבריאות השן בקשר רציף עם מרכז כיוון ונותן לו הכוונה בהגשת הבקשה לפתיחת הקורס המדובר, ומשום כך תמוהה הטענה כי המשרד גורם לעיכוב. האגף סייע בפתיחת קורס שינניות לנשים מהחברה החרדית שנמצא בשלבים מתקדמים. אנו רואים חשיבות רבה בשילוב מקצועי של גברים ונשים מאוכלוסיות מגוונות, שיפעלו לקידום בריאות הפה והשיניים באוכלוסיות אלה ובכלל".