ייחוס הוולד, זיקתו להוריו וזכויות ירושה: בדקנו מה דעת היהדות על החלפת עוברים

החלפת העוברים שאירעה במרכז הרפואי 'אסותא' בראשון לציון, כאשר החזירו לגופה של אם עובר שאינו שלה, העלתה תהיות רבות בכל הקשור לתהליכי הפיקוח והטיפול במרפאות ההפריה החוץ גופית IVF הפזורים ברחבי הארץ.

זוגות רבים, אשר כל רצונם לחבוק ילד, משקיעים משאבים רבים בבחירת הצוות הרפואי האופטימלי לצד המוסד הרפואי הטוב ביותר לביצוע ההליך, כאשר הפרמטר המרכזי עבור הזוגות הוא מדד אחוזי ההצלחה להרות וללדת. אך על אף המחשבות על כך – רבים אינם מייחסים חשיבות לאיכות התהליכים במוסד הרפואי, בכל הקשור למניעת טעויות של החלפת מבחנות וטיפול שגוי.

ההלכה היהודית מייחסת חשיבות רבה להליך הפיקוח והדיוק בטיפולים מעין אלה, שכן לטעויות בנושא השלכות על נושאים רבים כגון ייחוס הוולד, ממזרות, ייחוס דתי (יהודי או גוי), נישואי אחים ואחיות, זיקה של הוולד להוריו - ובהתאם לכך חובת המצוות וההליכים בין הורים לילדיהם, כגון ירושה, מצוות כיבוד אב ואם ועוד.

לאור המורכבות והתקלות המתרחשות לעיתים בארץ וברחבי העולם, הוקמו במהלך השנים עמותות פילנטרופיות פרטיות כגון מכון פוע"ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה), אשר מספקות שירותי השגחה מקצועיים ורפואיים, הכוללים ליווי ונוכחות של משגיחה הבקיאה בתהליך ומצטרפת באופן פיזי לצוות הרפואי והאמבריולוגי בעת ההליכים הרפואיים והפולשניים - כגון שאיבת ביציות, תהליכי השבחה של תאי זרע והחזרתם, כמו גם השגחה בעת תהליך החזרת העוברים. לחלק ממכונים אלה אף הסדרים עם קופות החולים.

בנוסף, למניעת טעויות, כל מבחנה נכנסת למיכל ייחודי ויעודי הננעל ב"פלומבה" נוספת של העמותה המפקחת, ואשר נפתח רק לעיניהם של המשגיחות ולאחר תיעוד מדויק וחתימה על פרוטוקול סדור. אופן פעולה זו מהווה פתרון קביל וראוי לדעות רבות ביהדות לחלק גדול מהחששות שיכולים לנבוע, כאמור, מתקלה בתהליך.

נראה שברמה המהותית-הלכתית ההתייחסות לאירוע אשר התרחש באסותא הוא כאל מציאות של אם פונדקאית, סוגיה אשר הדיון סביבה מתחדש כל הזמן בהתאם להתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות.

מעבר לשאלות הביולוגיות והדתיות בגין זיקת הוולד, הרי שישנם גם סוגיות ממוניות מורכבות כפועל יוצא בעקבות אירוע מעין זה: האם התינוק שהוברר גנטית כי אינו שייך לאם המגדלת אותו בבטנה נידון כאבדה, ועל כן חלה על האם חובה מוסרית וערכית לעשות כל שביכולתה על מנת למצוא את האם הביולוגית?

בניגוד לאימוץ או לתרומת ביציות, הרי שבמקרה זה אכן העובר המופרה הגיע בטעות לאם ההרה ואבד לאם הביולוגית, כאשר ישנם סימנים מובהקים המאפשרים לוודא את זהות האם הביולוגית, דבר המהווה נדבך הכרחי על מנת לחייב את המוצא להשיב את האבדה.

מאידך, פעמים רבות נוצרים במעבדה עוברים רבים שמוקפאים במבחנות בתהליכי ההפריה. לעיתים, לאחר שלאישה נולדו כמה ילדים, היא מחליטה לא להמשיך לממש את הניסיון להחזרת עוברים נוספים, וכך יוצא שעוברים, ביציות ותאי זרע נשארים שנים ללא דורש ונשכחים במעבדות. אם מדובר בעובר כזה, ייתכן שהאם הביולוגית אף לא זוכרת על קיומו. האם ניתן יהיה לומר כי דינה של אבדה זו כדין אבדה שהתייאשו הבעלים ממנה?

שאלה נוספת מתייחסת להערכה הכספית של האבדה, שכן באופן טכני אבדה המחייבת השבה היא כזו אשר שוויה יותר מפרוטה, אולם כאן מדובר בעובר המורכב מארבע עד שמונה תאים ואינו נראה מעין בלתי מזוינת - האם ייתכן שמדובר בדבר שאין בו ממש? ובכלל, מה הגדרת הדין לגבי תאי גוף האדם? האם הם רכושו הפרטי של האדם או ברגע שהתנתקו ממנו הם כבר נחלת הכלל?

הפקת DNA מתוך תאים היא כיום שיטת מעבדה פשוטה ליישום. שיטות מעבדה מובנות מכונות "פרוטוקולים", והן דומות מאוד למתכוני בישול במטבח, בכך שהן מציינות עבור החוקר במעבדה אילו חומרים עליו להוסיף, באיזו כמות, ומה עליו לעשות בכל שלב.

באחת המדינות במערב אירופה דן בית המשפט בתביעה בגין מחקר גנטי שנעשה על ידי איסוף תאים שמשאירים אנשים ללא ידיעתם בעת טיפולים רפואיים, וכן שיערות וחלקי עור אחרים אשר ניתן להפיק מהם DNA כאשר הדבר נזקק לצורך מחקרי.

ע"פ מכון דוידסון, כדי להפיק DNA לוקחים פיסת רקמה או תרבית תאים שממנה רוצים להפיק את ה-DNA (דם, עור, נוזל זרע, פיסת בשר, עלה של צמח וכו'), מקפיאים בחנקן נוזלי וכותשים לכדי אבקה. את שברי התאים מעבירים בסדרה של פעולות סירכוז (שימוש במכונת צנטריפוגה) כדי להפריד בין חלקי התא השונים והשארת תוכן גרעין התא, אשר מכיל את ה-DNA. בסוף התהליך נותרת מבחנה שקופה וצמיגה, המכילה את ה-DNA שהופק מן התאים.

אם כן, ה-DNA אינו ישות ערטילאית אלא חומר לכל דבר, וניתן להחזיקו ביד או לשומרו במבחנה.
עם כל זאת, סבר בית המשפט שמכיוון שמדובר בדבר שאינו ממשי ואינו פוגע בפרט ובקניינו ואינו מזוהה באופן אישי עם מקורו, מותר להשתמש באותם תאים ושאריות של גוף האדם אשר "הופקרו" ביודעים ובלא ידיעה על ידי בעליהם.

במקרה זה נראה שעובר מהווה נכס חשוב על אף שאינו נראה בעין, שכן רבים מצפים בכיליון עיניים להצלחת ההפריה, כאשר העלות הגבוהה של התהליך מגלמת את ערכו ושוויו.

הגמרא במסכת בבא בתרא דנה במציאות שבה אדם עושה עבודות בחצר חברו להשבחת שדה חברו ללא שנתבקש. דין זה נקרא בהלכה "היורד לשדה חברו". הגמרא פוסקת כי אם מדובר בפעולה אשר אכן השביחה את השדה, ניתן יהיה לכפות על בעל החצר לשלם את הוצאות המשביח אם הוא נהנה מכך.

האם בסוף תקופת ההיריון, האם אשר גידלה את התינוק יכולה לתבוע את האם הביולוגית בגין תביעת הוצאות השבחה על הלידה ותקופת ההיריון, מצד "יורד לנכסי חברו"? שאלה זו מצריכה הרחבת היריעה על תהליכים רגשיים וממוניים, על מנת לאפשר כימות תקציבי של ההוצאות והכרעה ממונית ברורה בעניין.

השאלות הנוספות הרבות המהדהדות בעקבות אירוע החלפת העוברים באסותא, מהוות פתח לדיונים הלכתיים, אתים ערכיים ומשפטיים, אך בעיקר מחדדות את הצורך בשירותי השגחה מקצועיים ואיכותיים בתהליכים כה רגישים, למניעת טעויות מעין אלה בעתיד.