בפברואר 1920 פרסם שר המלחמה הבריטי, סר ווינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל, מאמר ב"הארלד סאנדיי". שם המאמר: "ציונות מול בולשביזם. המאבק על נפשו של העם היהודי". זהו מאמר מכונן, תמהיל של אהבת ישראל ואנטישמיות. הרבה תובנות עורר בי המאמר, שנכתב לפני 102 שנה.
"יש אנשים שאוהבים יהודים ויש שלא; אבל אף אדם חושב לא יכול לפקפק בעובדה שהם מעבר לכל ספק הגזע האימתני והמופלא ביותר שהופיע אי פעם בעולם", כך פותח צ'רצ'יל את המאמר, שנכתב במהלך המלחמה העקובה מדם בין הצבא האדום הבולשביקי לצבא הלבן. ימים שבהם רבבות יהודים נטבחו באוקראינה. צ'רצ'יל, גדול הלוחמים בבולשביזם ומי שטבע את המושג "מסך הברזל", מתייחס במאמר למספרם הלא פרופורציונלי של יהודים במהפכה.
"הקונפליקט בין הטוב לרע, המתמשך ללא הרף בנפשו של כל אדם, אינו מגיע לעוצמה כמו ביטויו בגזע היהודי", כותב צ'רצ'יל ומחמיא ליהודים על קיומה של מערכת אתיקה, ש"היא הרכוש היקר ביותר של האנושות, ששווה למעשה את הפירות של כל שאר החוכמה והלמידה ביחד".
ואחרי המחמאה, צ'רצ'יל משמיע אזהרה פוגענית, שגם בה גלומה מחמאה. "ויכול בהחלט להיות שאותו גזע מדהים עשוי כרגע להיות בתהליך ממשי של ייצור מערכת אחרת של מוסר ופילוסופיה...; וכי הגזע המיסטי והמסתורי הזה נבחר לגילויים העליונים, הן של האלוהי והן של השטני".
"בעם בעל גאונות מוזרה כמו היהודים, הניגודים עזים יותר", כותב צ'רצ'יל ומחלק את היהודים לשלוש אפשרויות של זהות. "שניים מהם מועילים ומעוררי תקווה במידה רבה מאוד לאנושות, השלישי הרסני לחלוטין". ראשונים מציין צ'רצ'יל את היהודים החיים כאזרחים שווים ונאמנים במדינות השונות. "בצבא שלנו", מציין צ'רצ'יל, "חיילים יהודים מילאו תפקיד מכובד ביותר, חלקם עלו לפיקוד הצבאות, אחרים זכו בצלב ויקטוריה על גבורה".
וכאן עולה הבעיה. הפאנץ'. האנטיכריסט. "האופוזיציה האלימה, לכל תחום המאמץ היהודי הזה, היא עליית מזימותיהם של היהודים הבינלאומיים. רובם, אם לא כולם, נטשו את אמונת אבותיהם וגירשו ממוחם כל התקוות הרוחניות של העולם הבא... אין צורך להכביר מילים על התפקיד שמילאו יהודים ביצירת הבולשביזם. למעט היוצא מן הכלל של לנין, רוב הדמויות המובילות הן יהודים... אי אפשר להשוות את השפעתם של רוסים כמו בוכרין או לונכרסקי עם כוחו של טרוצקי, או של זינוביף, הדיקטטור של המצודה האדומה (פטרוגרד), או של קרסין. או ראדק - כולם יהודים... והחלק הבולט, אם לא העיקרי, במערכת הטרור מצוי בידי יהודים, ובמקרים מסוימים, על ידי יהודיות".
"אם תוקם בחיינו מדינה יהודית על גדות הירדן בחסות הכתר הבריטי, זהו אירוע היסטורי שיהיה מועיל מכל נקודת מבט"
צ'רצ'יל מונה שורה ארוכה של מנהיגים יהודים בולשביקים במדינות אירופה, בלה קון, רוזה לוקסמבורג ומציין: "למרות שבכל המדינות הללו יש הרבה לא־יהודים גרועים לפחות כמו הגרועים שבמהפכנים היהודים, התפקיד שמילאו האחרונים ביחס למספרם באוכלוסייה הוא מדהים".
לרב הראשי של מוסקבה מיוחסת האמרה: "כשהטרוצקים עושים מהפכה, הברונשטיינים משלמים את המחיר". צ'רצ'יל כותב על המחיר: "מיותר לציין שתשוקות הנקמה העזות ביותר התרגשו בעם הרוסי". אחר כך הוא מנסח כתב הגנה עלוב למדי וגם רחוק מדיוק על הגנרל אנטון דניקין, מפקד הכוחות הלבנים. אבל צ'רצ'יל לא מתכחש לעובדות. "המוני השודדים השורצים בכל המרחב העצום של האימפריה הרוסית לא מהססים לספק את תאוות הדם שלהם לנקמה על חשבון האוכלוסייה היהודית התמימה בכל פעם שמתרחשת הזדמנות...". צ'רצ'יל מסביר כי הזיהוי של המהפכה עם הגזע היהודי ברוסיה הוא "עוול למיליוני אנשים... שבעצמם סובלים מהמשטר המהפכני".
צ'רצ'יל מציע את התרופה למהפכה הבולשביקית ולתפקיד היהודי בה. הדרך השלישית. הציונות. "בניגוד מוחלט לקומוניזם הבינלאומי, הציונות מציגה בפני היהודי רעיון לאומי בעל אופי חיובי. כתוצאה מכיבוש פלשתינה, נפלה בידי הממשלה הבריטית הזכות והאחריות להבטיח לעם היהודי בית ומרכז חיים לאומיים. בזכות תפיסתו המדינית היסטורית של מר בלפור הושמעה הצהרה, שהכריעה באופן בלתי הפיך את מדיניותה של בריטניה הגדולה. האנרגיות הנלהבות של ד"ר ויצמן, המנהיג, למטרות המעשיות, של הפרויקט הציוני, בגיבוי רבים מיהודי בריטניה, ובתמיכת הלורד אלנבי, כולן מכוונות להשגת הצלחתו של המפעל מעורר ההשראה הזה".
28 לפני הקמת מדינת ישראל, 19 שנה לפני מלחמת העולם השנייה והשואה, כותב צ'רצ'יל: "פלשתינה קטנה מכדי להכיל יותר מחלק מהגזע היהודי". צ'רצ'יל מבהיר שרוב היהודים החיים באזרחות שווה במדינות השונות לא ירצו להגיע. "אבל אם", מקווה צ'רצ'יל, "כפי שעשוי לקרות, תוקם בחיינו מדינה יהודית על גדות הירדן בחסות הכתר הבריטי, מדינה שיכולה להכיל שלושה או ארבעה מיליוני יהודים... זהו אירוע בהיסטוריה של העולם שיהיה מועיל מכל נקודת מבט, ובפרט בהרמוניה עם האינטרסים האמיתיים של האימפריה הבריטית".
צ'רצ'יל עוד יחתום על ספר לבן, אבל כאן הוא ציוני. "הציונות כבר הפכה לפקטור משמעותי ברוסיה, השפעה מתחרה רבת עוצמה בחוגים הבולשביקיים עם המערכת הקומוניסטית הבינלאומית. הזעם שבו תקף טרוצקי את הציונים בכלל, ואת ד"ר ויצמן בפרט, מעיד על כך. החדירה האכזרית של מוחו אינה מותירה אותו בספק שתוכניותיו למדינה קומוניסטית חובקת עולם תחת שליטה יהודית מסוכלות ומעכבות ישירות על ידי האידיאל החדש הזה, המכוון את האנרגיות והתקוות של היהודים בכל ארץ לעבר פתרון פשוט יותר, מטרה נכונה יותר ובת השגה הרבה יותר. המאבק שמתחיל כעת בין היהודים הציונים והבולשביקים הוא לא פחות ממאבק על נפשו של העם היהודי".
סוף המאמר קרשנדו ציוני. "...אין די בהתנגדות לבולשביזם בכל תחום. יש צורך בחלופות חיוביות ומעשיות במישור המוסרי כמו גם במישור החברתי; בנייה, במהירות האפשרית ביותר, של מרכז לאומי יהודי בפלשתינה שעשוי להפוך לא רק למקלט לנרדפים מהארצות האומללות של מזרח אירופה, אלא גם סמל לאחדות יהודית ומקדש התהילה היהודית, זוהי משימה מבורכת".
מפעם לפעם אני חוזר לקרוא במאמר. הרבה מחשבות, הרבה תהיות. על הציונות המדינית שנחלה מפלה לעומת הציונות המעשית הסוציאליסטית. האם הנהגה אחרת מהנהגת הפועלים היתה מצליחה לפתוח את שערי הארץ? האם פוספסה שעת רצון אמיתית? על יהודים מתקני עולם היום שמבקשים את חורבן הבית השלישי. הרבה מחשבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו