הדאגות מזריקות ההרזיה וטענת הרופאים: "החשש אינו מדויק"

מטופלים מודאגים רבים בזריקות ההרזיה פנו לאחרונה לרופאים שלהם בעקבות פרסום אודות בקשה להכרה בתביעה ייצוגית נגד יצרניות הזריקות. זאת בטענה שתופעות לוואי, בהן סיכון לסרטן בלוטת התריס ואובדנות, שמופיעות בהבלטה על אריזת הזריקות בארה"ב, אינן מופיעות בישראל. בנוסף, נטען כי ישנן תופעות לוואי נוספות, כמו אובדן מסת שריר, דלדול שרירי הפנים ולקות ראייה, שלא מצוינות בעלון למשתמש.

מטופלת מודאגת שיתפה: "עכשיו אני מבינה מה עובר עליי. במשך כמה שנים אני מזריקה אוזמפיק ולא מבינה מה קורה לי. אמנם ירדתי 10 ק"ג, אבל אני סובלת מעצבנות, דיכאון וכאבים בכל הגוף".

רופא בכיר ציין כי "הכתבה גוררת חששות רבים לא מוצדקים אצל חולים רבים הפונים אלינו. החשש שמועלה בה אינו מדויק".

פרופ' איתמר רז, יו"ר המועצה הלאומית לסוכרת והשמנה בישראל, שהיה מעורב בכתיבת ההנחיות לטיפול בזריקות הללו ומכיר היטב את הנושא, מגיב לטענות לגבי חשש לעליית סיכון של סרטן בלוטת התריס: "תרופות דומות לטיפול בסוכרת ובהשמנה נמצאות בשימוש בעולם ובישראל כ-20 שנה. עד היום, כאשר מיליוני אנשים כבר השתמשו בהן, לא נמצאה כל הוכחה מדעית לקיומו של סיכון מוגבר לסרטן בלוטת התריס בבני אדם".

הוא מוסיף: "מחקרים הראו כי הזריקות מסוג GLP-1 עשויות לגרום לסרטן מדולרי של בלוטת התריס בבעלי חיים, וזאת משום שבחיות קיים רצפטור ייחודי הנקרא רצפטור C, שעלול לגרום לשינויים ממאירים. עם זאת, בבני אדם אין רצפטור זה, ולכן לא סביר שהתופעה תתרחש בבני אדם. יחד עם זאת, ה-FDA המליץ שלא לטפל בתרופות אלו במטופלים שבמשפחתם יש היסטוריה של סרטן מדולרי של בלוטת התריס".

פרופ' רז מציין שסוג מסוים של סרטן בלוטת התריס נמצא מדי שנה רק אצל 20 איש בישראל, מתוך כ-1,000 מקרי סרטן בלוטת התריס שמאובחנים מדי שנה.
"שאלת הקשר בין תרופות אלו לבין סרטן בלוטת התריס עולה לעיתים קרובות על ידי מטופלים, ולכן מקובל שמטפלים אשר רושמים את התרופה יבדקו האם יש למטופל או לבני משפחתו היסטוריה של סרטן מדולרי. אם יש היסטוריה משפחתית, מומלץ שלא להתחיל את הטיפול".

באשר לתופעת לוואי של דיכאון, אובדנות והתאבדות, מציין פרופ' רז כי "נושא זה עלה לראשונה לפני כשנתיים באיסלנד, בעקבות שלושה מקרי התאבדות בקרב מטופלים שקיבלו אוזמפיק. בעקבות הדיווחים, הנושא נבדק לעומק על ידי הרשויות הרגולטוריות באירופה (EMA) ובארה"ב (FDA), והן קבעו כי אין עדות לעלייה בסיכון לאובדנות כתוצאה מהטיפול בתרופות אלו. יתר על כן, מחקרים מראים כי בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל או השמנה, ירידה משמעותית במשקל מובילה לשיפור ניכר במצב הרוח בקרב כ-70% מהמטופלים".

בנושא חשש לדלדול שרירי הפנים ("אוזמפיק פייס") והשרירים הכלליים, מציין פרופ' רז כי "באופן כללי, תרופות אלו גורמות בעיקר לירידה במסת השומן ולא במסת השריר, אך הן עשויות להוביל גם לירידה של עד 15% במסת השריר. מצב זה חשוב במיוחד בקרב אנשים מעל גיל 50-60, שכן אצל אוכלוסייה זו חלה ירידה טבעית במסת השריר (עד 40% מנפח השריר ברגליים עם הגיל).
כדי למזער את אובדן מסת השריר, מומלץ להקפיד על צריכת חלבון גבוהה, להפעיל את שרירי הרגליים העליונות (שריר הארבע ראשי) והתחתונות (שרירי התאומים), ולשמור על פעילות גופנית מותאמת.
בנוסף, חשוב לזכור כי אנשים מעל גיל 60 נוטים לפתח קמטים ביתר, והפחתת משקל כללית עשויה להדגיש זאת".

בנוגע לחשש ללקות ראייה, חשש חדש יחסית שעלה לאחרונה בשני מחקרים קטנים, ציין פרופ' רז כי "היו דיווחים נדירים על לקות ראייה אצל מטופלים שקיבלו זריקות מסוג GLP-1. עם זאת, לא ברור אם יש קשר ישיר בין התרופות לבין תופעה זו. במחקר קליני גדול שנערך בקרב מטופלים שקיבלו אוזמפיק, נמצא כי 3.1% מהם דיווחו על לקות ראייה, לעומת 1.8% בלבד בקבוצת הפלסבו. עם זאת, ההבדל הוסבר בירידה מהירה מדי ברמות הסוכר עם תחילת הטיפול. היום נהוג לדרוש מהמטופל לבצע בדיקת עיניים או להראות תוצאות בדיקה מהשנה האחרונה לפני תחילת הטיפול באוזמפיק, כיוון שהתדרדרות אפשרית היא רק באלו שיש להם מחלה מתקדמת בעיניים. הגישה הטיפולית כיום מתאימה את מינון התרופה בצורה הדרגתית, כך שנמנעת ירידה חדה ברמות הסוכר, במטרה לצמצם את הסיכון האפשרי לפגיעה בראייה. יחד עם זאת, חשוב לציין כי המחקר הראה ירידה של 40% בסיבוכי סוכרת בקרב המטופלים שקיבלו את התרופה, בהשוואה לאלו שקיבלו פלסבו".

ד"ר רז הגואל מנהל המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה: "מדובר בתרופות שנחקרו באופן מעמיק וקיבלו אישורים רגולטוריים קפדניים מרשויות הבריאות בארץ ובעולם. כמו לכל תרופה, גם לתרופות המטפלות במחלת ההשמנה עלולות להיות תופעות לוואי הידועות לקהילה הרפואית בתחום, ותחת טיפול ומעקב רפואי נכון הן גם מתועדות וניתנות לטיפול, להפחתה ואף למניעה".

הוא הוסיף: "צריך לזכור שהשמנה היא מחלה מגוונת בעלת דרגות חומרה שונות, ולכן יש להתאים את התרופה למצבו הרפואי האישי של כל מטופל. הפיקוח הרפואי והתזונתי הוא חיוני בשימוש בתרופות לטיפול בהשמנה - לכן יש לבצע מעקב סדיר אחר התגובה לטיפול ולשנות את מינוני התרופה בהתאם. בכל מקרה, במידה וקיים חשש או תופעת לוואי חריגה, יש לפנות לרופא המתמחה בטיפול בהשמנה. חשוב לזכור שהשמנה היא מחלה העלולה לגרום לסיכונים בריאותיים משמעותיים, והתרופות הללו מהוות עבור רבים כלי חשוב ומשמעותי במניעת מחלות נלוות, בשיפור איכות החיים ובהארכת שנות חיים".