כשסבתא "יוצאת מהארון": "דווקא הנכדים קיבלו בטבעיות"

בעידן של רשתות חברתיות ושיח פתוח, נדמה כי הסטיגמות העתיקות נעלמו. אולם שלושה מספרי סיפור מדור "פעם" המשתייכים לקהילת הלהט"ב, חושפים מציאות מורכבת יותר של מסע אישי, זהות וקבלה.

ללהט"בים בגיל השלישי יש צרכים אחרים, חלקם חיכו שנים ארוכות עד שעזרו את האומץ להיות מי שהם באמת, חלקם לא הביאו ילדים לעולם ואחרים מתמודדים עם בדידות או גילנות.

בסוף השבוע האחרון עמותת "להט"ב זהב" בשיתוף עיריית הרצליה, האגודה למען הלהט"ב והסתדרות הגמלאים בישראל, קיימו את הכנס הארצי של "להט"ב זהב" שעמד השנה בסימן: "במבט קדימה" מתוך מטרה לסייע ולקדם את הנושאים שקרובים לליבם של להט"בים מעל גיל 50.

שרה סווירי: מהסתרה לחופש אמיתי

שרה סווירי, בת 75, אם לשלושה וסבתא לתשעה נכדים, זוכרת היטב את התקופה הקשה. "עד 1988, משכב זכר נחשב עבירה פלילית," היא אומרת. רק בגיל 55, לאחר שילדיה עזבו את הבית והוריה הלכו לעולמם, החליטה סווירי "לצאת מהארון" ו"להתחבר למי שהיא באמת".

תגובת משפחתה לא הייתה פשוטה. "הילדים והבעל הגיבו בסערת רוחות ובדמעות," היא מספרת. "החברים והמכרים היו מופתעים בהתחלה, ורק כעבור זמן קיבלו אותי ואת בנות הזוג שלי".

מעניין לציין, דווקא הנכדים הצעירים קיבלו אותה בטבעיות מוחלטת. "בימינו יותר קל להם לחיות על פי נטיות ליבם באופן מוצהר", היא אומרת, אך מזהירה: "גם ב-2024 יש מקומות שבהם חברי קהילה גאה מודרים".

עודד כצמן: מהסתרה לקבלה

עודד כצמן, בן 63, מתאר מציאות שונה. "אני לא זוכר אירוע של 'יציאה מהארון'," הוא אומר, "אבל זוכר משיכה לגברים עוד בצעירותי".

"היום יותר קל". כצמן

באחת השבתות בשעות הבוקר, בזמן שאחיותיו הצעירות יצאו לשחות בים, הוא מספר שנשאר בבית עם הוריו – ואמו קראה לו ולאביו לחדר, בניסיון להבין מה קורה ולמה עודד מסתגר בחדרו. "תוך כדי השיחה, כשאבא שלי די המום, אני מאשר שאני נמשך לגברים – ואז אני מקבל עצות איך לנסות להתגבר על ה'בעיה'", הוא מספר, "ואכן היו כמה עצות, אך לא שמעתי להן".

לאחיותיו, כצמן מספר שכבר החליט לא לגלות את סודו, אך היה לו ברור שהן יודעות על כך מגיל צעיר. "היום התחושה שלי היא שיותר קל לצאת מהארון, וגם הרבה יותר מתקבל בציבור נושא הטרנסים", עודד סובר, ומוסיף כי ישנם עדיין תהליכים שצריך לבצע כדי להקל על אוכלוסייה זאת.

שושה נאור: מתנה לעצמה

שושה נאור, בת 66, יצאה מהארון ביום הולדתה ה-49. "שאלתי את עצמי שאלות מהותיות," היא מספרת, "ויותר מכל רציתי לממש את הרצון לחיות עם אישה לשארית חיי".

"הרגשתי בושה מהילדים". נאור

מרגע זה, שושה מספרת שנפתח "מחול של שינויים" בחייה, לצד תחושות של פחד ושמחה שהיא לא הכירה. "המצב בבית היה של אישה נשואה – אפילו שהנישואין היו מרוסקים – ועם שתי בנות בוגרות, בנות 23 ו-27. אני זוכרת שהרגש הראשון שעלה מולם היה בושה, לצד הדילמה איך ומתי לספר להם. הרגש השני היה פחד, שאולי לא ירצו לדבר איתי לעולם. בקיצור הייתי ממש מבוהלת, לצד הרבה התרגשות ותחושה ראשונית של שליטה על חיי, כאילו מישהו בא מבחוץ ונתן לי 'רשות' להיות אני, פעם ראשונה", שושה נזכרת.

"מנקודת זמן זו התחלתי להתעניין ולשאול, עד שהגעתי לאתר 'שידייט' ושם התחלתי לחפש את האהבה החדשה שלי".