מי יציל את המשק שלי

"זה גומר אותך. זה כמו שמישהו דופק לך כל הזמן בלי הפסקה ביסים בגוף", מתאר יונתן מרגי את התחושה בבקרים שבהם הוא מגלה את שאריות העור שנותרו מעוד פרה שנשחטה. כבר שנה שהוא בוקר, מגדל עדר של 70 ראש בשטח מרעה פסטורלי סמוך לנווה מיכאל, בין בית שמש לגדר ההפרדה. בתוך שנה אחת נגנבו לו 19 עגלים ונשחטו לו 12 פרות, ובכל זאת הוא לא מוותר, ממשיך להשכים קום בארבע לפנות בוקר ויוצא אל העדר.

שעת דמדומים, הפרות מתנערות מחום היום, ועם הרוח הקרירה יוצאות לסיבוב בשטח. אחרי הפרות נשרכים העגלים. משהו בקצב התנועה המתון של העדר, באור הרך של טרום שקיעה, משרה שלווה. אבל תכף תרד החשיכה, ואיתה יעלה קצב הלב הדואג לשלום העדר.

כמו מרגי, מאות חקלאים שסובלים מפשיעה החקלאית לא ישנים בלילות. על פי דו"ח של ארגון השומר החדש - שאוסף נתונים במשך כל השנה וערך סקר מקיף בין 412 החקלאים - כל משק חקלאי בארץ סבל בממוצע מ־6.6 אירועי פשיעה במהלך שנת 2021. הנזק הממוצע למשק מגיע לכ־74 אלף שקלים. המשמעות לענף החקלאות כולו היא נזק אדיר של יותר ממיליארד שקלים.

"חוץ מפרות שנשחטו ועגלים שנגנבו, נגנבו לי גם שניים וחצי קילומטר של גדר. עוד לפני שהבאתי את העדר כבר החלו הגניבות ומעשי הוונדליזם", אומר מרגי, תושב נחושה בן 35, נשוי ואב לשלושה.

"בסך הכל מדובר בנזק כלכלי של מאות אלפי שקלים. את השנה הזאת אני מסיים בהפסדים. וזה עוד בלי שאני בכלל מכניס לחשבון את ההשקעה הכלכלית בהקמת העדר, שעוד בכלל לא התחלתי להחזיר אותה. בשביל שיהיה מה לאכול בבית אני עושה עוד עבודות מזדמנות בתחום המיכון החקלאי".

כדי לקבל אישורים לעלות לשטח, עברו על מרגי 11 שנה של ייסורים מול הביורוקרטיה הישראלית של מינהל מקרקעי ישראל. רישיון המרעה שלו לא כולל לינה במקום, ולכן בלילות שבהם הוא נשאר לשמור על ההעדר, אין לו מחסה מהגשם והקור.

אז מה מחזיק אותך פה? זה סוג של הגשמת חלום?

"זה יותר גרוע מחלום. על חלום אפשר לוותר, על זה לא. זה משהו שהוא בין דרך חיים, לבין שיגעון. כן, בהחלט שיגעון. מה שמחזיק אותי פה זאת התקווה שיום אחד יהיה פתרון. אני פשוט מאמין שיהיה טוב. בוקרים זה סוג של עם כזה שמאמין בטוב, גם כשהמצב רע".

תחושת הבדידות של מרגי מאפיינת כמעט את כל חקלאי ישראל. 95 אחוזים מהחקלאים שהשתתפו בסקר של השומר החדש העידו כי הם מרגישים שהם לבד בחזית המאבק כנגד הפשיעה החקלאית. מי שמנסה לתת מענה לתחושת הבדידות הם מתנדבי ארגון השומר החדש. "בלעדיהם כל הסיפור הזה לא היה קורה", אומר מרגי, מצביע על המדורה שנדלקה בסמוך, במקום שבו החלו להתקבץ המתנדבים הלילה. "זה לא מציאותי גם לשמור בלילות, גם לעבוד בימים, וגם לנהל חיי משפחה.

החבר'ה של השומר החדש שמגיעים לכאן כמעט בכל לילה הם אלה שמאפשרים לי לשרוד כאן בשטח ולהצליח לנהל איזה סוג של חיים שפויים. כשהם כאן אני יכול ללכת לישון בבית ואז בארבע בבוקר אני מתחיל יום חדש".

אבל למרות המתנדבים שבשטח, הגנבים מצליחים למצוא פרצות זמן בין המשמרות, ולבצע את זממם. "אלה חבר'ה שזה המקצוע שלהם. כמו שאת עובדת בעיתון - הם עובדים בלגנוב, והם עושים את זה על הצד הטוב ביותר. בבוקר אתה מגיע ושומע עגל צועק, וכבר מבין שעוד רגע תמצא שאריות של פרה שנשחטה".

לישון עם עין אחת פקוחה

מרגי מכיר היטב את שמות החברים בכנופיות שפוגעות בו. "אלה בעיקר פלשתינים שמגיעים מאזור צוריף. יש גם כמה חוליות שמגיעות מחברון. את כולם מכירים בשמם, וגם במשטרה מכירים אותם כעבריינים כבדים".

אז למה לא עוצרים אותם?

"כי אני לא חושב שזה מעניין באמת מישהו, ברמה כזו שילכו עכשיו ויתאבדו על זה. הרבה מהם הם גם סוג של משת"פים בעצמם, אז את מבינה שבעצם מעלימים עין מהפשיעה שלהם. אבל בעיניי זה בעיקר חוסר רצון לשים לזה סוף. אם המשטרה היתה רוצה, היא היתה יודעת טוב מאוד לשים לזה סוף. האמת שבכל פעם שאני מוצא פרה שחוטה או שנעלם לי עגל, אני לא כועס על הגנבים, על אותם פלשתינים, כי הבעיה היא אצלנו, לא אצלם.

"אני לא רוצה לערב פוליטיקה, אבל כשאתה משדר מסר של חולשה זה בא לידי ביטוי בכל תחום בחיינו. הערבים מריחים את זה. הם יודעים שלא יעשו להם שום דבר, ובמקרה הכי גרוע יתפסו אותם והם יישבו בכלא שלושה-ארבעה חודשים. הם פשוט עושים מאיתנו צחוק, לכן הבעיה היא בנו. הם פשוט מאוד לא רוצים אותנו פה בשטח, אז חוץ מפיגועי טרור הם גם פוגעים לנו בפרנסה".

הפשיעה החקלאית היא סוג של טרור?

"מסביבי יש עוד עשרה עדרים של בדואים. אני הבוקר היהודי היחיד כאן במרחב. לאף אחד מהבדואים לא גונבים שום דבר. הרועה הבדואי הולך בכל לילה לישון בנחת. הפגיעה היא רק בי כי אני יהודי. הם יודעים שהיהודי מוגבל ושומר חוק, והוא לא יוכל לעשות שום דבר, ושהמדינה שלנו מתייחסת בהתאם. עובדה שהם יושבים בכל ערב בנחת, עושים תה והולכים לישון. בבוקר הם קמים ולא חסר להם שום דבר. אני, לעומת זאת, מתרוצץ כל הלילה כמו עכבר".

במג"ב, הגוף שממונה על הטיפול בפשיעה החקלאית, לא ממהרים לזהות אלמנטים של טרור בתוך הפשיעה החקלאית. "אני לא יודע להגדיר דבר כזה", אומר נצ"ב אלי גוזלן, קצין האח"מ של משמר הגבול. "אני חושב שאם לא הצלחנו להוכיח את זה ולבסס את זה בצורה ברורה, לא נראה לי שאפשר לטעון שגניבת עגבניות היא משהו על רקע לאומני".

אבל במקרה של מרגי פוגעים רק בעדר שבבעלות יהודית ולא בעדרים של בדואים סביבו.

"אנחנו מייחסים חשיבות רבה לכל אירוע ומטפלים בו בצורה מקצועית. אבל בכל זאת לא הייתי מגדיר את זה כפשיעה לאומנית. יש דפוס של התנהגות עבריינית, שעל פיו הגנב לא גונב מהסביבה שלו, מהמשפחה שלו. אז אם הוא גונב למישהו אחר זה לאומני? אני לא בטוח. לא הצלחנו לבסס עבירות מהסוג הזה, וצריך להיזהר מלמהר לומר אמירות כאלה".

במג"ב מעדיפים, כנראה, שלא לזהות מניע לאומני בתוך הפשיעה החקלאית, ועל פי דוברות מג"ב "אין בידינו נתונים על ההשתייכות הלאומית של הפוגעים והנפגעים". בלי להחזיק נתונים מסודרים בנושא, קל יותר, כך נראה, להמשיך ולטמון את הראש בחול. נתונים כאלה, אגב, פורסמו מעל במת עיתון זה על ידי עמיתי איציק סבן. מדובר בנתונים רשמים של משטרת ישראל, שאליה ככל הידוע לי, שייך מג"ב. על פי נתונים אלו, בשנת 2021 נחשדו 96 יהודים בעבירות של פשיעה חקלאית, לעומת 275 לא יהודים. נוסף על זה, משטרת ישראל חקרה עוד 55 חשודים בפשיעה חקלאית מהרשות הפלשתינית. ומה בנוגע לפילוח הנפגעים? גם כאן הנתונים חד־משמעיים. מתוך 756 חקלאים שנפגעו מעבירות של פשיעה חקלאית, 622 חקלאים הם יהודים ורק 134 ערבים.

הנתונים מציגים תמונה עגומה אך ברורה למדי: ב־80 אחוז מהמקרים הגנבים הם ערבים, וב־80 אחוז מהמקרים הנפגעים הם יהודים. בדיוק ביחס הפוך לשיעור הערבים באוכלוסייה העומד על 20 אחוזים. אבל לא, מה פתאום, אי אפשר לזהות מניע לאומני. חלילה.

אל כל זה צריך להוסיף עוד מאות מקרים לא מדווחים. בתחילת הדרך, כשראה שהתלונות נסגרות בלי טיפול, התייאש מרגי וחדל להגיש תלונות למשטרה על האירועים השונים, אבל מאז שהוא מקבל סיוע בשמירה מהשומר החדש, הוא חזר להגישן.

"חלק מהחוזה שלנו מול החקלאי זה שהוא מחויב להגיש תלונה על כל אירוע גניבה", מסביר תמיר אבקסיס, איש השומר החדש, שמשמש מנהל מבצעי מחוז דרום של הארגון. "מה שקורה זה שהמשטרה באה בסוף כל שנה עם נתונים, וטוענת שיש ירידה בפשיעה החקלאית. אבל אנחנו יודעים שזה נובע מכך שחקלאים התייאשו מלדווח. חקלאי שגונבים לו חצי טונה של אבוקדו או כמה כבשים, לא יגיש תלונה כי הסיכוי שיחזירו לו את התוצרת שואף לאפס, אז למה לו לשרוף חצי יום בתחנת המשטרה? מאחר שאנחנו רוצים לא רק לסייע מקומית לחקלאים ספציפיים, אלא להוביל לשינוי כולל, אז חלק מההסכם שלנו עם החקלאים הוא שאנחנו מסייעים להם בשמירה, והם מתחייבים להגיש תלונה. כיום אנחנו כבר מסייעים ל500 חקלאים בכל רחבי הארץ".

קפה, כוכבים ואקשן

מרגי אכן ממלא את חלקו בהסכם עם השומר החדש ומגיש תלונות במשטרת בית שמש. "השוטרים עצמם מאוד נחמדים ומנסים לסייע, אבל בסופו של דבר אני מקבל מכתב שהתיק נסגר. עם כל הרצון הטוב של השוטרים בשטח, המשטרה כארגון לא שמה את הפשיעה החקלאית בראש מעייניה".

אנחנו מתרחקים מהפרות וצועדים אל עבר המדורה המנצנצת באפלה. מרגי מחליף כיפים עם המתנדבים של השומר החדש. הערב הגיעו שלושה - שחר רוטברד, בנקאי במקצועו, ריצ'י וולף, עורך דין, וזיו גולן, איש היי־טק. שלושתם, בשנות ה־50 לחייהם, הם חברים ותיקים, שמתנדבים גם במשמר הגבול וגם אחת לשבועיים ביחידת הג'יפאים של השומר החדש. הם גרים באזור מודיעין ואין כמו גיחה לילית עם הג'יפ אל מרחבי הטבע, הרחק מהדחיסות החונקת של העיר.

"אנחנו פה בשביל להראות נוכחות ולבלוט בשטח", אומר שחר. "הגנבים שנמצאים כעת מעבר לגדר, משקיפים עלינו כל הזמן. הם מכירים את השטח יותר טוב מכולנו. הם יודעים לא לבוא כשאנחנו כאן".
"אם החקלאי לא יהיה באדמות המדינה האלה", אומר זיו, "אז גורמים זרים ישתלטו עליהן. מי שלא נמצא בשטח יפסיד אותו".

"אנחנו פה קודם כל בשביל תמיכה בחקלאי", אומר ריצ'י, "זה נותן לו חיזוקים, זה משהו שמאפשר לו לקום בכל בוקר מחדש ולהמשיך למרות כל הקשיים. מבחינתנו זו באמת שליחות, למרות שזה לא סוד שאנחנו גם נהנים", הוא מחייך. "אנחנו בהחלט לא סובלים כאן. יש אוויר צח. יש שקיעה, ויש זריחה". יש גם פינג'ן קפה ריחני, ובשר שניצלה על האש, וחופת כוכבים מרהיבה מעלינו. ויש מדי פעם גם קצת אקשן.

"כשאנחנו מבחינים בתזוזה בשטח, או באורות חשודים, אנחנו קופצים ורצים מייד. אם תפסנו משהו אז אנחנו מזעיקים את המשטרה. קרה כבר שתפסנו שב"חים", מתאר ריצ'י. "לפעמים אנחנו תופסים רכב פרטי ורואים שכולו עמוס באבוקדו או באבטיחים. אנחנו עוצרים אותו ומזעיקים משטרה, בתקווה שיגישו כתב אישום. המשטרה עושה מה שהיא צריכה לעשות, מעבירה לפרקליטות, והיא צריכה להגיש כתב אישום. לצערנו סף הענישה בפועל הוא נמוך. צריך לחזק את החקלאים ולהעניש את הגנבים. לקטוף נקטרינה מהעץ זה בדיוק כמו להיכנס לסופר ולגנוב חלב מהמדף. אין שום הבדל".

"הרבה מהגנבים זה לא מה שאנחנו חושבים", מוסיף זיו נקודה למחשבה. "אלה סתם אנשים שכל אחד לוקח 'רק' קילו וחצי. אנשים לכאורה ישרים ולא במודעות שלהם עניין הגניבה. הם פשוט לוקחים משהו שלא שלהם, בלי לחשוב. כל אחד לוקח אבטיח ובסוף עשרות קילו אבטיח נעלמים".

כמי שנמצאים בשטח אתם יכולים להצביע על עלייה בכמות אירועי הפשיעה החקלאית?

"יש עלייה מטאורית. מספיק להסתובב בשטחים החקלאיים ולראות כמה הם מוקפים בגדרות ובתלתליות, עד שממש שאי אפשר לעבור".

"בשנה האחרונה יש עלייה משמעותית גם בכמות האירועים וגם בעזות המצח וחוסר הפחד של הגנבים. עוד ועוד חקלאים נואשים פונים אלינו לבקש סיוע", מוסיף אבקסיס.

* כל משק חקלאי בארץ סבל בממוצע מ־6.6 אירועי פשיעה במהלך שנת 2021
* הנזק הממוצע למשק מגיע לכ־74 אלף שקלים
* 95 אחוזים מהחקלאים מרגישים שהם לבד בחזית המאבק נגד הפשיעה החקלאית

"החקלאות היא המגן האנושי שלנו"

את מה שרואים באופן מוחשי הגורמים בשטח, נתוני משטרת ישראל לא משקפים. כבר כמה שנים שבמשטרה טוענים כי חלה ירידה בפשיעה החקלאית. על פי נתונים שנמסרו לנו מדוברות מג"ב, ולא כוללים פשיעה חקלאית ביו"ש, בשנת 2021 נפתחו 785 תיקי פשיעה חקלאית - זאת לעומת 972 בשנת 2020. מבין התיקים שנפתחו בשנת 2020 הוגשו 137 כתבי אישום, ובשנת 2021 הוגשו 241 כתבי אישום. על פי נתוני מג"ב, בשנת 2022 (חמישה חודשים) נפתחו רק 260 תיקי פשיעה חקלאית, אולם החודשים ה"חמים" הם בקיץ ובאביב.

בקשתנו לקבל את נתוני הפשיעה החקלאית ביו"ש נענו בשלילה, ודוברות המשטרה הפנתה אותנו להגיש בקשת חוק חופש מידע בעניין. את נתוני המשטרה צריך לקחת בעירבון מוגבל, משום שעל פי הדו"ח של השומר החדש 39 אחוז מהחקלאים לא מדווחים על אירועי פשיעה חקלאית.

"אנחנו מודעים לכך שיש חקלאים שלא מתלוננים. אנחנו עושים הרבה כדי לעודד חקלאים להתלונן, גם אם גנבו להם לכאורה משהו פעוט. בעבירות החמורות יותר הם מגישים תלונה בלי להתפשר", אומר נצ"ב אלי גוזלן. "אנו מתמודדים עם תופעות של גניבות בעלי חיים, בקר וצאן, גניבות רכוש כמו טרקטורים וציוד חקלאי, נזק לתשתיות כמו גדרות ומערכות השקיה, פלישה והשגת גבול. עם כל זה אנחנו מתמודדים באמצעות כוחות משמר הגבול.

"יש לנו גם כוחות ייעודיים שמטפלים בפשיעה החקלאית, בכל מרחב יש יחידת תקיפה כפרית שעוסקת במיגור פשיעה חקלאית. לכל מרחב יש ימ"ר, יחידה מרכזית מיוחדת, בדומה לימ"רים המחוזיים, ויש לימ"רים יכולות מודיעין, בילוש, אכיפה סמויה וגלויה. נוסף על כך, אנחנו מפעילים מערך של כ־4,000 מתנדבים. בימים אלה אנחנו מקימים שש יחידות שיטור במרחב הכפרי, כדי להעלות את הביטחון האישי של החקלאי וכדי שתהיה לו כתובת ברורה לפנות אליה".

"יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם מג"ב", אומר אביחי פינטו, רכז שטח של השומר החדש ומי שאחראי לקשר של הארגון למשמר הגבול. "יש שלושה בסיסי מג"ב בדרום שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה. חוץ מהמשמרות האזרחיות של השומר החדש, פעילים שלנו גם מתנדבים למשמר הגבול ויוצאים לשטח איתם. מדובר בכ־200 מתנדבים של השומר החדש שמתנדבים כיום גם במשמר הגבול".

השומר החדש שהוקם ב־2007 כולל כמאה אלף מתנדבים. "כולם באים עם ההובי שלהם, עוזרים לחקלאים ונהנים. אנחנו מנסים להציג את השמירה כדבר חווייתי, יש זוגות שבאים לשטח לשמירה רומנטית, הורים וילדים, סבים עם הנכדים", אומר פינטו.

"המטרה של השומר החדש היא להקים את החקלאות על רגליה, בכל הרבדים, לגדל דור המשך לחקלאות. כיום מרבית החקלאים הם אנשים מבוגרים, חלקם שלא רוצים שהבנים שלהם ימשכו בדרכם, בגלל כל הקשיים. יש לנו חקלאי מאוד מוכשר שאנחנו מלווים. יש לו גם ילדים מאוד מוכשרים, אבל הוא לא רוצה שהם ימשיכו בענף. הוא אמר לי 'אני אוהב את התחום. אני רוצה להיקבר פה בשטח בין המלפפונים לעגבניות, אבל אני לא רוצה שהילדים שלי ימשיכו בחקלאות'.

"החקלאות היא המגן האנושי שלנו. אם החקלאים ינטשו את הגבולות ברצועת עזה ובלבנון, לא יצוצו שם לפתע במקומם מפעלי היי־טק. לא מזמן ביקרתי בשטח חקלאי ברצועת עזה. החקלאי הוביל אותי לפיר של מנהרת חמאס שהוא מצא ומנע אסון. החקלאות היא השכפ"ץ שלנו. אנחנו צריכים לשמור עליה כדי שהיא תשמור עלינו". 

yifater1@gmail.com