לפני ימי האינקוויזיציה הספרדית שגשגה באי מיורקה קהילה יהודית גדולה. בכל סתיו צצו ברחבי האי בקתות מכוסות סכך שבנו היהודים בהתאם להלכות חג הסוכות. כל זה השתנה כשהחלה הרדיפה של האינקוויזיציה, החל משנת 1488 (ארבע שנים לפני האינקוויזיציה בחצי האי האיברי), ועד שזו בוטלה רשמית מאות שנים מאוחר יותר, בשנת 1834.
ואולם השנה, הקהילה היהודית הזעירה של עיר הבירה פלמה דה מיורקה, הייתה נחושה לחזור ולחגוג בפומבי את חג הסוכות המסורתי. לקראת החג, הקימה הקהילה ביחד עם עיריית פלמה את מה שהמארגנים מכנים "הסוכה הציבורית הראשונה של האי מאז האינקוויזיציה", במה שהיה פעם הרובע היהודי של העיר.
"זו אחת מכמה התחלות חדשות עבור יהודי מיורקה, דבר משמעותי במיוחד משום שזה מחזיר עטרה ליושנה מבחינת הקהילה", הסביר דני רוטשטיין, מייסד "לימוד מיורקה" ומזכיר הקהילה היהודית באיים הבלאריים. רוטשטיין, תיירן ומפיק וידאו מניו ג'רזי, מוביל את המאמצים לקידום הקהילה היהודית של מיורקה מאז שעבר להתגורר באי בשנת 2014.
לשם הדיוק ההיסטורי, יש לציין שמאז האינקוויזיציה כבר הוקמו סוכות במקום בעבר. בעיר הבירה ובאי מיורקה, יעד נופש פופולרי הסמוך לחוף המזרחי של ספרד, מתנהלת זה עשרות שנים קהילה יהודית קטנה אך פעילה המונה כמאה חברים, וגם כמה תושבי חוץ יהודים. הם חוגגים כעת את יובל החמישים מאז ייסדו תושבי חוץ בריטיים את הקהילה בשנת 1971. לפלמה יש גם בית כנסת, מוזיאון יהודי קטן ואפילו רב המתגורר באי.
אבל בחג הסוכות הנוכחי, הייתה זו הפעם הראשונה שסוכה נבנתה על שטח ציבורי ובמימון העירייה המקומית. הסוכה הוקמה בשטחה של אחוזת Ca’n Oms, מקום מושבם של משרד התרבות המקומי וגופים עירוניים נוספים. יהודים ולא-יהודים כאחד הוזמנו ליהנות מתכני התרבות של "לימוד מיורקה", שנמשכו כשבועיים וכללו הרצאות בסוכה עצמה וסיורים באזור.
הסוכה הציבורית היא חלק מיוזמה כלל אירופית בשם "ימי התרבות היהודית באירופה", סדרה של אירועים שמציינים את המורשת היהודית בעשרות ערים באירופה מדי שנה, בחודשים ספטמבר ואוקטובר.
הקמת הסוכה הציבורית הינה האחרונה בסדרת מהלכים שיזמו רוטשטיין ואחרים בניסיון להנציח את הנוכחות היהודית במיורקה עוד מהימים שלפני האינקוויזיציה, זו שאילצה רבים מהם להתנצר והפכה אותם לצ'ואטאס, הכינוי המקומי שניתן לאנוסים. בראש השנה אירחו יהודי האי תפילה חגיגית וקונצרט מוזיקלי לציון השנה החדשה, בשיתוף המרכז המקומי לתרבות קטלאנית, בגינה הממוקמת ברובע היהודי העתיק.
עבור רבים מהמשתתפים היה זה אקט סמלי, בשל פרק כואב במיוחד בתולדות הקהילה היהודית במיורקה. בשנת 1677 ערכו כמה יהודים-בסתר תפילת יום כיפור חשאית בגינה שמחוץ לחומות העיר, ובכך סיכנו למעשה את חייהם כשהמשיכו לחיות על פי אמונתם היהודית, אף שהתחזו בפומבי לנוצרים. היהודים המקומיים מספרים כי כאשר שמעו השליטים הנוצרים על דבר קיומה של התפילה, הם דאגו להמליח את אדמת הגינה כדי להבטיח ששום דבר כבר לא יצמח שם, ולאחר מכן מיגרו ביד קשה כל זכר למסורת היהודית באי.
בשנים האחרונות משתדלות הרשויות להכיר בזוועות העבר ולכפר עליהן. בשנת 2018 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון באחת מכיכרות פלמה, שם נשרפו בפומבי 37 יהודים-בסתר, במה שזכה לכינוי "מדורת היהודים".
בשנת 2015 סייעה העיר בבניית מוזיאון יהודי קטן ברובע היהודי לשעבר. האזור, שכולל חזיתות מאבן חול ורחובות שקטים ומרוצפי אבן, היה בעבר אזור מסחרי סואן ומשגשג, ובו שלל בתי עסק יהודיים, כולל סנדלרים, בורסקאים וקצבים. כיום מתגוררים בו רק קומץ יהודים, ורוב המבקרים הם תיירים.
באותה שנה אושרו בפרלמנטים של ספרד ופורטוגל חוקים שהעניקו לצאצאיהם של יהודי חצי האי האיברי את הזכות לאזרחות. מיליוני דולרים מכספי הציבור מושקעים בשימור ובפיתוח אתרי מורשת יהודיים במדינות אלה.
משפחות רבות של צ'ואטאס המשיכו לדבוק ביהדות במחשכים. גם אלו שלא שמרו על מנהגיהם היהודיים באותה תקופה זכו ליחס חשדני, והודרו מהחברה בשלל דרכים שונות ומשונות. במשפחות רבות של צ'ואטאס נותרו גם היום מסורות יהודיות, כמו הדלקת נרות בשבת, כיסוי מראות בימי אבל וניקיון יסודי לקראת פסח. עם הזמן, האוכלוסייה היהודית באי הלכה והתמעטה.
אלא שלמרבה האירוניה, הדרתם של הצ'ואטאס מהחברה הכללית מילאה תפקיד מפתח בתחייתה של היהדות במיורקה, כך על פי ההיסטוריונים: מכיוון שאסור היה להם להינשא בחופשיות לנוצרים, הצ'ואטאס לא התבוללו ונישאו בינם לבין עצמם. זה עזר להם לשמור על זהות מובהקת עד לשנות השבעים של המאה הקודמת, אז קרס לבסוף שלטונו הרודני של פרנסיסקו פרנקו, והחברה הספרדית נפתחה לשאר אירופה. באותה עת התגוררו במיורקה אלפי אנשים שהגדירו את עצמם כצ'ואטאס, מיעוט שמונה היום כעשרים אלף אישה ואישה.
בשנים האחרונות היו צ'ואטאס שחזרו לחיק היהדות, התגיירו ולקחו על עצמם את ניהול הקהילה. בשנת 2018 נבחרו שני צ'ואטאס למועצת הקהילה המונה ארבעה חברים, וביוני האחרון, קיבלה הקהילה, לראשונה מאז האינקוויזיציה, רב שנולד בפלמה למשפחה של צ'ואטאס, הרב ניסן בן אברהם.
תהליך זה, כמו גם האירועים הפומביים שהתקיימו בראש השנה ובחג הסוכות, הם ניצחון - כמו שמסרה ל-JTA יסכה ואלייס, צ'ואטה שחזרה לחיק היהדות ואשר נשואה לטוני פיניה, אף הוא צ'ואטה ואחד מחברי מועצת הקהילה היהודית. "זה ניצחון על האינקוויזיציה והוכחה לכך שאנחנו כמו עוף החול, וקמנו שוב מתוך האפר", סיכמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו