האם זעזוע מהתעללות בכלב הוא צביעות?

שתי יממות חלפו, והיבבות של הכלב המסכן שסבל מהתעללות בבת-ים מפלחות כל נפש בריאה שתצפה בזה. אין איש או אישה שפויים שיצפו בסרטון ולא ירגישו צריבה חזקה בלב. היבבות הללו חדרו עמוק עמוק ללב וללב הקונצנזוס כמו קרן לייזר שלא פוסחת על אף אחד ואף אחת.

אבל האם ידעתם שאותה יבבה בדיוק נשמעת אחת לכמה שניות, אולי אפילו ממש עכשיו בעודכם קוראים את הכתבה בבתי המטבחיים ברחבי הארץ? כן כן, הארץ שלנו, זו שהגענו אליה מכל העולם כי רדפו אחרינו ורצו לשחוט אותנו. זה לא רק אצלנו, זה בכל העולם, שם שוחטים חיות נוספות כמו חזירים, תנינים ואפילו קנגרו, שבארץ לא נחשבים לכשרים, אבל גם הם מייבבים, בדיוק כמו טיילר הכלב, תהיו בטוחים. במדינות מסוימות באירופה מייבבים גם ארנבים ואת סין אתם מכירים? אז שם שוחטים שם כלבים. 

עוד בנושא:

• המפעל הטבעוני של העבריים בסכנה

• גמר הישרדות: הפרסומת שאכלה אותי

• פיצה טבעונית היא לא מילה גסה

• גריל טבעוני - לא מה שחשבתם

• התמכרות נעימה: קינוחי קיץ טבעוניים

לא יעזור כמה סרטוני הסברה נראה על חיות, בדיוק כמו שתמונות של ריאה מנוקבת על חבילות טבק תגרום לאנשים להפסיק לעשן. כל הכתבות על האירוע הבאמת חריג דיברו על "כוח משטרה נוסף הוזעק" וזה גרם לי לתהות, באיזה טענה הוזעקה המשטרה? בשל הלינץ המתוכנן במתעלל? חוסר ריחוק ואי שמירה על כללי הקורונה? או שאולי זה בגלל חיה מסכנה וחסרת אונים שסבלה מהתעללות? הרי יש הרבה חיות אחרות ברחבי הארץ שבכל רגע נתון נשחטות, נטחנות נפרסות ונארזות לנו, בשבילן לא מזעיקים משטרה.

אז שניצל זה בעצם תרנגולת? זה הכה בי בפעם הראשונה שקיבלתי חתיכת בשר עם נוצה בארוחת צהריים המשותפת בישיבה התורנית בכיתה ז', הייתי צמחוני לשבועיים אחרי, כי בסוף כבר לא יכלתי להתנגד לתחושת החמימות ואהבה שהרגשתי כשנגסתי שוב בקציצות עם הרוטב והחריף מהמטבח של אמא ביום שישי. קציצות עטופות בין שתי פרוסות חלה רכה, ביס של עונג שגורם לי  להרגיש את אמא שלי מחבקת אותי, עוטפת אותי אל תוכה, אוהבת אותי ושומרת עליי מהכל. שומרת בדיוק כמו מישל טרוני שעמד שם בחוץ עם מיטב שריריו והמקועקעים, ואמר "זה לא יקרה פה יותר" הוא התכוון להתעללות בכלל, נגד נשים , נגד ילדים ונגד חיות. 

זה קשה, בטירוף, אני מבין את זה. אני יודע כי הייתי שם ואני עדיין שם, זה התחיל ברגעים קטנים של שאלה שקטה ביני לבין עצמי כשנגסתי עוד פולקע מהמרק של אמא, כפירקתי במטבח הראשון שעבדתי בו 200 כרעיים, כשדפקתי כל יום עשרות שניצלים "דק דק" שיהיה טעים וקריספי, כשהתקדמתי לפלט דגים במסעדות השף שעבדתי בהן ועוד. ככל שאתה מתקדם יותר במטבח כך החלקים נהיים יותר ויותר גדולים ומלאים עם יותר איברים. 

היום הזה שהשף המפורסם שכולכם מכירים ביקש מאיתנו לקחת את הלובסטר חי ולתקוע לו שיפוד מלמטה למעלה כדי שלא יתקפל במים הרותחים כשנחלוט אותו, שם זה התעורר, וזה מתעורר כל פעם מחדש, אצלי ואצל כל אחד ואחת. אם נעצור לרגע ונחשוב על זה, מאחורי כל ביס קטן של סטייק טעים, או סביצ'ה דג ים עם מנגו וצ'ילי וכוסברה, ביס קטנטן, לא יותר מידי, מסתתרת מערכת סוטה של יבבות בדיוק כמו של הכלב מהסרטון.

גם אני חוטא בזה, למרות כל ההתפתחות שלי והשינוי שעשיתי ברמה המקצועית והאישית, וגם עם הקייטרינג הצמחו-טבעוני שפתחתי לפני שלוש שנים עם הכסף האחרון שנשאר לי בחסכון. "השנה האכלנו 250 אלף איש" המשפט הזה יצא מפי המנכ"ל בכנס השנתי של אחד המקומות בהם עבדתי. שם האסימון נפל, שם הבנתי שאם הצלחתי לנהל מטבח שמייצר פיצות טעימות שעשויות בין היתר מחלב, לא מאמא שלנו, שנוצר מפרות שחיות חיים אומללים שרובם עמידה בתוך הצרכים של עצמן - אז אוכל גם להשפיע על העולם עם קצת יותר אור. עם אוכל מזין, מועיל יותר גם לסביבה וגם לבעלי החיים.   

אל תטעו, גם אני מידי פעם מתפתה לחיבוק העוטף של אמא בדמות מזון כזה או אחר, גם אני עדיין מתבלבל מדי פעם ואז מחדד עם עצמי מה הדרך שלי, איפה אני חי ו"בשל מה" כוח משטרה נוסף הוזעק, ולבנתיים קם בבוקר לעשות עוד אוכל מזין, שמפחית את הפגיעה בבע"ח ומבין שכל ביס נוסף שאני אתן לעצמי או לאורחים באירוע או במשלוח הבא שלי, זה פחות ביס בחיה כזאת או אחרת, פחות כלב מייבב והרבה יותר מקום למישל טרוני שבתוכי שצועק בפה מלא את מה שחלק בתוכנו כל יום היה רוצה לצעוק.

הכותב הנו שף ובעלי הקייטרינג הטבעוני "איילה - אוכל עם מודעות"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו