אתמול (ראשון) התפרסמה אחת מתקלות הכשרות הנרחבות ביותר שזוכרים זקני מערכת הכשרות: במפעל בשר מרכזי נמצא בשר טרף בכמות גדולה. בשר ממפעל זה שווק לעשרות מסעדות בכשרות הרבנות, והן נדרשו להכשרה כללית של המטבח והכלים.
יש שיאמרו: ניחא, השר מתן כהנא כבר סיפר לנו על חוליי מערכת הכשרות של הרבנות, בקרוב הכל יופרט ותקלות כאלו לא יחזרו על עצמן. אני כאן כדי להוכיח לכם כיצד הסיפור הזה מוכיח דווקא את ההכרחיות של מערכת הכשרות הממלכתית.
מניסיון של שנים במערכת הכשרות, אין גוף כשרות בסדר גודל רציני ללא תקלות. וכמאמר הפתגם: "רק מי שלא עושה – לא טועה". טיבה של מערכת כשרות נמדד בעיקר ביעילות תיקון הטעויות, אם ישנה מערכת זמינה ומשומנת שמזדרזת לתקן כל טעות שעולה מהשטח ומוודאת שלא תחזור, או שמא טענות כאלו נתקלות בפקידים משועממים שמודים ללקוח על קבלת התלונה ומבטיחים להעביר אותה לממונים.
זו הסיבה שכאשר בג"ץ ומבקר המדינה התבקשו להניח את האצבע על הנקודה החשובה ביותר במערך הכשרות, הם הצביעו על הצורך בהפרדה הכספית בין המשגיח לבעל העסק, כי כשבעל העסק מעניק את השכר למשגיח, קשה לו "להפוך עולמות" כדי להתריע על תקלות כשרות ולגרום לתיקונן, שכן המשכורת שמעבר לפינה אף היא כלולה במערך השיקולים שלו.
מתווה הפרטת הכשרות שהוצג לפני שבועיים, פותר את התסמינים אך מעמיק את שורשי המחלה. המשגיחים אכן יועסקו על ידי תאגידי הכשרות, אך מי יעסיק את תאגידי הכשרות? העסקים עצמם.
נסביר: במצב הנוכחי, מערכת הכשרות של הרבנות אינה מרוויחה פרוטה ממספר העסקים שמושגחים על ידה, אגרת הכשרות הולכת ישירות לקופת האוצר, והמפקחים ומנהלי המחלקות מקבלים את משכורתם כעובדי מדינה. כך למקבלי ההחלטות יש עצמאות מוחלטת באשר ליחסי העבודה עם העסק. מנגד, לפי מתווה ההפרטה, התאגידים יקבלו את משכורתם ישירות מבעל העסק. כאשר תתגלה חלילה תקלת כשרות במפעל גדול, שהפיקוח עליו מכניס לקופת מערכת הכשרות סכומי כסף גדולים, מערכת הכשרות לא תמהר להסיר ממנו את הפיקוח, כי מקבלי ההחלטות מבינים שבכך הם מנכים מן המשכורת שיקבלו בסוף החודש.
נקודה משמעותית נוספת היא יוקרתה של מערכת הכשרות. רעיון ההפרטה בנוי על הברירה הטבעית: מערכות כשרות איכותיות ירכשו לעצמן שם ויוקרה והצרכנים יבינו עם הזמן ממי כדאי לצרוך. אך מה קורה כאשר מערכת שכזו נדרשת לדווח על תקלה בסדר גודל דומה לזו שקרתה במפעל הבשר? כאשר עשרות מסעדות, שבכלל תחת השגחת כשרות אחרת, צרכו את הבשר שלה ויצטרכו להכשיר את המטבח? דיווח על תקלה כזו פוגע קשות בשמה הטוב של המערכת, וממילא שומט את הקרקע מתחת ליסודות קיומה. האם תמהר מערכת הכשרות לדווח על כך, או שמא תנסה "לסגור את העניינים בשקט"?
דווקא אופן הטיפול של הרבנות במקרה החמור הזה, הוא זה שמעורר אותנו להבין: לא ניתן לקבל כשרות ברמה טובה על ידי הפרטת מערכת הכשרות.
הרב יצחק דביר הוא מרבני "כושרות"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו