"אפשר?" פונה אליי בת הארבע שלי, בעיניים החמודות והגדולות ביותר שיכולתי לדמיין. "אמא, רק תרשי לי את החמצוץ הזוהר הזה בכל צבעי הקשת, פשוט קסם!"
מכירים את הרגע הזה? מצד אחד הרצון לאפשר, לזרום וליהנות רק לרגע, ומהצד השני הרצון לשמור על הבריאות שלהם שכל כך חשובה לנו.
מה נעשה? איך נתווך בריאות לילדינו, שגדלים בשפע עצום, בתרבות של צריכת סוכר מכל עבר וסרטונים שמאכילים אותם בשעות ארוכות של צפייה בעוגות, שוקולדים וטרנדים מתוקים?
דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, שמבינה את האתגר שבתקופה, אנחנו מתחילים.
כדיאטנית וכאימא, ברור לי שאין סיכוי למנוע מהם את כל הטוב הזה. תמיד מגיע גם החשש שאם הדרישה לבריאות תהיה מוגזמת מדי, היא עלולה לגרום לתוצאה הפוכה, להביא אותם להחביא ממתקים או לשים בכיסים במסיבת יום ההולדת הבאה של חבר או חברה וכמובן עם משלוחי המנות של פורים להתנפל ישר על כל המתוקים.
בתוך כל ההתלבטויות האלה, יש כמה עקרונות יסודיים, שמאוד עוזרים לי. הם מכניסים היגיון וסדר באכילה ויוצרים גישה ומקדמת בריאות בבית, גם כשמדובר בממתקים.
שקיפות - תנו להם להבין מה מנחה אתכם בשיקול הדעת. אל תחשבו שהם יבינו לבד שאוכל מתועש ומחזקי טעם הם אלה שגורמים להם להתמכר ולרצות עוד. שתפו אותם במידע תזונתי שנמצא על האריזות ובאינטרנט. ספרו להם על הסוכר והמלח שמסתתרים בתוך כל אחד מהמרשרשים האלו שהם אוכלים. הילדים שלנו חכמים, הם מסוגלים להבין הכל.
מרחב מוגן – על פי העיקרון הזה יהיו ממתקים בשגרה גם בבית. אתם כהורים תחליטו כמה ומה, אבל ממתקים וחטיפים יהיו. אנחנו לא רוצים לשמוע אותם מבקשים חטיף בשנייה שבה נכנסו לבית של חברים. אנחנו רוצים ילדים רגועים שיוצאים מהבית אל העולם בתחושת "יש לי כזה גם בבית" ו"אני את הממתק שלי אכלתי".
תיזמון - נסו לחשוב רגע על עצמכם, הרבה דברים חכמים יכולים להיאמר תוך כדי שעוגת קצפת מונחת לפנינו, את רובם לא נצליח לשמוע עד שנתענג לפחות על פרוסה אחת ונירגע. גם הילדים שלנו פועלים ככה, תמצאו רגע ניטרלי עם הילדים, פנו לכם זמן רגוע ותדברו איתם על הדברים, ככה תגדלו דור נבון ומאוזן יותר תזונתית.
דוגמא אישית - בסוף חינוך לתזונה בריאה מתחיל ונגמר בנו ההורים. הרי אם נסביר על אכילה מודעת ולא מול המסך ובסוף נשב עם הצלחת ונבדוק מיילים, איזה מסר אנחנו מעבירים פה? שבו איתם מסביב לשולחן, תגיבו על האוכל, תהנו ממנו ביחד. זה זמן הלימוד האמיתי.
לאכול במידה - בעיניי זה אחד העקרונות החזקים. במסגרת ליווי תהליכי הרזיה בקליניקה אני תמיד מזכירה ש"אפשר הכל - במידה". גם בשבילם וגם בשבילכם - תקנו חטיפים באריזות קטנות. לפעמים זה כל מה שצריך, רק טעימה קלה מהטעם המלוח או המתוק הזה, שתיתן להם מה שהם באמת רצו.
הרפיה - עד כאן נתתי כיוון לכל מה שיאפשר לנו להנגיש מידע ולשלוט בבחירות המזון של ילדנו. אבל מה יהיה עם אותם רגעים שבהם לא נהיה לצידם? בסוף פשוט תצטרכו לסמוך עליהם שהם קלטו משהו, ממה שהראינו להם בבית, מכמויות וזמנים שהשתדלנו להנחיל גם מבלי ששמו לב.
ברגע הזה שבו תיפרדו מהם בכניסה לחגיגת יום ההולדת, תיכנסו לרכב ותתניעו, תוכלו רק לסמוך ולהאמין בהם שיבחרו נכון, גם כשאמא ואבא לא מסתכלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו