חלק ממשפחות החטופים נפגעו מפרסום דוח הזוועות הקשה שמתאר הזנחה, התעללות, עינויים והשפלה שבוצעו בחטופים ושהוגש לאו"ם. המשפחות התלוננו על כך שלא יודעו טרם הפרסום ולא יכלו להתכונן נפשית לתיאורים הקשים.

ד"ר הגר מזרחי, ראשת חטיבת הרפואה במשרד הבריאות וממחברי הדוח, התייחסה לנושא הדילמה באשר לשמירת פרטיותם של החטופים השבים, אף שהפרטים המזהים טושטשו: "זהו אתגר מאד קשה. נעשה מאמץ כביר וניסינו להוריד דברים מזהים. אני יודעת שיש משפחות שהיו מעדיפות לדעת מראש את עצם העובדה שאנו מפרסמים את הדוח כמו שהוא. ובדיעבד היה צריך לעדכן אותן קודם לכן ואני לוקחת על עצמי את האחריות. חלילה לא היתה כוונה לחשוף מי סבל מהאירועים המזוויעים. אך כן לומר 'שימו לב שיש אנשים שעדיין שם בשבי'".

לדבריה, לאחר הפרסום קיבלה פניות בנושא מחלק מהקהילות ומאנשי מקצוע בסוגיית העדכון מראש. לשאלה האם לפני שמציגים את הזוועות לאו"ם ומבקשים שיפעל, לא היה ראוי להציגו לחברי ממשלה שמתנגדים לעסקה ענתה ד"ר מזרחי כי "הדוח פורסם בעברית ובאנגלית. וכל מי שרוצה ומתעניין יכול לקרוא".

המסמך בעברית מונה 8 עמודים וזה שבאנגלית קצר יותר ומונה שישה בלבד וגם נעדר ממנו החלק שמתייחס לפגיעה מינית בבני הנוער. עך כך אמרה ד"ר מזרחי: "הנושא בבדיקה. כנראה שהייתה טעות אנוש שגרמה להבדלים בדוחות. דווקא החלק באנגלית מבחינתנו הוא זה שצריך להיות משמעותי".

הדוח שנשלח לדווחית המיוחדת לנושא עינויים אכזריים, אליס ג'יי אדוארדס, חשף, בין היתר, מקרים של פגיעה מינית, איזוק, כוויות מכוונות, הרעבה, התעללות רגשית ואספקטים רבים נוספים של התעללות. אחת ממסקנות הדוח היא כי "כל עוד החטופים שנותרו בשבי לא ישוחררו, הליכי השיקום וההשתלבות של השבים לא יתקיימו באופן מיטבי, אם בכלל".

"כתיבת הדוח הוא תהליך משותף של משרדי הבריאות, החוץ והמשפטים כחלק מאיסוף הנתונים יותר משנה לאחר שובם של מי שהגיעו בעסקה. זאת תוך הבנה שמה שקרה לאנשים שם נחשף לאט ובהדרגה ובסופו של דבר הוא בלתי נתפס. הוא מאד קשה", אומרת ד"ר מזרחי.

"רצינו להתריע בפני האו"ם - תראו מה קרה לאנשים שהיו שם סדר גודל של 50-55 יום ודמיינו מה קורה לאנשים שנמצאים שם 450 יום. היכולת של העולם להתעלם ולהדחיק היא בלתי נתפסת",  מוסיפה מזרחי, "הדוח מדבר על דברים שלא ייאמנו. התעללות פיזית, נפשית הרעבה אי מתן טיפול רפואי וזה מודחק בצורה כזו או אחרת וזה לא מגיע למקבלי ההחלטות בעולם. אלה שיכולים ללחוץ ולקדם את ההגעה של כל האנשים שנמצאים בעזה".

מזרחי מציינת עוד כי "פורמלית היה לפני שנה דוח שניתן ידנית לנציבת הצלב האדום שהייתה בישראל. היה בו כל המידע שהיה באותה העת. היום אנחנו יודעים שהנזקים הם ארוכי טווח. בדוח מתואר בצורה קשה כי שני בני נוער שהוחזקו בשבי ציינו שנאלצו לקיים מעשים בעלי אופי מיני אחד בשני ועברו התעללות מינית מידי השובים שלהם".

עוד אמרה מזרחי כי "מי שקם בבוקר ותלוי בחייו במקום שבו הוא נמצא ובטיפול שאמורים לתת לו שוביו נמצא כל הזמן בסכנה מתמדת לחייו ולבריאות נפשו. אי אפשר להתעלם מכך. אני רוצה שאנשים יבינו מה קורה שם. זה בפירוש מאד קשה לקריאה, לכל אחד ובפרט למי שיש לו בני משפחה חטופים.

"האכזריות היא כל כך נוראית והמשמעות כלפי מי שנשאר, אין לי מילים לתאר את הדבר הזה. מצד אחד אתה מזועזע ממה שאתה קורא. זה מדיר שינה מעיני מאז 7 באוקטובר ומצד שני יש משהו בלאסוף את הכל לדוח אחד ולהציב מראה לפני כולם".

עו"ד אל"ם במיל' שרון זגגי פנחס, חברת "פרויקט דינה", העוסק בצדק עבור קורבנות האלימות המינית שביצע חמאס, מסרה בהתייחסות לדוח משרד הבריאות: ״הדו"ח שהוגש על ידי משרד הבריאות לדווחית המיוחדת באו"ם לענייני עינויים מציג ממצאים מצמררים על פגיעות פיזיות ונפשיות ואלימות מינית קשה, ומחדד את הצורך המיידי בהשבתם של החטופים והחטופות ובהצבת הנושא בראש סדר העדיפויות הלאומי.

"הדוח מספק ראיות נוספות משמעותיות לביצועם של פשעים אכזריים של אלימות מינית על ידי חמאס לאחר השבעה באוקטובר. לצד חשיבותו של הדו"ח בזירה הבין לאומית ובמאבק להשבת החטופות והחטופים, החשיפה הנרחבת של פרטי הפרטים, הן ביחס לפגיעות והן ביחס לזהות הנפגעות והנפגעים, גם אם שמותיהם אינם מוזכרים – מעוררת חוסר נוחות. היא עשויה להקשות על תהליך ההחלמה, לפגוע ביכולת הבחירה שלהם הנוגעת לחשיפת המידע, ולייצר 'טריגרים' להחמרת מצבם. נראה שנכון היה לבחון דרך חלופית להעברת המידע שפוגעת פחות בפרטיותם של השבות והשבים".

גם צוותי הרפואה מתחו ביקורת על משרד הבריאות

גם צוותי רפואה ואנשי מקצוע שטיפלו בשבים מתחו ביקורת על דוח משרד הבריאות. לטענת אנשי המקצוע במהלך הטיפול הם הבטיחו לשבים חיסיון רפואי שבזכותו הם סיפרו על ההתעללות שעברו.

לטענת הצוותים לא טושטשה כראוי זהותם של החטופים כך שיש חשש שניתן לזהות אותם. "אין שום שמירה על הפרטיות שלהם", אמרו אנשי מקצוע.

עוד הביעו תקווה שביקשו את רשות החטופים לפני הפרסום. עם זאת אנו יודעים שבמשרד הבריאות לא פנו מראש לחטופים ולמשפחות.

בנוסף, צוותי הפרואה ציינו שהפרסום יכול להיות טריגר לשורדים ולשמפחות שלהם, בפרט אלו שתיאורי המקרה שלהם מופיעים בדוח