תערוכת התכשיטים הישראלים

שבועות חורפיים עוברים עלינו לאחרונה ומזג אוויר הפכפך משהו, שלא ברור אם אפשר לבלות בפעילויות מחוץ לבית או לא - וחשוב מזה, לא ברור מה לובשים במזג אוויר, שעוד לא החליט אם הוא חורף אכזרי או קיץ שמשי? אבל זה כבר נושא למדור אחר. 

המדור הזה יעסוק באחד הפתרונות המעולים ביותר לבילוי יום חורף הפכפך עם עצמכם, עם בן או בת הזוג ואפילו עם הילדים: תערוכה במוזיאון. ומה יכול להיות טוב יותר מתערוכת תכשיטים עשירה ומעניינת?

אחת כזו מוצגת בימים אלה ועד סוף פברואר במוזיאון מוז"א - שמו החדש של מוזיאון ארץ ישראל שבתל אביב שעבר מיתוג מחדש, מתיחת פנים ותכנים וכאמור, בימים אלה מארח תחת קורת גג אחד החללים היפים שלו את תערוכת "חומרי הזמן", תערוכת תכשיטים ישראלים בראי הזמן, המוזיאון מארח ביאנלת תכשיטים אחת לשנתיים, והשנה נבחרה דר" איריס פישוף, היסטוריונית של אמנות, אוצרת ומרצה בכירה במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר לאצור את התערוכה.

יצירה של דניאל קלר אבירם, מתוך התערוכה

התערוכה סוקרת 67 שנות יצירת תכשיטים וצורפות בישראל, ובה מוצגים כ-450 עבודות של טובי המעצבים לאורך השנים - החל מעליות יהודי תימן, מרוקו ואירופה אי אז בראשית דרכה של המדינה הצעירה, וכלה בטובי מעצבי התכשיטים הצעירים והוותיקים של ימינו. בתערוכה מוצגים תכשיטים המורכבים ממגוון עשיר של חומרים וטכניקות, נושאים והדגשים - אישיים ופוליטיים, חברתיים, הומוריסטיים ובעיקר אנושיים. המכנה המשותף לכולם - את כולם ניתן לענוד. לא משנה כמה נראה התכשיט כמו יצירה אבסטרקטית ולא מובנת במראה ראשון, הרי שבסופו של דבר מדובר בסיכת דש, טבעת, שרשרת או עגיל אותם ניתן ואף רצוי לענוד. 

גמל שלמה של האמנית נגה הראל, מתוך התערוכה (צילום: ליאוניד פדרול)

את איריס האוצרת אני פוגשת בתחתית המדרגות המובילות לאולם התערוכה, ובשניות הראשונות של שיחתנו היא לוקחת אותי לשעה מענגת של בתוך עולם התכשיטים, שהם אמנות בפני עצמה. 

התערוכה מחולקת לשניים, הן מבחינה תכנית והן מבחינה פיזית: עבודות עכשוויות ועבודות היסטוריות. התכשיטים של ימינו מוצגים בשני שולחנות תצוגה מאורכים המשתרעים לאורכו של האולם. כל תכשיט מוצג על גבי רקע שחור, המבליט את העיצוב, את בחירת החומרים ואת הפרטים הקטנים ביותר. כל תכשיט מלווה בדיסקית קטנה עליה רשום שם האמן או האמנית וכן פירוט החומרים מהם הוא מורכב, וזה חשוב, כי פה לרוב טמונה ההנאה הגדולה. "מרבית האמנים שמציגים בתערוכה השקיעו רבות בבחירת החומרים שלהם", אומרת פישוף. "הבחירה בחומרים לא שגרתיים היא אחד המאפיינים הגדולים של אמנות התכשיטים העכשווית".

מחרוזת של האמן משה בן דוד

היא מובילה אותי לתכשיט המורכב ממלח שחור, קשקשי דגים ואורגנזה, הניצב ליד עבודה נפלאה של נגה הראל, בוגרת בצלאל המציגה גמל שלמה על שלל פרטיו. פישוף מראה את העבודה, סיכת דש, כדוגמא ליצירתיות של האמנים המציגים. "ישנה הכרה בינלאומית גדולה באיכות של התכשיט הישראלי", היא אומרת. "כשנבחרתי לאוצרת התערוכה היה לי חשוב לתת לאמנים חירות מקסימאלית מבחינת נושא, ולא להכתיב אותו ולהגביל אף אחד. כאשר העבודות החלו לזרום הבנתי שמה שמייחד אותן הוא השימוש בחומרים, כאשר נושא העבודה צומח מתוך המפגש עם החומרים עצמם. אני מדברת על שימוש בקליפות ביצים, דרך חוטי מתכת, בדים שונים, עבור במתכות שונות ואפילו בוטנים, עלים וחומרים מן הצומח. מתוך כך הגיע שם התערוכה, "חומרי הזמן".

"תכשיט חתונה מסורתי שענדו על הכלה לקראת החופה". 

yemini family

באילו נושאים עוסקות העבודות בעיקר?

זה מאד משתנה. העבודות נוגעות בנושאים כגון הזמניות של תהילה וניצחון, עבודות שעוסקות בנושא המחזוריות בטבע שנותן השראה למחזוריות החיים והמוות. יש המון התעסקות בנושאים של צמיחה, פריון, פריחה ואחר כך קמילה ואפילו ריקבון. זה מאד מהדהד. גם המלחמה האחרונה (צוק איתן, ס"א) נותנת כאן את אותותיה, כמו תכשיטים המדמים מנהרות, שרשראות עם דימויים של חיילים בתנוחות תקיפה ואף שרשרת אובר סייז של גולגולת גדולה. 

ישנה גם התעסקות בנושאים כגון זיכרון, משפחתיות, נוסטלגיה, כמו עבודתה של דניאל קלר אבירם המראה תמונות משפחתיות של דורות עברו תלויות על מעין מובייל התלוי על צווארון של חולצה לבנה. 

Jakob Bloch, מתוך תערוכת התכשיטים

מדובר בתערוכה השביעית בסדרת תערוכות "תכשיט ישראלי", והחלוקה לשני מתרסי זמנים שונים מצליחה להעביר בבהירות גמורה את הדרך הארוכה שעשה תחום עיצוב התכשיטים בארץ מאז קום המדינה ואז היום. החלק ההיסטורי נמצא בירכתי האולם, מוצג לראווה בתוך ויטרינות גדולות על הקיר. העבודה הראשונה שתופשת את תשומת הלב תלויה על הקיר מימין: תכשיט תימני מסורתי ענק, שנראה יפהפה ומרשים כמו גם כבד ולא נוח בעליל לענידה. "זה  תכשיט חתונה מסורתי שענדו על הכלה לקראת החופה" אומרת פישוף, ומוסיפה: "בניגוד לארצות אחרות בהן יש אסתטיקה משותפת, סגנון משותף שאפשר לדבר עליו ולנתח אותו, בישראל קיימת רבגוניות עצומה, כמעט ללא מכנה משותף אחד. הגיוון העצום באמנות הישראלית מקביל לאוכלוסיה במדינה- מדינה של מהגרים, כור היתוך שלא הצליח להינמס יחד. זה ניכר גם בעיצוב התכשיטים המקומי שלנו".

תכשיט של גליה רוזנפלד, מתוך התערוכה

החלק ההיסטורי סוקר 60 שנות יצירה ישראלית ויהודית מאז קום המדינה, החל מתכשיטים מסורתיים שהגיעו עם קבוצות מהגרים שעלו לארץ בשנות המדינה הראשונות ממזרח אירופה ומדינות צפון אפריקה, דרך משכית ובתי האופנה הישראלים הראשונים, ועד שנות ה-70 כאשר אמנים של בצלאל השתתפו בתערוכות בינלאומיות ראשונות וייצגו את המדינה הצעירה בתחום יצירה שעוד היה בחיתוליו באותם זמנים.

*********

כתובת: חיים לבנון 2, תל אביב

שעות פתיחה: ראשון עד רביעי   16:00-10:00

      חמישי                 20:00-10:00   (ביתן האתנוגרפיה והפולקלור פתוח עד 16:00)                               

      שישי                   14:00-10:00   

      שבת                   16:00-10:00  

          טלפון: 03-6415244

דיאטה, אופנה, מתכונים ועוד המון דברים מעניינים - עכשיו במדור הלייף סטייל! 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו