בני זוג על מדים וטלית: חתונת הבזק של המילואימניקים

בעוד מלחמת חרבות ברזל נמשכת בדרום, המתיחות בצפון חוצה כל גבול אפשרי ותושבי ישראל קוברים מאות על גבי מאות נרצחים בטבח בעוטף עזה, מתגלים עוד ועוד סיפורים של אור ואנושיות, בדמות אנשים שדווקא כעת מתחתנים ומקימים בית חדש בישראל.

ע', לוחם במילואים ביחידה מובחרת בצפון, ויונית, קצינה בגדוד הגמ"ר (הגנה מרחבית) עציון, התחתנו בחתונת בזק, בסיוע של חיילי המילואים מהגדוד של יונית, שהתגייסו למשימה.

"כמו כולם הוקפצנו בשבת", מספר איתמר, קצין השלישות של הגדוד. "ידעתי שיונית וע' אמורים להתחתן השבוע לאחר שקבעו את החתונה לפני כמה חודשים. שאלתי את יונית מה היא רוצה לעשות ובהתחלה היא אמרה שיתחתנו במועד מאוחר יותר. פתאום ביום ראשון בבוקר היא פנתה אלי ושאלה אם אני מכיר מקום שאפשר להתחתן בו בירושלים, רק חופה וזהו".

אין דבר כזה "רק חופה"

איתמר לא היה מוכן לשמוע על חתונה שכוללת חופה בלבד, והתגייס למשימה מיוחדת במינה, של ארגון חתונה בתוך פחות מ-24 שעות.

"הרמתי כמה טלפונים והגעתי בין היתר לסולי אליאב, מנכ"ל הרובע היהודי, שמצא להם מקום להתחתן ויצר קשר עם נדבן. לקחנו את הטלפון של אימא של החתן, סגרנו את כל מה שצריך לסגור, וביום שני בערב התקיימה חתונה בגינה עם רב, חופה והכל. אפילו קינוחים ארגנו, דרך לוחם מהגדוד שהינו קונדיטור".

ביום שני בערב התחתנו השניים. ע' הגיע מיחידתו בצפון ורונית עלתה לירושלים לחתונה, שבה השתתפו כשישים בני אדם. וכך, יונית וע' התחתנו, שניהם על מדים והטלית עוטפת את שניהם

אפילו זמר ארגנו היוזמים – שי צברי הנעים את החתונה שהאורחים בה גילו על קיומה בהפתעה. המילואימניקים עצמם לא יכלו כמובן להגיע לחתונה בשל משימותיהם וצפו בזוג המאושר על גבי מסך גדול בזום.

בני הזוג אומרים שהתרגשו מאוד מהמחווה. "זה לא פשוט, כולנו איבדנו אנשים. לפני החתונה הייתי בהלוויה של חברה שנרצחה במיגונית ברעים. זה לא פשוט ללוות אותה בדרכה האחרונה ומיד ללכת להקים בית בישראל", אומר ע'.

מאבל לשמחה

"יש קונפליקטים של הלב שקשה להסביר אותם. מצד אחד אתה מרגיש שאנשים איבדו את היקר להם מכל וקשה לך לשמוח ומצד שני האנשים שפגשנו פה בחטמ"ר, בירושלים ואפילו בארה"ב עזרו לנו, פתחו עולמות בשבילנו בלי תמורות ובפנים מוארות. זה נותן לך תקווה ומעודד. אני חוזר לגזרה שלי בכוחות מחודשים".

יונית מסכימה: "אנחנו נראה להם שהם לא ישברו אותנו. ביום הזיכרון יש את המעבר המאוד קשה ליום העצמאות. לחברים שלי יש מסורת, הם שמים את השיר 'אצלנו בגן' ומתחילים את ההכנות. זו התחושה אבל הרבה יותר קשה. שיר לא יעזור לי להעביר את היום הקשה הזה. זה לנתק את עצמך מהכל ולשמוח ולהאמין שאתה מוכיח לכל האויבים שלנו שנמשיך ונתקיים ורק נתחזק ולא ניתן לאויבים שלנו לנצח אותנו".

החתונה לא הסתיימה ביום שני. למחרת, לאחר ע' חזר ליחידתו בצפון, התקיימה מסיבת שבע ברכות ביחידה. המילואימניקים שמחו עם בני הזוג, כשיונית נמצאת במקום, וע' משתתף בטלפון בלבד. "זה היה מדהים, הייתה לי הזכות להיות מתווך. המון אנשים התגייסו למאורע", מסכם איתמר.