זה הזמן לבקר ביקבים בצפון

אחרי חודשיים של הסתגרות - חוזרים אל האוויר הפתוח ואל המרחבים. ממש כמו בסיפור על המגיפה של לוחמי בר כוכבא שפסקו למות בל"ג בעומר, גם הקורונה שלנו חוסלה, או לפחות יצאה להפוגה, באותו זמן. רק שלא תחזור. 

אז לאן מטיילים? אנחנו אוהבים את הגליל, ובמיוחד בחודש מאי - עדיין לא חם מדי, הכרמים מלבלבים, הנוף ירוק וגם הייננים פחות עמוסים - הזמירה מאחוריהם ועד לבציר יש עוד זמן. 

את ההילולה הצבעונית השנתית של רשב"י במירון הצליחה אמנם הקורונה לבטל, אבל הנה - לפחות חזרנו אל בורות המים, לשווקים ולשדות, וגם אם אתם עדיין לא במוד של נסיעות ארוכות - אפשר בהחלט להרגיש את טעמי הגליל, ובלבד שיש לצידכם כוס יין מתאימה. תכף תראו.

יקב הרי גליל, השוכן בקיבוץ יראון, מציין בימים אלו 20 שנות פעילות. מאז 2006 האחראי לעניינים שם הוא מיכה ועדיה, היינן הראשי, ולימינו בשנים האחרונות מייקל, שעבד לפני כן ביקב רמת הגולן.

אתה נמצא ביקב כמעט 15 שנה. לא משעמם לך שם כבר?

"להיות יינן ביקב זה הרבה מעבר לייצור השוטף של היין. בשנים האחרונות התמקדנו ב'חקלאות בת קיימא'. זה מביא לתוצאות הרבה יותר טובות במוצרים הסופיים ומוסיף הרבה עניין ודרייב לעשייה. החלפנו יותר מ־70 אחוזים מהכרמים, אנחנו נמנעים משימוש בחומרי הדברה ודוגלים ב'חקלאות רגנרטיבית' - מחזירים לאדמה את המינרלים שאנחנו לוקחים ממנה בגידול הגפנים, אבל לא על ידי דישון כימי אלא בתערובת קומפוסט מיוחדת שמיוצרת בשיתוף עם נספרסו, שממחזרת את שאריות הקפה מכל הקפסולות המשומשות. וזה עובד נהדר - לא תאמין כמה מינרלים יש בקפה. צמח שמאוזן מינרלית יידע גם לעמוד טוב יותר מול מחלות".

אז איך יקב חוגג 20 שנה? בפרץ של התלהבות החליטו בהרי גליל לא סתם "לפתוח בקבוק", אלא להוציא כמה וכמה יינות חדשים לשוק. בין השאר, הושק "יין הכורמים", יין סופר־פרימיום ששם בקדמת הבמה את החקלאים שמטפחים את הכרמים: "הכורמים שלנו משקיעים את הנשמה ותמיד נחבאים מאחור. החלטנו להעניק להם את הכבוד הראוי". 

יצירה חופשית

עוד נמצאים בקנה יינות חדשים ומסקרנים מכרמים יחידניים, גרנאש בסדרת "גליל" מכרם יראון - סינגל ויניארד וסוביניון בלאן מכרם משגב עם, שכבר יצאו, ברברה מכרם יחידני, ולראשונה - רוזה בסדרת "יראון" (רשמי טעימה להלן, ר"פ). "אנחנו שואפים להשתפר ולחדש כל הזמן", מדגיש מיכה, "חייבים להסתכל קדימה".

פרויקט "אסופה" הוא הבייבי החדש של גיא אשל, היינן של יקב דלתון, שמציין גם הוא בימים אלה רבע מאה להקמתו. מפתה לכנות אותו "היינן הצעיר" של היקב, אבל בלי ששמנו לב הוא כבר נמצא שם בפתחו של הבציר השישי שלו. "לקח לי קצת זמן, אבל אחרי השנים הראשונות ביקב, שבהן עסקתי בעיקר בסדרות היין המסחריות, התפתח אצלי רצון לעשות משהו יותר אישי וייחודי, בסגנון הייננות החדש שמתמקד ביינות בעלי טעמים רעננים יותר ומנגיש את היין שלנו לצרכני יין צעירים שמחוברים למה שקורה בעולם". 

אחרי לימודי ייננות בקליפורניה (אונ' דיוויס) וצבירת ניסיון בכמה מיקבי עמק נאפה, עמק הרון ואוסטרליה, הוא חזר לישראל. "הקליק ביני לבין אלכס הרוני, בעלי היקב, היה מיידי. נכון, היה פה סיכון לשני הצדדים - אני הייתי צעיר ובלי ניסיון כיינן ראשי, אבל קיבלתי הרבה תמיכה וחבל ארוך לעשייה ומצאנו שפה משותפת יחד. צריך להבין שדלתון הוא יקב גדול ומסחרי, והסדרה החדשה היא באמת אחרת - יינות ארטיזנליים שהמנוע מאחוריהם הוא יצירה חופשית, אמנות ישראלית עכשווית בתחום היין והקולינריה. שווה לנסות". 

זנים ייחודיים 

גם הגליל התחתון חוזר ומתעורר, והראשונים הם הכרמים שבו. פייר מיודובניק, היינן הוותיק והמוערך של יקב נטופה, מספר שכל הכרמים שלהם כבר פורחים ומלבלבים. "אנחנו מצפים השנה ליבול יפה, לעומת השנה שעברה שבה היה יבול נמוך של ענבים בכל הארץ", הוא מספר, "הבציר אמנם עדיין רחוק, ואני צופה שיתחיל לא לפני תחילת אוגוסט, אבל הגליל עצמו ערוך ומוכן לקבל את כל מי שרוצה לבוא אליו, ואחרי הפוגת קורונה כפויה שכזו - אנחנו ממש משתוקקים לחזור ולארח מבקרים. חדר היינות שלנו שב ונפתח, בהרשמה מראש, וכל מי שרוצה לטעום אווירה גלילית אמיתית, מוזמן". 

מה באמת חדש אצלכם?

מיודובניק: "כמי שעשה 30 בצירים בצרפת, אני שייך לאסכולה הישנה שדוגלת בעשייה לאורך זמן. אין אצלנו יין מזן חדש בכל שנה, אלא בצירים חדשים מהיינות שאנחנו עמלים כל הזמן לשפר אותם עוד ועוד. הייחודיות שלנו היא בזנים - אין לנו קברנה, מרלו או שרדונה, אלא זנים ים־תיכוניים טיפוסיים כמו גרנאש, מורבדר, שנין בלאן, טמפרניו ועוד, שמתאימים לתנאי הגידול פה. עם זאת, בקרוב יצא ממסך חדש שלנו בשם 'מורסיר', הלחם של שמות שני הזנים שמהם הוא עשוי - מורבדר וסירה. שווה לחכות לו".

1. יראון רוזה 2019, הרי גליל - הוורוד הראשון בסדרת העל של היקב. יין יבש בגוון סלמון חיוור, המורכב מענבי גרנאש (67%), סירה (30%) והשלמה קלילה של ויונייה. ניחוחות פרחוניים ומינרליים, חמצמץ ומרענן בלגימה בטעמי תות שדה טרי, לצד פרי הדר. יש לו מרקם מעניין וסיומת פריכה. מצוין ויקר (102 שקלים).

2. לבן מאדום 2019, הרי גליל - יין לבן שהותקן מענבי גרנאש אדומים, ומגיע בבקבוק עם פקק הברגה שמנגיש אותו עוד יותר. כבר אחלה. באף תפוח חמוץ, פומלית ועשבוניות מסקרנת. טעמי אפרסק ומלון צהבהב, מינרליות טובה עם פירותיות עדינה. יין גסטרונומי (70 שקלים).



3. "Wild One" שנין בלאן 2019, יקב דלתון - כמחצית מהענבים תססו בחביות אלון ישנות, והחצי האחר עבר השריה קצרה על הקליפות ותסס במכלי נירוסטה. היין התיישן על שמריו (שמרי בר בלבד) במשך כחמישה חודשים עד הביקבוק. הוא בעל גוון כמעט שקוף, אף מינרלי קלוש. בטעימה מתווספת לו פירותית מתונה ומליחות עדינה. גוף שמנוני, מפתיע ושונה. למתקדמים (85 שקלים).



4. Majestic 2018, יקב דלתון - עשוי ענבי קריניאן מכרם בן 40 שנה המשתרע למרגלות התבור. תסיסה במכלי בטון, וחלק מהענבים תססו כאשכולות שלמים (השריה קרבונית) - טכניקה מקובלת בדרום צרפת שמקלילה את היין. התיישן בחביות ישנות במשך כעשרה חודשים. יין צעיר בעל צבע סגול יפהפה, ארומות דובדבניות לצד תותי גינה ועור טרי וגוף נגיש להפליא. מהנה מאוד ללגימה, אולי המוצלח שבסדרה (100 שקלים). 



5. לאטור רוזה 2019, יקב נטופה - רוזה שמורכב מ־100% ענבי טמפרניו ובעל צבע ורוד קלוש. ארומות פטל טרי ותות, נוכחות מפתיעה בפה וטעמי "אוף־דריי" חנפניים עם שמץ שקד ירוק. יכול להתמודד עם מנות, ולא רק לעמוד בפני עצמו. מאוזן (90 שקלים).



6. תל קאסר 2017, יקב נטופה - אחד הלבנים המרגשים שיצא לנו לטעום זה זמן רב. עשוי ענבי רוסאן שהתיישנו במשך כעשרה חודשים בחבית שהעניקה לו גוון זהבהב עמוק, ולצד טעמי אגס ותפוח, משמש מיובש ומלון, קיבל שם מורכבות נדירה וגוף שמנוני שלא על חשבון החמיצות והפריכות. אלגנטי ונפלא מאוד (130 שקלים).

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו