מזריקים עידוד: האחיות והאחים הם אלו שאחראים בפועל לכך שיותר מ-2.5 מיליון מנות חיסון לקורונה כבר ניתנו בישראל. אחרי חודשים ארוכים של מעקב וטיפול בחולי הקורונה בקופות החולים, ולצד תפקידיהם האחרים כמו טיפול במרותקי בית או עבודה שוטפת בקופה, הם התגייסו לעבודה מאומצת גם בשעות הערב ובסופי השבוע לטובת המבצע. חלקם גויסו מהפנסיה, אחרים רק סיימו את לימודי הסיעוד. לצידם, מחסנים גם חובשים ופרמדיקים ואפילו סטודנטים לסיעוד. בעזרתם ניצבת ישראל בראש טבלת המתחסנים העולמית. זו ההזדמנות להגיד להם - תודה!
מתמודדת עם סרטן - וניצחה את הקורונה: "מרגישים שזהו"
הגר סירוטה (| (55 מתחם "מכבי" בהיכל מנורה, תל אביב
הגר סירוטה, בת ,55היא מנהלת הסיעוד המרחבי ביד אליהו ובשכונת התקווה, ומנהלת הסיעוד במתחם החיסונים של מכבי בהיכל מנורה. עבור הגר, שנת 2020 היתה שנה מטלטלת במיוחד. אובחן אצלה סרטן השד, ובעיצומם של טיפולי הכימותרפיה - חלתה בקורונה, ואושפזה במצב קשה למשך כשבועיים.
"הקורונה פגשה אותי בעיצומם של טיפולים כימותרפיים", היא משתפת. "הרגשתי רע מאוד ולא ידעתי אם זה קשור לטיפולים, אז הלכתי להיבדק. בצילום חזה גילו דלקת ריאות, ותוצאות הבדיקות אכן אישרו את החשש כי מדובר בקורונה".
את האשפוז במחלקת הקורונה היא מתארת כחוויה לא פשוטה. "האשפוז היה קשה, חוסר אונים. ניגשים אלייך רק בסרבלים, את מרגישה מצורעת ובעיקר מרגישה לבד, כי אי אפשר לבקר אותך. בזכות בן זוגי, המשפחה שלי והחברות שלי לעבודה במכבי, ששלחו כל הזמן אוכל וחבילות, הצלחתי להרגיש כמו הגר שוב ולהתגבר על המחלה הזו".
לפני כחודשיים, ואחרי תקופה של שיקום, חזרה לעבודתה במכבי והיום היא משמשת מנהלת הסיעוד באחד ממתחמי החיסון הגדולים ביותר של מכבי בארץ, בהיכל מנורה. "אחרי השנה המטורפת הזו, אני מוצפת בתחושה עוצמתית של שליחות. אני רואה הישג בכל מטופל שמתחסן. בתור מישהי שהיתה בצד השני ויודעת מה היא יכולה לחסוך ממטופלים אחרים, זה ממש סוג של תיקון. הנזק מהמחלה כבד, והחיסון חיוני כדי לחזור לשפיות ולשגרה. כשחיסנתי את המטופלים הראשונים הרגשתי שזהו, אנחנו מתחילים את הניצחון על המחלה, וזה היה גם ניצחון אישי שלי", היא אומרת.
חלתה בקורונה - והתגייסה למאמץ: "לא יכולתי להביט מהצד"
שירלי זלאיט (| (38 מרפאת "לאומית", גני תקווה
שירלי זלאיט, בת 38 מרמת גן, היא אחות אחראית יחידה לטיפולי בית בקופת חולים לאומית. היא לא היתה אמורה לקחת חלק במבצע חיסוני הקורונה, כי אף שהיא מטפלת בחולים שבסיכון הרב ביותר, עדיין לא נמצא פתרון לחיסון מרותקי הבית. למרות זאת - היא התנדבה להצטרף למבצע החיסונים, בין השאר בעקבות סיפורה האישי.
"ממש רגע לפני הגעת החיסונים של פייזר לארצנו המובטחת נחשפתי לחולת קורונה, ונכנסתי לבידוד יחד עם כל בני משפחתי. בהמשך גיליתי שאכן נדבקתי, למרות שמירת המרחק וההקפדה על חבישת המסיכה. גם בעלי נדבק, וכך נגזרו עלינו עשרה ימים בחדר בבידוד, ושלושת ילדינו הקטנים נותרו להתנהל לבד בשאר הבית, כמו גדולים", היא מספרת. "נחשבנו 'חולים קלים', אך האמת היא שלא הרגשנו כך. סבלנו מעייפות קיצונית, כאבי שרירים עזים וחום. במהלך הבידוד והמחלה הגיעו החיסונים ארצה, וצפינו בהתרגשות מהולה בקנאה בראש הממשלה ובשר הבריאות מתחסנים בשמחה".
זלאיט המבודדת בביתה התקשרה לאחות האחראית ושאלה מתי תוכל לחסן את מאושפזי הבית, אך נענתה שבשלב זה, בגלל שהחיסון רגיש לשינויי טמפרטורה ולטלטול, זה לא יתאפשר. "לא יכולתי להביט מהצד ולראות כיצד האחיות בכל הארץ מגויסות למשימה ומחסנות - ולעמוד מנגד. פניתי להנהלת הקופה בבקשה לחסן, ולשמחתי גויסתי למאמץ הלאומי. והנה אני, כמה שבועות אחרי שצלחתי את המחלה, עדיין סובלת מתופעות לוואי שונות, מחסנת מבוטחים בקופה".
למטופלים שמוטרדים מתופעות הלוואי של החיסון היא מספרת על חווייתה האישית, על העובדה שחודש אחרי שהחלימה מקורונה עדיין לא חזרה לעצמה. היא עדיין לא חזרה לעשות אימוני כוח ואירובי בעצימות גבוהה, כפי שעשתה קודם לכן, והולכת לישון מוקדם יותר בשל עייפות. "אני משתפת את המתחסנים ואומרת להם, האמינו לי, עדיף לסבול מתופעות לוואי קלות למשך 48 שעות ולא ממחלה קלה עד קשה כמה שבועות עם תופעות לוואי מאוחרות. אנו מתגעגעים לחיים שחיינו לפני המגיפה, לפרנסה טובה ולחיים".
חזרה מהפנסיה כדי לתת כתף: "לא היתה לי שום התלבטות"
לאה בר יוסף (| (71 מרפאת "כללית" מוריה, רמת השרון
לאה בר יוסף, בת ,71עבדה כ-44 שנה בקופת החולים כללית כאחות טיפת חלב באזור הצפון. היא "גויסה" לחזור מהפנסיה ולסייע במבצע החיסונים ומחסנת במרפאת מוריה שברמת השרון.
"מהקופה התקשרו וביקשו שאחזור לעבודה, לתת כתף במבצע החיסונים. לא היתה לי שום התלבטות. נכנסתי בשמחה רבה עם הרבה מרץ ועם הרבה רצון לעזור ולאחד. אני רוצה לראות את ישראל שנולדתי וגדלתי בה חוזרת לעצמה. יש תחושה שמשהו התקלקל במדינה, וכואב לי על זה".
לדבריה, היא מרגישה שליחות בעבודה במבצע החיסונים, כפי שהרגישה כאשר עבדה כאחות טיפת חלב וערכה ביקורי בית בגבול הצפון בתקופת הקטיושות. "עבדתי כאחות טיפת חלב כל השנים. עבדתי ממש תחת אש. הקמתי מרכז בריאות שנתן שירות ליישובי גבול הצפון. נסעתי בקומנדקרים, היה מקרה שבו נפלה קטיושה מטרים מאיתנו, ועכשיו אני מאושרת לראות את הקשישים על כיסא גלגלים שאומרים שהם לא דואגים, ורק רוצים להתחסן ולראות קרן אור", הא אומרת.
"יש עומס ותורים אבל יש אווירת חג. מפתיע לשמוע, אבל זו אווירה טובה. אנשים מביאים לנו אוכל ושתייה. רק אתמול הביאו כלי ענק מלא ג'חנונים, הביא לנו מגשי פיצות. יש הרגשה של שמחה. אני מתרגשת לקחת חלק במבצע ההיסטורי הזה ומצפה ליום שבו הנכדים שלי יספרו בשיעור היסטוריה שסבתא שלהם חיסנה נגד קורונה".
במשמרת היא מחסנת בין 90 ל-100 מטופלים. "אני לא מתעייפת. לפעמים אומרים לי, לכי תנוחי. אני הולכת רגע הצידה, נושמת קצת, מחליפה מסיכה וממשיכה לחסן".
"זהו סיפוק גדול לראות את ההקלה על פני המחוסנים"
עידית וולף (| (47 מתחם "מאוחדת" בבנייני האומה, ירושלים
עידית וולף, בת ,47 היא אחות מומחית בגריאטריה ולשעבר אחות בפנימית ובטיפול נמרץ. היא אחראית למתחם החיסונים של מאוחדת בבנייני האומה.
"אני אחות כבר 21 שנים ובשנים האחרונות אני אחות במרפאה גריאטרית בירושלים. בתקופת הקורונה המטופלים שלי חווים הרבה בדידות ופחד", היא מספרת, "עברתי לימודים רציניים מאוד של מומחיות בגריאטריה, ומאוד חשוב לי לקדם את התחום הזה ברפואה הקהילתית".
לדבריה, "מרגע שהוחלט להקים את המתחם של מאוחדת בבנייני האומה, מינו אותי לאחות האחראית למתחם מבחינה מקצועית. הסיפור פה הוא שרוב המחסנים הם עובדים שגויסו במיוחד למבצע החיסונים, כולל חובשים צבאיים שעושים פה מילואים, חובשים אזרחיים, פרמדיקים, סטודנטים לסיעוד משנה ג' ומעלה, ויש גם שני מתנדבים - אחות מדהימה שפרשה מהמקצוע, עובדת בהיי-טק ושמעה שיש צורך בכוח אדם מקצועי ובאה להתנדב והיא פשוט מחסנת בעמדה פעמיים בשבוע. יש גם רופא בפנסיה שביקש להתנדב לחסן. זה ממש לא מקובל, ורופאים בדרך כלל לא מחסנים. אנשים מדהימים. בכלל, יש פה אווירה מאוד מיוחדת, גם המחסנים וגם המתחסנים שמגיעים לפה מרגישים את זה. זה קשור גם לארגון של המקום וגם לרוח שנושבת בו".
את המטופלים הקשישים שלה ביוםיום היא פוגשת כעת במתחם החיסונים. "כאחות גריאטרית אני מודעת לעובדה שהראשונים לשלם את מחיר המגיפה הם הקשישים. הבדידות, העובדה שפחות מטפלים במחלות כרוניות והריחוק מהמשפחה - כל אלה גורמים לירידה במצב רוח ומשפיעים על המצב הבריאותי באופן כללי. אני רואה פה מטופלים שלי, ויש כאלה שבאים לפה במיוחד כדי שאני אישית אחסן אותם. אני רואה חלק מהם שצריכים להמתין רבע שעה לאחר החיסון והם נהנים מהשהייה בסביבת אנשים, שכל כך חסרה להם. אני רואה את ההקלה על פניהם של המטופלים ושל הקשישים בכלל. אני פה מפני שידעתי שיהיה לי סיפוק גדול ושמחה להיות חלק מהתהליך של ההשתחררות מהמגיפה הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו