בשיר החדש של סטטיק ובן-אל "יאסו" מסתתרות כמה שורות עם משמעות שישר בשמיעה הראשונה הדליקו אותי לגמרי. זה קורה כבר בבית הראשון, כשבן אל שר כך:
מה לי וליוון? תלוי מי שואל/
אחרי הכל ברור לך שקוראים לי בן-אל
השורות הללו מדהימות, כי יש פה בעצם מדרש מחודש על השם של בן-אל, ואסביר. שמות כמו בן-אל, בת-אל וכו' לקוחים מתוך רקע מאד ברור. הרקע הוא כמובן יהודי-מונותאיסטי (דההה) ובהקשר הישראלי שלו, הם בדרך כלל מזוהים עם אותו ציבור שמכונה "מסורתי" (אם כי גם דתי). המסורתיות הישראלית (כמו החילוניות הישראלית) מודדת את עצמה ביחס לאורתודוכסיה היהודית כמעין נקודת קצה מסוימת, כשהמסורתיות פחות מחמירה הלכתית אך שומרת על קו מסוים של זהות הקשור במצוות ובחשיבותן. חלק מהדברים הללו באים גם לידי ביטוי במתן שמות עם קונטקסט דתי, ושימוש בשם "אל" באופן מודע (במקרה של בן-אל זה ממש בולט, לא נראה לי שיש המון אנשים עם השם הזה)
עד כאן הכל טוב ויפה. אבל מה קרה בשיר יאסו? בשיר הזה יש כל מיני רפרנסים די פשוטים לתרבות היוונית, בלי גם ממש להבדיל בין יוון העתיקה ליוון של ימינו - בוזוקי, אולימפוס, אוזו וכו'. בשורה הנ"ל בן-אל פונה לבחורה ומצדיק את הקשר שלו ליוון - יוון מפורסמת בזכות פנתיאון האלים שלה, ולו הרי קוראים בן-אל.
זה קישור מופלא, כי הוא עם פוטנציאל לחתור תחת כל המשמעות של השם בתרבות היהודית-ישראלית. בן-אל לפתע הוא לא ביטוי למסורתיות של שמירת מצוות. הוא יכול גם לבטא סתם קישור חופשי - ועוד לא לסתם תרבות, אלא לתרבות ההלניסטית! זו שנתפשה לא פעם כאויבת הגדולה ביותר של היהדות. היהדות וההלניזם בעיני עצמן מייצגים ממש שתי תרבויות נפרדות ואף עוינות לעתים, והנה לפתע באבחה אחת בלהיט פופ הן מתחברות.
הדבר הזה גם מעלה לפתע נקודה אחרת בשם בן-אל. הרי מי היה היה היהודי המפורסם ביותר שהתייחס לעצמו, מילולית, כבן של אל? הס מלהזכיר אבל התשובה ברורה. ולא רק זה, אלא שהנצרות היא גם סוג של מיזוג בין הלניזם ליהדות, ופתאום מתוך המסורת היהודית-ישראלית מתפרץ כל הקונפליקט העתיק הזה בסינקריטיזם חמוד מאד.
עכשיו יכול להיות שחלקכם קוראים את זה ובצדק לגמרי חושבים: בולשיט. נכון שיש פה משחק על השם בן-אל ויוון העתיקה וכו', אבל מכאן ועד להניח ששני כוכבי הפופ הכניסו איזה מסר של סינקריטיזם דתי הפער ענק. אתם צודקים כמובן בנקודה הזו. בן-אל לא כתב אגב אף מילה בשיר - מי שכתבו הם סטטיק, ג׳ורדי וסטפן, ולמרות שסטפן נוצרי לא נראה לי שהוא אחראי לשורה הזו. זה לגמרי נשמע כמו משחק מילים חמוד של סטטיק את ג׳ורדי על השם. זה נכון שלא הייתה להם כנראה, שום כוונה רדיקלית. יותר מזה - יכול להיות שבכלל פענחתי לא נכון את השורה כולה, ואין שום קשר בין יוון לבין שמו של בן-אל. זה נכון גם כנראה שאף ילד לא יסיק מזה שהיהדות וההלניזם אחת הן.
אז מה המסקנה? אפשר ללכת לכיוון שמרני כזה ולהיות כמו ראש ישיבה ולהגיד שהיום בני הנוער סוגדים לכוכבים כמו אלילים של ממש והרי ההוכחה וזו מלחמת תרבות וכו'. האמת היא שלדעתי אין מסקנה זולת זו: זה מקסים בעיני שמשחק מילים תמים יכול לשקף כל מיני קונפליקטים ולהעלות כמה רעיונות משונים. זה נכון שזה עולה בראש שלי ספציפית כי אני גרוע, (לפעמים מרגיש עצמי כג׳ימי מקגיל של מדעי היהדות) וזה בסדר. אבל זה באמת חמוד וכיפי, והשורות האלה עשו לי את היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו