"ניתוח קיסרי, אני עם ידיים קשורות. שני רופאים מתעסקים עם הגוף שלי ומדברים על כדורגל"

אמיצה אמיצה, ועדיין, לא אוכל לכתוב כאן על החוויה שעברתי בחדר של קופת חולים, עם ילד, ודלת סגורה, ואמון מלא ברופא שמאחורי המחשב. כמו בתעשיית הבידור והקולנוע, גם בעולם הרפואה יש היררכיות, וקווים של אסור ומותר מתפוררים כשמדובר בבעלי סמכות. 

הטרדות מיניות אינן הסוגיה היחידה שמעסיקה את הוועדה לרפואה מגדרית במשרד הבריאות, שהתכנסה לראשונה בתחילת החודש. מטופלות חוות את מערכת הבריאות שונה לחלוטין מאשר מטופלים. ניסויים על תרופות נערכים רק על גברים, מחלות "נשיות" נמצאות בתת־אבחון, רופאים מעירים לנשים הערות לגבי גופן, אפילו סל התרופות מושפע מהטיה מגדרית - רק שליש מחברי ועדת סל התרופות הן נשים, ומדיוני הוועדה לאורך השנים עולה שתרופות לנשים קיבלו עדיפות נמוכה.

ב"קרן בריאה", תנועה אקטיביסטית שמטרתה להשמיע את קולן של נשים במערכת הבריאות, אספו בשבועיים האחרונים עדויות על חוויות שליליות של נשים במהלך פרוצדורות רפואיות כדי להעבירן לקובעי המדיניות. "כמעט כל אישה חוותה חוויה מצלקת, חלקן נושאות את העלבון וההשפלה עשרות שנים", אומרת מיטל בנשק, סמנכ"לית הקרן. "מבחינתנו, המאבק אינו ברופאים אלא של נשים ושל רופאים יחד נגד התנהלות פוגענית של רופאים ספציפיים שמוציאים שם רע למקצוע".

בקשת הקרן לשמוע עדויות של נשים התגלגלה בקבוצות פייסבוק סגורות. מאות תגובות הציפו את הקרן, בעמוד של "קרן בריאה", בשרשור בקבוצת "פמיניסטיות הלכתיות" שחולל סערה ובהודעות פרטיות. התלונות מגוללות הערות פוגעניות שספגו נשים בשל המשקל או המראה שלהן, אחרות נוגעות לתחום האפור הנושק להטרדה מינית, היעדר רגישות בבדיקות אינטימיות ופולשניות או תקשורת מזלזלת במצב שבו יחסי הכוחות הם לרעת המטופלת. 

מדובר באמירות סמי־רפואיות, שלא ניתן להגיש בגינן תלונה אך הן משפילות: מרדים שאמר למטופלת "מה את מייללת כמו איזה גור"; רופא שאמר לאישה הרה בסקירת מערכות "אי אפשר לראות כלום בגלל מפלי השומן שלך"; אישה בהליך רפואי חושפני שביקשה מסטודנטים שנכנסו לחדר לצאת, ותגובת הרופא היתה: "או שתשכבי בשקט או שאקשור אותך למיטה".

"רופא נשים ביקש להחמיא לי ואמר: 'תמיד נחמד כשיפה כמוך מגיעה'", מספרת אחת הנשים. "אני לא מבינה איך רופא שעובד עם נשים בסיטואציות סופר רגישות ואינטימיות, עם חוסר איזון מטורף ביחסי הכוח, מרשה לעצמו להגיד דברים כאלה? פחות בא לי לשמוע איך אני נראית מהגינקולוג שלי, גם אם זו מחמאה תמימה".

 

אלימות משתקת

רוב הנשים המתראיינות לכתבה העדיפו באופן טבעי להישאר בעילום שם. חלקן הציפו קושי ייחודי לנשים דתיות: ייתכן שמפאת הבושה הן אוגרות יותר סיפורים שעליהן לא ידווחו או יספרו. לעיתים מדובר באירוע שעבור מי שגדלה בחינוך חילוני הוא זניח: סיטואציה שבה שלושה רופאים בוחנים באגביות בטן שרגילה להיות מוצנעת. או העדות של פ': "אח, גבר גדול, תופס אותי ומקפל את הגוף שלי להרדמה ספינאלית. הוא מחזיק אותי כדי שלא אזוז בזמן הזריקה. אני אישה חרדית שאף אחד לא נגע בה מעבר לבעלה. הזעזוע והאלימות שבמגע הזה משתקים אותי".

מטבע הדברים, הסביבה הרגישה ביותר הן הבדיקות הגינקולוגיות. 6,500 נשים מילאו שאלון מפורט במסגרת סקר של "קרן בריאה" שעסק בחוויה הסובייקטיבית של המטופלת במהלך הבדיקה בהיבטים של כאב ומבוכה. משרד הבריאות קיבל את תוצאות הסקר, ואמור להוציא נהלים מסודרים לבדיקות אינטימיות, נהלים אשר לא קיימים היום. 

ההמלצות המתגבשות כוללות בין היתר הנחיה לספק לאישה הסברים לפני הבדיקה, כאשר האישה לבושה; להזהיר לפני פרוצדורה שעלולה להכאיב; להימנע מביקורת, מבדיחות או מרמיזות הקשורות למיניות הנבדקת; לוודא שיש מקום נסתר להתארגנות; ולהזכיר למטופלת כי היא זכאית למלווה. 

"הגעתי לרופא נשים עקב כאבים בקיום יחסים", מספרת אישה בפוסט שכתבה בנושא. "הוא בדק אותי באופן מכאיב, וכשקפצתי מהכאב הוא אמר: 'אם ככה את עושה לבעלך, בטח שזה לא נעים לכם. אם את לא רוצה שאבדוק, לא צריך'".

 

"את עדיין מניקה? רואים"

תלונה אחרת שהגיעה לקרן היא של אישה שהגיעה לגינקולוג לבדיקה לאחר לידה. "הרופא טען שחבל לבדוק אותי כי ממילא אני צריכה לחזור אליו שוב כדי לשים התקן. הבהרתי שאני לא רוצה התקן. הוא שאל איך נקיים יחסי מין. אמרתי לו שמצאנו את הדרך שמתאימה לנו. ואז הוא פצח בנאום על זה שאם אני לא אתן לבעלי מה שהוא צריך הוא 'ישתגע', כך בלשונו, או יפנה לרעות בשדות זרים. אמרתי לו שזה לא עניינו, ושאני מבקשת רק שיבדוק אותי. הוא הודיע שיבדוק אותי רק אחרי שאקנה את ההתקן, וכבר נתן לי מרשם בשבילו.

"החלטתי לא לחזור אליו. הלכתי לרופאה אחרת. כשהיא שאלה למה הגעתי לבדיקה באיחור, פרצתי בבכי וסיפרתי לה. היא שאלה אם אני מרשה לה לחבק אותי, ותוך כדי חיבוק אמרה: 'שישים לעצמו התקן, מה הוא רוצה ממך'".

בתוך חדר הרופא, הקו בין אסור למותר דק מאוד, ולעיתים סובייקטיבי. משרד הבריאות אמור להוציא בקרוב נוהל מרוענן למניעת הטרדה מינית במערכת הבריאות, כולל מנגנון להגשת תלונה ואופן טיפולה. 

"אחרי הלידה השנייה הלכתי לרופא משפחה עם כאב ביד", מספרת ל'. "הוא שאל אותי אם אני עדיין מניקה. עניתי 'כן, למה?' הוא בתגובה מסתכל עלי ועונה: 'רואים'. מה קשור החזה שלי לכאבים ביד? מיותר לציין שלא חזרתי אליו מאז".

 

"את יפה מדי להיות חולה"

אביבית זהבי־בינשטוק (35), נשואה פלוס 2, אובחנה כחולה באנדומטריוזיס, מחלה גינקולוגית כרונית שגורמת לכאבים חזקים ובלתי פוסקים. היא מוכנה להיחשף בשמה ולספר על אירוע שחוותה כדי להביא לשינוי. "בגלל המחלה אני עוברת הרבה בדיקות פולשניות, ובדרך כלל לא מגיעה אליהן לבד. הגעתי למומחה גסטרו עם בעלי ועם אמא שלי. הרופא לא נתן להם להיכנס מאחורי הפרגוד. עשיתי את הבדיקה הזאת אצל פרופסור אחר ולא היו כאבים, אבל מה שעברתי שם, לבד מאחורי הפרגוד, היה חריג. הרופא הזה הכאיב לי באופן חריג. הרגשתי שהיה משהו סדיסטי בפעולות שלו. 

"הבדיקה נמשכה כשאני בוכה מכאבי תופת ודופקת על הקיר מרוב כאב. היה נדמה שהוא שואב הנאה מהעניין. אחר כך הוא הפך אותי ועשה לי בדיקה גינקולוגית. בדיעבד הבנתי שהוא לא רשאי לבצע בדיקה כזאת, שזה לא תקין ואולי פלילי. בסוף הבדיקה הוא טפח לי על הטוסיק ואמר שאני יכולה לקום. לא יכולתי לדבר, הייתי חנוקה מדמעות. הרגשתי מושפלת, מוחפצת. הוא ראה שבכיתי ולא התנצל. 

"מרופא אחר שמעתי: 'את יפה מדי להיות חולה'. מעבר לאמירה המטומטמת, הוא גם טעה באבחנה; הייתי מאוד חולה", ממשיכה זהבי־בינשטוק. "אנדומטריוזיס זו מחלה שלא פשוט לאבחן והיא מאוד כואבת. כשרופא תורן במוקד של קופת החולים בדק אותי וצרחתי מכאב הוא שאל את בעלי: 'היא צורחת ככה גם במיטה?' לא יכולתי להעיר לו בזמן אמת".

נשים אחרות העידו על חוסר רגישות קיצוני בכל הנוגע לעירום ופרטיות: "נכנסתי לגרידה כשאני בצער על היריון שאבד, שוכבת על השולחן הגינקולוגי, קשורה ברצועות, חשופה לחלוטין, המרדים והרופא מדברים מעל ראשי דקות ארוכות על נושאים לא קשורים ולא מתחילים בהרדמה. ביקשתי שיכסו אותי בינתיים, והם צחקו. ביקשתי שוב והם התעלמו. בסוף נכנסה אחות וכיסתה אותי".

"אולטרסאונד שד. אני שוכבת בלי שום כיסוי על פלג הגוף העליון כשהרופא בודק אותי. מביך בפני עצמו", מגוללת אישה אחרת. "המזכירה נכנסת להגיד לרופא שבת שלום. בהתחלה מקשקשת איתו מעבר לווילון, ואז פשוט חוצה את הקו, עומדת לידי, ומצחקקת איתו על ענייני חולין. אני מתה לצעוק עליה שתעוף משם אבל אני שוכבת על המיטה בלי חולצה ולא מעזה. אחרי נצח של שתי דקות היא שוב מאחלת שבת שלום ויוצאת".

ויש גם תלונות שנוגעות לתחושת החפצה במובן הכי מילולי של הביטוי, האישה כחפץ. מיכל, נשואה ואם לילדים בשנות הארבעים לחייה, שמה לב לעובדה שרופאי השיניים נוהגים להניח את המכשירים שלהם על החזה שלה ושל נשים אחרות.

"עד שעברתי לרופא שלא עושה את זה, הייתי בטוחה שזה הסטנדרט. זה נוח, שמים עלייך מפית אז זה לא מלכלך - ואני מגש. זה אפילו לא מיני. זו שאלה האם הרופא יעשה תנועה של עשרה סנטימטרים ימינה עם היד כדי להגיע למגש שלו או שיניח על הפציינט. אני מניחה שזה קורה גם אצל גברים אבל שם זה כנראה פחות רגיש".

עוד מאותו הז'אנר: "אחרי הלידה הראשונה, התינוק ישן בתינוקייה", מספרת מטופלת. "כשהוא בכה, האחות העירה אותי בלילה על ידי טפיחה על השד שלי: 'התינוק שלך רוצה לאכול'".

עדויות רבות עוסקות בסביבת הלידה, שבה נשים מספרות שחשו כאובייקט. "ניתוח קיסרי, אני עם ידיים קשורות, אף אחד לא מביט אלי או מדבר איתי. צוות חדש נכנס, ושוב אנשים נוגעים בי בלי להסביר או להתייחס. אני שומעת בכי של תינוק אבל לא מראים לי אותו במשך דקות ארוכות. שני רופאים ממשיכים להתעסק עם הגוף שלי ולדבר על כדורגל, לא פחות". 

 

סימולציה לפני הבדיקה

את "קרן בריאה" הקימה שרה טנקמן אחרי חוויה טראומטית שעברה במהלך "לידה שקטה": לידת עובר מת. מאז היא מקדישה את זמנה כדי לשפר את היחס לנשים במערכת הבריאות, מרצה לצוותים רפואיים ומחברת בין שחקנים שונים במערכת הבריאות כדי להביא לשיפור. 

נכון, היררכיית מטפל־מטופל יכולה להביא למצבים משפילים גם כאשר מדובר במטופל גבר. המוקד בכתבה הזאת הוא בנשים בשל ההקשר התרבותי הרחב. המודעות לרפואה מגדרית היא חדשה. עד לאחרונה ההבדלים בין אישה לגבר לא זכו להתייחסות רפואית. מלבד "רפואת נשים", שעוסקת באיברי הרבייה של נשים, מקצועות הרפואה מבוססים על הבנה של גוף הגבר. 

למשל, נשים מקבלות תרופות שלא נבדקו על נשים. רוב הניסויים הרפואיים מתבצעים על קבוצות של גברים - אגב גם כשמדובר בחיות מעבדה, חיות מעבדה זכריות. הסיבות הן הגנה על נשים בגיל הפוריות מפני פגיעות כתוצאה מהניסוי, ומאידך שינויים בגוף בשל המחזור החודשי, היריון ולידה שעלולים להפריע לניתוח התוצאות. אבל הביולוגיה שונה. לאותה תרופה באותו מינון, נשים יגיבו אחרת. הסיכוי של אישה לסבול מתופעות לוואי כפול ביחס לגבר. 

"המחקרים על השפעת תרופות נעשים על גברים לא משנאת נשים", אומר ד"ר עידו שולט, מנהל היחידה לרפואת האם והעובר ברמב"ם. "לנשים בגיל הפוריות יש פוטנציאל היריון, וחברות מפחדות מזה. נוח יותר לעשות ניסוי על גברים. צריך לשנות את החשיבה וללמוד איך תרופות, מחלות והתערבויות ניתוחיות מתנהגות אחרת בנשים ובגברים".

הרפואה המגדרית מתבוננת בנשים כמטופלות גם מהפן האבחוני: כאב של נשים זוכה להתייחסות רפואית פחות רצינית, כיוון שמייחסים לנשים הגזמה בתלונות. 

אחת הסוגיות הנלוות הן "המחלות השקופות": מחלות שמתבטאות בכאב כרוני שפוגע בתפקוד היומיומי, עיקר הסובלות מהן הן נשים ולוקח שנים לאבחן - אנדומטריוזיס, פיברומיאלגיה, אהלרס דנלוס וגמישות יתר מפרקית, "אי.סי" - שלפוחית השתן הכאובה - ואחרות.

"נשים שחולות במחלות האלה חוות יחס מזלזל בתקשורת הבין־אישית עם הגורמים המטפלים. אומרים להן שהן מדמיינות, שהן היסטריות או רגישות, וגם מבחינת ההתוויה הרפואית - מציעים להן תרופות פסיכיאטריות", אומרת בנשק. "רופאי נשים ורופאי משפחה לא מודעים למחלות האלה, אין מספיק מומחים ומרפאות ייעודיות, ונשים סובלות שנים ארוכות עד לאבחון".

"יש לטפל בשתי החזיתות ביחס לנשים, הביולוגית והחברתית", אומר ד"ר שולט. "כשסיימתי בית ספר לרפואה לא היתה מודעות לסוגיות מגדר. היום זה משתנה. העובדה שיש היום רוב של מתמחות בגינקולוגיה, תחום שנחשב גברי, היא פועל יוצא של שינויים אלה. ברמב"ם שום סטודנט לא ייגש לאישה לפני שעבר סימולציה עם מודל שעליו יתרגל את הרמה הקלינית ואת התקשורת. תסתכל לה בעיניים, תציג את עצמך, תשאל אם אפשר, תקבל הסכמה, תיגש למטופלת רק כשהיא מכוסה ומוכנה. זו הטמעת גישה, לעשות את המיטב עם מגבלות הרפואה הציבורית והעומס. אני אבא לארבע בנות, ונקודת המוצא שלי היא לדאוג להן לעולם טוב יותר". 

ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד רואה צורך חשוב בהתאמה מגדרית של שירותי הבריאות, כדי לתת טיפול רפואי מיטבי לכלל המטופלים. לצורך כך, הקים המשרד ועדה בראשות פרופסור חן שפירא הכוללת נציגים ממשרד הבריאות, קופות חולים, בתי חולים, אקדמיה ונציגי ציבור. הוועדה צפויה להגיש את המלצותיה בתוך 6 חודשים. הוועדה תדון בהרחבה בכל הנושאים שצוינו, כמו גם בנושאים נוספים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו