אחרי שנים ארוכות של מאבק דחה בית המשפט העליון בחודש מארס אשתקד את הערעור של נפגעי הפרהוד בעיראק, שחזרו וביקשו מהמדינה לתקן את העוול ההיסטורי ולהכיר בהם כנכי רדיפות הנאצים.
מחקר חדש שהסתיים בימים אלה מנסה כעת להעניק נקודת מבט משפטית נוספת שעל בסיסה מציעים כותביו כי בית המשפט טעה לכאורה בפסיקתו. המחקר בוצע עלי ידי ד"ר ניסן שריפי ,עורך דין ובן ליוצאי עיראק, ופרופ' גדעון גרייף, היסטוריון העוסק בחקר השואה. המחקר בוחן את הפסיקה דרך עיניים משפטיות ותוך ניתוח החוקים הרלוונטיים לצד השתלשלות האירועים ההיסטוריים בעיראק בתקופה הרלוונטית.
ב־1 וב־2 ביוני 1941 בוצע פוגרום קשה ביהודי בגדד בירת עיראק. 179 יהודים נטבחו, אלפים נפצעו, מאות נשים נאנסו ועשרות אלפי בתים נבזזו והושחתו. פוגרום זה כונה לימים בשם "פרהוד" (טרור כלפי נשלטים) והוא היה נקודת השיא שבאה אחרי מסע של הסתה ותעמולה נאצית בעיראק, שהחל כבר עם עליית היטלר לשלטון ב־1933. עיראק ידעה באותן שנים הפיכות רבות, אבל מרבית מנהיגיה באותה תקופה היו פרו־נאצים. המלך גאזי, ששלט בעיראק לסירוגין בין השנים 1933־1939, היה ידידו ובן בריתו של היטלר ואף קיבל ממנו במתנה מכונית שרד מפוארת.
התעמולה הנאצית בעיראק הופצה בין היתר באמצעות רדיו ברלין בערבית והעיתון "על עאלם אל ערבי". את העיתון רכשה השגרירות בתחילת שנות השלושים, והוא פרסם בין היתר פרקים בהמשכים מספרו של היטלר "מיין קמפף" אשר תורגמו לערבית. מי שעמד מאחורי תרגום ספרו של היטלר לערבית היה שר התעמולה, הכלכלה וביטחון הפנים העיראקי אל בסעאוי, שכיהן תחת ראש הממשלה אל כילאני שהיה אף הוא פרו נאצי.
דו"ח ועדת החקירה לאירועי הפרהוד, שהוקמה ע"י ממשלת עיראק, קבע כי הפרהוד היה תוצאה של ההסתה הנאצית בעיראק. בית המשפט העליון בירושלים אמנם הכיר בכך, אולם דחה את הערעור בין היתר בנימוק שעל פי החוק הגרמני הזכאים לפיצויים הם רק כאלה שנפגעו באחת מהמדינות שהיו תחת הכיבוש הנאצי. עוד קבע בית המשפט, כי הפרהוד התרחש בתקופת "ביניים" שנמשכה חודשיים בין ממשלות והפיכות בעיראק, ומכאן נשללת ממנה ההגדרה "מדינה גרורה" המחייבת קיומו של ראש ממשלה שהניע לכאורה את הפרעות.
על כך אומרים כותבי המחקר, כי "לכך קיים חריג בסעיף 43 לחוק הגרמני, הקובע כי מי שנגרם לו נזג מסוג "שלילת חירות", יכול לתבוע בגינו - גם אם אין קיימת לו זיקה טריטוריאלית לגרמניה". אחת מהנקודות שאליהם מתייחס הסעיף החריג אומר כי התובע זכאי לפיצויים במידה ו"ממשלת המדינה הזרה הונעה לשלילת חירות על ידי הממשלה הגרמנית הנאציונל־סוציאליסטית".
על שלילת ההגדרה "מדינה גרורה" ע"י בית המשפט העליון כותבים החוקרים כי דו"ח ועדת החקירה שהוקמה ע"י ממשלת עיראק קבע כי "המשטרה הצבאית, המשטרה האזרחית ואף הצבא העיראקי היו מעורבים בביצוע הפרעות, באופן פעיל או בהתעלמות מוחלטת מהפורעים".
