בשבוע שעבר, ישבתי ברכבי במשך כ- 20 דקות בחניית המרכז המסחרי להשלמת פרקי התהילים היומיים אותם נוהג אני לומר מידי יום, וספרתי יותר מ-8 חבטות אלימות שפגעו ברכב, כתוצאה מעוברים ושבים שפתחו את דלתות רכביהם שחנו לצידי, או כאלו שבעת החנייה נסעו עד שתחושת הפגיעה בפגוש היוותה עבורם סימן ברור לעצירת התקדמותם. אני משער שכל אחד חשב שמכתו לא הייתה משמעותית דייה מכדי להשאיר פרטים ולתת תשומת לב לאירוע, גם אם המכה השאירה אי אלו סימנים.
לכאורה, מדובר במציאות יום -יומית שאותה כולנו חווים מידי יום, אולם מאורעות השבוע החולף הביאו אותי לחשיבה מעמיקה בנושא.
השבוע, מיד לאחר הפיגוע בחדרה שבו נרצחו שוטרי מג"ב, ושלוחמי ימ"ס חתרו למגע ועצרו את מסע הטבח באיבו, ציבור מאמינים גדול ראה מתוך התופת נקודת אור אשר הוגדרה כ"נס" בכך שתושייתם של הלוחמים מנעה פיגוע גדול יותר. לצד אמירות אלו, עיתונאי ופובליציסט באחד מהמדיות השונות העכיר את האווירה, ופרסם טור בעיתון "הארץ" שבו טען שלא מדובר בנס אלא תושייה פשוטה של לוחמים, ואילו זה היה קורה בשכונה חרדית האירוע היה מסתיים אחרת. על מנת להמחיש זאת, הוא תיאר מציאות שבה בבית הקפה היו יושבים בחורי ישיבה כאנלוגיה לישיבת הלוחמים בבית הקפה.
אינני נכנס למהות העניין, אלא למציאות העגומה שנכפתה עלינו יום לאחר מכן כאשר נתבשרנו על הפיגוע בשכונה חרדית בבני ברק. אם הייתה לנו חשיבה קונספירטיבית היינו חושדים כי המחבל קרא את הפוסט והבין שבני ברק חשופה יותר. כמובן, המציאות חזקה מכל דמיון, ולא טור הוא זה שגרם למחבל לצאת לדרכו.
בחג פסח הקרב ובא נקרא בהגדה "והיא שעמדה לאבותינו ולנו... שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". אף מחבל או מפגע פוטנציאלי לא ביצע את זממו לאחר שקרא את ההגדה והחליט ליישמה. הפעולות הרצחניות נבעו מכוחות פנימיים וצירוף של מספר נסיבות המביאות לעובדת היות משפט הקדמונים בהגדה כנכונה גם היום.
אלא שלצד זאת, יש פגיעה מהותית שנובעת מטור מסוג זה, מכיוון שההתעסקות באמירות המציגות באור שלילי אוכלוסייה כזו או אחרת רגע לאחר פיגוע כה קשה, פוגעת מהותית בלכידות של אומתנו.
הפרשיות הנקראות בשבועות אלה בבתי הכנסת עוסקות באיסור אמירת לשון הרע. נאמר כי אמירת לשון הרע לא מזיקה רק לאדם שעליו נאמרה האמירה, אל גם, ובעיקר, משפיעה על אומרה. ישנן לכך מספר סיבות, כגון העובדה שכוח הדיבור יוצר מציאות. כאשר אנו מאירים את הזולת באור שלילי, אנו משתכנעים בכך ומפנימים תפיסה זו, אשר תלווה אותנו לאורך זמן. מתוך כך ניתן להגיע לתסכול, למרמור ולהעמקת השנאה הפנימית אל האחר.
ברכילות ובלשון הרע אנו מכים את האדם בסתר, גם אם כוונתנו לא הייתה לגרום נזק לאחר אלא רק לשמור על מעמדנו ולממש את שאיפותינו. מדובר לכאורה במכה קטנה ולא מורגשת, אך בפועל האדם מרגיש כל פגיעה ופגיעה עד שחש חבוט ומושפל.
היהדות רואה בלשון הרע "אם כל חטאת" ברמה החברתית והלאומית. בתורה כתוב: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (דברים, כ"ז, כ"ד). לעומת זאת, התנהגות המוגדרת כאצילית ועומדת בראש הסולם הערכי והמוסרי של נתינה וחסד הינה "נתינה בסתר".
כפי שלשון הרע פוגע במעגלים מסביב לנפגע הישיר, כך גם סיוע, תמיכה ועידוד אינם מסייעים רק למקבלם, אלא בעיקר לנותנם החווה תחושת סיפוק אין סופית, ותחושת מחויבות ומשמעותיות.
העיר בני ברק מלאה באנשי חסד ונתינה, אשר בעוז רוחם מתמסרים לאמונה היוקדת, מתוך לימוד תורה מחד ומאידך מרבים בנתינה ובסיוע לזולת. ארצנו מלאה באנשי חסד ונתינה בכל רחבי הארץ. בד בבד, אירועי השבוע מעלים על נס, את מסירות נפשם של אנשי כוחות הביטחון אשר הגנו בגופם ובנפשם, בחירוף נפש, על תושבי העם, וזכו בנתינה מעצימה, חלקם תוך כדי מותם בקרב בחוצות הערים.
בעת הזו נתאחד כולנו אל מול האתגרים הניצבים לפנינו ונאמץ את דברי שלמה המלך, כפי שמובאים בספר משלי (פרק כ"א פסוק כ"ג) ”שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ“ - כי מילים יוצרות מציאות.
הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל. והינו בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו