אחת מהתוצאות המבורכות של הוויכוח הציבורי סביב הרפורמה המשפטית, היא המעבר משיח פרסונלי של "רק ביבי" או "רק לא ביבי" לשיח מהותי יותר, העוסק במבנה רשויות השלטון, בערכים שמעצבים אותן ושמעצבים דרכן את החברה הישראלית כולה.
לאור זאת, מפתיע לגלות את חוסר העניין הציבורי והתקשורתי בבחירות המתקרבות לרבנות הראשית - אירוע בעל משמעות עמוקה לחיי היום־יום של אזרחי ישראל, לזהות מדינת ישראל וליחסיה עם התפוצות.
בתחילת אוגוסט הקרוב (אם לא ייערך שינוי בחוק) יתכנס גוף בוחר בן 150 חברים לבחור את שני הרבנים הראשיים - האשכנזי והספרדי - לכהונה של עשר שנים.
במהלך כהונתם יהיו הרבנים ברוטציה נשיאי מועצת הרבנות הראשית ובית הדין הרבני הגדול. מדובר בשני הגופים שמתווים את המדיניות ההלכתית בנושאים כמו כשרות, קבורה ועריכת חופה וקידושין, ולהם יש את הסמכות השיפוטית להכריע בשאלות יסוד כמו קריטריונים להוכחת יהדות, תנאי הגיור, איזו קהילה יהודית בתפוצות תוכר לצורך אישור יהדות, פסולי חיתון והליכי גירושים.
בכל אחד מהנושאים הללו יש לרב הראשי היכולת להשפיע באופן מכריע על הגישה ההלכתית שתאמץ הרבנות שתחתיו, ובכך להשפיע על מעגלים רחבים בחברה הישראלית.
למשל - פסיקתו המפורסמת של הרב עובדיה יוסף ז"ל, שהכירה ביהדותם של יוצאי אתיופיה, הפכה למדיניות רשמית של הרבנות הראשית רק לפני שנים ספורות. במשך שלושה עשורים חוו בני הקהילה תחושות קשות של קיפוח ואפליה, ונאלצו לעבור "גיור לחומרא" עקב הספק שהטילה הרבנות ביהדותם.
בדומה לכך, הדרישה של הרבנות הראשית מיוצאי בריה"מ לעבור בדיקה מחודשת של יהדותם והמחלוקות הקשות סביב נושא הגיור גרמו לקרע עמוק בין ציבור דוברי הרוסית לבין מוסד הרבנות, שהעצים את הקרעים החברתיים והפוליטיים בחברה הישראלית.
לאור האמור, ובייחוד בתקופת שיא של קשב ציבורי על אופיים של מוסדות המדינה, היה מתבקש כי שאלת זהותרב הראשי והמדיניות ההלכתית שירצה לקדם תהיה מרכזית. מרכזית לא פחות מזהות השופטים, היועצים המשפטיים ותפיסת העולם המנחה אותם.
בעיצומו של הדיון על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, היה מתבקש לקיים דיון מקביל על הרכב הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, על הרכב הוועדה לבחירת דייני בית הדין הרבני הגדול ועל דייני מערך הגיור הממלכתי.
בכל פעם שמעלים את שאלת ייצוג כלל האוכלוסייה הישראלית במערכת המשפט - יש לשאול במקביל: האם יהודי התפוצות, דוברי הרוסית, נציגי קהילת יוצאי אתיופיה וכלל הציבור הישראלי שלא מזוהה עם אחת משלוש המפלגות הדתיות, זוכים לייצוג נאות בגוף הבוחר?
למרבה הצער, נכון לעכשיו, הבחירות לרבנות הראשית נתפסות כאירוע "לדתיים בלבד" ולא זוכות לקשב ציבורי כלל־ישראלי, והדיון התוסס המתקיים בין שלוש המפלגות הדתיות עוסק אך ורק בשאלות פנים־מגזריות - כמו איזה מועמד יהיה נציג נאמן של תפיסת העולם החרדית, של מורשת הרב קוק או של מורשת הרב עובדיה יוסף, ויצליח לרומם את מעמדו של מוסד הרבנות הראשית.
מבלי לזלזל בכל השאלות הללו, המצב הנוכחי של חוסר העניין הציבורי הכלל־ישראלי והשיקולים הפנים־מגזריים ביחס למוסד המשפיע על החברה הישראלית ועל העם היהודי כולו, הוא מצב שאין לקבלו.
ומכאן - קריאה לנבחרי הציבור, לנציגי כל הצדדים בשיחות המתקיימות בבית הנשיא, לאנשי תקשורת ולמובילי דעה, לפעילים ולארגוני חברה אזרחית:
מדינת ישראל עומדת על שתי רגליים - יהודית ודמוקרטית. בתוך המלחמה על הדמוקרטית, אל תשכחו לדבר גם על היהודית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו