חולה סרטן שתבע את המרכז הרפואי הממשלתי שמיר (אסף הרופא) ואת משרד הבריאות, על התנהלות רשלנית שבעטיה הפכה מחלתו לחשוכת מרפא, יפוצה בסכום שיא של כ-9.6 מיליון שקלים, מהגבוהים שנפסקו אי-פעם בארץ בתביעת רשלנות רפואית בתחום מחלת סרטן - כך פסק לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בתל אביב.
בפסק הדין, שניתן בחודש מאי, נקבע כי רשלנות של רופאים בביה"ח גרמה לפני עשור לאיחור טרגי של שנתיים באבחון של סרטן הכליה אצל התובע, גיל רוזנטל - ומשום כך התגלה הגידול הממאיר והקטלני כשהוא כבר מפושט בגופו ועם גרורות לריאות, מה שפגע באופן משמעותי מאוד בסיכויי החלמתו.
כעת ממתינה הפרשה לדיון בבית המשפט העליון, בעקבות ערעור שהגישו באחרונה משרד הבריאות והמדינה על פסק הדין, ובו טענות רבות לגבי קביעות בפסק הדין והדרך שבה חושבו הפיצויים.
על כך אמר ל"ישראל היום" עו"ד דוד פייל, שייצג את גיל יחד עם עו"ד שיאן קוריאט, שניהם ממשרד עורכי הדין פייל ושות': "המדינה גוררת את התובע לבית המשפט העליון, בערעור שאת תוצאת פסק הדין לא סביר שהוא ישנה, אבל דבר אחד הוא בטוח ישיג - המשך עינוי הדין למי שכל פשעו היה שנכנס בשערי ביה"ח הממשלתי ונתן בו את אמונו".
השתלשלות הפרשה
תחילת הפרשה באוגוסט 2012, כאשר גיל, שהתגורר אז עם רעייתו ושני ילדיהם בחולון, חש כאבי בטן חזקים עם הקרנה לאזור המפשעה, והופנה על ידי רופא המשפחה אל ביה"ח אסף הרופא. לאחר שנבדק בחדר המיון, הוא אושפז במחלקה הכירורגית ובבדיקת סי.טי התגלה בכלייתו השמאלית ממצא מחשיד בגודל של כ-4 ס"מ.
רופא מומחה בביה"ח המליץ עקב כך על בדיקת אולטרה-סאונד לבירור מהות הממצא, אלא שלמחרת שוחרר גיל על ידי רופאי ביה"ח - בלי שהם עדכנו אותו על הממצא המחשיד ועל בירורו הנדרש, בלי שבוצעה בדיקת האולטרה-סאונד ובלי שהומלץ במכתב השחרור על ביצועה.
ב-2014 הוא החל לסבול מבעיות במערכת השתן, ובאותו המקום שבו נדגם הממצא החשוד כשנתיים קודם לכן - אובחן אצלו גוש שכבר היה בקוטר של 6.5 ס"מ, והתברר כסרטן כליה שהתפשט לווריד הכליה ואף שלח גרורה אל הריאה השמאלית.
בעקבות זאת עבר גיל ניתוח דחוף לכריתת הכליה הימנית, ובהמשך גם כמה ניתוחים לכריתת גרורות בריאה. במהלך השנים שלאחר מכן, התגלו אצלו גרורות נוספות בריאות, בלב, באגן ובעמוד השדרה, ולפני כארבע שנים הודיעו לו הרופאים כי מחלתו חשוכת מרפא.
"תחושת כעס מטורפת"
"הרגע הזה שאתה מבין שלא רק שאתה לא בריא כמו שחשבת, אלא שהסרטן הוא בשלב 4, השלב הכי מתקדם שיכול להיות, הוא בלתי ניתן לתיאור", כך סיפר גיל, כיום בן 53 ותושב קריית מוצקין, בתצהירו לבית המשפט. "מציף אותך פחד משתק ממוות, עצב נורא, ואתה מסתכל סביב ומבין שאתה יכול לאבד את הכל ברגע.
"אחרי העצב והפחד מתחילים הכעס והזעם על העולם, למה זה קורה דווקא לי, ובעיקר על הצוות בבית החולים שידע שיש לי ממצא בכליה ושחרר אותי בלי לברר מהו ובלי להגיד לי כלום. זו תחושת חוסר אונים וכעס מטורפת שאי אפשר להסביר".
באפריל 2019, לפי התצהיר, הגיע גיל לביה"ח רמב"ם בחיפה "לביקורת שלא אשכח לעולם. האונקולוגית אמרה שהממצא בלב גדל למרות הטיפול, שכל מה שניתן לעשות הוא לתת לי טיפול בתקווה שיאריך את חיי כמה שיותר - בתנאי שאוכל לשאת את תופעות הלוואי שלו - ושתוחלת החיים שצפויה לי עומדת על 30 חודשים.
"זו בשורה שאי אפשר לעכל, ולא בטוח שאני מצליח לעכל אותה עד היום. אתה מבין שמפה אתה סופר לאחור, ושלא משנה מה תעשה - זה לא יעזור. אתה מסתכל סביב ומבין שהכל זמני, שהילדים שלך הולכים לשרת בצבא, להתחתן ולהביא ילדים לעולם - בלעדיך. לא היה לי רגע של מנוחה ולא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר.
"אני בטיפולים ובמעקבים תכופים כל הזמן כדי שהסרטן לא יתפשט. כואב לי כל הגוף, לא יכול לעמוד יותר מחצי שעה, אני עייף כל הזמן וכמעט לא ישן מדאגות של כמה זמן עוד אחיה ומי ידאג למשפחתי אחרי שאמות. אני בפחד מתמיד מהתפשטות הסרטן לעוד מקומות בגוף, מפחד שיגיע לראש ואאבד גם צלם אנוש. מאדם חי, מפרנס, מנהל, דומיננטי, חברותי ופעיל, הפכתי לשבר כלי ובקושי מתפקד, אני בחרדה תמידית מהמוות.
"הדבר שהכי מקשה עלי להשלים עם המצב, הוא העובדה שאני נמצא במצב הזה בגלל חוסר אכפתיות או חוסר תשומת לב של צוות בית החולים. שכל מה שהוא היה צריך לעשות זו בדיקת אולטרה-סאונד, או לפחות להגיד לי שיש ממצא שדורש בירור ולשלוח אותי לעשות את הבדיקה בעצמי.
"הידיעה הזו מרתיחה אותי ולא נותנת לי מנוח. יכולתי להיות אדם בריא, עובד ונהנה מהחיים, ואני קם כל יום למלחמה אבודה על החיים שלי, עושה הכל כדי לחיות עוד יום", כך בתצהיר שהגיש גיל לביהמ"ש.
"בית החולים התרשל"
בפסק הדין קבעה השופטת שדנה בתביעה, ארנה לוי, כי "בית החולים התרשל במסגרת טיפולו הרפואי בתובע, בכך שלא המשיך את הבירור שהיה צריך לבצע לפי תוצאות בדיקת הסי.טי, ובגין התרשלות זו אובחנה המחלה אצלו באיחור של כשנתיים, ב-2014 במקום ב-2012".
השופטת לוי קיבלה במלואן את חוות הדעת של המומחים, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, שקבעו כי עקב הגילוי המאוחר, הפגיעה בסיכויי ההחלמה של גיל "עולה על 50% ולכן הוא זכאי לפיצוי על מלוא נזקיו עקב המחלה".
בתוך כך, ציינה כי לא ברור לה מדוע בשלב הסיכומים ביקשה ההגנה מטעם משרד הבריאות והמדינה "לטעון טענות הפוכות ושונות מאלו שנטענו על ידי המומחה מטעמה, ואשר מהוות חלק מכתב ההגנה שלה".
עו"ד פייל: "ראיתי כבר אלפי תביעות רשלנות רפואית, אבל התנהלות כמו זו של מדינת ישראל לא ראיתי מעולם, ואני מקווה שלעולם לא אראה. אין מחלוקת, גם לא מצד המדינה, שהתנהלות רשלנית של ביה"ח אסף הרופא גזרה על התובע מוות בייסורים.
"זו אך ציפייה מוסרית בסיסית שהמדינה תתנהל בחמלה או לפחות בענייניות מול התובע, כדי לאפשר לו את המעט שמגיע לו ותיתן לו לסיים את חייו בכבוד, בידיעה שהשאיר דמי קיום למי שעומדים להיות אלמנתו ויתומיו".
לדבריו, "מדובר בפיצוי כספי על נזק קשה שממילא הוא זכאי לו, אבל המדינה משכה אותו בבתי המשפט לאורך שנים והכבידה עליו בכל דרך אפשרית. היא ניהלה את התביעה תוך ניצול של כל אמתלה משפטית אפשרית כדי למשוך זמן, ניהלה חקירות מיותרות של מומחים, הגישה חוות דעת יקרות מאוד רק כדי למשוך אותן ברגע האחרון, והשיא הוא שגם לאחר פסק דין, הקובע בבירור כי עליה לפצות את התובע, המדינה - שמסכימה ממילא עם אחריותה לנזק הנוראי - לא מרפה".
מהמרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) נמסר כי "בעת הזו טרם הסתיים בירור המקרה בפני ערכאות משפטיות. עמדת המרכז הרפואי מוצגת במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט העליון. אנו נמתין לבירור, וכמובן נכבד כל החלטה שתקבל הערכאה השיפוטית בעניין זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו