עשר שנים עברו מאז שנאלצתי לעמוד בשערי בית החולים הדסה עין כרם, ולבשר לעם ישראל על פטירתו של הרב עובדיה יוסף. הלב בכה, המילים כמו יצאו מעצמן - "כבה אור השמש. אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. יתומים היינו ואין אב. אנחנו מקבלים עלינו את הדין, אבל בורא עולם - איך נישאר לבד? אנחנו מרגישים את תחושת היתמות".
עשר שנים עברו - וכאילו הזמן עצר מלכת. תחושת היתמות כואבת ונוכחת מדי יום ביומו. מרן הרב עובדיה זצ"ל היה הכל. לא רק מנהיגם של בני התורה הספרדים - הוא היה מנהיגם של יהודים ברחבי העולם. השפעתו נמצאה בכל פינה, וגדולתו חצתה יבשות.
לא רבים יודעים, וספק אם יידעו בעתיד, על השפעתו בתחומי הביטחון הכמוסים ביותר שעלו על שולחנו. על ההתייעצויות החשובות שקיים מרן עם ראשי הממשלה ועם שליחיהם שעלו למעונו. חוכמתו ושיקול דעתו היוו קריאת כיוון בהחלטות הכי הרות־גורל לקיומה של המדינה. באהבתו העזה לארץ ישראל ולאחיו היהודים, הוא פתר בעיות סבוכות תוך צלילה לעומק ההלכה.
ההחלטות החשובות לא הסיטו את תשומת ליבו של הרב מצערם של החלשים בחברה. אני זוכר תקופה של קיצוץ בקצבאות, וכשמרן ישב שבעה על בנו הגדול, הרב יעקב יוסף זצ"ל, בעודו שרוי בצער ובכאב עמוקים על הסתלקות בנו, הוא ביקש משר האוצר דאז יובל שטייניץ לדאוג לחלשים, לעניים, לדלת העם. דאגת אב אמיתית.
מומחים רבים דיברו ועוד ידברו על הרמת קרנם, על זקיפת קומתם של יוצאי עדות המזרח, מהפכה שמורגשת היטב בעשורים האחרונים, מהפכה שניפצה את תקרות הזכוכית ושהחזירה עטרה ליושנה ברוח יהדות ספרד המפוארת.
זכיתי לשהות לצידו בהנחת אבן הפינה של המהפכה הרוחנית של דור שלם, ביציקת היסודות והדמעות, במלאכת הזריעה הקשה שרק בזכותו התגשמה והפכה למציאות. הוא זכה לראות את התקומה, אך לא את פריחתה העצומה בכל רחבי הארץ. כולם היו בניו, וכולם מכוחו.
בור סוד שלא מאבד טיפה
מעבר לכך, מרן היה סנגור לכל אדם וקטגור לכל עוולה. מעל לכל פעילות ציבורית, מרן היה עסוק בתורה. כל כולו נטוע בד׳ אמותיה של הלכה. שעות עמדנו לידו בחדר לימודו, עד שהפנה את מבטו משולחן הספרים העמוס. בור סוד שלא מאבד טיפה. כתפיו היו רחבות בפסיקות הלכה, ספריו מאירים כל בית בישראל. החלטותיו הצילו חיים. אין עוד כמותו.
ולבסוף, מרן הרב עובדיה זצ"ל היה אבא כללי ואבא פרטי. ליטף וסטר בחיבה, ייעץ, הרעיף אהבה ומילה חמה. הגעגוע מכאיב. חסרונו עצום. בור שלא ניתן למלא גם בעוד עשרות שנים. יתומים היינו ואין אב.