לא שמנו פתק עבור מנכ"ל

בסיכום השנה לכהונת נפתלי בנט בתפקיד ראש הממשלה, צוינו לטובה כישורי הניהול שלו, אשר באו לידי ביטוי בהתנהלותו העניינית. בטקס הצנוע בסיום תפקידו, אמר דברים חשובים. ראוי להתבונן בתיאורו הקולע לפילוג העמוק בחברה הישראלית, בביקורת על המצב שבו "ניצחון בבחירות של מחצית העם מדרדר את המחצית השנייה אל תודעת אבל וחרדה". במילים אלה הצליח נפתלי בנט לאבחן את תמצית משבר החברה הישראלית, בעיקר היהודית. הבעיה הגדולה היא שחילוץ עם ישראל ממשבר זה דורש ככל הנראה משהו לגמרי אחר מזה המובא לביטוי בכישורי מצוינות ניהולית.

בהשפעת בתי ספר מובילים למינהל עסקים ולמינהל ציבורי בארה"ב, החברה הישראלית הלכה שבי אחר ההבטחה כי בניהול מקצועי ומיומן טמון המפתח גם להתמודדות עם אתגרים מנהיגותיים ברמה הלאומית. מיומנויות ניהול בוודאי נדרשות, אבל להנהגת מערכות מורכבות כמו אומה ומדינה, הן אינן מספיקות. הטיית היתר לכישורי ניהול, צמצמה את הגישה להנהגת מדינה לכדי התמקדות יתרה בסוגיות הניהול.

השקפת העולם הליברלית המבקשת ממדינה לחדול משאיפתה לבניית אומה, ולהמיר מושגי "אומה" במושגי "חברה אזרחית", מעניקה תמיכה משמעותית למגמת הדומיננטיות של כישורי הניהול. כך מתמקדת הנהגת מדינה בשיפור תחומי "הטוב הכללי" - כדברי ראש הממשלה לפיד - כאילו היתה המדינה לא יותר מוועד בית, או תאגיד אחזקות לתשתיות לאומיות, כולל כבישים, בתי חולים, תחנות כוח וכו'.

המודל הבן־גוריוני

גישה מצמצמת כזו מתעלמת במודע מחזונה ומייעודה הייחודי של ישראל. המשבר שאותו תיאר נפתלי בנט מזמין בירור בשאלת היסוד מה דרוש למדינת ישראל במכלול מצוקותיה: מנהל תפעול מצטיין, או מנהיג לאומי בעל שיעור קומה רוחני יהודי. בן־גוריון למשל, שהישגיו בעשור הראשון לכינון מדינת ישראל מובהקים, ממש לא הצטיין בסגולות הניהול. כמובן עבדו לצידו מנהלים יעילים, אבל הוא התעלה כמנהיג לאומי בעיקר ביכולתו להנהיג ולבנות אומה באתגרי קיבוץ גלויות וביסוס מוסדות מדינה. בעשור הראשון הדגיש:

"הביטחון הוא רק תנאי לקיומנו ולעצמאותנו, למדינת ישראל ייעוד מיוחד.כל מדינה חייבת לדאוג לשלומם לרווחתם ולהתקדמותם של תושביה, מדינתנו מצווה גם על כך, אבל אין זה העיקר. מגמתה העליונה של מדינת ישראל היא גאולת ישראל קיבוץ גלויות" (כוכבים ועפר, עמ' 32). בדבריו אלה הדגיש כי להנהגת מדינת ישראל דרוש מנהיג ולא רק מנהל יעיל, מנהיג המתווה דרך, מעניק משמעות לסבל ולמאבקי הקיום, בעל יכולת לא רק לקבל החלטות נכונות אלא גם להביאן להסכמה לאומית רחבה. בגישה כזו, מצוינות ניהולית כשלעצמה לא זו בלבד שאינה מספיקה להנהגת אומה, אלא אף מתגלה לעיתים כחלק מהבעיה.

ביטוי מובהק להבדלי נקודת המבט בין שיקולי הנהגה לאומית לבין שיקולי ניהול, נמצא בהכרעת בן גוריון להבאת עולי עיראק כולם בבת אחת, למרות המחסור במשאבים לקליטתם. שלמה הלל, שהוביל את המשימה, מספר על התדריך שקיבל מלוי אשכול:

"תאמר ליהודים הטובים שלך שנשמח מאוד שכולם יבואו, אבל שלא ימהרו, אין לנו כרגע אפשרויות קליטה...". אשכול, ששימש בשנים ראשונות למדינה הממונה על קליטת העלייה, הדגיש את המחסור במשאבים. לא רק שאין דירות, גם אוהלים אין מספיק, ובוודאי לא מקומות עבודה וגם לא מספיק מזון. לכן דרש להביאם ארצה בהדרגה.

בן־גוריון, שהיה ראש הממשלה, קרא אליו את שלמה הלל ואמר לו - כל מה שהזהיר אשכול נכון, אבל "תגיד להם שיבואו מהר" (רוח קדים, עמ' 268). כששערי עיראק נסגרו לפתע, לאחר כמה חודשים, הכרעתו של בן־גוריון התגלתה כנכונה. כאן טמון ההבדל בין מנהל הצמוד להכוונת עבודת המטה, לבין הכרעות לאומיות בתודעת חירום.

כבולים לאדמיניסטרציה

היכולת לפעולה לאור חזון לאומי ובהיגיון חירום היא הדבר העיקרי שחסר לממשלה המונעת בבסיסה על ידי נקודת השקלול של "הטוב הכללי", ונצמדת מעצם זהותה לדפוסי המינהל התקין והשגרה היציבה. הכרזה על היגיון חירום כרוכה למעשה בתודעת משבר, ומבקשת להכווין את הפקידים להכרת הכורח לרדת ממסילות ההתנהלות השגרתית. אבל ממשלה המחויבת בבסיס גישתה לדפוסים הנוהליים המקובלים, תמצא עצמה בצומתי החלטה קריטיים כשהיא משועבדת לשלטון הפקידים. בעשורים האחרונים, באתגרי ליבה, ממשלות ישראל מצאו עצמן לכודות בנוהלי מסילת הנוהל וקידוש היגיון השגרה. כאן מתבטא החסך במנהיגות בעלת הסמכות והתעוזה להנהגה לאומית, פורצת דרך במצבי חירום.

בשנה האחרונה, בכמה תחומים עיקריים - ובהם מצוקת הדיור, אובדן המשילות בגליל ובנגב וחסמי ההתיישבות היהודית - נמנעה הממשלה מפעולה בתודעת חירום. בסוגיית אובדן המשילות, לדוגמה, נדרשים צעדים רחבי היקף בהפעלת סדר כוחות שאינו מצוי כיום בידי משטרת ישראל. גם צעדי ההתקדמות לקראת הקמת משמר לאומי מבטאים פעולה איטית כפופה יתר על המידה לתהליכי עבודת מטה, ובסופה אינה מביאה כל בשורה למצוקת הביטחון בשגרת החיים.

תוספת חטיבות מג"ב במילואים היא בוודאי חשובה למצב מלחמה, אלא שבינתיים בשגרת יומו, האזרח הישראלי ורכושו ממשיכים להיות מאוימים בידי כנופיות הפשע בגביית דמי החסות ובמעורבות בלתי חוקית בניהול מכרזים בשלטון המקומי. ללא הכרזת מצב חירום, שמזמין חשיבה ופעולה בהיגיון חדש, במשאבים לאומיים רחבי היקף, באמצעים הנתונים כיום בידי משטרת ישראל, אין סיכוי לדיכוי האיום.

בסוגיית הקמת היישובים, בגליל, בנגב ובגולן, למרות התפנית שהובלה בידי שרת הפנים איילת שקד, החסמים העיקריים המנחים את רשויות התכנון ברמה הארצית והמחוזית לא הוסרו. בבית שערים וביודפת החסומים להרחבה, צעירים מאבדים תקווה. בעידן מפא"י, הממשלה החליטה על הקמת יישוב לאלתר. למחרת היה במקום צריף ומגדל, והתכנון המוסדי ליישוב קבע התנהל במקביל לעליית המתיישבים. בממשלות ישראל שהשתעבדו ל"מינהל התקין", התהליך החיוני הזה נחסם.

הקריאה להתנהלות פוליטית ממלכתית הציפה לאחרונה את השיח הפוליטי הישראלי. הראשון שקבע את המושג היה בן־גוריון. הממלכתיות במשנתו הפוליטית ביטאה את המצפן הלאומי שצריך להנחות את המנהיג גם במקום שבו הוא ניצב בקונפליקט מול נציגי ה"מינהל התקין" ומול התנגדויות משפטיות ופוליטיות. מתוך נאמנות לסיפור העל של גאולת ישראל וקיבוץ גלויות, הממלכתיות מאפשרת למנהיג את ההצדקה לפעולה בהיגיון חירום. במצוקות השעה עם ישראל זקוק נואשות להנהגה לאומית, לא רק למצטייני ניהול.