הגדת אוקראינה: היהודים שיערכו את הסדר כשבית הכנסת סגור

בבית חולים מאולתר, מיכאל מטפל בלוחמים עם הרופא שהציל אותו

ציוד הומניטרי, שי לחג הפסח, מצות ויין - אלה הדברים שהרב הלל כהן, ראש איחוד הצלה בקייב, חילק במהלך השבוע ללוחמים היהודים במחנות צבא אוקראינה.

כהן בן ה־43 הגיע גם אל מיכאל יונה ורשבסקי. החובש בן ה־48 של איחוד הצלה התנדב לסייע לצבא האוקראיני מייד עם פרוץ המלחמה.

לפני המלחמה מיכאל עבד כעורך דין בקייב. עם פלישת הצבא הרוסי, הוא פינה את משפחתו מאוקראינה והתנדב לשירות. הוא הוצב בוואסילקיב, עיר סמוכה לקייב, שבה שוהים כעת 22 אלף איש. לצד הרופא המקומי ולדימיר, שגם לו שורשים יהודיים מצד אביו, השניים מופקדים על הטיפול בחיילים ובאזרחים. הטיפול נעשה בשטח, ובבית חולים מאולתר שהקימו במקום. שולחנות בלי מזרנים משמשים כמיטות לחדר ניתוח ולטיפולים.

לקראת ליל הסדר ביום שישי, כהן מסר למיכאל ציוד רפואי רב, לרבות מחולל חמצן, וכמובן מצות ויין. "אני מאוד מודה לאיחוד הצלה על המשלוח הזה", אמר מיכאל. "אבל אם זה אפשרי, מאוד חסר לנו כאן אמבולנס. אין לנו אפילו אמבולנס אחד כאן, ובית החולים הקרוב נמצא במרחק של 40 ק"מ".

"אולי תספר למה אתה מרגיש חייב לרופא ולביה"ח שהקמתם כאן?", מבקש ממנו כהן.

"לא, לא, אני לא רוצה לספר", מתבייש מיכאל, אבל הרב כהן משלים את הפרטים.

ב־26 בפברואר, בשעות הבוקר המוקדמות, נחתו צנחים רוסים בסמוך לוואסילקיב, 40 קילומטרים דרומית לקייב, בניסיון להשתלט על בסיס חיל האוויר ואסילקיב האוקראיני. קרבות קשים התרחשו שם בין הצנחנים הרוסים למגינים האוקראינים. שני מטוסים רוסיים הופלו, וכ־200 אוקראינים נפצעו.

אחד מהפצועים הוא החובש עצמו, ורשבסקי, שמצא את עצמו על שולחן הטיפולים בבית החולים המאולתר. הרופא, שלצידו הגיש קודם עזרה רפואית לאחרים, טיפל בו הפעם, ושלף את הרסיס שחדר לגבו.

"זאת הסיבה שהוא מרגיש הכרת טובה למקום הזה ולרופא שטיפל בו, אז הוא נשאר לשרת כאן. הוא עושה קידוש השם כאן כשהוא עוזר לכולם. לאורך כל השבוע אנחנו נמשיך לחלק מצות ויין ליהודים שמשרתים בצבא האוקראיני. אני באופן אישי מכיר כמה עשרות יהודים כאלה, ויש עוד מאות. אנחנו גם מנסים לארגן ליל סדר סמלי, יום לפני החג, ל־150 חיילים יהודים שרוצים את זה, כדי שירגישו משהו מאווירת החג גם בימי מלחמה".

את החג עצמו כהן מתכנן לחגוג במז'יבוז' שבאוקראינה, הרחק מרעייתו, מילדיו ומנכדיו, שאותם פינה מקייב לישראל. במז'יבוז', בסמוך לקבר הבעל שם טוב, יתקיים סדר מרכזי שיערוך כהן.

"ועד ההצלה של אוהלי צדיקים, בראשות הרב ישראל מאיר גבאי, עומדים מאחורי היוזמה. נשכרו שני מתחמים בקרפטים ובמז'יבוז' לכל שבעת ימי החג, כולל לינה ואוכל כשר, שנערכים לארח מאות יהודים.

"הפצנו פרסומים בקהילות היהודיות, ובקרב הפליטים היהודים שברחו ממזרח אוקראינה, שהם מוזמנים לחגוג את הפסח במקום בטוח וכשר, ללא עלות".

אחד היהודים שנענה להזמנה הוא ירוסלב דור, בן 18 מקריבוירוג. "לפני שבועיים אחי ואני עזבנו את ההורים והגענו למז'יבוז'. אמא שלי אומרת שהמצב בעיר הולך ונעשה לא טוב. ההורים כרגע במקום בטוח, בכפר ליד קריבוירוג. אני רגיל לחגוג את הסדר מחוץ לבית, כי גדלתי בפנימייה, אז אני לא מרגיש שונה. אין פה הרבה יהודים כרגע, אבל אני מקווה שלקראת החג יגיעו עוד. בעזרת השם, את הפסח הבא נעשה בירושלים הבנויה".

"אני מקווה שבשנה הבאה נוכל לחגוג את הפסח באודסה השקטה"

את חג הפסח הקרוב יחגוג יצחק גוסוב בן ה־24 יחד עם כ־80 יהודים במלון לונדונסקיה שבאודסה.

"הבעלים של המלון הוא יהודי עשיר, שהחליט להזמין בחינם, למשך כל ימי החג, את כל מי שנותר באודסה ורוצה לחגוג את החג במקום בטוח וכשר", אומר גוסוב, תלמיד בישיבת עטרת המלך של קהילת "תקווה" באודסה, שנותר בעיר.

"המלון נמצא ברחוב מרכזי, בתוך מתחם מאובטח סמוך לבניין ששייך למדינה, שלידו מחסום צבאי. הנפיקו לנו אישורים מיוחדים עם היתר להיכנס למתחם", הוא מוסיף. קהילת "תקווה", המונה כ־2,000 איש, עזבה באופן מאורגן את אודסה ושוהה כעת ברומניה. גוסוב הוא בין הבודדים שנותרו מאחור.

"ההורים שלי לא רצו בשום אופן לעזוב את אודסה, אז אחי ואני נשארנו כאן איתם. עד היום גרנו, יחד עם עוד חברים שנשארו, בחדרים שלנו בפנימייה של הסטודנטים, אבל ביום שני הצבא האוקראיני ביקש מאיתנו לפנות את המקום, כי הם צריכים אותו", מספר גוסוב.

"הם עשו את זה יפה, ואמרו שיחזירו הכל אחרי המלחמה. אז פינינו את כל הציוד שלנו למתחם אחר של 'תקווה'. מהקהילה שלנו נותרו בודדים באודסה, ובית הכנסת סגור. גם רוב הקהילה של חב"ד נמצאת בברלין, אבל הרב של חב"ד, הרב אברהמי וולף, נותר בעיר, והוא יערוך את הסדר במלון לונדונסקיה. אחי ואני מתכננים לחגוג שם, אבל ההורים שלי חילונים ולא רוצים להצטרף. מכיוון שיש בכל ערב עוצר משעה תשע, אחרי הסדר נישאר לישון במלון".

לגוסוב אין הרבה זמן פנוי. הוא מתרוצץ כל היום כדי להעביר תרופות לקשישים שנותרו באודסה, וכדי לארוז ציוד הכרחי שהותירו מאחור אלפי פליטי הקהילה, כאשר ברחו מהעיר בחופזה. את הציוד הוא מעביר לרומניה במשלוחים מאורגנים.

"זה די טוב שאני עסוק. אין לי זמן לחשוב, ולהסתכל בחדשות. ככה יותר קל לחיות. אם אני מסתכל ברשת ורואה מה קורה באוקראינה, שהורגים אנשים ושיש הפצצות, אני מתחיל לבכות. לכן אני מתרחק מכל זה. אני שמח שיש איפה לחגוג את החג, וגם יש מצות ויין בשפע. אני מקווה שבשנה הבאה נוכל לחגוג את הפסח באודסה השקטה".

אבל בהגדה אומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

"לי מתאים להיות פה באודסה גם בשנה הבאה, אבל אם אליהו הנביא יבוא לקחת אותי לירושלים הבנויה - אז לא אוכל לסרב", הוא צוחק.