ווינסטון לייט: תשובה למפיצי הלוקש על הדמיון בין צ'רצ'יל לנתניהו

היה לי השבוע רגע של עדנה ביחסיי עם תומכי נתניהו. כתבתי פוסט שבו הבעתי את מורת רוחי מהתחלת עדותו של ראש הממשלה בשעת מלחמה מתגלגלת שכזאת, אשר בה יש לקבל החלטות דרמטיות על בסיס שעתי. חשבתי, ועודני חושב, שעם כל הכבוד למשפט, ועם כל הכמיהה שלי שכהונתו תגיע כבר לסיומה בדרך חוקית ומקובלת על הכל, עד שזה יקרה חייבים לתת לו לנהל את העניינים, גם אם הוא מנהל על הפנים.

מייד קיבלתי המון תגובות מחבקות, ובחלקן תמונה של ווינסטון צ'רצ'יל מוצמדת לתמונת ביבי, כאילו יש קשר בין שני האישים. אז לטובת מי שאוכל את הלוקש הזה, הנה כמה הבדלים "דקים" בין השניים:

1. צ'רצ'יל היה היחיד שהתנגד לפייסנות הבריטית כלפי הנאצים שהוביל רה"מ נוויל צ'מברליין. ביבי הוביל פייסנות כזאת.

2. צ'רצ'יל איחד את האומה הבריטית בנאומים סוחפים ויצר חוסן לאומי אדיר בנוכחותו. ביבי, גם באמצע המלחמה, נואם רק על עצמו ועל כמה כולם רעים אליו.

3. צ'רצ'יל היה איש רוח, סופר מוכשר, זכה בפרס נובל לספרות. ביבי כתב ספרים שאת מה שכתוב בהם הוא עצמו לא יישם ועוסקים בהאדרה עצמית.

4. צ'רצ'יל היה מצביא צבאי דגול. בין היתר, היה שותף בפיתוח הטנק הראשון. ביבי אמנם היה לוחם, אך איש צבא גדול מעולם לא.

5. צ'רצ'יל גייס את העולם לתמיכה בו ובבריטניה. ביבי הפך את ישראל, בזמן מלחמה, למדינה מצורעת.

6. צ'רצ'יל הכניע את גרמניה הנאצית בעזרת האמריקנים והרוסים והביא אותה לכניעה מוחלטת. גם חמאס וגם חיזבאללה טרם נכנעו, וספק אם ייכנעו.

7. צ'רצ'יל התייחס בכבוד לאופוזיציה, קיבל ביקורת, הקים ממשלת אחדות וכיבד את חבריה. מה ביבי עושה - מיותר שאכתוב.

8. כשצ'רצ'יל הפסיד בבחירות, הוא הלך לשרת את עמו באופוזיציה בלי אף תלונה. כיצד התנהגה האופוזיציה בראשות ביבי בזמן ממשלת השינוי ראינו כולנו.

9. צ'רצ'יל נודע בשיתוף פעולה הדוק עם יריביו הפוליטיים בזמן משבר, במיוחד עם מנהיג הלייבור, קלמנט אטלי. ביבי דחה שיתופי פעולה עם יריביו גם בזמן משבר לאומי.

10. צ'רצ'יל היה ידוע בכך שהקיף את עצמו באנשי מקצוע מעולים ונתן אמון מלא במערכת הצבאית והמדינית, גם כשדעותיהם נגדו את דעותיו. ביבי נוטה למנות אנשים בינוניים, ואז להתעמת איתם ולהיפטר מהם בהזדמנות ראשונה.

אז לשים תמונות של השניים צמודים זה כמו לשים תמונה שלי ושל ג'יי לנו. דחילק.

ביזה

תמונות הביזה מארמונות בשאר עוררו גיחוך מה בקרבנו. אזרחים שיוצאים מהארמון עם עופות קפואים שלקחו מהמקפיא של אסמא מצחיקים אותנו, במיוחד כי אנחנו לא חיים ברעב של שנים, והפער בין רמת החיים של המנהיג לבין העם לא כה קיצונית כמו בסוריה נוחה עדן. אני יכול להבין את תושבי דמשק שהסתערו על הארמון ויצאו ממנו בידיים מלאות סרוויסים, כלי מיטה ומכל הבא ליד. הכי קינאתי באלה שזכו לקחת משהו מאוסף המכוניות האדיר של השליט, כי תמיד רציתי לנסוע בלמבורגיני אדומה ולא למשוך תשומת לב בכלל.

ביזה תמיד היתה חלק מהמלחמה. כבר בתורה הותרה הביזה, כל עוד היא מחולקת שווה בשווה. הביזה היא עונש שהרודן צריך לשלם על מעלליו, כי כשלוקחים לך את שולחן הכתיבה זה הרבה יותר כואב מאובדן טריטוריה איפשהו בשולי מדינתך.

ההיסטוריה מספרת שביזה היא תופעה אוניברסלית שחוזרת על עצמה בכל מלחמה ומהפכה. כשנופל משטר, הארמונות נבזזים. זה קרה בצרפת ב־1789, ברוסיה ב־1917 ובעיראק ב־2003. יש בכך אלמנט סמלי של שבירת הכלים הישנים ונקמה במי שחי בפאר בזמן שהעם סבל במחסור.

אבל יש גם צד אפל לביזה. היא יכולה להידרדר במהירות לאנרכיה ולאלימות, כשאנשים מאבדים צלם אנוש בחיפוש אחר שלל. הביזה עלולה גם להרוס נכסי תרבות והיסטוריה שאינם שייכים רק למשטר, אלא למורשת הלאומית כולה. לכן חשוב להבחין בין ביזה כאקט של צדק פואטי - כשהעם לוקח בחזרה את מה שנגזל ממנו - לבין ביזה הרסנית שמשחיתה את הבוזז עצמו. יש הבדל בין לקיחת מזון ממחסני השליט לבין הרס שיטתי של ארמונותיו.

ועם זאת, ברור שאין לאפשר לחיילי צה"ל לגעת כמלוא הנימה ברכוש של נתיני אויב שאל ביתם הם נכנסים, ועליהם להיות כבני שבט לוי שעליהם נאסרה הביזה, כדי לשמור על צלם אנוש משודרג. מה שמותר לעם לא מותר להם, ובוודאי אסור על לובשי מדים, וכיום כולנו כבני לוי.

אבל אני תומך בביזה מסוג אחד - ביזת קרקעות האויב שפתח במלחמה. לחטוף כמה שאפשר, בלי חשבון. לקחת שלא על מנת להחזיר. רצית לפלוש אלינו? לא הצליח לך? תשלם הכי ביוקר. פסגת החרמון, אדמות החורן, צפון עזה, כל מה שנכנס לתרמיל. ביזה לגיטימית, מוסרית, הכרחית.

אי־ביזה של שטחי אויב שניסה לכלותך היא ביזה־יון. בוז למי שחושב שמה לקחנו בשבוע האחרון זה עניין זמני עד שמשהו יקרה. מילת הבאזז במזרח התיכון היא ביזה. עלו ובזזו.

חרמון

כמה שמחתי כשהתברר שהדרג המדיני פקד על הדרג הצבאי לקחת את החרמון הסורי לפני שנהיה לנו פה חרמון סוני. יום קודם כתבתי פוסט שבו הפצרתי בדרגים לעלות החרמונה ולספחו, אפילו השתמשתי בכמה קשרים במטכ"ל כדי להעביר את המסר, אבל בסוף אני מניח שלא אני ולא אף כותב אחר השפענו, אלא השכל הישר ואימת המורדים על הגבול הביאו לזה שיש לנו עוד חרמון. חרמוניים.

האמת, היה חסר לנו עוד חרמון, כי החרמון שיש לנו לא באמת מספיק לכל עם ישראל בשנה שבה אפשר לטייל צפונה ולגלוש. זה תמיד נהיה צפוף מדי, שעות בפקקים, גולשים אחד על השני, הקפטריה מפוצצת, קשה קשה. אז הנה, נענו לתפילותינו בשמיים וקיבלנו חרמון משודרג - יותר גבוה, יותר קר, מדרונות נהדרים, שים רכבל והתחל לתפעל.

אומרים לנו עכשיו שזה זמני. בעיניי זה זמני כמו שכדור הארץ זמני. הכל זמני, אבל לתקופת חיינו זה חייב להיות קבוע. אני לא רואה מצב בעתיד הנראה לעין שבסוריה תקום ישות סבירה שניתן יהיה להחזיר לה את החרמון שלה תמורת שלום בר־קיימא. כרגע זה נראה שהם רק הולכים ומקצינים, כך שהחרמון נשאר שלנו. וזה טוב. כבר הזמנתי רכבל ובדעתי להיות הזכיין הנוסף ולגרוף מיליונים.

אגב, הרכבל שהזמנתי מגיע עם תא VIP מיוחד שיש בו ג'קוזי ומיני־בר. חשבתי שאם כבר משקיעים, למה לא ללכת על זה עד הסוף? אני רואה בעיני רוחי את כל הסלבס הישראלים מצטלמים בתוך הג'קוזי המרחף מעל המדרונות המושלגים, מעלים לאינסטגרם עם התיוג #חרמון_סטייל. זה יהיה להיט כזה, שהשוויצרים עוד יבואו ללמוד מאיתנו איך עושים תיירות חורף אמיתית. בסוף נייצא רכבלי יוקרה לאירופה ונסגור מעגל היסטורי.

וכבר התחלתי לתכנן את פסטיבל "חרמוניאדה" השנתי - שילוב של מוזיקה, ספורט חורף ואוכל גורמה בגובה 2,814 מטר. נביא את נטע ברזילי להופיע בשלג עם להקת אלפהורן שוויצרית, נערוך תחרות סקי בתחפושות פורים ונגיש מרק בצל צרפתי בבייגלה ירושלמי. תיירים מכל העולם יבואו להתפעל מהשילוב המופלא של מזרח ומערב, חם וקר, חומוס ופונדו.

ובעודי מתכנן את החרמון נגמרה ההשפעה של הקפטגון, ולך תשיג עכשיו עוד אחד כשאסד נפל.

avrigilad@gmail.com